בתשובה לאדון חרדון, 11/12/02 13:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסרט הוא עדיין יצירה של בכרי, ואני נגד התערבות ביצירה, גם אם היא שקרית ומסולפת. הצעתי דרכים אחרות - הקמת דוכנים ברחבת הסינימטק וחלוקת עלונים, הפקת סרט נגדי הסותר את טענותיו. הפגנות, מאמרים וכו'. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דיון המפריך את תוכן היצירה מיד לאחר הצגתה אינו התערבות בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפיית הדיון היא התערבות, לדעתי. האם יש להציב ביציאה ממוזאון השואה בוושינגטון ביתן שבו יוצגו מחנות הריכוז האמריקאים לאזרחים האמריקאים ממוצא יפני? אני לא רואה סיבה להילחם על האיזון הקדוש בכל מחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכל מחיר - הבעיה היא הפוכה: כיום משתוללת תעמולה שקרית ולא מאוזנת, הסתה וחומר לכאורה תיעודי המעוות את המציאות ואת ההיסטוריה, מבלי שיהיה לו איזון כלשהו ומבלי כל מענה הולם מצידנו. זה רק הוגן שלפחות במקרה אחד שבו יש לאל ידנו לעשות דבר מה, נעשה את מה שניתן. ברגע שתעמולת השקר המציפה כיום את האינטרנט ואת המדיה הקולנועית והטלוויזיונית תהיה מאוזנת במידה סבירה ע"י הצגה של הצד הישראלי של האירועים והפרכה של השקרים, יהיה אפשר לדבר על כך שהאיזון אינו הכרחי 'בכל מחיר'. המצב הנוכחי הוא שנחוץ איזון *כלשהו*, ברמה בסיסית כלשהו, איזון שאינו בנמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש אני כבר די ממחזר את עצמי. חזרתי והסברתי מה יש לעשות לדעתי, והצעתי אמצעים מגוונים. פרטתי גם את הסיבות מדוע אני חושב שצנזורה, שיש לה תוקף רק במדינת ישראל, תוביל דווקא לתוצאה הפוכה. אין לי יותר מה להוסיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי. אלא שלא ברור לי למה אתה סבור שעליך לשכנע אותי שצנזורה היא חסרת טעם, בעוד שאני מדגיש בעצמי שאינני תומך בהפעלתה - על כל פנים, לא מן השיקולים בהם אנו דנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, התנתקתי מהקונטקסט. כמו שאמרתי, ואמחזר את עצמי שנית, סרטו של בכרי הוא גם יצירה, וככזו, איני מעוניין לראות התערבות כפויה של השלטונות בתכנייה אלא אם כן יש סכנה ברורה ומיידית - ואיני רואה כזאת. הבעיה היחידה שלי היא העובדה שהסינימטק אינו מוסד פרטי אלא ממומן חלקית, להבנתי, מכספי הציבור. ולכן, לדעתי, למדינה יש זכות מסויימת להתערב בתכנים המוצגים בו. אולם ההחלטה היא כוללנית הרבה יותר - היא אוסרת על הקרנת הסרט והפצתו בכל מסגרת מסחרית במדינת ישראל. היה וירצה מר בכרי להציע את סרטו להצגה מסחרית בבתי קולנוע מסחריים במדינת ישראל איני רואה סיבה למנוע זאת ממנו או לכפות עליו לקיים דיון או כל התערבות בתוכן הסרט ואופן הצגתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הצורך ב"דרכים אחרות" היה נחסך אילולא התעקש סימנטק ת"א להקרין את הסרט. כפי שציינת אין דרך למנוע את הקרנת הסרט בחו"ל. ככל הנראה, הפסילה הצנזוריאלית (שבודאי לא תעמוד במבחן בג"צ) רק תשחק לידיו של באכרי ותיצור הילה מיותרת לו ולסרטו (שיתכן שבלעדיה היה הסרט שוקע בתהום הנשיה כמו אלפי סרטים תיעודיים אחרים). לכאורה הפתרון הנבון הוא לא לעשות דבר ולאפשר לכוחות השוק (קרי: המפיצים המסחריים ובעלי בתי הקולנוע) לקבוע את עתידו של הסרט. קשה להניח שיש בארץ ביקוש מסחרי לסרט מעין זה ומישהו יהיה מוכן להקרינו על חשבונו לאורך זמן. הבעיה שאלון גרבוז מנהל הסינמטק נחוש "לשבור את השוק" -הוא יכול להקרינו במשך חודשים באולם כמעט ריק. למרות שהמדובר במוסד ציבורי מסובסד מאסיבית הוא מתנהג (ולא בפעם הראשונה) כאילו יש לו קולנוע פרטי באמצעותו יוכל לקדם בכספי משלם המסים את סדר היום הפרטי שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שההקרנה תהיה מלאה פעם אחר פעם. קהל הצופים הפוטנציאלי של הסרט עומד לא רק על ערביי ישראל (או שהם לא נחשבים?) אלא גם, בערך, על כל מצביע של מרצ, שאולי לא יקבל כל טענה בסרט כתורה מסיני, אבל חייב לראות אותו כדי לשפוט (בניגוד לרובכם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך כותב אלון גרבוז מנהל סינמטק ת"א http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2820780,00.h... במכתב לח"כ הנדל. נראה כי גרבוז פועל במרץ לאשר את מה שכתבתי לפני כמעט שנה ב תגובה 112315 השאלה היא האם מדובר במספר ספור של הקרנות (ואולי דיון על הסרט בעקבותיהם) או בהעמדת אולם הסינמטק לרשותו של באכרי למשך חודשים כדי שיוכל לשווק ללא הפרעה את מרכולתו - "סרט על כמיהה לשלום" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |