|
||||
|
||||
אז הנה הצעה לדיון, שכבר מזמן עלתה בדעתי (ובדעתו של כל מי שקנה אי פעם טוטו-לוטו-שמוטו): איך מתמודדים עם סטפה כזו של כסף שנוחתת עליך יום בהיר אחד? בקיצור: איך לזכות, להנות ובאותה הזדמנות לא לאבד את הראש ? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהוא כתב פעם שכל הכסף נסגר בחיסכון. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי שאמרתי משהו כזה, אבל זה נכון. נכון אפילו לעכשיו. מצד שני, מה זה מליון שקל לעומת 111 מליון דולר? |
|
||||
|
||||
תקנה לחמותך בונבוניירה. הכי יקרה! או שתלך לבית מלון בים המלח. אין ספק שהפרסומת של הללויה חושפת כמה פנטזיות מאוד אידיוטיות של ישראלים, פלוס כשרים מתמטיים מאוד נמוכים. מה שהם לא מראים זה מה שהשמיעו לפני כמה דקות בכתבה ברדיו שעשו על ההגרלה: רוב האנשים אמרו משהו בסגנון "אורזים ועפים מהמדינה הזאת". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש לי תחושת-בטן שהתגובה ההיא לא הייתה באמת של גלעד, אבל נעזוב את זה. |
|
||||
|
||||
אם אתה צודק, כמובן שאני מתנצל בפני גלעד. אם לא, עדיין לא הייתי מתפאר, בטח שלא בהקשר הזה. אני לא טוען שהבחירה אינה לגיטימית, או שאני חושב שהיא מושא לבושה. אפשר לומר שזה היה קצת חסר טאקט. (אמרתי טאקט? פההה, תחזיקו אותי! אוי, הבטן, הבטן...) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא, רציני דובי, נגיד נפלו לך יום בהיר אחד 50 מליון מירושה על הראש (וגם דג זהב בשם פיליפ), אתה לא חושב שהאדם שאתה, דובי קננגיסר, מצוי בסכנה? איך עוברים שינוי כזה מבלי לסבול מתופעות הרסניות שונות. למשל, אדם שמגשים באחת את כל משאלותיו הבלתי מושגות עשוי בסוף היום (או התקופה) להרגיש חלול וריק, שדוד מהחלום שטיפח כל חייו. מה דעתך? |
|
||||
|
||||
לא יודע. מטרותי שלי אינן קשורות ברכישת דברים, ולכן 50 מיליון הש"חים לא יעזרו לי כהוא זה. המטרות שלי קשורות יותר בקבלת הכרה ציבורית (=פרסום ספר מוערך). אין ספק שהכסף יעזור לי לקדם את זה, אבל מכיוון שגם אם היה לי כל הכסף בעולם עדיין הייתי מתעקש לפרסם את הספר דרך הוצאת ספרים רגילה, ולא בהוצאה פרטית, הרי שהוא לא יאפשר לי בפני עצמו להגשים את החלום. אם הייתי מקבל לרשותי את כל הכסף, סביר להניח שאת רובו המכריע הייתי שם בבנק, ושומר לעצמי 5-10 מיליון דולר לקניית בית או שניים, קניות ובזבוזים. מה שהיה נשאר לי אחרי שקניתי את כל מה שאני רוצה, היה נכנס גם כן לבנק, והייתי חי בעיקר מהריבית. סביר להניח שהייתי מסיים את לימודי ומשתדל למצוא עבודה כלשהי שמעניינת אותי, כי אני לא רוצה לשבת כל היום בבית ולא לעשות כלום. המשכורת אמנם לא תטריד אותי במיוחד, אבל בכל זאת. |
|
||||
|
||||
אין לך חזון. אם אתה רוצה הכרה ציבורית לספר שלך, נסה לשלשל כמה גולדות לכיס של הנדלזלץ... |
|
||||
|
||||
אתה בודאי רואה את האפקט החזק שזכייה כזו תחולל על חייך. מה זה אומר לבזבז 5-10 מליון? עשית פעם משהו אפילו דומה לזה? ומה לגבי "לחיות מהריבית" ? לעולם לא תאלץ לעבוד קשה מפני שאתה *חייב את הכסף*, זה לא אומר שלא תעבוד קשה, אבל חלק מהרוח בגבך אולי תעלם. גם תהפוך למשועמם בסופו של דבר מכל דבר חומרי (ואולי בדיוק להפך, תלוי באישיות). לא תדאג יותר לרווחת משפחתך העתידית. אבל איזו השפעה תהיה לזכייה על ילדיך? הם יוולדו עם "כפית זהב בפה" ועשויים, כמו שקורה בד"כ, להפוך מנובוריש לחנטריש. תהיה בטוח שגם אם אותך זה לא ישנה, זה ועוד איך ישנה את איך שבנות המין האחר יראו אותך, ועל "אהבה שתלויה בדבר" כבר שמעת? פתאום המוני אנשים יפעילו עליך לחצים פסיכולוגים שונים ומשונים כדי לחלוק את מזלך הפתאומי. פרסום אתה תעב? אפשר לקנות הרבה השפעה, הכרה ופרסום דרך הארנק, אתה לא נאיבי, אני בטוח שאתה יודע את זה. וזו רק רשימה זריזה של "צרות של עשירים". |
|
||||
|
||||
לא, לא עשיתי את זה. אבל עד לפני שנה וחצי גם אף פעם לא פרסמתי כתבה בתשלום. זה שעשיתי את זה לא שינה אותי בצורה מהותית, למיטב ידיעתי. נכון, חיי ישתנו, אבל זה לא אומר שאני אשתנה. אני לא רואה סיבה שאני אשתנה. אני אפתיע אותך - גם היום אני לא צריך לעבוד קשה. אם לומר את האמת, ההורים שלי היו מממנים אותי אם לא הייתי עובד בכלל. הסיבה היחידה שאני עובד כיום היא משום שאני *רוצה* לעבוד, לא משום שאני צריך. לא ברור לי מה זה אומר להפוך משועמם מדברים חומריים. מה, בגלל שאת משחק המחשב "מאפיה" קיבלתי במתנה ולא קניתי, אני אשתעמם ממנו יותר מהיר? בולשיט. אני מאוד נהנה ממנו. הילדים שלי לא יחיו בעושר מופלג. כאמור - אני אחיה מהריבית. זה לא אפסי, אבל זה גם לא היסטרי. אין לי שום כוונה לרפד אותם מכל הכיוונים. אדאג שיהיו להם חיים נוחים, אבל לא באופן מופרז. נו, אולי אני סומך יותר מדי על החינוך שאתן להם. לא יודע. לא יצא לי לחנך ילד עדיין. ואם זה ישנה את איך שבנות המין השני - נו, מכיוון שהיחס עד כה הוא כ"כ שלילי, זה יכול רק לאזן את המצב, ובסוף אני אצא נורמלי. חוץ מזה, אין לי שום דבר נגד אהבה שתלויה בדבר. יותר טוב מכלום. וגם - בשביל זה יש פרי-נאפס. שאר האנשים ינופנפו לעזאזל. מעולם לא הייתי איש נדיב במיוחד. ואני מספיק מודע לסביבתי כדי לא להתעניין בפרסום שנובע מהכסף שלי, אלא רק מהכשרון שלי. ברור לי שעצם זה שיש לי הרבה כסף יסייע לי להשיג פרסום, אפילו אם אני לא באמת אנצל אותו, אבל הפרסום לכשעצמו פשוט לא מעניין אותי - אני רוצה שהכישורים שלי יתפרסמו. אם מישהו רוצה לראיין אותי על איך זה להיות כל-כך עשיר, אני אגיד לו ללכת לחפש. אם מישהו רוצה לראיין אותי על הספר החדש שלי ("עשיר ורע לי"1 - תפדל. אין לי כוונה לקנות פוליטיקאים, מלקקי-תחת או עדת מעריצים. לא מעניין אותי. לא עושה לי את זה. 1 סתם, אני לא סובל את אלו שמייללים על כמה טוב להם. |
|
||||
|
||||
יופי טל, אתה עם המלכודת המעצבנת שלך. |
|
||||
|
||||
קריאה מחודשת את הדיון חושפת את הדברים באור מאד שונה. זה קורה לך הרבה? (*דפקה* השם דובי הולם אותך יותר) |
|
||||
|
||||
מתוך הכרה בהיותי סנילי, אני לא משתמש בניקים כדי להמנע מהמלכודת הזאת. בפעמים הבודדות שניסיתי, התוצאה הייתה זהה לפעם הזאת. דפקא וישמח היו שתי טעויות מחושבות שנועדו לשלול את האפשרות שמדובר דווקא בי ככותב האלמוני. בזמנו, כשהייתי בצבא, כשכתבתי גרפיטי על קירות השירותים נהגתי לעוות את כתב היד שלי, או לכתוב ביד שמאל. בדיעבד זה די אדיוטי, משום שרוב הכתובות האחרות שם כללו בעיקר את שם הכותב... |
|
||||
|
||||
כ''כ מתחשק לי עכשיו להדביק פה פנינים מהשטיפות שעברתי באיציק מצד חברי המערכת על הדמות הוירטואלית המנוחה שלי. למרבה המזל האיציק שלי מת, ולכן המערכת יכולה לנוח על משכבה בשלום. שתי נקודות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כשאתה מחליף ניק ומוחק את כתובת הדוא''ל שלך, ההודעה הבאה שתכתוב תכלול את הניק החדש, אבל גם את כתובת הדוא''ל. התוצאה היא שזהותך נחשפת. מדובר בבאג שהפך לפיצ'ר הידוע כ''מלכודת האיילים האלמונים''. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה לא סיפרו לי שיש מלכודת? הייתי יכול להימנע מכך שתמניד ידעו מי אני! |
|
||||
|
||||
טיסק-טיסק טעות של מתחילים... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
השמש לא ירדה עדיין ממשכבה, אך מעל ליער ת"ק הפרסאות היו השמים כבר בהירים כלשהו ובישרו, כנראה, שבמהרה תקיץ השמש משנתה ותנער מעליה את שמיכותיה. קופאים וגלמודים עמדו עצי האורן בדימדומי השחר, והבור העמוק-עמוק נראה עמוק שבעתיים, וצנצנת הדבש של פו בתחתית הבור נראתה כמין דבר מסתורי, כעין כתם שחור, ותו לא. אך משנתקרב אליה, אמר לו חוטמו, כי זהו ממש דבש, והוא שרבב את לשונו, קינח את פיו והתקין עצמו ללקיקה. - עסק ביש! - אמר פו וכבש את חוטמו בצנצנת. - פילנפיל אכל מן הדבש. אחר הירהר לו מעט ואמר - לא. לא. אני הוא שאכלתי מן הדבש. שכחתי לגמרי. ואכן, את רוב הדבש אכל אמש, ולא נותר אלא מעט מאד בתחתית הצנצנת. אז העמיק את ראשו בצנצנת והתחיל ללקק... ... - אוי, אוי, אוי! - אמר חזרזיר ורצה לברוח משם. אך כיוון שהיה כל-כך קרוב לבור, רצה לראות מה צורה יש לו לפילנפיל, לכן זחל אל שפת הבור והציץ לתוכו... וכל אותה שעה, התאמץ ויני פו לחלץ את ראשו מתוך הצנצנת. יותר שטילטל את הצנצנת, נתהדקה יותר לראשו. - עסק ביש! - קרא מתוך הצנצנת. - הצילו! - קרא. ולרוב קרא: - אוי. הוא ניסה להטיחה בדבר-מה, אך כיוון שלא ראה דבר לפניו, לא הצליח. ניסה לטפס ולהחלץ מן הפח, אך כיוון שלא ראה אלא את הצנצנת, ובעצם רק חלק קטן ממנה, לא יכול למצוא את הדרך. לבסוף, הרים את ראשו, את הצנצנת וכל בה, ונתן קולו בבכי תמרורים ומיספד... ואותה שעההציץ חזרזיר לתוך הפח. - הצילו! הצילו! - צווח חזרזיר - פילנפיל! פילנפיל איום ונורא! מתוך "פו הדוב", מאת א. א. מילן. |
|
||||
|
||||
אוקיי. מגיע לי. אפשר די? |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה להיסחף ולפתוח פתיל בנושא. אבל, האם לדעתך יש משהו רע במה שעשית? יש איזו שהיא בעיה בשימוש בשמות בדויים אם זה לא נעשה ע"מ להכפיש כותבים אחרים? |
|
||||
|
||||
להסכים שמישהי תאהב אותך בגלל כספך זה כמו לשלם תמורת הוצאת ספרך. אם אתה רוצה שספרך יתפרסם בהוצאה רגילה בגלל איכויותיו, באותו אופן סביר גם שתרצה שיאהבו אותך בגלל כשרונותיך. |
|
||||
|
||||
עצם הוצאתו של ספר אינה גורמת לי אושר. נגרם לי אושר מכך שאנשים קוראים ואוהבים את הספר שלי, דבר שלא יקרה אם זה יהיה בהוצאה פרטית. לעומת זאת, יש סוגים מסוימים של עונג שדווקא כן יבואו מאהבת אישה, בלי קשר לסיבה לקיומה. וחוץ מזה, אני די ויתרתי על זה שיאהבו אותי בגלל מי שאני. |
|
||||
|
||||
אנשים בדרך-כלל אוהבים אנשים אחרים בגלל מי שהם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא עקבת אחרי הדיון. אני בונה על זה שאנשים יאהבו את הספר בגלל הספר. אני גם אמרתי שלא יפריע לי אם בחורות תאהבנה אותי בגלל הכסף (ההיפותטי, שניתן לי במסגרת הדיון). מי שתאהב אותי בגלל הספר היא פסיכופטית מיזנטרופית שאני לא חושב שאני מעוניין בקשר איתה שאינו מערב זכוכית מחוסמת. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה להגיד לי שאתה הולך להיות הבן אדם הראשון שיכתוב ספר לא בשביל שבחורות יאהבו אותו? תוכיח! פרסם אותו תחת שם בדוי! |
|
||||
|
||||
בחורות אוהבות זמרים, שחקנים, מאבטחים, ברמנים, שליחי-פיצה, דוגמנים... בחורות לא אוהבות סופרים. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה, כן קראתי, ואתה פחות או יותר הרסת בדיחה פחות או יותר טובה. |
|
||||
|
||||
פחות, מסתבר. ולא אמרתי שאני לא שואף לפרסום ולאהבת הקהל. אני פשוט לא מצפה שמישהי תבלה איתי את הלילה בגלל שהיא אהבה את הסיפורים המיזנטרופיים שלי. |
|
||||
|
||||
אני מרגיש צורך בלתי נשלט להסביר את העקיצה, במיוחד בגלל שהניסיון הראשון לא הצליח: עדי אמרה שאוהבים אנשים בזכות עצמם תגובה 116691. המרושע אמר שזה חדשות רעות בשביל דובי תגובה 116724. עדי הבהירה שהיא לא הבינה את הפואנטה תגובה 116725. אני ניסיתי לרמוז לה תגובה 116726. ואז... |
|
||||
|
||||
שכחת את תגובה 116652. בהתייחס למשפט האחרון של דובי אני כתבתי את תגובה 116691. |
|
||||
|
||||
אולי אני קצת מבולבל,אבל נראה שלו ניתנה לדובי הבחירה בין שיאהבו את ספרו או שיאהבו אותו,הוא היה מעדיף שספרו לא יהיה בודד. |
|
||||
|
||||
שרון סטון סיפרה לרובי וקס בסוף השבוע, שהיא יכולה להבחין מתי החברים שלה אוהבים אותה רק בגלל הדמות שהיא מגלמת בסרטים: "יש להם מבט כזה בעיניים - 'רגע אל תדברי, אל תדברי, זה הורס לי את הפנטזיה"'. |
|
||||
|
||||
מעניין אם אפשר גם לבקש משרון סטון ש"תעשה" איזשהי דמות כמו שאפשר, למשל, לבקש מצביקה הדר "לעשות ז'וז'ו", ומאורנה בנאי את לימור. אם מישהי אוהבת בדרן כלשהו בגלל דמות שהוא יכול לעשות באופן נורא מצחיק - האם היא אוהבת אותו בגלל דמותו או בגלל מה שהוא? |
|
||||
|
||||
אני מניח שאפשר לבקש משרון סטון לעשות את הג'סטה הכי ידועה של הדמות הכי ידועה שלה, אבל רק אם אתה חבר באמת טוב שלה. ואם גם תתעקש על התלבושת המקורית, היה מוכן לוותר על הידידות הזו. |
|
||||
|
||||
האם העונג הצפוי מאהבת כספופילית מיזנטרופית הוא יותר מהעונג הצפוי מאהבת ביבליופילית מיזנטרופית? |
|
||||
|
||||
אבל אם הביבליופילית המיזנטרופית תכניס את דובי למיטתה 1 ,זה מראה שהיא *באמת* אהבה את הספר:) 1פרט לעובדה שהיא תהיה צדיקה ותזכה במיצוה. |
|
||||
|
||||
לא כל פלוטופילית היא מיזנטרופית. בניגוד לכל בחורה שתאהב את הספר שלי1, שדווקא כן. 1 שם זמני: "לא משהו חשוב". |
|
||||
|
||||
הודעה זו לא מיועדת לעורך אישית אלא לכל המשתתפים בדיון ה"מרתק" שהתפתח כאן, ורבים דומים לו בכל רחבי האייל: די. תודה. |
|
||||
|
||||
נחמד. רק שכשזה לא בצבעי צהוב וחום, אז הרבה מהאפקט הולך לאיבוד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ההלקאה העצמית, חוסר האמון העצמי המשווע, העצבות לאין קץ ואווירת הנדכאים התמידית סביב "דובי קננגיסר" גורמת לי לפעמים לחשוד שדווקא דובי הוא הדמות הפיקטיבית, ומישהו אחר כאן באייל הוא הוא הדובי האמיתי, שמושך בחוטיה, וזהותו האמיתית לא ידועה. ואולי אפילו יוצרה המסתורי לא חשף את עצמו מעולם ! וכשאני יושב לי כאן לתומי ונותן להזיות מאין אלו להשתלט עלי אני אומר לעצמי - *איזו גאונות* ! ההלקאה העצמית, חוסר האמון העצמי המשווע, העצבות לאין קץ, אווירת הנדכאים התמידית - כולן מנציחות את מעמד הדמות כאדם מציאותי ואמיתי ! מי יחשוד בדמות עלובה ופאתטית שכזו ? ועכשיו מגיע מיומנות האשלייה לרמה חדשה - פרשיית האיש בלי הנצח ! מה יכול להרחיק ספק מלב האנשים יותר מאשר תפיסתה של הדמות הפיקטיבית עצמה בקלקלתה על שימוש בדמויות פיקטיביות ! גאונות לשמה ! -- אם אינכם יכולים לראות הודעה זו, סימן שפגעתי קרוב מדי למטרה. מצד שני יכול להיות שדווקא בשל כך מתעלמים מהודעתי באלגנטיות, כדי לא לתת לה תוקף. אה... תאוריות קשר... |
|
||||
|
||||
אח... די, דובי הוא אמיתי, ופגשתי אותו מספר פעמים ואני מדבר איתו בטלפון 3-4 פעמים בשבוע ומציק לו להכניס מאמרים לאייל והוא מציק לי להכניס חדשות, ואם אפשר אז שגם יהיו לעניין. בואו נניח לזה כבר ונמשיך הלאה במקום לנהל מטא-דיונים באייל? |
|
||||
|
||||
כן טוב זה דיי הורס לי את התאוריה. אלא אם... *גם ערן פיקטיבי* ! שניכם דמויות פיקטיביות של אותו יוצר מטורף שמושך בחוטי האייל ! הא ! מי יחשוד *בשתי* דמויות פיקטיביות שמגבות האחת את השנייה ! גאוני... גאוני... |
|
||||
|
||||
כבר עשו את זה כאן פעם תגובה 88685 |
|
||||
|
||||
כן טוב, חסרונות ההצטרפות לאייל בגיל מתקדם. של האייל. ודרך אגב אני בעד הגרלות ברמה העקרונית, ואני לא משתתף בדברים האוויליים האלה בחיים האמיתיים שלי. אבל אסור למנוע מההמון את הסם שלו. סתם שתהיה לי הודעה אחת לא אופטופיקית בדיון הזה. |
|
||||
|
||||
עכשיו קראתי את הדיון הנוכחי עד הסוף ומצאתי את כל הפתיל עם הטעות של דובי. לפני כן כל פרשיית האיש בלי נצח הסתכמה בשלוש ארבע הודעות בשבילי, והייתה דיי מעורפלת. אז בדיעבד הנושא באמת נטחן מספיק, ואני מבין את ההתנגדות שלך לעוד דיונים בנושא, ערן. נו טוב. ברשותך אני אאגור את תאוריות הקשר שלי לשערורייה הבאה באייל (שגם אותה אני בטח אפספס). |
|
||||
|
||||
אות וסמל לכל הנדכאים. אבל יום יבוא יומנו יגיע. אני מעריך שזה יכלול סניף דואר וכלי נשק אוטומטי אחד או יותר. |
|
||||
|
||||
איזה אוטומטי מה אוטומטי. אפילו בסדיר בקושי הרשו לי להחזיק עוזי... |
|
||||
|
||||
אני מעדיף משהו מהיר יותר מחץ וקשת לכשיגיע יומי. |
|
||||
|
||||
עם כל הכסף שבעולם אתה יכול *לקנות* את הוצאות הספרים... |
|
||||
|
||||
כן, ברור, אבל אני פשוט לא מעוניין בכך. אני רוצה שהם יוציאו את הספר שלי כי הם חושבים שהוא טוב, לא כי הם חייבים ולא כי אני משלם להם. |
|
||||
|
||||
עכשיו, 200 זה כבר סכום הגיוני יותר, נכון? ואין סיבה שחברים לא יהנו. מליון דולר לכל חבר, או בן משפחה, וכולם מאושרים. 200 מליון. חמישים מליון, תורם לגמ"חים כאלו ואחרים. מה, לחתולים תועים לא מגיע נתח? ולאלו שלא שפר עליהם גורלם? אני אסתדר עם 150 מליון בלבד, ביודעי שאחרים סביבי מאושרים יותר. אבל צריך לדאוג גם לעתיד. נראה לי שאקנה כמה חברי כנסת. 10 יספיקו? סביר להניח שכן, כדי לנווט אותם להחליט את מה שאני מאמין בו. גם זה סוג של צדקה. נקצה לכל ח"כ חצי מליון דולר לשנה (איש נדיב אני). חמישים מליון דולר ידאגו לי לעשרה ח"כי מחמד לעשור אחד. מספיק כדי לדאוג לאינטרסים שלי. נשארתי עם מאה מליון דולר בלבד. אני כמעט איש עני. אתם חושבים שזה יספיק לי כדי לחיות על פיצות מוזמנות ומילקשייקים עד סוף חיי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |