בתשובה לערן בילינסקי, 19/11/00 17:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הי ערן ! בהמשך לתשובתך על תגובתי: שנינו מסכימים שגם בצד הישראלי וגם בצד הפלשתיני ישנם גורמים שלא היו רוצים להמשיך במצב הקיים והיו מעדיפים להחמירו או להפסיקו. אז בוא ונתמקד בצד הישראלי. ישנם פוליטיקאים שלא מסכימים ל"פוליטיקה של ברק" (כפי שאתה הגדרת זאת) ובכל זאת לא ראינו מעשים של פוליטיקאים ישראלים שמתנהגים בניגוד לשיטת ברק (חוץ מהתבטאויות פופולריות באמצעי התקשורת למען הרייטינג האישי). איך אתה מסביר זאת ? הערה: ישנם שני יוצאי דופן החורגים מטענתי והם פגישתו של פרס עם עראפת ואולי גם פגישתו של עזר ויצמן, היום עם מובארק. אך כיון שאיננו יודעים מה נאמר בפגישות אלו ואין לנו גם רמזים על תוכנן לא יכלתי להתייחס אליהן. (מה שכן בטוח הוא שברק מפחד מפגישות אלו ולכן הוא שלח את גלעד שר עם פרס ואת דני יתום עם ויצמן.) יאיר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עושים ה"מפסידים"? בעיקר בוכים ונושכים את השפתיים, ומנסים להשפיע בכל אופן. יוסי ביילין אמר אתמול שהוא "לא חושב שחיילי או"ם לא חמושים הם הפתרון הנחוץ במקרה הזה". כלומר (בפרשנות שלי) "אולי היה כדאי שנפתור את הסכסוך במשא ומתן, אבל אם יש מהומות, אז גם אין בעייה שיבואו חיילי או"ם ויגדירו את הגבול בין ישראל ליישות הפלשתינית דה-פאקטו". לעומתו, מאיר שיטרית קורא לתגובות חריפות בבית ג'אללה. כל צד והסגנון שלו. מעשים בפועל קשה מאד לעשות כרגע, ברק שולט ביד רמה ומונע ככל יכולתו כל צעד מצד ביילין או פרס ואחרים. אבל מי יודע מה צופן לנו העתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכל במסגרת הניתוח שלך להסביר את העובדות שהבאתי בהערתי הקודמת על פגישות פרס וויצמן, בעיקר אחרי המקריות המפליאה של ביקור ויצמן אצל מובראק יומיים לפני פקודת הפינוי שמובראק נתן לשגריר בסיוני ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? אני לא יודע, אני באפלה כמוך. קשה מאד לדעת מה קורה במקום ספציפי במיוחד כאשר אנו בלב הארועים עדיין ורב הנסתר על הגלוי. אני דווקא חושב שלא היה קשר בין שני הארועים כיוון שהתירוץ להחזרת בסיוני היה תגובת ישראל בעזה אתמול. הייתכן ויש דווקא יתרון להחזרת בסיוני? מעין "אסקלציה למניעת אסקלציה גדולה יותר" שרקח עמרו מוסא (שר החוץ המצרי) יחד עם וויצמן? אולי זה העניין? אין לי מספיק מידע כרגע, למשל – עם מי נפגש וויצמן במצרים. אשר לפרס, גם הנסיעה שלו לערפאת לא נהירה לי עדיין, במיוחד לאור ההתרחשות המוזרה שאחריה – עיכוב ההודעה מלשכתו של ערפאת שלוותה מייד בפיגוע בירושלים (צירוף מקרים חשוד, לא?). אולי לך יש רעיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד מאירועי "רבין" לפני ימים מספר אמר שלמה להט: שלרבין ערפאת לא היה עושה את זה. הוא לא היה מעז. כמובן זו אמירה שמטעמים מובנים אי אפשר להוכיחה. באותו זמן בערך קראה לאה רבין לברק לשתף את פרס במאמצי ההרגעה. לדעתה אין ספק שהוא יצליח. אם אין הוא קוסם ממש כבעלה משהו ממנו בודאי דבק בו. וברק שמע את הקריאה ושלח את פרס, אותו פרס שבזמן היותו ראש ממשלה היו הפיגועים הקשים ביותר, ושאמר אחר כך כאשר מספרם קטן בתקופת נתניהו שהם "נגמרו". ופרס נסע לערפאת לסדר לנו את הענינים. דברים אלה נכתבים אחרי הפיגוע בחדרה. נראה שהפיגועים בכל זאת לא נפסקו, גם עם תוספת העזרה של פרס. ועזר וייצמן גם כן איש שלום ותיק אץ רץ למצריים לסדר לנו את העניינים. התוצא לא אחרה לבוא: החזרת שגריר מצרים לארצו. אתה לא יודע. אתה "חושד" שאולי יש כאן הישג. כמעט הייתי מוכן להישבע שבדיוק כך תגיב. דפוס קבוע בעבר. מסקנה שנובעת ממה שקרוי במדע: אינדוקציה פיסיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, אתה לחלוטין, אבל *לחלוטין* לא יורד לסוף דעתי. אם תאזר בכמה שקים של סבלנות ותקרא את התגובה הארוכה מנשוא שלי (התגובה הארוכה בתולדות האייל) ב"אנרכיה משולחת בעולם..." תראה שהדיכוטומיה שאני עושה בפוליטיקה הישראלית שונה לגמרי מהחלוקה המפלגתית שאתה רגיל אליה. אני ממקם בין "מתנגדי אוסלו" (מונח שהוא בעצם ריק מתוכן כיוון שאינך יכול להתנגד לעבר - הוא כבר קרה) את שרון וביבי אבל גם את רבין, וייצמן, ברק ואפילו יוסי שריד. לעומת זאת, אני ממקם את שמעון פרס, יוסי ביילין, רן כהן, אבל גם את אמנון ליפקין-שחק, דוד לוי, מאיר שיטרית ועוזי לנדאו ואם אתה רוצה - גם את אלייקים העצני בין "תומכי אוסלו". הסבר הדיכוטומיה הנ"ל חורג ממסגרת התגובה שאני מתכוון להגיב כעת ומופיע בחלקו באותה תגובה שאני מפנה אליה. כמובן, כאשר אני אומר "אוסלו" אני מתכוון למשהו עמוק יותר - ההשקפה לגבי אופיו העתידי של המזרח התיכון. לדידי, אין פרוש אוסלו "מזרח תיכון חדש" אלא דווקא "מזרח תיכון ישן" (ואנא, קרא את תגובתי הנ"ל בפירוט כדי לרדת לסוף דעתי). לכן, לפי הדיכוטומיה הנ"ל, סביר להניח כי לעזר וויצמן ולשמעון פרס מטרות הפוכות לגמרי והפרשנות שייחסת לי לגבי מטרות ביקורו של שמעון פרס אצל ערפאת שגויה ומטעה. אני באמת לא יודע מה עשה כל אחד מהם. עד אשר אקבל מידע חדש אני רק יכול להעלות היפותזה על סמך הבנתי את הפוליטיקה שלהם. אתה, כרגיל, מייחס להיפותזה משמעות ערכית. אתה הרי אפילו לא יודע מה עמדתי! האם אני "בעד אוסלו" או "נגד אוסלו", והמשמעויות הנגזרות מכך? אני גם לא מתכוון לגלות לך כיוון שממילא אף אחד לא מתייעץ איתי והצהרה שכזו רק תפגע באמינותי. והערה לסיום. האם אתה באמת מאמין שהסיבה שתוביל את ברק לשלוח את פרס לערפאת (אם בכלל שלח אותו, הרי ידוע שברק אסר על פרס להפגש עם ערפאת באירופה וביפן באותה תקופה) היא שלאה רבין ביקשה ממנו? אתה לא באמת מתכוון לזה, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה שוב סוחב אותי למחוזות שאין לי כח לבקר בהם אני מצהיר שתגובתי באה לא למאמר הראשי אלא רק לדבריך שמעליה, שיכולים להיקרא כיחידה נפרדת. עשה תרגיל. נסה לשכוח מה כתבת במאמר למעלה, קרא רק את דבריך האחרונים שכאמור נראים כיחידה שלמה אחת שאינה מצריכה שום הקדמות. אחר כך קרא את תגובתי ונסה להגיב שוב. לגבי שאלתך בסוף. אני כן מתכוון לזה אם כי לא ממש בטוח במאה אחוז. הזיגזגים של ברק, המניעים שלהם אינם כל כך עניינים ופשוטים, ונוגעים הרבה לסקרי דעת קהל וכדומה. אני לא אומר שהוא חשב שפרס יצליח בגלל שלאה ז''ל אמרה. אני לא מעריך אותו, אבל לא עד כדי כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מבין את מובארק - איזה ראש מדינה לא יראה בכך שמכריחים אותו לשבת במשך כמה שעות עם עייזר ויצמן - הצהרת מלחמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניתי, בעקבות תגובות אחרות שלך לכמה מן הקוראים, אל תגובתך ב"אנרכיה משולחת...". שם ציינת את השתייכות הפולטיקאים לשתי התפיסות שאנו עוסקים בהם. אני לא חושב שהצלחת להוכיח שם שעזר ויצמן "נגד אוסלו". פגישתו במצרים לפני פינוי בסיוני צריכה לגרום לנו להעריך מחדש את תפיסתו. הרי איננו יכולים להסביר את המאורעות על פי אותה תאוריה כל הזמן בלי לבדוק את נכונותה בהזדמנויות שונות. אולי עזר ויצמן חושב אחרת ? (ואינני מתכוון שהוא שינה את דעתו מימים עברו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע למה אני נכנס, (וכרגיל, לא לומד) אז הנה: לאחר שמנחם בגין ויתר לפני המשא ומתן עם סאדאת (למעשה, הוא הודיע את זה כשיצאו מהפגישה הראשונה ביניהם כשסאדאת בה בשנת 1977. סאדאת אמר רק "הופתעתי") פעלו גם אריק שרון וגם עזר וויצמן כדי למנוע את פינוי יישובי חבל ימית. שרון פעל על ידי ניסיון לקבוע עובדות בשטח – הקמת ישובי "דוד מים ומגדל" ברחבי סיני כדי ליצור "אמצעי מיקוח" שיאפשרו אולי להגיע לפשרה ולא לנסיגה מלאה בסיני. במקביל אליו, וויצמן פועל למען חילופי שטחים בנגב בתמורה להשארת החבל בידי ישראל. מסתבר שוויצמן מוכן לקרב את המצרים לבאר-שבע, או יותר נכון, לדימונה (ודי לחכימא...) ןלא לוותר על ישובי חבל ימית. מה דעתך? וויצמן היה גם זה שהתנגד למינויו של דיין לשר ביטחון לפני מלחמת ששת הימים ("ששה ימים, שש שנים", פעם שלישית שאני ממליץ עליו?). מבחינתי מי שפועל למניעת מינויו של דיין לשר ביטחון מתנגד לפוליטיקה שלו. אגב, אתה תקוע בתפיסה של הנסיבות לפיה וויצמן יעץ למובראכ (איזה יופי, אפשר לאיית את זה אחרת כל פעם) להחזיר את בסיוני. אולי זה להיפך? אולי דווקא נשלח וויצמן כדי למנוע זאת? ניסה, ולא הצליח. גם ביבי וברק ורבין לא תמיד הצליחו למנוע מהרוסים להעביר טכנולוגיה גרעינית לאירנים למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יתכן שויצמן נשלח למנוע את החזרת בסיוני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |