|
||||
|
||||
ולמה הוא לא רצה להיחשב כגיבור? אנו שומעים מדי פעם גיבורים מציאותיים שמנסים להתכחש לגבורתם, ונראה לי שיש דבר מה שמפריע להם בתואר זה, מלבד הצניעות. האם הם מרגישים שנעקרת מהם צלם אנוש, במידה מסויימת? |
|
||||
|
||||
אחרי מלחמת ששת הימים, וגם אחרי יום כיפור, ראשי צה''ל חיפשו בנרות אנשים לתת להם צל''שים. הם פחות או יותר כפו על המפקדים לתת להם רשימות של ראויים לצל''ש. הרבה מאוד חשו שאין שום דבר מיוחד במה שעשו, וחשבו שזה לא נאה ולא יאה לקבל צל''ש על פעולה שבה נהרגו חברים שלהם - זה שהם הצילו אדם אחד זה לא משהו לקבל עליו צל''ש, לשיטתם, כי זה חלק יסודי מהתפקיד שלהם. אבל זה שנהרגו אנשים - זה כבר סיבה טובה שלא לקבל צל''ש. את הצל''שים היה צריך צה''ל יותר מאשר החיילים עצמם. צה''ל היה זקוק לגיבורים. החיילים היו זקוקים להתאוששות. |
|
||||
|
||||
אני לא יכולה לענות על המקרה המסוים הזה, כי לא היכרתי את האיש ממש טוב. אולי הוא לא אהב להימצא במרכז העניינים כי היה צנוע מטבעו, ואולי לא האמין שמה שעשה היה באמת מעשה גבורה. |
|
||||
|
||||
אני יכול להבין את הצורך שלא להקרא גיבור, גם אם עשית משהו שנראה לאחרים בעל משמעות מיוחדת. כי לך זה לא היה דבר מיוחד - לך זה היה מובן מאליו לעשות זאת. אתה מתבונן באחרים שנחשבו לגיבורים, ומרגיש שלקרוא לך גיבור, יש בכך זילות המושג גיבור. כי הם _באמת_ עשו מעשה של גבורה, אתה רק היית במקרה במקום הנכון, ובזמן הנכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |