 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הרעיון כי החלפת המבחנים בעבודות ופרוייקטים תפתור, או תצמצם, את בעיית ההעתקות, לא נראה לי מבוסס. עבודה הרבה יותר קל להעתיק תוך שינוי קל מאשר מבחן, מה-גם שיש זמן רב יותר להשקיע בשינוי העבודה כדי שתיראה מקורית. 2. השיטה גורמת לערבוב-תחומים, היכול לפגוע בהתקדמות הלימודית במקום לעזור לה. כלומר, נגיד שלאדם X יש אינטואיציה פיסיקלית מצויינת, והוא מסוגל לפתור בעיות פיסיקליות בקלות, אבל איננו מסוגל להסביר דברים באריכות, בכתב. בשיטה הנוכחית, יצליח אותו אדם בפיסיקה, ולא יצליח כלל בלימודי כתיבת העבודות, שם יאלץ להשקיע מאמץ - אבל לפחות יש לו הבטחון העצמי הנובע מן הידע שלו בפיסיקה. בשיטה החדשה, לעומת זאת, הוא לא יצליח לא בכתיבת עבודות, ולא בפיסיקה, כי גם שם יצטרך לכתוב עבודות, ויכשל באופן מחפיר. אז, במקום שייתפס כאדם כשרוני שמתקשה לבטא עצמו, בעיני עצמו והחברה, הוא יתפס ככשלון מוחלט. 3. אני מצטרף לסנטימנטים של דב אנשלוביץ, אינני חושב כי יש טעם בכל ה"מהפכות" האלה בחינוך - תמיד יוצא כי החכמים באמת מצליחים ממילא, לנחשלים זה לא מועיל בכלל, ולממוצעים זה רק מפריע. 4. לעומת זאת, אולי יש מקום לאפשר שיטות כאלה כאלטרנטיבה _בזמן_ שהשיטות הישנות קיימות, כדי לאפשר לאנשים, שאחרת היו נפלטים מן המערכת, להגיע למיצוי יכולותיהם. אבל לא כתחליף סוחף וכולל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון, אפילו בתור תומך בשיטת הציונים, עלי להודות שיש לה פגמים רבים מאוד- מתאם (קורלציה) נמוך מאוד בין ידיעת החומר לציון במבחן - לראייה, אנשים היודעים את החומר טוב וכאלה שלא - מקבלים ציונים שלא תואמים את רמת הידע שלהם. דבר שני, הנוגע לראשון, בחינות מלחיצות אנשים רבים ששוכחים את החומר בשעת הבחינה בעקבות לחץ, עקב כך הבחינה לא משקפת את הידע האמיתי שלהם. עד כאן הפגמים - בעיקר מיון לא אופטימלי. אבל לעומת הפגמים בשיטות אחרות - יכולת העתקה רבה הרבה יותר של עבודות, במיוחד כיום בעידן האינטרנט שכבודות בספרות ותנ''ך ניתנות לגישה פשוטה ע''י האינטרנט. מיון לא אובייקטיבי - בשיטת הבחינות המיון לא אידיאלי, אך ברוב הפעמים, לפחות במקצועות ריאליים, הוא אובייקטיבי. זאת בניגוד לעבודות והערכות שמושפעות באופן רב מגעת המעריך על המוערך, סגנון כתיבה גימור חיצוני וכו' מיון באמצעות ציונים לא מדוייק, אך גם כל שיטה אחרת אינה מדוייקת ולא תאפשר בהכרח מקדם מתאם גבוה יותר. והדבר החשוב מכל - פשטות עבודה ומיון אחרי קבלת הציונים, נותן קנה מידה ברור למעסיקים ומוסדות השכלה גבוהה, ומאפר מיון פשוט - בניגוד לאם כל אחד היה שולח עבודות שהכין באוניברסיטה עם הערכות מרצים למעסיק אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הדגש הוא על הפשטות. אין תחליף לציון המספרי כמו שאין תחליף למספריות הכסף בארנק שלנו. לחזור לחוות דעת מסורבלות של מורים שונים ומשונים (שאומרות מה ולמי בדיוק?), זה הגיוני בערך כמו לחזור לשיטת שכר החליפין. האם אין אפשרויות נוספות לפעילויות עליהן ניתן לתת ציון? האם רק עבודות ומבחנים הם אופציה? מה עם האפשרות של להכניס (בנוסף ולא במקום) את תרבות הדיון לבתי הספר? למה שהתלמידים לא ידברו אחד עם השני (בהנחית המורה כמובן) על החומר הנלמד? יש יותר מדי תלמידים בכיתה? בשביל זה אנחנו חיים בשנות ה-2000, מחשבים מאפשרים גם דיון המוני. הייתי ממליץ הן לאונ' והן לבתי הספר לחייב פעילות שכזאת. איך לחייב? ע"י ציונים כמובן (כן, כן, ציונים מספריים). עוד לא ראיתי את השיטה הזאת מיושמת (לא בבתי ספר ולא באונ') למרות שהיא מאוד פשוטה לישום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |