בתשובה לדובי קננגיסר, 14/12/02 0:53
ואני תמיד חולמת 113285
על מערכת אוניברסיטאית כמו ברוב ‏1 המוסדות בגרמניה.
שם מקבלים את כל מי שיש לו תעודת בגרות, חינם אין כסף, בלי קשר לציונים המופיעים בה.

החסרונות:
1. בגלל העומס הטבעי שנוצר על המערכת, לעתים צריך לחכות מספר שנים עד שיתפנה "מקום פנוי" ללימודים בפקולטה הרצויה.
2. בגלל אותו עומס, הלימודים לוקחים 6-7 שנים (בעוד שבארצות אחרות כידוע מדובר על 2-4 שנים).

אז אין סינון? תשאלו. לא בדיוק.
1. לפקולטות מבוקשות יש דרישות קבלה שונות ומשונות, שכוללות גם ציונים, אבל הדגש הוא על פרויקטים שנעשו בתיכון, נסיון מעשי וכדומה.
2. סינון נעשה מדי סמסטר. מי שלא עובר את הבחינות לא עובר לסמסטר הבא . הסינון נעשה בעצם על בסיס יכולת התלמיד להשתלב במוסד האקדמי ולא על בסיס יכולת העבר שלו בבית הספר התיכון.
מה שכאן ראוי לציין הוא, שבלי שתי תקופות לפחות של הכשרה מעשית בתחום הלימודים בחברה או בארגון מוכר חוץ אוניברסיטאי בהצלחה ועם המלצות טובות, לא יעזור לאף סטודנט גרמני שהוא הצליח בבחינות. למעשה, הדגש הוא על ה"פרקטיקום" ולא על הבחינות.

_____________
1 לא בכל המוסדות, אלא ברובם. אז אם אתם מכירים איזה דודה של הסבתא שבמקרה למדה בגרמניה והדרישות היו אחרות, אנא לא להתנפל עליי בסכינים וחרבות.
ואני תמיד חולמת 113309
בגרמניה נהוגים לימודי דיפלומה, השקולים לתואר ראשון + שני. בארץ מסלול כזה לוקח 5-6.5 כך שאין הבדל גדול. אגב, בכל אירופה מקובל להמשיך ישירות לתואר שני ואילו בארה"ב ובבריטניה מדלגים על התואר השני וממשיכים ישר לדוקטורט. רק אצלנו עוד משתרכים מתואר ראשון לשני ומן השני לשלישי.

הציונים נעים בין 1.0 ל5.0, כאשר 1.0 הוא הציון הגבוה ביותר וציון העולה על 4.0 הוא נכשל. כך נהוג גם בבתי הספר וגם באוניברסיטאות. בחינת הדיפלומה מהווה בערך 50% מהציון הכולל בתואר, כך שסטודנט יכול לצוף מעל המים במשך ארבע שנים ואז להשקיע במחקר המסכם ולהפציץ.
הדגש הוא אמנם על תקופות ההכשרה המקצועית המשולבות בתואר.

לגבי הסינון, מדובר בשיטה רצחנית למדי שנועדה להגן על האוניברסיטאות מפני המוני הסטודנטים המופיעים בשל החינוך-גבוה-חינם. לדעתי טוב שבארץ לא מקובל לטבוח בתלמידי שנה א' (להוציא הזובור של חדו"א 1מ כמובן), אלא שואפים להביא את כל מי שהתקבל להצטיינות בקו הגמר.

עוד דבר שנחמד אצלם הוא תכניות חילופי הסטודנטים שהם מבצעים עם כל מדינות העולם. זה עוד מרכיב בניסיון הגרמני להיות בסדר עם כולם - סטודנט גרמני מסוגל לבלות שנה מלימודיו באיזה קמפוס סנגלי או פקיסטני, יפני או ישראלי, בין אם בלימודי הדיפלומה או הדוקטורט. יש שם גם הרבה סטודנטים זרים ובני מהגרים (טורקיים וכו'), אבל האוכל במנזות נוראי. איפה אגודת הסטודנטים כשצריך אותה?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים