|
||||
|
||||
אתה מדבר על "כאן בקרון הזה" של דן פגיס. זה חקוק ביד ושם, ליד הקרון. "כאן, בקרון הזה, אני חוה, עם הבל בני. עם תראו את קין בני השני תגידו לו שאני" דורות של בני נוער מתרגשים בטוחים שזה אכן נחקק בקרון. "שיר הפרטיזנים"? כלומר, "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה, את אור היום הסתירו שמי העננה"? |
|
||||
|
||||
נקרא, אזא''מ, ''כתוב בעיפרון''. |
|
||||
|
||||
גם לי תמיד יוצא "את אור היום הסתירו שמי העננה", אבל זה לא כל כך הגיוני. אולי "פני העננה"? (לא הכרתי את השיר של פגיס, והוא נהדר. תודה) |
|
||||
|
||||
השיר נקרא "כתוב בעפרון בקרון החתום" והוא הולך כך: כאן בקרון הזה, אני חוה, עם הבל בני. אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני השיר חזק גם כי לחווה אין מילים כדי להגיד את שיש לה בלב על בנה שקם על אחיו להורגו וגם בגלל ההדגשה - "קין בן אדם". בן אדם ולא חיה רעה או מפלצת. |
|
||||
|
||||
זה לא שאין לה מילים להגיד. זה שיר מעגלי. מיד אחרי שאתה מסיים לקרוא אותו, אתה אמור לחזור להתחלה, ולקרוא את מה שיש לה להגיד לקין בן-אדם. |
|
||||
|
||||
או להתחיל לקרוא את השיר מכל שורה שאתה רוצה. |
|
||||
|
||||
זאת פרשנות אפשרית, אבל המשפט ''תגידו לו שאני כאן בקרון הזה אני חווה עם הבל בני'' נשמע רע. אני יותר אוהב את הפרוש הסלולרי. |
|
||||
|
||||
כתוב בעפרון בקרון החתום כאן במשלוח הזה, אני חוה, עם הבל בני. אם תראו את בני, הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני (נכתב מהזכרון ואומת על ידי ותודה שהזכרתם לי שאני צריך להתכונן למבחן שיש מחר בספרות |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |