|
||||
|
||||
מה זה משנה אם דתיה מסוימת לוחצת יד להומואים? אפילו אם היא מכבדת אותם ברמה האישית. אנחנו כבר מזמן לא שם. האיסור הפלילי בוטל, גיל ההסכמה הושווה, בעיית הסיווג הביטחוני צומצמה, וכן הלאה. אבל המחשך ישוב ויתגלה כשאותו דתי/ה ממוצע/ת, או נציגיהם בכנסת, יתבקשו להצביע על פנסיה שווה לזוגות חד-מיניים, על רישום זוגות, נישואין חד-מיניים, אימוץ חד-מיני, שוויון במס הכנסה. האם הדתי לוחץ-היד הוא אדם שנער הומו יכול לייחל לו כאב? מרבית הדתיים אינם מוכנים לקבל את אורח החיים הזה כמשהו לגיטימי ושווה ערך לזוגיות. זו אגב בכלל לא בעיה דתית, ההתמקדות בזה נראית לי קצת מוגזמת. בכמה בתי ספר חילוניים מקבלים התלמידים הדרכה בתחום הזהות המינית (חיפושה בעצמם, קבלת האחר)? שליש מהתאבדויות בני-נוער מיוחסות ללבטים בזהות המינית, אבל זו עדיין נחשבת לטאבו חינוכי (למעט למשך זמן קצר בתקופת רבין-שריד). הרי נדרשה התערבות בג"ץ(!) כדי לאפשר לשדר תוכנית טלוויזיה שבה הומואים ולסביות מציגים את אורח חייהם באופן חיובי. לגבי סרט קולנוע מסוים, שכלל תמונות אירוטיות בין גברים, הסכימה המדינה להתקפל רק בדיון בבג"ץ (היה ברור שהמועצה לביקורת סרטים לא היתה מתערבת בתכנים האלה לו היו הטרוסקסואליים). |
|
||||
|
||||
"זה גועל נפש.אני בטוח שיהיו כמה חכ"ים שירוצו היום למקווה כדי לא להיטמא" (ח"כ יגאל ביבי *מהמפד"ל* בעקבות השבעתו של עוזי אבן,"מעריב"). משה גורלי במוסף הארץ 8.11 מצטט ממאמר של פרופסור אלון הראל שפורסם בביטאון "המשפט". תמצית:השינויים לטובה במעמד ההומוסקסואלים התרחשו בשנות ה-90. דווקא משום שישראל היא חברה שמרנית שמדגישה ערכי משפחה לא נתפשה ההומוסקסואליות כאיום של ממש. רטוריקת בג"צ מאיימת עתה על הכוחות השמרנים. הם חשים שהיא מקדמת אידיאולוגיה ליברלית-חילונית,וכי הדומיננטיות של ערכי המשפחה בישראל אינה עוד אקסיומה בלתי מעורערת. המיניות עברה פוליטיזציה ותהיה חלק משדה הקרב בין ליברלים לשמרנים. האופוזיציה ל"נאורים"(מרכאות במקור) תחריף. *הדיסק האחרון של עברי לידר נפלא,יש שם חידוש לשיר: "גשם בוא,רד עלי...מישהו זוכר מי ביצע את זה במקור? פשוט שכחתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |