 |
מי שבחר בנתיב המילוט הטכני היתה בראש ובראשונה האוניברסיטה העברית. נציגיה הבינו כבר בשלב מוקדם של הדיונים שלאור שלל העדויות המצמררות אין להם סיכוי להוכיח שהניסוי התקיים באופן נאות, ולכן העדיפו לטעון שהכללים אינם אמורים לחול על הניסוי משום שהוא אושר פורמלית לפני מועד פרסומם. לפי גרסת האוניברסיטה, הניסוי שצולם היה ניסוי שכונה בשם "ניסוי 1997". ניסוי 1997 אושר ע"י האוניברסיטה בתחילת שנת 1998, התחיל להתבצע בסוף שנת 2000, צולם בחשאי בוידאו במהלך יולי 2001, והסתיים כנראה רק בספטמבר 2002. רשלנות המועצה הארצית, שנמנעה מלפרסם כללים לניסויים בבעלי חיים במשך שש שנים תמימות ועשתה זאת רק בתחילת 2001, שימשה כאליבי מושלם לאוניברסיטה שלא ראתה עצמה מחויבת להחיל את הכללים הללו על ניסויים שאושרו קודם לכן, זאת אפילו כאשר מדובר בניסוי שעתיד להימשך עוד חודשים רבים לאחר פרסום הכללים.
בג"ץ מצידו שיתף פעולה עם קו ההגנה הזה, כשהתעקש למקד את הדיון בשאלה האם מדובר בניסוי שאושר לפני פרסום הכללים או בניסוי ההמשך שאושר אחריהם. השופטים לא חלקו על כך שבמהלך הניסוי שצולם התבצעו מעשים שלא היו אמורים להתבצע ושבעטיים נגרם סבל רב לקופים, אך הם צמצמו את תפקידם (כפי שציינת) לבחינת השאלה האם מעשים אלה היו בגדר עבירה על החוק. לאחר שנכשלו גם בכך, החליטו השופטים אתמול להעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לוועדת הבדיקה המיוחדת שתמנה המועצה לניסויים בבעלי חיים, זאת תוך התעלמות תמוהה מכך שמדובר באחד הגופים שנגדם הוגשה העתירה מלכתחילה עקב טיפולו הכושל בפרשה ונסיונותיו לטייחה ולהסתיר מידע רלוונטי מהגורמים המוסמכים לקבלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש