|
||||
|
||||
מעולם לא הבנתי את התפיסה שמוצגת בציטוט שלך. מה לעשות כשהתורה אכן מספקת אינפורמציה היסטורית בקשר לעולם הזה? הרי מלבד היותה ספר חוקים ומשלים ושירים ופילוסופיה היא גם ספר היסטוריה וקוסמולוגיה שטוען טענות אפיסטמולוגיות לגבי מאורעות שהתרחשו (כביכול?) בעולם הזה, הפיזי, הקונקרטי, ה"טבעי". תכל'ס, השמש בגבעון, עמדה או לא? ים סוף, נחצה לשניים? היה או לא היה מבול שכיסה את כל העולם והטביע את כל בעה"ח מלבד אלה שבתיבת נוח? תשובה חיובית על השאלות האלה ודומותיהן יכולה להסתמך על ה"על-טבעי" כדי להסביר את המכניזם שאפשר לארועים האלה לקרות, אבל זירת ההתרחשות של הארועים עצמם היא טבעית לגמרי. |
|
||||
|
||||
התשובה, היא, בפשטות, שמבחינה אמונית אין שום משמעות דתית לטענות האפיסטמולוגיות הללו, ולכן לא יכולה להיות סתירה בין המדע והדת אצל אדם מאמין. למשל: אצל קרילוב, העורב אוכל גבינה. האם משנה, מבחינת יצירתו של קרילוב, האם עורבים אוכלים גבינה (או מדברים בלשון אדם...)?! לכן, אדם מאמין יכול לשלול את האינפורמציה הכתובה בתורה (אין זה משנה כיצד הוא ישלול: הוא יכול לטעון שכל התורה היא אלגוריה, הוא יכול לטעון שהכוונה ב 'יום' או ב 'שפן' היא אחרת וכו'). כל עוד הוא רואה בדת ציווי טלאולוגי (ולכן, לא אינפורמטיבי), לעולם לא תהיה לו שום מחלוקת עם שום ממצא, מדעי ופילוסופי כאחד. אדם מאמין ייתיחס לציווי העליון עצמו, ויחד עם זאת לא צריכה להיות לו שום בעיה,למשל, עם הטענה כי התורה נכתבה ע"י אדם. זאת, *דווקא משום שהוא אינו זקוק לטענות-תומכות בתכלית שלו*. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |