בתשובה לאסף דרעי, 22/10/00 14:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה לא צולם? מתי ראית בפעם האחרונה בטלוויזיה פלסטינאי יורה בנשק על חיילי צה"ל? אני לא ראיתי אפילו פעם אחת. האם יש לך ספק שיורים על חיילי צה"ל? הפלסטינאים הרי מתלוננים כל הזמן על כך שאנחנו יורים אש חיה על זורקי אבנים, כאשר העובדות הן שאנחנו יורים כדורי גומי על מיידי בקבוקי תבערה וצלפים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יורים כדרי גומי, אלא כדורי מתכת מצופים גומי, כפי שהכתבים הבריטים והצרפתים משתדלים להקפיד. למיטב ידיעתי, צשתמשים גם באש חיה נגד צלפים לפחות, ואולי גם כנגד זורקי אבנים ומשליכי בקבוקי תבערה במקרים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבוע לאחר פרוץ מלחמת עצמאות הפלסטינית התפרסם טור מעניין במיוחד של אביב לביא בעיתון "הארץ" (כתב ופובליציסט אינטילגנטי, מקורי ונטול-פניות. חריג בנוף המקומי, למרבה הצער). לביא עוסק בביקורת התקשורת הישראלית גם בימים כתיקונם אך בטור המדובר הוא דיווח על תופעה שעונה בדיוק על שאלתך. העיתונאים הישראלים, צלמים ככתבים, מדווחים ומצלמים את האירועים מאחורי גבם של החיילים הישראלים. הם אינם נכנסים אל תוך מחנה המפגינים הפלסטינים אלא עומדים מולם. לביא בחר להצביע על כך שאופן דיווח זה יוצר אפקט של המון מתלהם ומפחיד, כאשר החיילים המופיעים בתמונות מצטיירים כבודדים, פזורים ובלתי-מאורגנים. כמובן שלגבי החיילים, לפחות, זה אינו המצב. אולם, אפקט נוסף הוא שהתמונות של הפלסטינים נוטות להתרכז בהמון המפגינים, שכן הם חשופים, מרוכזים ורבים יותר בעוד היורים מוסתרים היטב. כמובן שאין זה מונע דיווח בעל-פה (חוזר ונשנה) על יריות מן הצד הפלסטיני. בתקשורת העולמית, לעומת זאת, ראיתי פעמים רבות צילומים של פלסטינים יורים, שוטרים ואזרחים. כפי שהעיר ערן בילינסקי (וחשוב מאוד לחזור על כך בכל הזדמנות), כוחות הביטחון הישראליים משתמשים בכדורי מתכת מצופים שכבה דקה של גומי, שהם מסוכנים וקטלניים כמעט כמו כדוריים "חיים". ירי באש בכדורים רגילים נעשה גם כן כלפי מפגינים ערבים, לא רק בשטחים אלא גם בישראל. ירי דומה לא נעשה כלפי יהודים, בשום מקרה, לא הפעם ולא בעבר. רבים מ"מיידי האבנים" האימתניים כלפיהם נורית התחמושת הרגילה וזאת מצופת הגומי הם בסך-הכל ילדים חלושים סביב גיל 10, שהאבנים שהם זורקים גם ככה לא מגיעות לחיילים. גם את זה חשוב לדעת. גם את זה לא טורחים להדגיש בתקשורת. הישראלית או העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר שטויות. אני נורתי מכדורי גומי מטווח של 10 מטר וזה גרם לי ליפול על הרצפה לנער את האבק מהבגדים ולקום עם כמה סימנים כחולים לא מורגשים. אותם "ילדים חלושים" להזכירך הרגו לא פעם ולא פעמיים אזרחים מאותם אבנים תמימות ובלתי מזיקות (בפעם האחרונה לפני שלושה שבועות) שלמותר לציין לא מצופות גומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התגובה הזו באמת אניח לקורא האינטילגנטי לשפוט בעצמו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי לשאול, סליחה על האיחור. ירו עליך גומי מפורק או בעטיפה (של שלוש או ארבע אני חושב)? עיקר "נפגעי הגומי" הם מאותם כדורי מתכת מצופים גומי שפורקו לבודדים ולא נורו בחבילה לפי ההוראה. פירוק האריזה וירי כדור בודד מעלה את מהירות הקליע (כדור מתכת מצופה גומי) וגורם לפציעות חמורות יותר ולמוות לפעמים. האם כאשר נורית לבשת אפוד? שכפ"ץ? וכן, ילדים פגיעים יותר ממך (אני לא יודע אם אתה בנוי לתלפיות או לא, אבל סביר להניח שאתה חסון יותר מילד בן עשר למשל). אנא אל תגרור את זה לוויכוח על הצידוק של ירי גומי אלא הישאר בתחום הטכני. וחוץ מזה, למה ירו עליך גומי? התנדבת להיות מטרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |