|
לא איזה פוליטיקאים כותבים ( וכאלה יש רק מיעוט וחלק מימנו מה שהופיע משלו נכתב בידי סופרי צללים ) , אלא איזה מבין הפוליטיקאים נכון לעכשיו יש להם "חזון" לגבי העתיד , דהיינו הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא ואיך אפשר להגיע לשם . חזון שאפשר להסכים איתו או להתנגד עליו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל וכפי שהיה למתנגדו "אחד העם ". לשמעון פרס יש חזון אם כי נראה שהוא התרסק , ליוסי ביילין כפי שמראים ספריו האחרונים יש חזון ,לנתניהו ולסנה יש בספריהם סוג של חזון . שטיניץ כתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון לעתיד לבוא. ולמי שלא מבין : אין כוונתי לסוג הכתיבה של הפוליטיקאים והפובליציסטים והבן שלומואים למיניהם שמספרים לנו השכם והערב שגורלנו נחרץ ושאין לנו סיכוי ורק מי שיברח מהארץ הזאת יש לו סיכוי . אפילו הנביאים הקדומים כשדיברו על החורבן העתידי של הארץ בידי הבבלים והאשורים היו חכמים יותר מזה מיכיוון שבו בזמן היציעו אלתרנטיבה שאפשר היה להסכים עימה או להתווכח עימה אבל הייתה חלופה ליאוש ולתחושת אבדן גמורים . יוסי ביילין מציע היום חלופה כלשהיא אם גם אפשר להתווכח עימה וכך עוד מעטים אחרים הרוב של הפוליטיקאים כך נראה אינם מסוגלים להציע דבר. אני חושב שעצם הניסיון האמיץ הזה שלו מעמיד אותו בכמה דרגות מעל לכל השאר.
|
|