|
||||
|
||||
שהחברה נותנת לעצמה לבחור למי היא מרשה ומי לא. הרי אותה אישה אם הייתה בדיוק באותו מצב ויכולה להכנס להריון המדינה להייתה פוצה פיה. אולם כאשר מדובר בתהליך פונדקאות המדינה קופצת בראש חוצות, לא זה לא בסדר צריך זוג. אז נשאלת השאלה החשובה ביותר מדוע צריך זוג במקרה של פונדקאות ולא צריך זוג במקרה של ללא פונדקאות? היות והחוק לא מונע מאישה להכנס להריון אם כל התנאים ה"פחות" טובים שיהיו לילדיה , הרי שאין שום סיבה שהוא ימנה ממנה בצורה פונדקאית. כל נושא הפונדקאות צריך להיות ברמה הפשוטה של כל מי שרוצה להיות כזו וכל מי שרוצה ואו צריך פונדקאית , יכלו לעשות כרצונם בנושא מבלי שהמדינה תתערב כלל בנושא. ההגנה היחידה שיש צורך שהמדינה תגן היא על מי שחיפש פונדקאית והאם מסרבת לתת את הילד שלפי החוזה אינו שייך לה. החברה לא צריכה להפעיל שיקולי מוסר חברתיים בנושא. |
|
||||
|
||||
מה הקשר פה ל''זכות'', כאשר האשה פנתה לשירותי בנק הזרע, קיבלה תרומה אנונימית, ביקשה להפרות את הביצית, הכל על חשבון המדינה ותוך הסתייעות אינטנסיבית בשירותים שהמדינה מספקת בתחום הזה. מדברים פה על זכות ועל החופש ''לבחור'', ומצד שני מתעלמים מהמצב שבו - לטוב ולרע - כל פסיק שהיא עושה וכל בדיקת דם בזמן ההריון נעשים על ידי המדינה ובמימון המדינה. ברגע שהיא בחרה ליהנות מהשירותים האלה ללא תשלום ריאלי, בשם הזכות שלה להרות, היא גם בחרה לקבל את הדין במקרה הצורך. דבר תלוי בדבר - זה כמו שאדם ידרוש לקבל דמי אבטלה, אבל לא יסכים לשלם ביטוח לאומי. כי היו אפשרויות אחרות, חופשיות הרבה יותר, בפני אשה כזו. מציאת ידיד טוב שיתרום זרע, או הסתייעות בארגון פרטי כמו ''משפחה חדשה'', שמתווך בין גברים ונשים שמעוניינים בילד. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שלפחות על חלק מהטיפולים הללו היא לא שילמה באופן פרטי, בכל אופן ביטוח בריאות אני בטוח שהיא כן משלמת. בכל אופן השאלה שלי היא מה אם היא תגיד למדינה תודה אבל לא צריך טובות, תנו לי את הביציות שלי ואני אלך למצוא פונדקאית ולהשתיל בה את הביצית אצל גניקולוג פרטי על חשבוני ואם זה ממש מפריע לכם לראות אז אני אעשה את זה בחו"ל. האם למדינה יש אפשרות חוקים להחרים לה את הביציות? בעניין "משפחה חדשה", הבעיה היא שלאישה הספציפית הזו כרתו את הרחם ככה שבלי פונדקאית או התערבות אלוהית כלשהי לא יהיה לה ילד. |
|
||||
|
||||
שוב - כיוון שהביציות כבר מופרות בזרע שנתרם למדינה, הן כבר לא רכושה (אאל''ט). ולמדינה היא פנתה עוד לפני שנכרת הרחם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"טעות לעולם חוזר" (עם פתח ב-ל הראשון) - זה המובן המקורי, שאני כבר לא זוכר מה הוא אומר; או "טעות לעולם חוזרת" (עם שווא נע ב-ל הראשון), שזה מה שרוב האנשים חושבים שהם אומרים. אני לא בטוח *למה* הם אומרים את זה, כאשר מה שהם לרוב מתכוונים הוא "טעיתי, סליחה, אבל זה אנושי וקורה לכולם". |
|
||||
|
||||
זה גם הסעיף תחתיו הבנק מנסה להתכסות במקרה ובחשבון שהוא שולח לך יתרת הזכות יצאה חיובית, ומרוב שמחה קפצת וחבטת את ראשך בתקרה בעוצמה שהפילה את הואזה של השכן מלמעלה על החתול שנמנם לידה, מה שגרם לשכן המבואס התקף אמוק, והוא יצא למסע הרג המוני שהסתיים רק אחרי שמטוסי חיל האויר הצליחו לחסל אותו ממוקדות, לא לפני שמחקו מעל פני האדמה את הקריה בת''א בגלל טעות אנוש מצערת (הרי לך עוד טל''ח), וענן העשן והאבק לכלך את בגדי ותבעתי את הבנק על מחיר הניקוי היבש שלהם. טל''ח לעזאזל ותפסיק לבלבל את המוח, הם יגידו לי. (וכדי לחסוך תכתובת מיותרת אני מודיע בהכנעה למר ט. כהן ששוב חרגתי מהטעם הטוב, וזאת מהטעם הטוב שאין לי טעם טוב בכלל, והריני נוזף בעצמי נזיפה חמורה ומבין שכל ההודעה הזאת אינה אלא טעות שחזרה לעולם, אלא שזה דווקא אומר שבנסיבות בהן נולדה היא לא חורגת מההקשר ואף מהווה דוגמא טובה לנושא שהתבקשנו להתייחס אליו, ובכל זאת את טל''יחתו אבקש. ואם כבר נפרצו הסכרים, היי, ברקת, דעי לך שאהבתי לא שכחה כלל ועיקר גם אם שתיקתי הרועמת רועמת קצת פחות בימים אלה ולהשומעת ינעם. טל''ח באהבה, שכ''ג). |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד עליך הרבה דברים, אבל אף אחד לא יכול להגיד שאתה לא משעשע. (אין צורך להגיב לתגובה זו). |
|
||||
|
||||
האהבה לא שככה ולא שכחה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מנצלת את האפשרות להודיע לך שסוף סוף עניתי לך על עניין האיום הקיומי בדיון על ג'נין ג'נין. מתנצלת על האיחור, היה לי מחסור אקוטי בשעות שינה. תגובה 116383 |
|
||||
|
||||
בשתי הצורות הל' בשווא, אבל ידעת זאת והתבלבלת. הכוונה המקורית - מותר לחזור בך מהעסקה אם נפלה טעות. |
|
||||
|
||||
כן, בדיוק בדקתי במילון ועמדתי לתקן את עצמי. תודה. |
|
||||
|
||||
בעצם, אם כבר אתה כאן, האם אתה מבין מה תפקידה של המילה "לעולם" בביטוי? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכן. אצל אבן כתוב: "טעות – לעולם חוזר", ואני מבין מהכתיב הזה "אם חלה טעות – אז תמיד מותר לטועה לחזור בו". הציון התקופתי הוא "ספרות ימי-הביניים", למרות שחשבתי שזה מין כלל כזה שמופיע בתלמוד או משהו. |
|
||||
|
||||
ענית על השאלה הבאה שלי. מלבן נחמד. |
|
||||
|
||||
כפי שצויין כאן, העובדה שמדובר בתרומת זרע אנונימית דרך רשויות המדינה ולא באופן פרטי היא עניין טכני גרידא. אני חושב שאף שופט (וגם את לא) היה פוסק נגד האישה לו זה היה העניין הבעייתי היחידי במקרה שלנו. |
|
||||
|
||||
למה טכני? לו האשה היתה מתנהלת באופן פרטי מהתחלה עד הסוף 1, היא לא היתה צריכה לבקש רשות מהמדינה להרות או לקבל זרע, ואולי אף לחפש פונדקאית. 1 וזה לא בא כדי לזרות מלח על הפצעים. מדברים בתיאוריה. |
|
||||
|
||||
יש פונדקאות פרטית שאינה באישור המדינה? כנ"ל עם הפרייה חוץ-גופית? |
|
||||
|
||||
פונדקאות - אני לא יודעת מספיק, אבל כנראה שלא. התייחסתי לשירותי הפריה מלאכותית. רווקות שפונות לבנק הזרע עושות זאת לא (רק) מפני שהן מתקשות להרות וזקוקות לטיפולים, אלא מפני שהן מבקשות תרומת זרע. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר ציוון נעשים על ידי המדינה כאשר אותה אישה משלמת למדינה מיסים בין אם בריאות ואם כל מס אחר . כל עוד המדינה לא מאפשרת לפעול בצורה פרטית המדינה לא יכולה להיא את הטיעון שלך על מי שילם,אני מאמין שאותה אישה הייתה עושה זאת באופן פרטי אם החוק היה מאפשר לה זאת. ואגב הדוגמה שלך הפוכה זה כמו שאדם ישלם ביטוח לאומי וכאשר ידרוש אותו כביטוח חזרה המדינה תסרב לתת לו אותו כי יש עבודה כל שהיא. זאת אומרת חתמת על ביטוח אולם אנחנו לא מקיימים אותו כי לא בא לנו. אגב לידה בעיני היא זכות שלא ניתן לקחת, גידול ילד הוא זכות דומה למעט אם פוגעים בילד. עד שהמדינה לא תכניס בחוק סוגי אנשים שאסור להם באופן אישי ופרטי להוליד או לגדל ילדים היא לא ראשית ואין לה זכות לדרוש ממשהו שלא לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
מה המדינה לא מאפשרת בצורה פרטית? יש פה כמה פרוצדורות שלא מבחינים ביניהן: 1. תרומת זרע - ניתן בהחלט לבצע בצורה פרטית, אפילו בבית (בתנאי שנמצא תורם מתאים כמובן). 2. הפריה מלאכותית (במבחנה): לא ניתן לבצע בצורה פרטית, אבל כן ניתן לבצע בחו"ל על חשבון המטופלת. 3. פונדקאות - לא ניתן לבצע בצורה פרטית, כפי שמדגים הקישור הזה: אבל בהחלט אפשר לבצע בחו"ל על חשבון המטופלת. ברור שבגלל ההוצאות הגבוהות, נוח לפנות לשירותי המדינה. מה שאמרתי היה, שב"חוזה" בין המטופלת למדינה, המדינה נשאה בהוצאות הטיפולים, ובתמורה לקחה לעצמה את הזכות להכריע עבור המטופלת בסוגיות הללו. לפחות בנושא תרומת הזרע, אפשר היה להימנע ממצב כזה - ויש מקרים רבים שבהם אשה שכלל לא הוכח שהיא מתקשה להרות פונה לקבלת תרומת זרע (מפני שלא מצאה תורם באופן פרטי), ואז מקבלת על עצמה את עול החלטות המדינה למרות שהיתה יכולה להימנע מזה. "למדינה אין זכות לדרוש"? המדינה דורשת, צר לי לומר, המון - אתה רק לא שם לב, כי התרגלת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |