בתשובה לדובי קננגיסר, 04/01/03 0:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שגב, גולדפרב ואסתר סלמונוביץ' התפצלו מצומת עוד לפני שהצטרפו לממשלת רבין בגלל ריב עם רפול. לאחר מכן כשרבין נזקק לקולותיהם הצטרפו אליו שגב וגולדפרב בעוד סלמונוביץ' נשארה בימין. באשר למצע הדרך השלישית, היה להם בו רק סעיף אחד, כמו לשינוי כיום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סלמוביץ',לא סלמונוביץ' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם היה להם קמפיין מוצלח שבדיוק שיחק על ענין הבחירה הישירה: "פתק אחד לראש הממשלה ופתק אחר למפלגה שלו? מה עשית? זה כמו לחם בפיתה!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. המפלגה הזאת מזכירה את הטעם של ההמבורגר של מקדונלד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזור לי לפתור מריבה שיש לי בנושא עם חבר: האם הביטוי "לחם בפיתה" היה קיים גם לפני מערכת הבחירות הנ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, לא. זו הייתה הברקת קמפיין כמו "נאש קונטרול" של ישראל בעלייה בבחירות 99. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוסט בפיתה לפני מערכת הבחירות. לא יודע אם זה תופס בתור לחם בפיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קשור ואולי לא. בתלמוד כתוב היכן שהוא ''הני בבלאי טיפשאי דאכלי נהמא בנהמא'' אלו הבבלים - טיפשים הם - שאוכלים לחם בלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזכית בהתערבות. ''דאמר רבי זירא, הני בבלאי טיפשאי דאכלי נהמא בנהמא'' (אילו בבלים טיפשים, שאוכלים לחם בפיתה) - ביצה דף טז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לכולם על העזרה, אם כי כיוון שהתערבנו על שפת יום-יום ולא על מקורות תלמודיים, עדיין הפסדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נהמא בנהמא'' הוא פיתה בלחם, לא לחם בפיתה. ומעניין שעצם הביטוי המלגלג ''לחם בלחם'' מראה שהיה נהוג כבר אז לשים בתוך הלחם דברים אחרים, כלומר הלורד סנדוויץ' לא המציא שום דבר וזכה לתהילת עולם לא מוצדקת. הגויים האלה שוב דפקו את היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיתה בלחם יש מקור קדום עוד יותר (מסכת אבות, פרק ו' משנה ד'1): "כך היא דרכה של תורה, פת בלחם תאכל ומים במשורה תשתה..." 1 בזיוף קל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי כל אוכלי כריך היה הלל הזקן, שהיה כורך מצה ומרור ואוכלן כאחד. בעבר הוצע לכנות את הכריך בשם ''הללית''. ''נהמא בנהמא'', למיטב זכרוני, זה דייסה עם לחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, קמפיין זה היה הבסיס לאחד מהיציאות היותר משעשעות של עוזי וייל (אז מחבר השער האחורי של העיר). וכשירות לקהל: ואבן גבירול, מה? ---------------- יש ערימה של חברה על הדשא אני דברים כאלה מחששא ("הכל למען החרוז", סדנה למתחילים, שנה א'. והמרצה תפס את הסטודנט שכתב את זה, ואמר לו:"מה זה מחששא, מה?!" והסטודנט אמר: "קוראים לסדנה 'הכל למען החרוז', או לא? אז בבקשה. 'מחששא' זו בדיוק המילה שמוכיחה עד כמה אני מוכן ללכת רחוק." אמר לו המרצה: "אתה אידיוט." ענה הסטודנט: "ואתה מיליוט." קיבל מאה, אלא מה. ושבוע אחר כך גם קיבל עבודה בליכוד, להביא להם חרוזים לנתניהו. ישב על זה שבוע שלם, הביא להם "ז'ואאו". אמרו לו, מה זה "ז'ואאו", ואל תשכח שאתה לא בסדנה עכשיו! אמר להם: "ז'ואאו ז'ילברטו, מנחין ונגן גיטרה ברזילאי, ממפתחי הבוסה נובה, ובעלה של הזמרת המפורסמת אסטרו ז'ילברטו." העיפו אותו מכל המדרגות. הלך לעבודה, וקיבל עבודה (!) בלמצוא חרוזים לא שליליים לשמעון פרס. זאת אומרת, הבהירו לו שאם הוא בא עם "פרס-הרס" הוא מקבל מכות מפואד באופן אישי. חשב שבוע, חשב שבועיים, בא להם עם "פרס-אהבה". אמרו לו: עשר מבחינת תוכן, אבל איפה החרוז? אמר להם: פוליטיקה זו אומנות האפשרי. בא אליו פואד, אמר לו: אומנות האפשרי? רי רי רי! וגם דפק לו מכות. וגם לא נתן לו המלצה. לא נותר לו אלא ללכת לעבוד בדרך השלישית, שהם נואשים ומוכנים לעבוד עם נפל של סדנאות חריזה. ואכן, הוא זה שהמציא להם את "מה עשית? לחם בפיתה" בשביל עשרים ושתיים ש"ח פלוס מע"מ. ואיך שקיבל את הצ'ק רץ איתו למכות, לקנות לחם וגבינה. אבל במכולת אמרו לו: "צ'ק מהדרך השלישית? "בחיאת אבוק. "לך לך לך תזדיין, "חתיכת ג'וק". וכך הוא הבין לא רק כמה קשים חייו של חרזן, ושיהודה הלוי לא היה גומר את החודש בימינו, אלא גם שבמכולת שלו סוגרים מקסימום כל שורה שנייה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שיש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את המצע של שינוי, שאתה מדבר על הסעיף הבודד בו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |