בתשובה לדובי קננגיסר, 12/10/00 20:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הספר אינו עוסק בהסטה אלא מציג נוסחאות, מחקרים ועובדות בנושא חינוך ומין באופן מדעי נטו. אבל יש עניין בדבריך כשאתה אומר שיכלאוני, לא אתפלא אם גם על פרסום מחקרים אובייקטיבים, פרי עבודה של שנים מקצועיות רבות, מדינתנו הפשיסטית והעקרה תשים אותי מאחורי סורג ובריח, ואולי אף תעלה אותי על מוקד. אני רואה כל הזמן צורך בלחזור ולהדגיש טיעונים קודמים שלי שכנראה לא הובנו מקריאה ראשונה; גם אם הסיבה המדעית הגורמת להפרעה בוולד של גילוי-עריות פשוטה וידועה לכל, עדין (ואני ממש עושה כאן קופי פייסט) הם משתנים בין משפחה למשפחה ולעתים קרובות המדע בכלל לא יודע להצביע על הליקויים, ועדיין לוקה בחסר רב בתחום זה. וגם אם נניח במאה אחוז, שהוולד ילקה בעיוותים חמורים, אין זה פוסל גילוי-עריות עם אמצעי מניעה. ושוב, אם הכל טבעי אז אי אפשר לפסול התופעה רק בלקרוא לה 'לא טבעית'. את כל הטיעונים הללו חרשתי וחקרתי בשקידה רבה ולא מצאתי ולו חשש אחד לגרימת נזק בגילוי-עריות ללא כוונות הריון. שיהיה ברור שאין אני באמת חושב שבני משפחות האצולה אכן היו ממין מובחר יותר (לכן צירפתי את הגרשיים כשכתבתי "מין מובחר"), אלא הכוונה היתה שמיליוני אנשים ראו בהם ככאלה, מה שמוכיח שלא היה בהם כל פגם הנגרם מגילוי-העריות. עוד לא שמעתי על שושלת בית מלוכה שנפלה עקב צאצא מונגולואיד. לסיכום: טענות 'סתם אני לא מאמין לך', 'הרוב יודע מה טוב', 'כי ככה זה בטבע', 'אבל אח"כ יש טראומות' ו'ניצול הסמכות' אינן רלוונטיות. ומכיוון שאיני רואה עוד טענות-נגד חדשות אני מסיק שהבנתם את הדרך לעולם טוב ומהנה הרבה יותר. אני מקווה שתאירו את עיני קרוביכם ותרפאו אותם מפוביית-המין ובכך תעזרו לי במלחמה לסלול בעולמנו את הדרך הנכונה. ועד שזה יקרה נקראתי להלחם במלחמה אחרת בגדוד מילואים ולעזור לאחינו היקרים בשטחים, כך שיתכן שלא אוכל להשיב על תגובות חדשות- בסליחה מראש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני פסיכולוג מומחה, אבל קיבלתי את הרושם שגילוי עריות גורם נזק נפשי אדיר לטווח ארוך. זה ידוע לא רק בחברה שלנו: תקרא קצת ספרות יפנית ואפריקאית, למשל. גילוי עריות היא תופעה כלל עולמית, והנזקים שלה כנראה חמורים בכל חברה שהיא. ועכשיו להסתייגות: אין חוקים פסיכולוגיים. אין. בני אדם הם דברים מורכבים עד כדי כך, שלכל כלל פסיכולוגי תמיד ייתכן מישהו שאצלו זה אחרת. כלומר - לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. אבל גם לכלל הזה ("לכל כלל יש יוצא מן הכלל") יכול להיות יוצא מן הכלל (היינו, כלל שאין לו יוצא מן הכלל). בנתם? לענייננו, יש לי שתי שאלות: 1. גילוי עריות גורם נזק נוראי. זו עובדה. קשה לי להאמין שהסיבה היחידה שהוא גורם נזקים כאלה היא יחסי כוחות לא שוויוניים. אילו עוד סיבות יכולות להיות לנזק כזה? 2. האמנם יש לפנינו יוצא מן הכלל (בדמותו של מר ברקובר)? מן הסתם איש לא יוכל לדעת זאת בבטחה, זולת בנותיו. אני יכול רק להעיר כאן, שיש מרחק רב בין הנטיה הברוכה של מר ברקובר לנהל חיי משפחה פתוחים שבהם מין אינו טאבו, ובין קיום יחסי מין ממש עם הילדות. זהירות אינה מילה גסה, וגם איפוק במקומות הנכונים עשוי להשתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מהיכן יכולת לקבל את אותו רושם עז לגבי נזקו של גילוי-העריות, אלא אם כן אתה נוהג להתרשם רבות משמועות בטלות או דעות קדומות, לפי שאלתך הראשונה כנראה שאני מנחש נכונה; אתה שואל אותנו איזה נזק יכול לגרום גילוי-עריות, כך שלך עצמך אין כל מושג, ועם זאת אתה דואג להדגיש שזו עובדה- "גילוי-עריות גורם לנזק נוראי"... אינך מבחין באבסורד? אך אם כבר שאלת אענה: אם יצא לך לעלעל בספרי חוק בארץ ובעולם או בכל אנציקלופדיה מצויה בנוגע לגילוי-עריות תיווכח לראות שברוב מדינות העולם חוק גילוי-העריות מופיע רק כשמעורב בו קטין, גילוי-עריות בלבד אינו עבירה על החוק. איני יודע על אילו ספרי פרוזה ורומנים ביפאנית ואפריקאית אתה מדבר, אך דע שלא נחסך ממני ולו ספר מקצועי אחד בנושא, מכל ארץ שהיא, ולא זאת בלבד, אלא גם ביקרתי רבות בכל אותם מקומות לשם סמינארים והשתלמויות. האבסורד השני הוא שהזכרת בדיוק את שני המקומות בהם גילוי-עריות עם קטינים היה לתופעה בלתי נפרדת מההווי היום יומי שלהם ואף החל מופץ משם; מממצאים שעלו בשלהי המאה ה- 18 מחקר אפריקה ע"י דויד ליוינגסטון, מונגו פרק, הינריך ברט, הנרי מורטון סטנלי, סר ריצרד ברטון, גון הנינג ספיק, גימס גרנט ועוד סיירים וחוקרים, תעדו את המנהגים המקובלים באותה יבשת, שבניהם נכלל גם גילוי-העריות עם קטינים. ברישומם טוענים שהמנהג מושרש במסורת האפריקאית מאות בשנים ומצוין בבירור שלא נראו כל סימנים המעידים על נזק כלשהו שיכל להיגרם עקב כך (יש לציין שבין החוקרים היו דוקטורים, פסיכולוגים ומומחים למדעי החברה). בזמן הגירתם הכפויה של האפריקאים לארה"ב, ראתה ארה"ב כהזדמנות פז, להפיץ את המנהג שהתגלה בהציגם את האפריקאים כחיות חסרות מוסר, בעוד שאת דוחות החוקרים גנזה. הקונספירציה נמשכה גם במלחמת ויאטנם, וכאן אנו מגיעים למזרח הרחוק שמסורתם הנפלאה ועתיקת היומין כללה גם את גילוי-העריות, מה שהיה ידוע לאמריקאים ובכך מצאה עוד הזדמנות להוציא דיבה על הגזע השחור. הרי ידוע לכל שארה"ב שגרה רוב שחור למלחמת ויאטנם, ובכך בקשה לחבר בין שתי התרבויות בעלות המנהג המשותף. אם היתה בגילי היתה לבטח זוכר הדים מהצהובונים האמריקאים הטוענים שהגזע השחור חזר למנהגו האפריקאי המסורתי עם ילדות אסיאתיות, בעיקר היה פופולרי משפטו הדו-משמעי של העיתונאי האמריקאי "גרג פורסטר" שהפך למטבע לשון בפי האמריקאי הלבן: "The big blacks screwed the little yellows". מי שמקשיב לבלוז יוכל לשמוע רמיזות פדופיליות רבות, בעיקר בשיריהם של מאדי ווטרס וקינג. חשוב לציין שבמזרח הרחוק אין חוק האוסר לא גילוי-עריות ולא יחסי-מין עם קטינים. לסיום אצטט בית משירו של ווטרס "school girl" מאלבום- got my mojo working"": "Good morning little school-girl
Can i go home with you? Tell your mother and your father I once was a school boy too". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני דוגל ביחסי מין עם קטינות, אך אני תוהה על שום מה ולמה אתה קושר בין פדופיליה לבין גילוי עריות. שני הדברים שונים לחלוטין, מטעמים שכבר הסברתי למעלה, וגם מטעמים שהועלו ע"י קוראים אחרים. עכשיו כבר קשה לי לדעת על מה אתה מדבר שם. האם מדובר על גילוי עריות (אב-בת? אח-אחות? אם-בן? סב-נכדה? איזה?) או על בעילת קטינות? אנא פרט והסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעיקרון גילוי-עריות הוא עניין אחד ופדופיליה הוא עניין אחר אך לעתים הם נעשים בו זמנית, למשל כשאב מקיים יחסי-מין עם בתו שעוד לא מלאו לה 18, כך שאיננו יכולים להתעלם מיחסה הבעייתי של החברה לגבי שני המנהגים, ולכן ראיתי לנכון להסביר את חפותם של השניים גם יחד. במזרח-הרחוק ובאפריקה קיימו את שניהם, אם בנפרד ואם בו-זמנית, כשכתבתי "גילוי-עריות עם קטין", צדתי שתי ציפורים במכה אחת - כך הראיתי שקיימו שם גם גילוי-עריות וגם פדופיליה. בפירוש אין להתייחס אליהם רק כיחידה אחת. ואם הנקודה עוד לא הובררה אז גם זה וגם זה לגיטימיים בעיניי, אם ביחד ואם כל אחד לחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גורם שיכול לסייע לטיעוניו של מר ברקובר, והוא לא העלה אותו. כאשר הוא מסביר למה לרוב גילוי עריות גורם לנזק נפשי (אך לא אצלו), הוא מעלה את עניין היחס השלילי של החברה. אבל יש עוד גורם אפשרי, לדעתי משמעותי הרבה יותר (במיוחד אצל ילדים קטנים). ברוב המקרים הורה אחד (נאמר, האב) הוא המקיים יחסים עם הבת או הבן, והוא מסתיר זאת מהאם (נאמר). זה כרוך במסכת של שקרים, ובשכנוע הבן או הבת לשקר לאם, או לפחות לא לספר לה. כך מוגדר המעשה מראש כאסור, והנזק מכך הוא נורא, אני מנחש. בתיאוריו המלבבים של מר ברקובר (למי שתוהה אם אני סרקסטי או לא - אני לא יודע בעצמי), ככל שהבנתי אשתו שותפה מלאה בעניין. במצב זה קל יותר גם להגן על הבנות מהיחס של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט צודק, חינוך הוא עניין מורכב ומסוכן, במיוחד כיום כשהסביבה כה רגישה לנושא. אני בהחלט מאמין שבימינו לא כל הורה המקיים יחסי-מין עם ילדיו גם ידע לחנכם כפי שאישתי ואני חינכנו. אין ספק כי העובדה שאישתי שותפה לעניין (יש לציין שגם היא פסיכולוגית) היתה חלק אינטגרלי מהחינוך הנכון שקיבלו בנותינו, אך העולם שאני מדבר עליו הוא עולם שלא מתבייש במין ולא רואה בו כדבר חריג ולכן לא יהיה צורך להסתיר ולשקר בו, והורה שמקיים עם ילדיו יחסי-מין לא יצטרך להיות פסיכולוג מומחה כדי לגדל את ילדיו נכון, מהסיבה הפשוטה שלא יהיה מי שיראה בזה כמזיק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |