 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי שווה להזכיר כאן חזון אוטופי נוסף - הספר "ירושלים הבנויה" של בוריס שץ (מיסד בצלאל) שנכתב בשנת 1918 ויצא לאור בשנת 1924. שץ מתאר ירושלים מודרנית המושתתת על אנרגיה סולארית, שדרותיה נרחבות ומכילים מדרכות נעות ודרגנועים. העיר המפותחת (מיליון תושבי קבע) כוללת גני תעשיה, שכונת אמנים, תעשיות אמנותיות ובית חרושת לסרטים, קרית חינוך, קרית בריאות, קרית אוניברסיטה, רכבת פרברים ועוד. נקודה פיקנטית: בחזון שץ בית המקדש כבר עומד שוב על מכונו. כיפת הסלע הועברה בשלמותה לאזור ימין משה: "מזכרת תודה לערבים, שכנינו הטובים על אשר שמרו בטיפול רב את מקומותינו הקדושים". אלי, התוכל להוסיף משהו על חזון זה ועל התהודה שעורר? הידע שלי עליו הוא מכלי שני (קרויאנקר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אני יכול ,מאחר שביום מן הימים אני מכתכוון לכתוב ביתר פירוט על ספר זה כחלק מסדרה זאת על אוטופיות ציוניות . לעת עתה מספיק לציין שבספר זה יש גם התיחסויות מדהימות לגבי אותה תקופה לאהבה חופשית, בוריס שץ היה מתירני מאוד במונחים של תקופתו וגישתו למין ולדרך שבה חברת העתיד צריכה להתייחס אליו היא ליברלית. חוץ מזה הוא תיאר גם דוגמה של סרט העתיד ( שהיה מבוסס על תסריט שהוא עצמו כתב בבצלאל ) על הנביא ירמיהו וחורבן הבית הראשון. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוסף הספרים של הארץ - מנקודת המבט של ת"א המשגשגת של 2050 מסופר על ישראל 2000 הנחשלת שבוערה והושמדה על ידי עדרי צאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן יש כבר קישור למאמר על ספר זה ממאמר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו "ישראל בשנת 2000" - הוא נכתב בשנות החמישים ומנבא קטסטרופה פנטסטית לגמרי, שבו בני בקר מורעבים מסתערים וטובחים בבני האדם. אבל הדגש בספר הוא גם סאטירי - הוא מרחיק עד כדי ציטוט מעיתונים דמיוניים של אותה תקופה , מתאר בירוקרטיה במשרדי הממשלה והרשויות השונות וכן הלאה. כנגד זאת, הוא לא מרחיב בתיאור התהליך שהביא לקטסטרופה. מה זה אומר? זה אומר שמצד אחד, הוא ניבא עתיד מנותק לגמרי, אבל עיגן אותו היטב במציאות של ימיו הוא. מצד שני, כל כך היה עסוק בהמצאת ההסתערות של הפרות והעזים, שלא שם לב שמתחת לאפו תוססת קטסטרופה אחרת, ולא של בני בקר. ישראל של שנת 2000, כידוע, סבלה מטרור ואינתיפאדה מצד הפלסטינים. תל אביב של גולדפלוס, שלאחר ההתאוששות מהתקיפה, היא גן עדן מלא שיש(?!) וגנים תלויים, מין הכלאה של בבל העתיקה וברלין המודרנית. חזון של אירופי שמגיע ללבאנט. אני לא רוצה לומר, וזה גם לא לעניין בהקשר זה, אם זה "טוב" או "רע", "חכם" או "לא חכם" שסופר מד"ב יתרחק מהמציאות בצורה כזו. כמובן שאי אפשר לשפוט ספר עתידני על פי מידת הקליעה שלו למציאות העתיד, או על פי הקונפליקטים שבהם הוא בוחר להתרכז. "ישראל בשנת 2000" מציג מהבחינה הזו סהרוריות מבורכת, מצרך שהיה מאוד נדיר בשנות החמישים כאן, אבל זה גם החטא הקטן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות שלי מהספר הזה הוא שילוב של תיאורים מייגעים ואוטופיה צדקנית. בנוסף, מוכיח המחבר את חוסר התרבות שלו כשהוא מנבא שבעתיד תישאר רק המוזיקה הקלאסית וייעלם הג'אז ה''כושי''. חבל שהוא לא נשאר לחיות עד היום כדי לראות איך שוקעת המוזיקה הקלאסית לתוך בינוניות והסתמכות על העבר ולעומת זאת, פריחת הג'אז, הבלוז והרוק שאותו כנראה לא זכה להכיר וכמובן לא חזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרוא לזה ''חוסר תרבות'' זה אנכרוניזם, במובן הנכון של המילה - הוצאת דבר מחוץ לזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה כתבה על ירושלים העתידנית כפי שנראתה בחזיונותיהם של הרצל ובוריס שץ : |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |