בתשובה ליוסי גורביץ, 19/11/00 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרג אדם מבחינתי הוא הפשע הנתעב ביותר שקיים. כולל פסק דין מוות - לשום ארגון אין זכות לגזול מאדם את חייו. כל מתנחל הוא פושע מלחמה ע"פ הגדרתם של קודקסים בינלאומיים, וכך גם חלק ניכר ממפקדי וחיילי צבא ההגנה לישראל (שלא להזכיר את המדינאים האחראים על אותו הגוף) - מבחינתי, אנשים אלה יש לשפוט ולהעניש על-פי הקודקסים הנ"ל, ולפעול ככל הניתן על-מנת לתקן את העוולות שיצרו. האם ישנה הצדקה מוסרית להרג מתנחל או חייל רק בגלל היותו כזה? לדעתי, לא. יחד עם זאת קשה לי מאוד לבוא בתלונות לעם כבוש ומדוכא אשר במשך עשרות שנים נמצא במצב בלתי-אנושי ובלתי-מוסרי בעליל ואשר תופס את המוצא היחיד שנותר לו על-מנת לצאת ממצב זה כשימוש באלימות נגד אלו הכופים עליו את רצונם השרירותי והאכזרי בעזרת כוח-זרועם. אני מבין את קביעתו של יוסי ואת הבסיס המוסרי-מצפוני שעומד מאחוריה, אבל אינני מסוגל לקרוא בפה מלא להרג של בני-אדם מבלי לחוש בצמרמורת מרה עוברת במורד חוט-השדרה (המוסרי, כמו גם הפיזי) שלי - מלבד זאת, אין אמצעי לא-אלים שאין לפלסטינאים הצדקה להשתמש בו, ולאור אלימותה של ישראל - גם אין כמעט אמצעי אלים כזה (על כל ההתנגדות הנחרצת שלי לדבר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצח הוא דבר מתועב, הריגה היא זוועה. ועם זאת, לעתים יש בהן צורך. אנחנו מכירים בהריגה מתוך הגנה עצמית. אנחנו מרחיבים את זכות ההגנה העצמית מן הפרט אל המדינה, ומעניקים לפרט את הרשות להרוג פרט ממדינה אחרת, בברכת המדינה, בעת מלחמה - בשעה שאילו היה עושה זאת בעת שלום היה נרקב בכלא או מוצא להורג. אנחנו, למעשה, מניחים למדינה להוציא גזר דין מוות על קבוצה שלמה של אזרחי מדינה אחרת, בתנאי שהם נושאים נשק ולובשים מדים. זכותו המוסרית, ויש יאמרו חובתו, של כל אדם הנמצא תחת כיבוש ודיכוי להרוג את מדכאו. זו החירות לחופש, והיא נקנית "בדמם של פטריוטים, שיאלצו מעת לעת להשקות את עץ החירות" (תומס ג'פרסון). זכות שאין מוציאים אותה אל הכוח איננה זכות. הקם לדכאך, השכם והרגו. אילו מדינת ישראל הייתה מעמידה את פושעיה לדין, יתכן שלא היה צורך בשימוש אלים כל כך בזכות הזו; יתכן שדי היה במחאה בלבד; אבל לאחר שלושים שנים ויותר של פשעים בלתי פוסקים, של נישול בלתי פוסק, של אלימות רצחנית ושל ביזוי צלם האנוש באופן יומיומי - כן, זכותם של הפלסטינים להרוג את אויביהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם לעולם אין צורך ברצח. אני ואתה חולקים תיעוב לוהט למתנחלים באשר הם (ולא רק לבריונים בני-עמנו) אבל התיאוריה עליה אתה מגן בלהט כה רב, המתירה לרצוח חיילים ומתנחלים לא זו בלבד שאיננה עומדת באמות-המידה המוסריות הגבוהות שאתה מציב, אלא אף מכילה סתירה פנימית בלתי-נסבלת. הזכות לחיים היא מקור כל הזכויות האחרות. בלעדי הזכות לחיים, אין זכות לחופש מדיכוי, אין זכות לחופש הביטוי, אין זכות לביטוי עצמי אינדיווידואלי ואין אפילו מה לדבר על כל השאר. כיצד, אם כן, יכול אתה להצדיק שלילת הזכות לחיים של אחד (ע"י מתן לגיטימציה לרציחתו) בשם הזכות להגדרה עצמית קולקטיווית או אינדיווידואלית של אחר? הרי ברגע שנרצח המתנחל - נשללה לא רק זכותו לחיים אלא, בעקבותיה, כל שאר זכויותיו. הרי הבסיס ההומניסטי עליו אתה נשען (תקן אותי אם אני טועה באשר למקור ההומניסטי של השקפתך) גורס כי לכל אדם זכויות שלאף אחד אסור לשללן, ולא משנה כמה מוצדקת היא השלילה, לדעת הבא לשלול. האין הזכות לחיים ראשונה שבהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקיד השלטון הוא מצד אחד להיות שלטון אחראי ולא לשלול את זכויות אזרחיו ומצד שני שמירה על האזרחים מפני אחרים המנסים לשלול את זכויותיהם. פליטים הנמצאים תחת שלטון כובש אשר שולל את זכויותיהם ואינו מגן עליהם, אינו יכול להרשות לעצמו את הפריוילגיה של שמירת זכויות אזרחי אותו שלטון מתאמים הומניים , נהפוך הוא . כשם שהמדינה מרשה לעצמה לשלול את הזכות לחופש של פושעים , על מנת למנוע מהם לבצע בעתיד את אותם פשעים (=לשלול זכויות אזרחיה) כך גם הפלשתינאים. מכיון שאין להם דרך לשפוט את המתנחלים והחיילים או את שליטי המדינה נותר להם להלחם. במלחמה זו מתים אנשים אשר המוות שלהם מיותר אך ניתן למנוע אותו. איך? פינוי התנחלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הראשון שיתמוך בפינוי התנחלויות. אני אפילו מוכן להתגייס זמנית למשטרה כדי לעזור אקטיבית לפנות בכלובים, אזיקים וכל מה שיידרש את המתנחלים שיסרבו להתפנות. הטענה שלי כלפי מר גורביץ נחה ברמה התיאורטית. לא נכנסתי (עדיין) לשיקולי מוסר. החלק הראשון של הטענה פשוט מאוד: הנחת היסוד היא שאסור לשלול זכויות של אדם אחר, ומי ששולל זכות כזו, למשל: אדם שחוטף וכולא אחר ובכך שולל את זכותו להלך חופשי, ראוי לעונש. החלק השני "בעייתי" יותר, שכן הוא מכיל את ההנחה שעונש-מוות פסול מיסודו, בכל מקרה ולגבי כל אחד, בעיקר (אבל לא רק) בשל העובדה שעונש-המוות שולל "זכות-על" ולא סתם זכות, היינו: את הזכות לחיים שהיא בסיס ומקור כל שאר הזכויות. אם אתה מסכים לשילוב שתי הנחות היסוד הללו, ומן התמונה הכללית המתקבלת מדבריו של מר גורביץ ניתן להניח שהוא מסכים להן, הרי לא תוכל להתיר בשום פנים ואופן תקיפת אדם לשם רציחתו. אני, כלשעצמי, מסתייג מכל פעולה אלימה נגד גופו של אדם, אבל לא חייבים להסכים לזה בשביל להתנגד נחרצות לרצח אדם. כל אדם, גם אם הוא בחזקת מנשל ומתנחל, הוא קודם כל אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסט המקורי של ג'פרסון אומר: "את עץ החירות יש להשקות מעת לעת בדמם של פטריוטים ושל עריצים" - למען יידעו השליטים שהחירות יקרה ללב אזרחיהם. אכן, רעיון נאה. אפשר להשתמש בו, אולי, כדי להצדיק התקפות על הצבא - אך לא על המתנחלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנדי שחרר את ארצו, ארץ שהייתה נתונה לכיבוש אימפריאליסטי קולוניאלי, בדרך שקטה, פסיבית, פאציפיסטית. הפלסטינאים אינם נמצאים בסכנת חיים תמידית. הם יכלו לפתוח במרי אזרחי, ולקרוא לערבי ישראל, לשוללי הציונות היהודים ולשמאל הציוני היהודי להצטרף אליהם. אפקטיבי בהרבה, וללא לקיחת חיי אדם. "זכות לחיות" הוא דבר פאשיסטי. החיים אינם ניתנים או נלקחים בהתאם לקריטריונים מסויימים. עונש מוות לא פותר דבר. גם לא לצבא כובש. באשר לחוק הבינלאומי: ראשית, הוא עדיין אינו אושר סופית. הוא יכנס לתוקפו רק כאשר יושגו 60 מדינות שיחתמו עליו, ונכון לעכשיו, אין בנמצא 60 מדינות כאלו (יש לציין שגם ארה"ב אינה חתומה). בתור אחד שמתנגד להתנחלויות ושולל כל לגיטימציה מהן, אני חייב לציין כי בחוק הנ"ל יש בעיה עם הקביעה הנוכחית בקשר להתנחלויות. רשית, מפני שלא כמו ברצח עם, שם יש אנשים ברורים וארגונים ברורים אותם נתן להאשים, התנחלויות הן עסק מורכב בהרבה. משרדי הממשלה, קבלנים, התושבים עצמם. את מי מהם יש להעניש? האם בחור שגדל בהתנחלות מאז היה תינוק ונשאר לגור בבית הוריו גם אחרי גיל ה-20 ראוי לעונש על כך? הבעיה השנייה היא, שהתנחלויות, עד כמה שהן דבר נורא, לא מוסרי ומזעזע, אינן מגיעות לרמה של רצח עם או אונס על רקע אתני. נראה לי מגוחך להעמיד קבלן של התנחלויות על אותו ספסל עם פושע מלחמה נאצי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיר. חבל שקילקלת. דוקא כתבת הרבה דברי טעם. עכשיו אני מבקש תשובה: מה כל כך "נורא, לא מוסרי ומזעזע" בהתנחלויות? מה ההבדל (מבחינה מוסרית) בין ההתנחלויות לכל הערים, הקיבוצים והמושבים שניבנו על אדמות כפרים ערביים בגליל, בנגב, בשרון, בירושלים והיכן לא. מה כל כך מזעזע? אני חושש שאתה לא מכיר מתנחלים והתנחלויות אישית. הם יפים ונחמדים ויש בהם אנשים חכמים ומתוקים. לרבים ביניהם יש קשרים מצויינים עם שכניהם הערבים. ממה אתה מזועזע כל כך??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמתם ומראם החיצוני לא מעניינים אותי, ולא אמורים לעניין גם אותך. נכונה העובדה כי ישובים רבים גם בתחומי הקו הירוק הם עובדה עגומה וכואבת, אולם לא באותה מידה של ההתנחלויות. א) ההתנחלויות יוצרות מכשול גדול בהסכמי השלום. ב) שלא כמו אדמות בתחומי הקו הירוק, אדמות ההתנחלויות מוכרות בעולם הערבי, המערבי וגם בחלק גדול מהציבור היהודי-ישראלי כאדמותיהם של הפלסטינים. אי לכך, להתנחלויות אין שום זכות להתקיים על אדמה שהוכרה והוכרזה כאדמה פלסטינית. ג) הקמת התנחלויות נעשית ע''י פקודה ממשלתית על אדמות שנלקחו בפקודה ממשלתית. פשע מינהלי, שנגרם ע''י צמרת הממשל, מראה כי החוק עצמו הוא מנוון. אגב, גם הפקעת אדמות ערביי ישראל או יהודי ישראל לצורכי המדינה היא פשע בעיני. אם רוצים מדינה קומוניסטית, אז קומוניסטית לכולם. ד) אלו שלא נבנות על ידי הממשלה נבנות בצורה לא חוקית. ה) מאחזי הצבא והכבישים העוקפים שגוררות ההתנחלויות הם עוד גזילת אדמות פלסטינאיות מוכרות. ו) אם הם כ''כ נחמדים, שישלחו את ילדיהם לעורף, ולא באוטובוסים לידי טרוריסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא נוהגים למספר סיסמאות, שכן יש לך טענה אחת ולא שש. שנית, אין הסכמי שלום עם הפלסטינים. יש הסכמים. תקרא להם הסכמי אוסלו, הסכמי ביניים, הסכמי ישראל- רש"פ וכו'. השארת ההתנחלויות מהוות חלק מהסכמים אלה. וכעת לטיעונך. אתה טוען שאלה אדמות פלסטיניות מוכרות. נשאלת השאלה מהי הסמכות של מנהיג זה או אחר להכיר באדמות כפלסטיניות? האם יהיה אפשר לעקור שורשים עמוקים בארצנו ההסטורית בגלל הכרה של ראשי ממשלות שדעתם נחלשה? (מלשון חלישות דעת). על שם איזה בית נקרא הר הבית? היכן חי ונקבר ישראל, על שמו קרויה מדינתנו? לשם מה שבנו לארץ מגלות ארוכה? האם זכותנו המוסרית והקניינית ביהודה, בשומרון, בגליל ובכל הארץ פחותה מזו של הערבים??? אנו שבים לנחלותינו- מתנחלים- בזכות. אנו מחוייבים לשכנות טובה עם הערבים. אם תרצה אפילו מתפשרים. אך ישיבתנו בארץ כולה היא בזכות. זכות מוסרית, טבעית, הסטורית. בזכות. ותפסיק להישמע כמו תעמולן של עראפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האומות המאוחדות, שהחליטו על הקמת מדינה יהודית וערבית בשנת 47, תקנו את גבול המדינה הפלסטינית לגבולות 67, ודעות אלו מקובלות על ההנהגה הערבית וכמו כן על חלק גדול מההנהגה היהודית, אז אפשר לאמר שאלו הן אדמות פלסטיניות. ולפי טענתך, גם לעיברים קדם ישוב בארץ. גם להם יש זכות היסטורית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך אינה תשובה. שאלתך לא רלוונטית. הם אינם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |