|
||||
|
||||
לא נכון שפנטזיה 2000 התבסס רק או בעיקר על חומר מתורגם. פורסמו בו עשרות סיפורים מתורגמים. לרשימת ספרי המד"ב הישראלים אפשר להוסיף את "מלחמת המינים" של הילל דמרון ו"צבוע בקונקורדי" של דוד מלמד, חלקים משניהם פורסמו בפנטזיה 2000. ועוד אתר מד"ב ישראלי מצוין הוא "בלי פאניקה" הכולל חומר רב מקורי ומתורגם. |
|
||||
|
||||
אה, אני מניח שכוונתך "פורסמו בו עשרות סיפורים מקוריים"? נכון; אבל הם היו "דובדבן בקצפת", ולא עיקר המגזין. ממש כמו הסיפורים המתורגמים ב"חלומות". |
|
||||
|
||||
ההבדל כנראה נעוץ בשוני בין התקופות: בעבר היה צורך להציג בפני הקהל הישראלי את הסופרים ויצירותיהם. כיום ניתן לקרוא הרבה סיפורים באינטרנט או לרכוש ספרים באנגלית דרכו והשאיפה היא הקמת שוק מד"ב ישראלי קבוע, כולל ספרים. |
|
||||
|
||||
כמו למשל צמד ספריו של רם מואב ז"ל, "זרמת חכמים" ו"לונה" (אני מזכירה אותם שוב ושוב בכל אתר אפשרי, כי בעיני, למרות בוסריות מסוימת, הם בין הנציגים הטובים ביותר של הז'אנר בארץ, וישראליים מאד), כמו למשל, מהזמן האחרון, קובץ הסיפורים של גיל הראבן, "הדרך לגן עדן", שהוא נהדר, כמו ספריו של יבשם עזגד (עבודת נמלים ומעוף כלולות) ועוד (כן, היו עוד, סתם לא בא לי לפרט עכשיו. לאלי אשד היו מאמר או שניים בנושא, אם כי הקריטריונים שלנו ל"מד"ב" לא בהכרח זהים). בזמן האחרון אנחנו רואים באופן כללי פריחה של המד"ב המקומי - בהוצאת אופוס יצא ספר מקור נוסף בסדרת "הספריה הפתוחה" (הסדרה החדשה שהספר שלי גם נמנה עליה) - "ללא מילים" של אדי בן מיור, שהוא מומלץ בהחלט, ב"ביתן" עומד לצאת או-טו-טו "הצד האפל" של גיא חסון, רז קולר הוציא על חשבונו את "היינץ' האט - הבוגד ממנדגן" (שיש השגות רבות על איכותו, אבל אי אפשר לשלול את העובדה שהוא ספר בז'אנר) ועוד. אני מקווה שזה סימן טוב לבאות. הנה ביקורת שלי על "ללא מילים": והנה ביקורת של השועל בכרם, שגרסתה המלאה התפרסמה בגליון 2 של חלומות באספמיה: |
|
||||
|
||||
גם אוספי סיפורים עבריים מקוריים לא חסרים - הדרך לגן עדן - הראבן גיל - כתר 1999 לפעמים זה אחרת - טוכטרמן ורד - אופוס 2002 צבוֹע בקוֹרוּנדי - מלמד דוד תמוז - 1980 צחוקו של צבוע ועוד סיפורי כשפים - פלד גדעון - הד ארצי 1997 בכלוב הזמן - אורעד יורם - דפוס חן 1993 הרפתקאות בחלל - ג'ול דיימונד - דור - קוראים עתידות - סיפורי מדע בדיוני "מקוריים" - כתר 1994 (ועכשיו אני רואה שחסר כאן ברשימה "ביצה של שוקולד", של מנואלה דבירי. מעין סיפורים בעלי ניחוח קבלי חזק.) האיכות? משתנה, בהחלט. מרבית סיפוריה של ג'ול דאימונד (רויטל יהלום) רחוקים מלהקרא משובחים, וגם מסיפוריו של יורם אורעד לא שאבתי הנאה מירבית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היה גם קובץ סיפורים של עמירם פאל (לא זוכר את שמו, אולי ''מסע במרחבי הזמן'') שסיפור שלו (שלא נכלל בקובץ זה) הופיע ב''קוסמוס - המבחר של אסימוב''. |
|
||||
|
||||
נתן אלתרמן כתב מחזה מד''בי בשם ''משפט פיתגורס''. (הוא היה חובב מד''ב ומנוי על גלאקסי.) |
|
||||
|
||||
ספר מד"ב ישראלי חדש: |
|
||||
|
||||
ב"תורתו של דארווין הופרכה", כי אני אישית לא שמעתי על זה. מישו יודע במה בדיוק מדובר? |
|
||||
|
||||
זה מד"ב או חוברת החזרה בתשובה? |
|
||||
|
||||
לי עולות בראש רק שתי אופציות (בהנחה שאנחנו שוללים מניעים דתיים של כותב המאמר) - הניאו-דארוויניזם 1 והתיאוריה הפון-דאניקנית. 1 הניאו-דארוויניזם הוא לא בדיוק דארוויניזם, הוא כולל התאמות קלות, וייתכן שלזה הוא התייחס כשכתב ש"תורתו של דארווין הופרכה". |
|
||||
|
||||
הניאו-דארוויניזם לא מפריך את הדארוויניזם אלא משנה אותו, והתיאוריה הפון-דאניקנית המגוכחת בודאי שלא מפריכה דבר. |
|
||||
|
||||
הוא שכתבתי! "התאמות קלות" - שינוי, לא הפרכה. כיוון שאנחנו שוללים את פון-דאניקן על הסף, נראה לי שלזה כיוון המשורר (ניאו-דארוויניזם), והמילה "הופרכה" פשוט נפלטה לו. או שמא, כפי שהציע דובי, אכן מדובר באתר החזרה בתשובה במסווה של ביקורות ספרות. |
|
||||
|
||||
אולי הכוונה היא למאמר הזה? דיון 425 |
|
||||
|
||||
השמועות על מותה של תורת דארוין מרחפות בעיקר בקרב חוגי המחזירים בתשובה, ומתבססות על בורות השומעים והמרצה. האמת היא שתורת דארוין מופרכת כבר בבראשית א' (או ב' - בחרי את הנוסח החביב עליך) וכל השאר הוא רק תוספות למה שברור ממילא למי שקורא את הכתוב שם כפשוטו. בקרב חוגים קצת פחות נאורים יש ביקורת - לא רחוקה מרוח הדברים של דיון 425 - אבל רק מיעוט זניח מקרב הביולוגים סבור שהתיאוריה מופרכת. תוכלי למצוא קצת ביקורת וקצת תשובות למשל באתר של ריצ'רד דאוקינס ובפרט בדף הזה: |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לגבי ה"מקוריים" - אני עדיין מופתע מכך שאיש לא גילה את הפלגיאט (פלגיאטים?) ב"עתידות" לפני שהגיע לדפוס. ניחא, אם היה מדובר בסיפור זניח של סופר לא מוכר; אבל אחד מסיפוריו המוכרים ביותר של אסימוב... |
|
||||
|
||||
ועוד אחד: הסיפור "2100" שבקובץ הוא תרגום לעברית של "אל מכתש שיקאגו" של ריי ברדבורי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא מבכה את אובדנו של "עתידות" ממדפי (משאיל יקר: החזר ציוד לצה"ל!). ביחוד זכור לי לטוב הסיפור "אלי בבל", שהוא נפלא ומקור השראה ממש. אל תגיד לי שגם הוא בפלגיאטים.. |
|
||||
|
||||
אפשר היה להשיג אותו יחסית בקלות בחנויות ספרים משומשים, שששו להיפטר ממנו במחירים המגוחכים ביותר שיכלו לחשוב עליהם. |
|
||||
|
||||
לא פלגיאט שאני מודע לו (מצד שני, אני לא גיליתי לבדי אף אחד מהפלגיאטים האמורים). סיפור נחמד, אבל "נפלא ומקור השראה ממש"? (להלן ספויילר, למי שלא קרא את הסיפור) הרעיון של גזע מתפתח, מתאחד והופך להיות "אלוהים", שיצר את הגזע האנושי, חזר קצת יותר מדי פעמים לדעתי. אחת הגרסאות המוקדמות (או לפחות וריאציה קלה) היא כמובן הסיפור של אסימוב, בו "מולטיואק" הופך בסופו של דבר לאלוהים ("השאלה האחרונה"). |
|
||||
|
||||
שהתעלה מעבר לדרגה של ''רעיון בלבד'' והפך להיות סיפור סביר ביותר ועומד בפני עצמו, גם אם ההשפעות של ''השאלה האחרונה'' הן די ברורות. בסך הכל, רואים שהסיפורים שבספר הם פרוייקט בית ספרי בקורס שעוסק ברעיונות של מד''ב (ביולוגיה ופילוסופיה, במקרה הזה)- יש לא מעט סיפורים עם רעיונות טובים, אבל מעט מאד שהופכים רעיון טוב לסיפור טוב. |
|
||||
|
||||
גם ''ארוחת צהריים עם אמא'' של הראבן, ולא לשכוח את ''מלאכים באים'' של בן-נר שכבר הוזכר בעבר באייל. |
|
||||
|
||||
''הדרך לעין חרוד'' של עמוס קינן. ספר מצוין (הסרט קצת פחות אבל גם לא רע). ויש את ספר הילדים ''כתר הדרקון'' של אוריאל אופק, שהוא נציג טוב מאוד למשהו שבין מד''ב לפנטסיה. |
|
||||
|
||||
אכן כן. |
|
||||
|
||||
אופס. |
|
||||
|
||||
כעורך מגזין הרשת הנ''ל, אזכיר גם שעד ''חלומות באספמיה'', ''בלי פאניקה'' היה הבמה העיקרית לסיפורי מד''ב ופנטסיה מקוריים, והוא עדיין המקור הכמעט בלבדי כרגע לסיפורים מתורגמים - עשרים ואחד מאלה שפורסמו בשנה האחרונה מתחרים כעת על ליבם של הקוראים במשאל השנתי שלנו. ובכל הנוגע ל''חלומות באספמיה'', אני חייב להודות שאני מסכים עם חלק גדול מדבריו של טל - הסיפורים שנכתבים נכון לעכשיו נוטים להיות קצרים מדי, חלקם בוסריים, ואפילו את תחושת ''הביצה'' שהוזכרה במאמר אני מזהה לפחות בחלק מהסיפורים. דוקא ההקדמות של ניר יניב לא ממש שייכות לסוגיה הזאת - באופיין ובסגנונן, ההקדמות האלה מזכירות יותר מכל את ההקדמות שכתב אסימוב בקבצי הסיפורים שערך, המוכרים לרוב חובבי המד''ב בארץ. הסגנון ''הפמיליארי'' הזה מאפיין את קהילת חובבי וכותבי המד''ב בכלל, לא רק בארץ, ויש בה (לפחות לטעמי הקלוקל) חן רב. ''חלומות באספמיה'' הוא כתב עת עם נקודת מוצא טובה, ועם פוטנציאל להתפתח למשהו מצוין. כולנו מקווים שהבמה שהוא מספק לסופרים מתחילים בתחום לפרסם את כתביהם ולהגיע לציבור הרחב תפתח את ניצוצות המצוינות שקיימים כאן כבר כעת ותתן ליצירה המקורית בתחום דחיפה נוספת וחיונית. |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה על ההסכמה (וכל הכבוד על העבודה המצוינת ב"בלי פניקה"). שנית, לגבי הפתיחות של ניר: כן, אני מודע היטב למקור ההשראה. אבל גם אם נתעלם מהיומרנות (אסימוב יכל להציג את עצמו בתור "הסבא הטוב של המד"ב". ניר, לעומת זאת...), הרי שתמיד העדפתי את הפתיחות הרציניות יותר (של וולהיים, למשל, באוספים המצוינים שלו) על פני אלו ה"פמיליאריות", כלשונך. עניין של טעם, אני מניח. |
|
||||
|
||||
זה שאין ממש כלל קבוע לעניין הזה. במסגרת בחירת הסיפורים ל"בלי פאניקה", יוצא לי לעבור על עשרות רבות של קבצי סיפורים ושל מגזינים למיניהם, מודפסים ואינטרנטיים. לא חושב שיצא לי לראות שניים זהים. גרדנר דוזואה באסימוב'ס נוהג לתת מידע ביוגרפי מינימלי על הסופר וקידום מכירות לספר הבא שלו או שלה, גורדון ון-גלדר ב"פנטסיה ומדע בדיוני" משתמש בהקדמות לתת קצת הקשר לסיפור מתוך הביוגרפיה של הסופר, אסימוב חיקה בעזות מצח את הסגנון של ניר יניב וכך הלאה. כל עורך והבחירה שלו. אני, בהקדמות שלי לסיפורים, נוהג פשוט לתת רקע ענייני לכיסוי פערי ההשכלה של הקוראים, היות שברוב המקרים מדובר בסופרים שלא תורגמו קודם לכן לעברית. אגב - כבר הצבעת במשאל של "בלי פאניקה"? תוכל לזכות שם במנוי ל"חלומות באספמיה. לא עוד רכישת גליונות בכסף מלא (-; |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |