בתשובה לאסתי, 14/01/03 5:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מצייר על רצפת החדר פנטגון סולידי, ומזמן את התער של אוקהם לעזרתי. מבין כל הפירושים הסבירים לשיר, ראוי לבחור את הפשוט ביותר (ושלי מנצח בקלות במבחן הזה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקהם ושירה לא הולכים טוב ביחד. תכתוב לנו פעם איך אתה מיישב בין אוקהם ואמונה(?) דתית. יהיה מעניין לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגופו של שיר- לדעתי, כבר מזמן לא הובא לכאן שיר ברור כל כך. תשווה לשירים שהגיעו לכאן מ''דג אנונימי''... אין ספק, לעורכת הראשית יש טעם אחר לגמרי בשירה מאשר לעורכי הדג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון יותר, לעורכי אוקפי יש ככל הנראה טעם שונה מלעורכי הדג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה רוצה לתת את ההסבר המינימלי הפשוט ביותר לשיר, הרי שיש שלוש נקודות כשל עיקריות בהסבר שהצעת: 1) "סבתא מכשפה" - הסבתא מייצגת טיפוס מסויים של סבתות (ואפילו מצויינת בשיר הכללה לאב הטיפוס הזה - "בטון של מבוגרים מקדירי פנים"), מכאן ועד השלכת תכונות של "מכשפיות" - הדרך רחוקה. 2) מיהו הילד הגדול - אתה מניח שמדובר בילד אחר, ולדעתי הכוונה לדובר עצמו. 3) הקשר הסיבתי בין מה שעשתה הסבתא לבין ההתנהגות של הדובר הבוגר. (לדעתי, לא מדובר בקשר סיבתי, אלא פשוט בהדגשת הפער, והסיבה לפער לא מצויה בשיר בצורה ישירה). כשאתה בוחר להצמיד את הקשר הסיבתי לאותה הערה של הסבתא, (ולהניח מכאן גם הנחה סמויה מסוימת, לפיה - להערה אחת של הסבתא היתה השפעה רדיקלית על ההתפתחות הפסיכולוגית של הילד, או לחילופין שהיו רבות כאלה במהלך השנים), אתה מצמיד לשיר לא רק את העלילה שלך, אלא גם הלך רוח מסויים. על פי ההסבר הזה - ההתנהגות של הדובר המבוגר היא התנהגות אנטי-סוציאלית, "פסיכית". לעומת זאת, לדעתי הדובר המבוגר מגלה ייאוש. תחושת הייאוש מוקרנת גם מתוך אוצר המילים (כפוף, מפוכח, נמאס), וגם מתוך שבירת השורות שיוצרת קריאה מעיקה (נסה להקריא). והייאוש הזה עומד בפער לתמונת הילד הסקרן, הלא מיואש, (הזוקף קומה), של הבית הראשון. אווירת הייאוש הזו היא גם זו שמכוונת אותי להניח, שהילד הגדול הנדחף מהחלון הוא הדובר עצמו. כעת, אם רוצים לצאת מעבר לקריאה המילולית כמעט של השיר, אפשר לבדוק את תפקיד הסבתא בעלילה (מה היא מייצגת? כיצד או האם היא יוצרת תפנית, וכדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לראות בשיר חידה שצריך לפתור. אני לא טוען שהפתרון שלי (תגובה 120731) הוא הפתרון היחיד, או שהוא נובע בהכרח מהשיר. אני כן חושב שהוא פתרון עקבי ופשוט. אני מודה שיש חידות שמשעשעות אותי יותר מזו (ומכיר בכך שלא כולם שותפים להעדפות שלי (אם כי קשה לי להבין למה...)). בכל מקרה, את הצלחות כדאי לשמור לפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר לי להכנס ברגל גסה למטבח של מש' ו., יותר טוב שאתה תתרכז באריזת מכסימום תפוזים בקופסה ההיא שמונחת בפינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר טוב שיתרכז באריזת מכסימום אשפה במינימום שקיות איזבל. תגובה 102908 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, שיר אינו רק "חידה שצריך לפתור". לו רצה המשורר לומר - "סבתא שלי מכשפה ולכן יצאתי פסיכי", ותו לא, כפי שניסית לטעון, לא היה צריך לכתוב שיר. שיר (ובפרט שיר לירי) מעביר לעיתים קרובות הלך רוח. המשורר כותב מתוך מצב נפשי מסויים או מנסה להעביר חוויה רגשית מסויימת. העניין בקריאת השיר אינה רק בזיהוי התוכן, אלא בקריאת הגוונים, בהשתתפות בחוויה הרגשית. אחת הבעיות בשירה מקודדת מידי היא, שההשקעה הרבה בפיענוח (מה התכוון המשורר) גוזלת מהקורא את האפשרות להנאה האסתטית מן השיר (מה אני מרגיש כשאני קורא את השיר). הפיענוח של השיר הספציפי הזה אינו מסובך 1. השאלה היא האם יש ביכולתך להפיק ממנו משהו שהוא מעבר להבנת העלילה. האם אתה מסוגל לחוות משהו מתחושת החידלון שמתאר הכותב, למשל; או האם בסיום הקריאה אתה מתייק את השיר במגירת החידות הפתורות, וממשיך הלאה. 1 אם כי עדיין אני חושבת שלא בחרת באפשרות הפיענוח הסבירה ביותר, עיין תגובה 121100 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתייק, אלא מה. זה לא אומר שלא נהנתי לפתור את החידה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |