|
בתור בוטנאי חובב, המדובר ב"איים" של צומח: בהר הנגב הגבוה יש "אי" של צמחייה המאפיינת אזורים גבוהים וקרים יחסית לשאר הנגב. זה כולל למשל את העץ היחיד האנדמי (בלעדי) לנגב - שקד הרמון, צבעוני ססגוני (שקרובו - צבעוני החרמון - גדל במרומי החרמון), ריבס המדבר ועוד. ללא מעטים ממיני אזור ספציפי זה אין קרובים מיידיים בשאר הנגב - אלא בחרמון ובפסגות הגבוהות של הרי אדום ודרום סיני.
בעמק הירדן ובערבה, אלו "איים" של צומח סודאני-טרופי. כך למשל דום מצרי (דקל הדום) החודר צפונה בתפוצה מקוטעת - כעין "איים" - עד מלחת עברונה, העץ זקום מצרי שמגיע עד מעוז-חיים בבקעת בית-שאן, מורינגה רותמית עד חמת-גדר וכו'. עבור אלו, ה"איים" יותר ברורים: תפוצה מקוטעת, עם פערים ניכרים בגבולות התפוצה.
|
|