 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטור האישי סקר ערן בילינסקי את המצב בשטחים במלוא מורכבותו, והציג את ההבלגה כברירת המחדל הטובה ביותר בשביל האינטרסים של ישראל. אלא שיש שיקולים אחרים מלבד האינטרסים הכוללים של ישראל כמו שיקולים מוסריים של מחויבות המדינה לשלום אזרחיה. אפילו אם נסכים לטענה שהאינטרס הישראלי הוא להבליג ולא להסלים את המצב כדי לא להסתכן בתגובה בינלאומית חריפה, עדיין צריך לספק פתרון טוב יותר לאנשי גילה חוץ מלשבת באמצע מטוח.אהוד ברק חייב לעשות אחת משתיים או להודיע שאינו מסוגל להגן על הרחובות הקיצוניים של גילה ולפנות אותם מתושביהם, תוך העמדת עמדות צבאיות של צה''ל. או לכבוש את פאתי בית ג'אלה כך שלא יתאפשר ירי על גילה, וכך ימשיך אמנם העימות המזוין בין צה''ל לתנזים אבל אזרחים לפחות לא יסוכנו עוד. נראה לי שאם נשקול את שתי האופציות ברור שהאופציה הראשונה גרועה יותר. פינוי תושבי גילה יתפרש כחולשה ורק יוביל להתקפות פלסטיניות נוספות, לעומת זאת תפישת רצועה מבית ג'אלה הוא אמנם לא אידיאלי מבחינת ההשלכות הבינלאומיות של כניסה לשטחים פלסטינים אבל הוא לפחות מספק את המחויבות המינימלית של מדינת ישראל לאנשי גילה. אני גם סבור שבכל מקרה מדיניות האיפוק לא משרתת את האינטרסים של ישראל, אבל מעבר לכך נראה לי שאפילו אלה שסבורים כך יצטרכו לשקול מחדש את עמדתם לאור חוסר היכולת של המדינה להבטיח את החיים בגילה ובמקומות אחרים, בהם מתרחש ירי על תושבים ישראלים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי, לא אמרתי בשום שלב בעד מה אני. בעד איפוק או תגובה, ולכן הקביעה היא על דעתך בלבד ובודאי שלא על דעתי. אני עדיין מתלבט באם לחשוף את דעתי בנושא כיוון שזו תהווה פגיעה באמינותי כ"פרשן" באייל. כמובן שיש לי דעה. לא יתכן שאין לי דעה. אני רק מנסה להדחיק אותה ככל יכולתי כדי שלא תפריע לי לנתח - ראה לדוגמא את תגובתו של פ.ט.א.י בסקר "ממשלת חירום – כן או לא?" שנכתבה לפני שעות מספר בה הוא קובע כי אריאל שרון דואג טוב יותר למדינה מאשר אחרים. זו כמובן שטות מוחלטת. כיוון שכל פוליטיקאי דואג לאינטרסים של המדינה *שהוא* *רוצה* *שתהיה*. ולכן, האמירה הנ"ל שקולה ל"נראה לי שאריאל שרון דואג לאינטרסים שנראה לי שחשובים למדינה". לכן, גם הקביעה שלך "משרתים את האינטרסים של ישראל" זקוקה לפירוש "משרתים את האינטרסים שלדעתי הם האינטרסים של ישראל". מה עם המוסר? שאלה קשה וכואבת. והתשובה, אין ברירה, צריך לשלם. גם מדינה שיוצאת למלחמה מסכנת את שלום תושביה – במקרה זה אלו בני השמונה-עשרה עד חמישים ומשהו. מדוע דמם אדום פחות מדמם של אחרים – נשים? ילדים? לפי הטיעון המוסרי היה עלינו לשלוח את אילו שבכל מקרה עתידים למות – חולים סופניים למשל – שישמשו מגן אנושי? האבסורדים האפשריים הם עצומים. ולדוגמת גילה. איני טוען שהמשמעות האופרטיבית של הבלגה היא חוסר תגובה כלל. אני טוען שיש כמה רמות של תגובה, בעיקר במישור המניעה ולא במישור ההתקפי שאפשריות. ואני משוכנע שחלק מהן ננקטות ע"י הצבא והשב"כ בהנחיית הדרג המדיני - אהוד ברק. יתר על כן, עד כמה נורא שזה נשמע, ערפאת משתמש בהרוגים כדי לעצב דעת קהל ולהפעיל לחץ באו"ם כדי שישלח כוח בין-לאומי לשטחים. מדוע אתה חושב שעל פוליטיקאים ישראליים לשים על עצמם מחסום ולומר: "לא, את זה אנחנו לא מוכנים לעשות!". אני יודע, מדובר כאן בדיני נפשות, והאפשרות שאני מעלה כאן היא איומה ונוראה מבחינה מוסרית, אבל קפוץ בבקשה לאתר האינטרנט של צה"ל, ותוך לחיצות מספר תקבל תמונות מהארוע ברמאללה. גם גורמי ההסברה מבצעים את אותו ניצול של האמצעים העומדים לרשותם, במקרה זה תמונת ה"דם על הידיים" הידועה לשמצה. ואגב, זה לא טור אישי - זה מדור פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית סלח לי שאני לא מתמצא עדיין בנבכי ה''אייל'' אני מקוה שבמהלך הזמן אני אתמצא יותר במדורים של כתב העת. ולעצם העניין, אתה צודק כמובן שקביעת האינטרסים של ישראל תלוייה בהשקפת עולם. אדם ששייך לימין המשיחי יגדיר אחרת את האינטרס הלאומי מפרגמטיסט ציוני. אלא שבמערכת הפוליטית יש באופן מעניין דוקא קונצנזוס די רחב לגבי האינטרסים של ישראל. רוב הכוחות הפוליטיים במדינה תומכים בגדול באותה חבילת אינטרסים פרגמטית של מדינה יהודית דמוקרטית משגשגת שחיה בשלום עם שכניה. יש כמובן גם יוצאים מן הכלל כמו הימין הקיצוני והפוסט ציונים והערבים הישראלים, אבל בסך הכל שתי האלטרנטיבות הרציניות לשלטון כיום לא חלוקות בשאלת האינטרס הלאומי אלא בשאלות של ישום ובשאלות מצומצמות יותר כמו שאלת מרכיבי ההסדר עם הפלסטינים ועם סוריה. אני התכונתי למקד את תשומת הלב בכך שגם לשכלול של אינטרסים יהיה קונצנזוסיאלי ככל שיהיה (כמו שיפור מעמדה הבינלאומי של ישראל) חייב לעמוד בפני סיגים מוסריים כל שהם. לא יתכן שבשם איזה שהוא אינטרס תושבי גילה במשך חודש וחצי יחיו ללא בטחון אישי כשיש בידי המדינה אפשרות להחזיר את השקט. תפקידן המינימלי של מדינות הוא לספק הגנה לאזרחיהן , מדינה שלא עושה זאת מועלת בתפקידה ונותנת בידי האזרחים לגיטימציה ללקיחת החוק בידיים. האנאלוגיה שהצבת לגבי אובדן הבטחון של החיילים חלשה. תפקידם של החיילים הוא להגן על האזרחים, לכן טבעי שיהיו חשופים לסכנה במצב לחימה. לעומת זאת לגבי אזרחים המצב שונה אזרחים הם הציבור שבשבילו קיים הצבא. הצבא נועד להגן על האזרחים וצבא שלא מגן על האזרחים איננו צבא. אני לכן במפורש מעדיף שחיילי צה''ל ינהלו קרבות ירי בבית ג'אלה אבל לפחות ימנעו אפשרות של פגיעה בגילה. במצב בו המדינה בשל כל מיני שיקולים מתנערת ממחויבותה המוסרית כלפי תושבי גילה ואזרחים אחרים, דבריו של אהוד ברק בדבר תגובה נחושה הם זריית חול בעיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב, ברוך הבא לעולם האמיתי. אתה חושב שלמדינה יש רק "אחריות מוסרית" (ואני מסתייג מהמונח הזה, עוד על כך בהמשך) לתושביה כרגע. מה עם תושביה בעתיד? כאשר אתה בונה כביש חדש אתה מוציא עכשיו כסף מקופת המדינה, שמגיע ממיסים שאתה משלם לטובת "המחר". כלומר אתה לוקח מהווה לטובת העתיד. באופן מפתיע, אתה לא מוכן להחיל את אותו קריטריון כאשר אתה דן בענייני ביטחון (וכלכלה בעתיד, שנגזרים מהם). להבנתי, מבחינתך אין מניעה לכבוש את בית-ג'אללה היום כדי להגן על תושבי גילה (ותקן אותי אם אני טועה בהבנת עמדתך) כלומר, באופן עקיף, אתה תומך במדיניות הבדלנות – הפרדה פיזית מהיישות הפלשתינית העתידית, ויתור על העומק האסטרטגי של ישראל באזורי הבקעה, מניעת הקמתו של שוק מזרח-תיכוני משותף וכו'. לעומת זאת, הקמתה של מדינה פלשתינית בהסכמה סביר שתגרור עמה גבולות פתוחים, אינטרסים משותפים, הפסקה כמעט מוחלטת של הטרור (כיוון שכעת האינטרסים הכלכליים המשותפים של שני הצדדים יפגעו כתוצאה מטרור שכזה – ראה את כל אותם יצרני רהיטים מיואשים בבידיה למשל), הקטנת הצבא והפניית תקציבים לרווחה, חינוך, בריאות, תשתיות וכו'. רק שתבין היכן אתה נמצא. האם אתה תומך בנקודות שהעלתי כעת באופן אקטיבי? לא משנה. בעצם ההכרעה שלך איזה ערך חשוב לך יותר אתה קובע בלי משים את עמדתך בסוגיות אחרות. ואכן, השיקולים הם רבים. הבעיה היא שרובנו לא מבינים אותם עד הסוף, אבל חושבים שאנחנו מבינים אותם ומתווכחים עליהם בלהט ישראלי מצוי. בעיתוי הנוכחי, תומכי הבדלנות מימין משתמשים בטיעון שאתה משתמש בו: "זה לא מוסרי להפקיר את תושבי גילה". כן, אבל אף אחד מהם לא מסביר לך את ההשלכות העתידיות ואת שיקולי הרווח וההפסד הכרוכים בכך. לכן, אף אחד לא "מועל בתפקידו" או "מתנער מאחריותו" כדבריך, כיוון ש"התפקיד" וה"אחריות" ממילא אינם אבסולוטיים כיוון שהמדינה (או במקרה זה, ההנהגה הפוליטית) אינה מקשה אחת. אתה צריך להבין שמבחינת הפוליטיקאים אתה כלי לשם השגת מטרות פוליטיות ותו לא. ואני בטוח שהאמירה הזו לא מוצאת חן בעיניך. ואגב, אני מסכים אתך כי דברי ברק הם בבחינת "זריית חול בעיניים" רק בלי התוספת המוסרית הנובעת מהדימוי. איני רואה שום הבדל בין אמירה זו לאמירה של יצחק שמיר, משה ארנס והרמטכ"ל דאז - דן שומרון, במלחמת המפרץ השנייה "אנחנו נגיב במקום ובזמן שנמצא לנכון". ואגב נוסף, אתה מוזמן לקרא את תגובתי הארוכה משהו במאמר "אנרכיה משולחת בעולם..." של יוסי גורביץ בה שטחתי את משנתי לגבי הבנת הכוחות הפועלים בפוליטיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך שהערת אותי אבל אני כבר ער. אני יודע כמוך שהפוליטיקה הישראלית היא פקעת של אינטרסים ושאת ממשלת ישראל מעניין יותר מעמדה הבינלאומי של ישראל מאשר הסבל של תושבי גילה. מה שביקשתי לאמר בתגובות היה שלשכלול האינטרסים הזה יש גבול. והגבול עובר במקום בו המדינה יכולה להגן או לשפר את בטחונם של האזרחים ולא עושה את זה מתוך שיקולים כאלו ואחרים ובכך פוגעת במחויבותה הבסיסית כלפיהם. הנימוק שהעלת לגבי מיסים אינו תופש גם כי יש הבדל בין מיסים לבטחון אישי קיומי וגם משום שלא נראה לי שהרבה אזרחים יסכימו לתמוך בתשלום מיסים לפרויקטים ארוכי תוך שבאופן סביר הם וילדיהם לא יזכו להנות מהם. במדינה מתוקנת גם תשלום המיסים מוצדק בכך שהמדינה מתחייבת לעשות שימוש בכספי המיסים כדי לתת שרותים חיוניים לאזרח. בניגוד למה שנדמה לך אני לא מכריח את ממשלת ישראל להכנס לבית ג'אלה. יש עוד אלטרנטיבה שבעיני היא אסונית אבל מוסרית היא קבילה, לפנות את תושבי גילה מהרחובות הבעיתיים וכך לא לסכן אותם. אבל ממשלת ישראל בוחרת דוקא בפיתרון הבלתי נסבל. כדי לא להסלים את המצב היא לא כובשת רצועה מבית ג'אלה, אבל מצד שני כדי לא להכנע לפלסטינים משאירה את תושבי גילה בבתים, כדי שיירו בהם. וכל זאת תחת הרבה מלל של נחישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא רק הפוליטיקה הישראלית היא פקעת של אינטרסים. כל פוליטיקה, בהגדרתה, היא פקעת של אינטרסים, אתה מוזמן לגלול את העמוד מטה ולעיין בהסברים המאלפים שירדן ניר עונה לניתאי ארנשטיין בקשר ליחסי ישראל והרשות הפלשתינית. ב. להבנתי, מי שמעוניין יכול להתפנות מגילה (כמובן שאין צורך לפנות מעל מאה אלף איש, רק את תושבי הרחובות המטווחים) למתנסי"ם בירושלים. האם השארות תושבים ישראלים בגילה וירי פלשתיני על אותו רחוב האנפה כשהוא מאוכלס משרת את הפוליטיקה של ברק? נראה לי שכן (עד כמה שזה אולי נשמע ציני), ומה שבטוח, הפעולה ההפוכה - פינוי יזום ומאורגן של תושבי רחוב האנפה לא ישרת בעליל את הפוליטיקה של ברק שלהבנתי, אחד מהעקרונות שלה הוא שכל פעולה מעשית בשטח צריכה להיות תוצאה של משא ומתן (ואולי פשרה) בין הצדדים. ג. מדוע אינך קורא באותה נשימה לפנות גם תושבי כפר דרום, נצרים, נצר חזני, נווה דקלים, פסגות או כל ישוב אחר שתחת אש? האם אינך חושב שעליך להחיל את "עקרון האחריות" שאתה מציג על כל אזרחי מדינת ישראל? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |