 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר חשוב ואני מקווה שיתפנה לי זמן כדי שאוכל להגיב עליו באריכות, אבל דבר אחד העלה לי את הסעיף ממש - הטענות כלפי לינקולן וקנדי. מלחמת האזרחים שניהל לינקולן היתה חוקית לחלוטין - מדינות הדרום בגדו בברית אותה הם חתמו ובכך למעשה הביאו על עצמן את מלחמת האזרחים. כל מי שהיה טורח לקרוא את נאומיו של לינקולן (בין היתר נאום הבחירות שלו) היה מגלה בהם שני מוטיבים חוזרים, אשר האחד הופך את מלחמתו (בעצם, למה "מלחמתו" - הרי כל הצפון נלחם - ובתמיכה גדולה מאוד) לחוקית - אזהרתו את מדינות הדרום לבל יבגדו בברית (The Union - ולא סתם נקראו כך כוחות הצפון) החוקית, והמוטיב השני הופך את מלחמתו לצודקת - המאבק בעבדות (כן, יש הרבה ויכוחים איזה משקל היה לעבדות במלחמת האזרחים - אבל נימוק ה-freedom מופיע בנאומיו של לינקולן). העובדה שבות' צעק כאשר רצח את לינקולן "מוות לטיראנים", אינה הופכת את לינקולן לטיראן... שנית - קנדי. נכון, קנדי סבל ממגרעות אופי רבות. אך ראשית - הנימוק שגבר על מתחרהו ניקסון בעשירית האחוז לא תקף - ממתי תוצאות הבחירות משקפות את גדולתו של מנהיג. שנית - קנדי הוכיח במספר מיקרים את גדולתו הרבה. במשבר הטילים בקובה היה זה קור רוחו אשר מנע משבר גרעיני עולמי (וצריך לקרוא עדויות של אנשים מאותה תקופה כדי להבין כמה האמינו שזה הולך לקרות). כמו כן הוביל קנדי את המסע לשוויון זכויות לשחורים בארה"ב. שלישית - סגנו ומחליפו של קנדי בתפקיד לינדון ביינס (ולא ביגס) ג'ונסון - דרדר את ארה"ב למלחמת ויאטנם (וזכורות הקריאות "LBJ, LBJ, how many kids you killed today"). עם זאת, יש לזכור שג'ונסון קידם מספר יוזמות משמעותיות בתחום הרווחה, החינוך וזכויות האזרח. זהו עד כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מתכוון לנהל כאן ויכוח לגבי זכות הפרישה של הדרום מהברית - זה נושא לספר - ורק אציין שלאחר שנתפס ג'פרסון דייויס, נשיא הקונפדרציה, הועלתה דרישה להעמיד אותו לדין באשמת מרידה; אך הוא שוחרר, בין השאר משום שלא נמצא הפרקליט שהיה מוכן להתמודד איתו בשאלה זו. ב. באשר ללינקולן ולמעלותיו - אין ספק שמדובר באדם גדול, ואין גם צל של ספק שהוא היה הראשון לנשיאי ארה"ב להטיל משטר צבאי וצווי חרום המבטלים את זכויות האזרח. הוא התעלם בברוטליות מזכויות החיילים - הוא סרב, למשל, לשחרר את החיילים שהתגייסו לתקופה של שלשה חודשים לאחר שהללו פקעו והחיילים הפסידו בקרב בול ראן הראשון - ובאופן כללי עשה דברים לא סימפטיים, אם כי הכרחיים, כנראה, שנמחקו מן התודעה בשל נצחונו והרצחו. ג. לא הייתי קורא להתנהגותו של קנדי "קרת רוח". הוא סיכן את העולם כולו בהתנהגותו; הוא הימר על כך שהרוסים לא יעזו - והם אכן לא העזו. מה היה קורה אילו...? וגם שכר הנצחון הזה יצא בהפסד המערב, שכן הוביל להדחתו של חרושצ'ב ולעלייתו של ברז'נייב. ד. רוב העבודה בעניין זכויות האזרח בוצעה על ידי ג'ונסון (אתה, אגב, צודק באשר לאיות שמו השני - לקח לעתיד - לא להסתמך על הזכרון בפרטים כאלה). קנדי נאם; ג'ונסון חוקק. ההסתבכות בויאטנאם רשומה על שמו של קנדי בטאבו. ג'ונסון, שרוב מעייניו היו נתונים למצב הפנים בארה"ב - פרופיל קלאסי של נשיא דמוקרטי - המשיך את המסלול שהתווה קנדי, ואף הוסיף על הכוחות שהיו בויאטנאם - עד לתבוסה שהובילה להתרסקותו של אחד הנשיאים המוצלחים ביותר שהיו לארה"ב במאה העשרים, יורש ראוי לפרנקלין רוזוולט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, למה עליית ברז'נב היא הפסד למערב? נדמה לי שהוויתור על הרחבת ההגמוניה הסובייטית בעולם שנעשה בתקופתו, הוא הנצחון הגדול ביותר של אימפריית הרשע המערבית מאז, אולי, שלום מינכן. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני הבנתי את זה, עליית ברז'נייב הייתה מעין ניאו-סטאליניזם לעומת הפתיחות - היחסית מאד - בזמן חרושצ'וב. עם חרושצ'וב היה על מה לדבר. אגב, "ויתור על הרחבת ההגמוניה הסובייטית"? על מה אתה מדבר? דיכוי האביב של פראג והפלישה לאפגניסטן רשומות על שמו ברז'נייב בטאבו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |