 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחזור אל השיר, אם עדיין יש למישהו רעיונות בנושא. לי יש איזו מחשבה אבל אני מהסס להיות המחזיר הראשון - שהרי מי יקח אותי ברצינות, אחרי כל השטותניקיות? אתה מוזמן להיות החלוץ האמיץ. יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר בעל שלמות סגנונית ורעיונית יוצאי דופן- הבעה של הלך רוח הנוגע בגרעין הנפש, מקיף פילוסופיית חיים שלמה של הליכת האדם על החבל הדק שבין הרצון לחיות לבין הכמיהה לאיבוד הדעת. משקל ומבנה מעולים, כל מילה מחושבת, בהחלט מהטובים שקראתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? (ה)יושקו של (ה) פופק כתב שיר? איך זה שלא ראינו אותו? אתה רוצה להגיד לנו שהמערכת מורידה גם שירים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון לשיר שבכותרת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, באמת? שרלוק הולמס היה יודע לזהות ציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל את התנצלותי. איזה ביאוס! אין אף כותב מטומטם באייל, כל פעם שמישהו נראה קצת אידיוט ישר מתגלה שהוא היה ציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישבת שעה שלמה, ליתר דיוק שעה ודקה, וזה מה שיצא לך בסוף? היזהר, ידידי, לבל תחטוף טחורים. יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ישבתי שעה ודקה. כי הרי אין לי שום דבר לעשות חוץ מלשבת מול המחשב, לקרוא תגובות באייל ולחשוב על עקיצות. מה עם טיולי ליל שבת עם ווטי(ככה אני קורא לד"ר החביב עליי) ברחוב בייקר? דיונים מתמטיים עם עוזי ו' ופורפסור מוריארטי? הקשבה להשקפת עולמה הקרימינלוגית של איילת בועזסון, ועימותיה עם דעותי בנושא פשע של לסטרייד מהסקוטלנד יארד? יש עוד דברים לעשות בחיים, לא הכל אייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 120768 תגובה 120901 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה לך מאד לך טלי כי תשומת לב כלל לא היתה לי אכן היה זה קרימינלי אך יש לומר, מעט נורמלי. להתעלם משיר היושקו אשר נמלט הוא מהפּוֹפְּקוֹ1 כאן אל ארצות האיילוֹקוֹ ונמאס לי כבר לחרוז כה. 1 בזכות שבור אני ולא יודע איך מנקדים שמו של זה הרע רשות הרשיתי לעצמי לנקדו כרצוני על מנת להתאימו לחרוזי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר כאן זה מישהו שיצעק בקול גדול: ח א ל א ס או בעברית: חוסר כשרון, כמו פארונקל על התחת, זה לא משהו שצריך להתבייש בו, אבל אין גם טעם לחשוף אותו בציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הראשון היה עונה לשכמותך כפי המגיע להם (או בעברית, פחדנות, כמילותיך, כמו צלקת על הקין, זה לא משהו שצריך להתבייש בו, אבל אין גם טעם לחשוף אותו בציבור ועוד להרגיש מרוצה מעצמך ללא הצדקה על עצם הצגת פחדנותך שתחת המסווה שלה אתה מעליב אנשים). אני, רק אצפה שאם יש מערכת היא תשלח את תגובתך למקום הראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמנם אמיץ לב כארי ומופיע כאן בשמך האמיתי (ולא סתם שם אלא שם מתוחכם להפליא עם שילוב אותיות אנגליות ועבריות, איזה קטע מגניב!), אלא שטעית בכתובת. גן הילדים נמצא מעבר לכביש, ותיזהר כשאתה חוצה. אה, ואת מה שאמרתי במקור על חוסר כשרון אתה יכול ליישם גם על טפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד שבוחר לו כאן באיזה שם שהוא מקורי וייחודי שלו, עדיף על מי שמסתתר מאחורי שם שתגובה אליו עלולה לפגוע באחרים. הפרופילניק גם אמר אמת אמיצה על עצמו. מתי נזכה לדבר כזה מן האלמוניים? הם בקטע של "אני יודע עליכם הכל, רואה אותכם, אתם לא רואים אותי, אני אלוהים, לא תמצאו אותי אף'פם". נדמה לי שהתנהגות כזו מזכירה לי משהו, איזה תקופה בחיי. כן, את תקופת גן הילדים. אלמוני, טול קיסם מבין שיניך וקורה מבין עיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מעורבת-ירושלמית לכמה עניינים שהועלו במהלך הדיון. (וכבר העיר מישהו שבתגובתי הקודמת יצאה לי מעורב ירושלמי אמיתי. אז גם הפעם.) אשתדל שהמעורב יהיה טעים לעין. על אף העובדה שיהיו בו חומרים ממוחזרים, בחלקם – כי כנראה, היו כבר ונעלמו מעיניי בין האחרים. * אי שם, בהתחלה, עוזב קיבוץ נתן הסבר לחדוות הניתוח, מיין רובצי מסך אינטרנטי ועוד. ובעיקר, הסביר מדוע אי אפשר פשוט להתרגש משיר (אם הציטוטים לא מדייקים, עמו ועמכם הסליחה). אפתח בתגובתו של עוזב קיבוץ, גם היא אי שם – מצאתי אותה: עוזב קיבוץ – חדוות הניתוח [מדוע אי אפשר פשוט להתרגש משיר? כי שיר (...) ] 120338 בנושא השיר - אדייק: שירה -, אביא להלן טקסט של ויסלבה שימבורסקה: אחדים אוהבים שירה אחדים – זאת אומרת שלא כולם. אפילו לא הרוב אלא המיעוט. בלי להביא בחשבון את בתי הספר, ששם מוכרחים, ואת המשוררים עצמם, אנשים אלה הם שניים לאלף. אוהבים – אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות, אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת, אוהבים צעיף ישן, אוהבים לעמוד על שלהם, אוהבים ללטף כלב. שירה – אבל מה זאת בעצם שירה. לא אחת ניתנה לכך תשובה רעועה. ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה כבמעקה גואֵל. * ויסלבה שימבורסקה, "שלהי המאה". תרגום: רפי וייכרט. גוונים, 1996. שם, עמ' 11. * נדמה לי שכל אחת מן האמנויות הקיימות, על כל סוגה [ז'אנר] מאז, ועד שיהיו חדשות (ויהיו), יכולה למלא את המקום שבו כתבה שימבורסקה את המורפמה "שירה". ייתכן שבדיון עסקתם גם בפרופיל של "הנהנה הממוצע" [ותוך כדי, גם של אלה שזזים מעלה ומטה, או: לצדדים מאותו פרופיל]. ייתכן שפרופיל מעין זה יתאים ל-"נהנים" למיניהם, כלפי כל אמנות באשר היא. ייתכן שאף הזכרתם-הידיינתם-דיברתם על סולם לדרגות ההנאה, על תורות אסתטיות, פסיכולוגיות, אנתרופולוגיות, תולדות התפתחותן הכרונולוגית ו/או התמאטית של כל אלה ואחרות, ומה לא. * לעת עתה, אני מנסה לשוב אל הטקסט "חלון להשקיף דרכו", כהצעתו של יושקו - [אפשר לחזור אל השיר?] 121667 - ואחרי דבריו של- עופר גורדין [תגובה לשיר]: [סליחה: נמחק לי המספר] - וכל זאת, בלי להתעלם ממה שהספקתי לקרוא - ביל [התייחסות עניינית] 120365 גם: אינדי גו [בשבחי ההתרגשות] 120696 [תשובתה לעוזב קיבוץ] גם לא מתגובתו, כמובן: עוזב קיבוץ [צריך לעורר מחלוקת לשם כך] 120720 אף לא להתעלם מתגובה לעוזב קיבוץ על קביעתו לעיל: פלאי גרייצר [שירה היא מדיום] 120729 או מתוכחת עוזב קיבוץ למגיב לעיל, כך: עוזב קיבוץ [שירה היא מדיום?] 120753 מה פתאום? שירה היא ז'אנר. המדיום הוא הטקסט. [שם גם מסביר למה, לדעתו, "חלון להשקיף דרכו" הוא רשימת מכולת. קביעה שקיבלה תגובות. לא אחזור עליהן.] * נראה לי נוח לצרכיי לציין שכל דיון מעין זה, המתנהל כאן, יגלוש מטבעו לשדות מרחיקי לכת. כל אחד ודעותיו שלו, השקפת עולמו, ראייתו האישית. יהיה קשה להתרכז במישור מסוים, או לתעל אליו את בעלי ההשקפות השונות, או למרכז לקראת נקודת מוצא אחידה. כך שהטקסט יוותר בתור נקודת מוצא לשם הרפרנט בלבד. ובכן, לא אוכל לחדש דבר, למזלי הרב: עם הקריאה למדתי מה טוב שגדולים ממני עסקו בנושאים המעניינים ומעסיקים אותי (על פי רוב, באופן מפליא ומדויק). אוכל להתייחס לטקסט של ירון אחר כאל שיר לירי; ואוכל להזדהות עם שימבורסקה וכאבה מעצם האפשרות ש-"אהבתי אותו", "נהניתי ממנו", "חמוד, נכון?", "איזה יופי, ראית?", "שמע, לא רע, העביר לי את הטיסה (...)" ודומיהם – ביטויים כאלה יהיו כל מה שיש לומר על שיר [ו/או רישום, פסל, לחן, סיפור, ציור, וכיו"ב]; אוכל להסכים חלקית עם עוזב קיבוץ בדבר חדוות הניתוח; אוכל להזכיר כי יש טקסטים שהם מועדפי-אהובי האקדמיה בשל הכמות האדירה של האלמנטים לניתוח [חדוות השש-מאות-פלוס סוגים של פיגורות, "יורקא! הנה, אתה רואה? כאן, *זה* מטלפסיס!"], למחקר, להרצאה, לרשימת ביקורת, וכן הלאה; ולצד חדווה זאת, אוכל להזכיר שאף אנשי האקדמיה, הששים אלי פיגורות נדירות, מבחינים בין טקסט שהוא מעולה לצרכים אקדמיים לטקסט שייתן להם חסד של הנאה צרופה; אוכל להזכיר לכולנו שלא תמיד אנחנו מסוגלים להסביר את המטמורפוזה שמתהווה בתוכנו בעקבות המגע (אולי: המפגש שלנו) עם האימננטי של יצירת אמנות, יהיו גודלה ותהילתה אשר יהיו; ואוכל לסייג באותה המידה את דבריי: לא כל מוצג-אמנות שיהווה בשבילי נקודת מפנה, או נקודת מפגש עם ישותי, ייתפש וייקלט ככזה אצל הזולת, ו-vice versa; אוכל לשאול את עצמי האם טקסט נתון, כפי שהוא לפניי- * מוצפן מאוד, למען יראוהו אנשי האקדמיה והביקורת, או שמא לי, אישית, קשה לקריאה; * גלוי מדיי, ומסיבה זו אין בו מן הטרנסצנדנטליות, או שמא לי, אישית, קשה לקרוא טקסט כפשוטו; ובין שני קצוות הרצף, רב המקום לאפשרויות ודירוגים; אוכל לקרוא (או להיזכר, או לשחזר) שוב את הטקסט של ירון אחר ולשאול את עצמי כמה שאלות, במספר מישורים: * במישור הבנת הנקרא: האם הבנתי, כן או לא? התשובה שלי: כן. כך נדמה לי, בכל אופן. בטקסט שקראתי, מועלה בו סיפור – סיפורו של הדובר על אודות עצמו, ובאופן ספציפי: על מצב אישי, נפשי-רגשי, שהוא נתון בו [או היה נתון בו]. קיבלתי מספיק נתונים להבין ולקבל תמונת מציאות פנימית ונסיבתית, מעבר למילים עצמן. * במישור החווייתי: האם חוויתי חוויה כלשהי, כן או לא? התשובה שלי: כן. לי, אישית, היה מפגש חווייתי עם חוויות שבתוכי. * במישור האינטלקטואלי: האם קראתי טקסט שגירה את צרכיי בתחום, כן או לא? התשובה שלי: אין לי מושג. ברור לי שגם המישור האינטלקטואלי היה בפעולה עת התרחש תהליך הפרספציה. באותה המידה, ברור לי שאצלי, במשך התהליך, לא היה זה [האינטלקט] המישור הדומיננטי בתודעתי, מכל מקום: לא ברמה של מודעות מלאה, פעילה. * במישור השיוך: האם קראתי טקסט השייך לאחד מתחומי האמנות? כן או לא? התשובה שלי: כן. ומה לעשות, עליי להדגיש: כך נראה לי, בכל אופן. אוכל להוסיף כאן שבשבילי, הטקסט הוא שיר לירי [כן, כבר ציינתי את זה], בנוי באופן גלוי למדיי. עוד אוכל להוסיף שהאמצעים להעברת סיפורו אליי התאימו לי, לפחות, כדי להיפגש עם התוכן והשלכותיו; ועוד: מבחינתי, הטקסט תואם את ציפיותיי משיר לירי ואת ציפיותיי ממפגש בינינו. לא אוכל לתת ציונים. היה מפגש. לדידי, זה מה שאמור להיות. תודה לכם. * |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך, אולי, אח תאום בשם מיכאל שרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. גם לא מכירה מישהו עם שם כזה, או דומה. אני מבינה ששאלת אותי מסיבה כלשהי - כמו: דעות דומות, ניסוח דומה, תחביר דומה, מי יודע. תוכל להסביר לי את סיבת השאלה? תודה, רבקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, צדקת. משהו בניסוח, משהו בצורה (למשל הסוגריים המרובעים)... והמחשבה הבאה התעוררה לה: מיכאל שרון התחבא בארון ורבקה ירון במלוא הגרון פצחה לה ברון באותו כישרון. ואם, כפי שנראה כרגע, טעיתי: אל יאחזך החרון על אותו עיוורון של עבדך, המורון שהוא סתם חמורון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני עלם לא כשרוני וגם די טפשוני ובעיקר... פחדנוני (שזה פחדן + בינוני) עלבונות הוא שולח אך דבר מה הוא שוכח את הקיסם ליטול מבין שיניו את הקורה מבין עיניו כי אנחנו פה איננו מעריכים את המתחזים לאלוהים וסוברים שכמוהו אותם, אין רואים ומחסות החשכה הם מתנשאים מצליפים ושם רע לאייל מוציאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 117529. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שפר את הרמה. 2. אל תתקוף סתם. 3. אז תהיה זכאי להפנות אל התגובות האלה. 4. שאתה, אגב, נאה דורש אך לא נאה מקיים באשר למה שהתבקש בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותי על שאתה לפחות מנסה, למרות שסיכוייך להבין משהו מורכב יותר מ''אימא, פיפי'' נראים קלושים משהו. אולי כדאי שתתחיל בנסיון להבין שיש יותר מאייל אלמוני אחד. זה עשוי לתת לך פרספקטיבה מעניינת, וסליחה שהשתמשתי במילה הארוכה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל''ז. הוא לא הבין קודם את ענין האלמוניות, והחלפת הניק שהוא עשה לפרופיל הבלגי לא הוסיפה לו תבונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא הבין, רק שהוא מקנא בנו על שאנחנו כל כך יצירתיים וכשרוניים, אממה צנועים, לא רוצים שידעו שזה אנחנו הגאונים שכותבים את השורות האלה. רק אנחנו האלמוניים כותבים דברים מוצלחים פה. כל השאר מאוננים מגלומניים, ונמאס לנו מכל הפחדנים והשוויצרים שכותבים כאן שמות או כינויים. אלמוני זה הכי יפה, הכי צנוע, אבל כאן הפלצנים האינטלקטואלים לא מבינים אותנו. אני מציע שנעזוב את האתר הזבל הזה ונפתח לנו אתר משלנו, "האייל האלמוני והצנוע", שבו לא יורשו אנשים להופיע בשמות. כך נבהיר בדרך הכי טובה את המסר שלנו והשקפת העולם שמאחוריו. איך זה, אחים שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנו פה אתר עם מימשק שמאפשר לענות לכל אחד בנפרד, או לחלופין לספק קישוריות. מאוד מבלבל לקרוא תגובה ארוכה שמתייחסת לכמה כותבים ולכמה נושאים, כמו התגובה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האמת היא שלא הצלחתי לסמן כמו שצריך. חדשה-חדשה באזור ובענייני תגובות. צר לי על הבלבול. רבקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר אכן הוא מפגש אינטלקטואלי וחווייתי. אולם האפשרות האחרונה היא לא כזאת שניתן להתדיין עליה. ברגע שזה אישי זה לא ניתן לוויכוח ולכן מקומו אינו בדיון אלא במסגרת הצגת דעות חד צדדית. הפן השכלי של השיר וכן זה הפרשני והחושי הם אלו שעליהם ניתן להתדיין. הם יכולים גם מצדם לשנות את חווייתו של קורא אחר. לכן דיון שנערך כאן וכל דיון בכלל, חייבים להיערך במישור ה''ניתוח'' כי זה המישור היחיד האפשרי. אני נוהג לצרף למגע הרציונלי עם השיר הערה מופרדת על הרגשתי הבלתי אמצעית, כאשר זו אינה חלק מן הדיון ולמעשה אינה יכולה להיות. מה שכן, לפעמים התהליך הרציונלי נוטה לאייך או אף להחליף את המגע הרגשי, ולכן חשיבותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "ה"שיר - וכוונתי: טקסט כלשהו המשויך לשירה - הוא, כדבריך, מפגש אינטלקטואלי וחווייתי. "ה"שיר. השירה. אני מסכימה לדבריך גם באשר לאפשרויות לטיפול בטקסט כלשהו - לדיון בו, להתייחסות אליו. אין מתווכחים על חוויות רגשיות. אין דנים בהן במסגרת דיון מעין זה, כאן. ב. באשר לניתוח טקסט - או יצירה כלשהי -, התייחסתי להיבטים אפשריים של "חדוות הניתוח", לפי דברי עוזב קיבוץ. אין לי דבר נגד ניתוח טקסט, או יצירה. יש לי התנגדות לקביעה קיצונית וגורפת. ג. בתגובה שלי ליושקו, לקראת סופה, ציינתי מה אוכל לומר באשר לטקסט המסוים מאוד, זה של ירון אחר, ושמו "חלון להשקיף דרכו". הדגש: על השיר "חלון להשקיף דרכו" של ירון אחר - זה שעליו ההתייחסות שלי מופנית גם כעת. שם התייחסתי לארבעה מישורים, ביניהם המישור החווייתי וזה האינטלקטואלי, ולשאלות שאוכל לשאול את עצמי בעקבות הקריאה שלי בשיר הספציפי. במישור אחרון זה, האינטלקטואלי - עליו מפנה אתה אותי -, שאלתי-כתבתי (וסליחה על החזרה): "האם קראתי טקסט שגירה את צרכיי בתחום, כו או לא? התשובה שלי: אין לי מושג. ברור לי שהמישור האינטלקטואלי היה בפעולה [...] באותה המידה, [...] לא היה זה [...] המישור הדומיננטי בתודעתי [...]." נראה לי שהתייחסתי באריכות יתר לנקודותיך. הסיחה עמך. תודה. רבקה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |