|
||||
|
||||
אז נכון, בדרך כלל התגובה המקובלת על זה היא "הנה עוד אחד שיש לו קצר", אבל בכל זאת. סיפור ארוך יכול להיות טוב או רע. סיפור קצר יכול להיות טוב או רע. ראיתי דברים מקסימים בשלוש מאות ובאלף מאתיים מילה (בחירת האורכים מבוססת על האורכים המקובלים בתחרויות הסיפורים של האגודה), ראיתי תפלצות גראפומניות בעשרת אלפים מילה. התחושה שלי לגבי הסיפורים שלי, למשל (וכן, אני יודעת שאני לא אובייקטיבית), היא שהכתיבה שלי השתפרה לאין ערוך כשהתחלתי לקצר (בהתחלה נטיתי להאריך, אם כי גם בלי הגזמה - נגיד עד כ-6000 מילה לסיפור). נכון, זה יכול גם להיות פונקציה של עצם הזמן החולף, ולאו דווקא של קיצור הסיפורים, אבל התחושה שלי היא שהרבה פעמים סיפור קצר יותר הוא טוב יותר. למעשה, אחוז גבוה מהסיפורים שמגיעים לחלומות באספמיה ונדחים נוטים גם להיות ארוכים מדי (והם לא נדחים כי הם ארוכים, הם נדחים כי הם לא מספיק טובים). אני לא יודעת למה זה. אני לא יודעת למה רוב הסיפורים הטובים שאנחנו מקבלים הם דווקא הקצרים יותר. אולי זה קשור, כמו שרמזתי בתחילת דבריי, לגראפומניה - הגראפומנים שאוהבים לשפוך מילים על גבי מילים נפוצים בהרבה מהכותבים הטובים שבכל זאת כותבים סיפורים ארוכים. ואולי, כפי שכבר אמרו בדיון הזה, מדובר בהשפעת מדיום האינטרנט והאתגר-קרתיזם שפושה כיום בכתיבת הסיפורים ההקצרים. ויכול להיות גם שמדובר בהשפעה של תחרויות הסיפורים של האגודה (שתמיד מעודדות כתיבה, וחלק ממה שאנחנו מקבלים לליקטור הוא תוצר של אותן תחרויות). לא יודעת. אבל בתכל'ס, נדירים הסיפורים הארוכים שמגיעים אלינו ושהם גם טובים. |
|
||||
|
||||
לא יודע יתכן וזה אני אבל אני מאוד אוהב את הפרטים הקטנים גם כן . אני אוהב את הפירוט שכאילו לא משאיר מקום לדמיון. ספרים שהם כאלף עמ' מועדפים עלי מסיפורים של חמישה עמ' . אני אומנם קורא גם כאילו אבל אני אוהב את זה שיש מעבר לרעיון גם מעין משחק ברעיון מבט יותר פנימי בו . סיפורים שלי כמו שציינתי גם כן קצרים כיוון שהסיפור הארוך שכתבתי הגיע ל200 עמ' ואז נמאס לי , הבעיה במקרה הזה הייתה שהוא התפתח כל כך שהתחושה שלי הייתה שהוא יכול להגיע בקלות גם לאלף מה שלא כל כך מצא כן בעיני. מבחינת הביקורת האישית שלי על מה שאני כותב זה אחד הדברים היותר מעניינים כיוון שדווקא סיפורים שלא ממש אהבתי את מה שכתבתי ופורסמו בפורומים שונים היו מועדפים ובלי תגובות טובות יותר מאחרים שאותם אהבתי יותר. החלק הכי משעשע שלא פעם אני קורה סיפור ישן שלי ולא מבין מאיפה בכלל הגיע אלי הרעיון. |
|
||||
|
||||
זה ספר. או שזוטות כאלו לא מטרידות אותך? |
|
||||
|
||||
זה ספר המכיל סיפור אחד. לא ידעתי שיש חוק כנגד זוטות שכאילו. |
|
||||
|
||||
בפתיל שמתייחס להבדל בין סיפורים קצרים לקצרצרים, אפילו אורך של 200 עמודים (מן הסתם אלו עמודי מחשב, כך שבדפוס זה עוד יותר) נחשב לספר ממש. ספר (או רומן), מבחינת האורך, בניגוד לנובלטה או סיפור קצר, ולא משנה כמה עלילות יש בו. |
|
||||
|
||||
ספר המכיל סיפור אחד הוא ספר (או נובלה, רומן, איך שתרצה לקרוא לזה. מרבית האנשים יקראו לו ספר, ולא סיפור). ספר המכיל מספר סיפורים אינו אלא קובץ סיפורים (הפתעה הפתעה). פשוט, כשאדם מתיימר לכתוב סיפורת, יש הנחה שיש לו שליטה כלשהי ברזי השפה בה הוא כותב, והעובדה שאתה קורא לרומן בן 200 עמוד "סיפור" קצת מטרידה מהבחינה הזו. עבורי, לפחות, היא הטילה ספק באיכותו של הספר עוד לפני שקראתי מילה אחת מתוכו. |
|
||||
|
||||
נשמע לי מוזר. "ספר" הוא עצם (דפים כרוכים באופן מסויים, לא?), ובהרחבה, מדיה להעברת תוכן בדיוק כמו עיתון, רדיו וכולי. "סיפור" הוא תוכן, והוא לא תלוי במדיה. |
|
||||
|
||||
מכיר תחנות רדיו באינטרנט? יש הרבה כאלה. הן לא באמת משודרות בגלי רדיו, אבל המילה "רדיו" קיבלה משמעות לא רק כמדיום, אלא גם כסוג מסוים של תוכן - במקרה זה, תוכן קולי בשידור רחב (broadcast) (בניגוד, למשל, לתקליט1 שהוא תוכן קולי שאינו משודר). ספר הוא דבר דומה. בעברית (וגם באנגלית, למעשה), המילה "ספר" קיבלה גם משמעות של "נובלה". 1 תקליט הוא עוד דוגמא - הרי אנחנו כבר (כמעט) לא מאזינים לתקליטים, אלא לדיסקים. |
|
||||
|
||||
אז לדעתך, אם יש לי תקליט (אמיתי, כמו פעם) זה יהיה לא נכון לקרוא לו תקליט? |
|
||||
|
||||
הפוך. מה ש''לא נכון'' זה לקרוא לדיסק תקליט. |
|
||||
|
||||
ומה ש''לא נכון'', אלא אם כן אני מפספס משהו עקרוני מאוד, זה לקרוא לסיפור ספר. בעיניי, אגב, כשרועי אומר שהוא כותב סיפור זה נשמע הרבה פחות יומרני מאשר להגיד שהוא כותב ספר. ספר מניח היבט מוסדי של הוצאה לאור וכולי. סיפור הוא דבר אישי. אני לא יודע על מה יצא קיצפו של דובי. |
|
||||
|
||||
לא. מה שלא נכון זה לקרוא לתקליט "שיר" (כמו שזה לא נכון לקרוא לספר "סיפור". איך הלך לך בפסיכומטרי, תגיד?) |
|
||||
|
||||
מעולם לא ניגשתי לפסיכומטרי. אבל מאחר שאתה הוצאת ציון כה גבוה, ואף היית בכיתת מחוננים (!!), אני אודה לך אם תוכל להשכילני ולהסביר לי היכן אני טועה: אתה אומר (תגובה 111991) שהמילה ספר קיבלה עם הזמן גם משמעות נוספת על המשמעות המקורית - משמעות של נובלה. זאת בדומה לרדיו ולתקליט, שגם הן קיבלו משמעויות נוספות. המשמעות הנוספת היא ששם של מדיום הופך גם לכינוי לסוג תוכן. אני שואל (תגובה 111997), באמצעות שימוש בהשוואה שלך, האם משמעות נוספת גרמה לאובדן המשמעות המקורית? ואתה עונה (תגובה 112068) שלא. מה שלא נכון זה לקרוא למדיום ככינוי לתוכן. |
|
||||
|
||||
שהשפה שבה משתמשים (ולא רק בנושא הזה) תלויה בקונטקסט? אם מדברים על אורך של סיפורים, למילה "סיפור" יש משמעות אחת, ואם מדברים על עלילה, לעומת זאת, למילה "סיפור" יש משמעות אחרת. מכיוון שהדיון כאן היה על אורך של סיפורים, הרי שכדי שכל הנוכחים יבינו זה את זה, הם אמורים להשתמש במילה "סיפור" על פי משמעותה המקובלת בקונטקסט זה - הווה אומר, דבר שנבדל באורכו מ"ספר". (ו"ספר" אינו אוסף דפים כרוך שעשוי להכיל תוכן הנוגע לתולדות שושלת מייג'י או לכדים אטרוסקיים עתיקים, כי אם מה שקרוי באנגלית Novel, ולעיתים קרוי בעברית "רומן"). כל מי שמנסה להשתמש בהגדרות מקונטקסט אחד בקונטקסט אחר (הווה אומר, לקרוא ליצירה בת אלף עמודים "סיפור" בדיון שעוסק באורכם של טקסטים) פותח פתח לברדק תקשורתי, בדיוק כמו שקרה כאן. בקונטקסט הנוכחי, אלף עמודים אינם "סיפור", אפילו אם בקונטקסט אחר אפשר לומר שמה שיש בהם הוא סיפור מעניין. אלף עמודים הם "ספר". |
|
||||
|
||||
אני מסכים שבקונטקסט הנוכחי המילה "סיפור" אינה מתאימה במיוחד (אבל אני לא חושב שהשימוש בה הוא בהכרח טעות). לעומת זאת, אני חושב שלמילה "ספר" בהחלט יש היבט מוסדי, ואם (למשל) רועי כותב 1000 עמ' למגירה, בלי כוונה להוציא משהו מזה לאור - זאת טעות להשתמש בה. |
|
||||
|
||||
המילה "ספר" מציינת סוג מסוים של אובייקט, והיא מציינת גם אורך מסוים של טקסט בעל מבנה סגור ומסודר. ועל כך יעידו עשרות הגראפומנים המעידים על מרכולתם ברחבי האינטרנט: "כתבתי ספר מעולה, אפילו רם אורן אהב אותו. בקרוב המהדורה השוודית והפיניקית". אדם יכול לכתוב ספר בלי שהספר אי פעם ייצא לאור (כפי שהוא יכול לכתוב מחזה בלי שזה יוצג אי פעם על במה, קונצרט בלי שהוא יועלה אי פעם על ידי תזמורת, ומצע בחירות בלי שתהיה לו מפלגה בכלל. אה, הפריט האחרון בעצם לא קשור). וסתם בתורת דוגמה אישית: אוסף הסיפורים שהיו מפוזרים אצלי על ההרדיסק לא היו ספר עד ש"אופוס" באו ואיגדו אותם לספר. לעומת זאת, אילו הייתי כותבת, נגיד, את "שיר של אש ושל קרח" (הגירסה הישראלית. כרך ראשון: "משחקי הפלייאוף"), אפילו אם הוא היה נותר כקובץ מנופח על ההרדיסק שלי, זה עדיין היה ספר. למה? האורך. האורך קובע. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת יכולה כבר להישאר כאן. האורך הוא בוודאי לא המשתנה היחיד שקובע. לדעתך צריך גם "מבנה סגור ומסודר". לדעתי צריך גם *כוונה* להוציא לאור. נדמה לי שיש מקרים שיש הבדלים לגיטימיים (ולא כל-כך חשובים) בפרשנות של מילים, שהם תוצר של סביבת גידול ומחיה שונה. אולי זה אחד מהמקרים האלה. |
|
||||
|
||||
שאדם שיכתוב את ''החטא ועונשו'' שלא מתוך כוונה לפרסם, אלא רק למגירה, לא כתב ספר, כי אם סתם ערימה של דפים. מה אני אגיד לך, הגדרה מוזרה. קשה לי מאד לקבל אותה. קשה ברמת הבלתי אפשרי. לדעתי, ספר הוא ספר, גם אם אין כל כוונה להוציאו לאור. גם אם הוא נכתב אך ורק למחבר עצמו (או כדי לשעשע את הילדים הקטנים של שכניו, או כדי להסתיר במגירה מתוך כוונה שיישרף לאחר מותו). |
|
||||
|
||||
נראה לי די מטופש לכתוב את ''החטא ועונשו'' למגירה, כשאפשר לקנות אותו בסטימצקי ולהכניס למגירה, אבל מה אני מבין. אני לא חושב שהאפשרויות הן ''ספר'' או ''ערימה של דפים'' כפי שהצגת זאת. אדם שכותב את החטא ועונשו כותב רומן. אני לא מקבל את חוסר ההבחנה בין מדיום, ז'אנר ותוכן. |
|
||||
|
||||
זה לא עניין של חוסר הבחנה, זה עניין של מילה אחת שאימצה כמה משמעויות. בפרט, ע"פ מילון "רב מילים", עבור "ספר" מופיעות כמה וכמה הגדרות, ובהן: 1. יצירה ספרותית כתובה המודפסת על דפים שכרוכים יחד; תוכן היצירה, הסיפור או העלילה 2. שם כולל ליצירה או לקובץ יצירות המתמקדות בנושא מרכזי אחד ("ספר מלחמות ישראל כולל ארבעה כרכים עבי-כרס") (ועוד אפשרויות אחרות לא קשורות). -- בדוגמא האחרונה, שים לב להבדל בין "ספר" ל"כרך". כלומר: המילה "ספר" משמשת לפעמים במשמעות אחת (מדיום) ולפעמים במשמעות אחרת (תוכן). |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם השימוש במילה "ספר" לציון תוכן. הדיון הוא באילו תנאים שימוש זה הוא נכון. Boojie טוענת שהאורך בלבד קובע. אני טוען שיש תנאים נוספים, שציינתי למעלה. ובאופן כללי יותר, אני חושב שמילון הוא לא הפוסק המתאים בשאלה. המילון מנסה להקיף את *כול* המשמעויות. בין המשמעויות שאבן-שושן מציע למילה: אגרת, מכתב שלוח אל מישהו כתוב על לוח של חרס, לוח של חומר, מגילת קלף, גליונות נייר מכורכים יחד בתבנית ספר לרשימות משרדיות שונות ועוד. זה לא ממש עוזר. |
|
||||
|
||||
בוג'י לא טענה שום דבר כזה. בוג'י טענה שמשמעותה של מילה נקבעת לפי הקונטקסט. ''פרי'' בבוטניקה אין משמעותו כמו ''פרי'' בשוק או בפורום מתכונים. בבוטניקה, עגבניה היא פרי. בשוק (או במתכון), עגבניה היא ירק. ולאף אחד אין בעייה עם זה. אנא, לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. מה שאני אמרתי, הוא שכשהדיון עוסק באורכם של טקסטים, המינוח שיש להשתמש בו הוא זה שרלוונטי לנושא אורכם של טקסטים. בדיוק כמו שכשהדיון עוסק בבוטניקה, כשאומר את המילה ''פרי'' כל הנוכחים יידעו שזה כולל גם עגבניות, ולעומת זאת, כשהדיון עוסק בבישול, כל הנוכחים יידעו שלא כך הוא הדבר. |
|
||||
|
||||
קבלי את התנצלותי הכנה. |
|
||||
|
||||
(כל כך הרבה נסיונות, כל כך הרבה נסיונות אני עושה לאחרונה לשכנע אנשים ברשת לתרום לי צ'קים. כאלה עם כיסוי שכתוב עליהם סכום נחמד. לא עובד.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או לפעמים, פנקס הקטן. תלוי כמה צ'קים חיברת ביחד. |
|
||||
|
||||
האם סיפור לא יכול להכיל בתוכו מספר סיפורי משנה? למשל סיפור שבו אב מספר סיפור לבתו? לכל מקרה כמו שציינתי ישנם גם ספרים בעלי שלושה עמ' בעיקר לגיל הרך מאוד. ספר הוא דבר שניתן להחזיק אבל אי אפשר לקרואאותו אלא את מה שבתוכו סיפור ניתן לקרוא אבל לא ניתן להחזיק מקסימום אפשר לשים אותו בתוך ספר. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון ל''עלילות משנה''. שוב בלבול מושגים. |
|
||||
|
||||
סיפור יכול להכיל גם שני עמ', גם ספר יכול בעיקר סיפרי ילדים קטנים מהווים דוגמה מהסוג הזה. אני כתבתי אז והוא אומנם עדיין אצלי סיפור, שמתאר התרחשויות אילו ואחרות. אני לא הרגשתי ככתוב ספר. יכולתי להכניס את הסיפור הזה של 200 העמ' ועוד שני סיפורים דומים (כמותית מבחינת העמ') לאותו הספר ואז הם עדיין היו ניקראים סיפורים ולא ספרים בתוך ספר. ספר הוא משהו מוצק, סיפור הוא תאור של משהו. אני יכול לספר סיפור ארוך מאוד שיכיל בתאוריה 200 עמ' . אני לא יכול לספר ספר, אלא מקסימום לקרוא או להקריא מספר. זה בערך כמו שמסבירים מה ההבדל בין חומרה לתוכנה. ספר זה דבר שאתה יכול לבעוט בו, בסיפור לא ניתן לבעוט. |
|
||||
|
||||
מה קרה להגדרות הישנות והטובות, נובלה/רומן/סיפור קצר וחבריהם הקטנים? (או במילים אחרות: אתה כותב רומן, נראה לי). |
|
||||
|
||||
ראשית כתבתי כמו שציינתי כאשר עברתי את העמ' 200 והגעתי למסקנה כי אני לא עד כדי כך טוב בזה הפסקתי למרות שהסיפור - ספר - רומן או כל דבר אחר היה בתחילתו. (מבחינה רעיונית) לכל מקרה אני חושב שרומן במושג קרוב יותר לסיפור מאשר לספר. (מבחינת סגנון הדיבור) |
|
||||
|
||||
נראה לי שכולכם מבלבלים כאן בין שני מושגים - book וnovel.(עברית קשה שפה) הראשון הוא החומרה - הפורמט שבו יכולים להיכלל סוגים שונים של כתיבה - סיפורים, שירים, מאמרים, רומנים וגם תמונות. השני הוא התוכנה, וכמו שבוג'י אמרה הוא יכול גם להיות במגירה או על גבי פורמט דיגיטלי ועדיין הוא רומן. |
|
||||
|
||||
בדיוק מה שאני אומר |
|
||||
|
||||
סגנון דיבור?? רומן הוא צורה ספרותית בעלת כללים, אתה יודע. לא רומן רומנטי. |
|
||||
|
||||
באמירה סגנון הדיבר, הייתה המשמעות של המילה כאשר אנו מדברים עליה, לא משמעות מה כתוב במילה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |