בתשובה לאביב י., 29/10/02 19:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל צריך להפריד בין "עתידנות" לבין כתיבה אוטופית, פנטסטית או מד"בית. המושג הראשון הוא מקצוע לכל דבר, וכמוהו יש בישראל גם יש, די והותר: סיפורי מד"ב אוטופיים או דיסטופיים הופיעו בעברית עד עתה בצורה רנדומלית - כדוגמת "מלאכים באים" של יצחק בן נר (שהוזכר פה), "מטטרון" של חיים נגיד או "בדרך לעין חרוד" של עמוס קינן. שניים-שלושה ספרי מד"ב של סופרים צעירים שיצאו לאחרונה עדיין אינם מהווים שבירה מוחלטת של הדפוס הזה. אני נוטה לחלוק על אלי אשד ולומר, שגם אם אלמנטים פנטסטיים מופיעים לרוב אצל אתגר קרת ואצל אורלי קסטל בלום, הרי שהדבר - יותר משהוא "תורם למעמדה" של ספרות בדיונית-פנטסטית, הוא מטשטש את ייחודה :-) אתגר קרת כותב סיוטים אישיים וקולקטיביים ומטמיע אותם בתיאור ריאליסטי, בדרך שהייתי מקשרת דווקא לסיפורי הפנטסיה הדרום-אמריקאיים. ודאי שלא למד"ב, שמצריך מעט יותר מטוויסט או גימיק1. אצל קרת הטוויסטים הפנטסטיים בדרך כלל שרירותיים, גם אם הם "מוצדקים" בהקשר העלילתי. מצד שני, אני לא רואה רבותא בטענה ש"המד"ב הולך ומתפשט". אולי הוא מתפשט. אבל כוחו של הז'אנר הזה עמד לו גם כשנמכר כספרות טראש זולה, ואני לא בטוחה שכדאי שכל סופר מד"ב ימצא עצמו ברשימת רבי המכר. לפעמים פעילות בשוליים (יחסית) מאפשרת חופש מחשבתי רב יותר. 1 סיפור מד"ב ראוי לשמו יתבסס על טכנולוגיה שניתן לתפוס אותה בהיגיון, על תיאור עולם שהחוקים בו ברורים וניתנים לצפייה - ורק שונים מחוקי עולמנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, השערה שעלתה בראשי בעת קריאת התגובות, שאולי את, אלי ואחרים תוכלו לבסס טוב ממני. אין ספרות מד''ב מפותחת בארץ כי בשיח הציבורי, הפוליטי והתרבותי שלנו, אין לנו תפיסה עצמית ברורה של היותנו ''חברה טכנולוגית''. השיח הציבורי עוסק ביחסים בין דתיים וחרדים, הזהות היהודית, העימות עם הערבים, התפוררות הקולקטיב הציוני וכו', אך יש מודעות מועטה בלבד להשפעה שיש לטכנולוגיות שאנו משתמשים בהם על צורת חיינו. זאת גם הסיבה ששתיים מהדיסטופיות שהזכרת, ''הדרך לעין חרוד'' ו''מלאכים באים'' (את ''מטטרון'' איני מכיר), עוסקות בהתפוררות חברתית אפוקליפטית שיש לה קשר לפחדים שהשיח הציבורי שלנו כן עוסק בהם (כת צבאית מטורפת, אם איני טועה, בספרו של קינן, והשתלטות חרדים בספרו של בן נר). אין בשיח הציבורי שלנו עיסוק אינטנסיבי בנושאים כמו ארגון החברה באמצעים טכנולוגיים, חדירה לתחום הפרט באמצעים טכנולוגיים (וככלל, מושגי הפרטיות בישראל שונים מאלה שבארה''ב, למשל), אין שיח מפותח על הרס הסביבה בגלל הטכנולוגיה, וכו' וכו'. ולכן גם המד''ב, שקושר סוגיות הקשורות בהתפתחות ''החברה הטכנולוגית'' עם מבנה החברה והתרבות אינו תחום מפותח בארצנו הים תיכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אך הצגה זאת היא הצגה חלקית. מד"ב אינו עוסק רק בטכנולוגיה. אפשר להגיד שהמד"ב, לאחר תור הזהב שלו, הרחיב את תחומי הכתיבה שלו אל מעבר לעיסוק בעתידנות ובמשמעויות הטכנולוגיה המתפתחת בלבד (אם כי חלק בלתי מבוטל ממשיך לעשות זאת). דוגמא טובה אחת לסיפור מד"בי מובהק, אשר חורג מהעיסוק בדיונים על התפתחויות טכנולוגיות עכשויות, ושם דגש על התנהגויות סוציולוגיות, דתיות והסטוריות של האדם, הוא הספר "חולית" (ועוקביו בסדרה) של פרנק הרברט. בספר זה, האנושות נמצאת אחרי ג'יהד כנגד המכונות ובניית מחשבים היא עיסוק בלתי חוקי בעליל ("לא תבנה מכונה המדמה מח אדם" הוא דיבר שלא מומלץ להפר, בלשון המעטה). גם אם יש אזכור מסוים לטכנולוגיות, עיקר הדגש הוא על התודעה האנושית וההקשר הסוציולוגי. לא אפרט יותר מכך (חרם על השרת של האייל), מלבד הקביעה שבכוונה תחילה, ספר זה נמנע מלדון בטכנולוגיות עצמן ושם דגש על התנהגות אנושית כקבוצה (עם כל מה שמתקשר לכך - דת, הסטוריה, שלטון, פוליטיקה, כלכלה, לאומנות, נאמנות לארגונים שונים ומשונים ועוד). אפשר להגיד שהרברט הכניס את המדעים הלא מדויקים, אל מתחת למטריית המד"ב. ספר זה הוא ציון דרך אשר בישר שטף אדיר של הרחבת העיסוקים של המד"ב, מעבר לעתידנות ועיסוק במשמעויות טכנולוגיות. השאלה הנשאלת: אם הבעיה היחידה אצלנו היא שאנו לא חברה טכנולוגית, איך נסביר שאין לנו גם מד"ב מסוג זה? יותר מכך, איך נסביר שגם אין לנו ספרות פנטזיה עכשוית, שלא קשורה כלל (טוב... בד"כ) לדיונים על טכנולוגיה? התשובות לכך חורגות, עפ"י דעתי הסוביקטיבית לחלוטין כמובן, מאפיוננו הגאוגרפי ונקשר קשר עמוק יותר עם זהותנו היהודית (והתמורות שעברו על זהות זאת ב-200 שנה האחרונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמורה עליה אני מדבר, היא התנועה הציונית כמובן. כאשר אני מדבר על החסרון (של הספרות המדוברת), אני מדבר על חסרון *ישראלי* שכזה ולא על חסרון *יהודי* באופן כללי. יהודים רבים השתתפו במפעל המד"ב/פנטזיה של התרבות המערבית. משום מה, אלו אשר פנו אל המפעל הציוני, עסקו ועוסקים בכך "קצת" פחות. נשאלת השאלה: מה בדיוק עשינו לעצמנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מדע בדיוני ישראלי ויש מדע בדיוני ישראלי שנכתב בשפה הרוסית ,והוא מרבה לעסוק בנושאים יהודיים הרבה יותר מהמד"ב שנכתב בעברית ,למה אינני יודע אבל ככה זה. נראה שביני ובין אביב יש הבדלים גדולים מאוד. אני אינני רואה כלל את המחסור שהוא מדבר עליו , היצירות קיימות בהמוניהן אלא שהן אינן זוכות לתשומת לב בדרך כלל אאלא אם כן הן נכתבות בידי שמות ידועים כמו עמוס קינן ובנימין תמוז . אם להסתמך על רשימות על מד"ב בארצות שונות שמופיעות במגזין לוקוס בארה"C , ישראאל היא במקום מכובד מבחינת היצור מד"ב ופנטסיה מקוריים אי שם במקום העשירי אחרי ארה"ב ורוסיה וכמה מדינות באירופה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דעותנו חלוקות, אבל אני חושב שהאייל ראה כבר פעם או פעמיים אי הסכמה בין שני אנשים (נדמה שזו הפעם השלישית, שמשהו כזה קורה, אבל אני לא בטוח. צריך לשאול את הארכיבאי). "תשומת לב" היא לב העניין. היצע (שגם בו יש בעיתיות רבה) הוא רק חצי ממשוואת ההיצע והביקוש. תרבות צריכה צרכני תרבות והשפעה תרבותית, על מנת להיות חלק מתרבות (בניגוד לכתיבת שוליים מחתרתית המסוגרת בתוך עצמה). חלק בלתי נפרד מיצירת הדבר שאני קורא לו זרם הוא *ציבור קוראים* רחב מספיק (ולא מספר מצומצם של משוגעים לדבר כמוני וכמוך). מה הסיכוי שיהיה סופר מד"ב ישראלי שיתפרנס בכבוד במדינתנו? מה הסיכוי לסופר מד"ב אמריקאי להתפרנס בכבוד במדינתו? (ואני לא מדבר על הכנסות מטורפות כמו שיש לסופרים מליונרים כדוגמאת "סטיפן קינג") מיהו ה"אסימוב" הישראלי? מיהו ה"טולקין" הישראלי? האם ניתן באמת להצביע על אנשים כאלה? גם אם נדבר על ספרות "פופולארית" או ספרות "זולה" (כמה שאני לא אוהב את המונח המגעיל הזה) היכן ניתן למצוא סופר מד"ב/פנטזיה ישראלי שמצליח לחדור לשוק (ולהתפרנס בכבוד מינימלי מהעשיה) בקנה המידה (או אפילו באלפית מקנה המידה) שעושים או עשו זאת "סטיפן קינג", "מייקל קרייטון", "דוגלאס אדמס", "טרי פרטצ'ט", "ניל גאימן", "ספידר רובינסון", "גרג בר", "רוברט סילברברג", "טרי גודקינג", "אוקטביה א' בטלר", "לארי ניבן", ועוד רשימה כל כך ארוכה שאין לי סיכוי לדלות מזכרוני הלקוי מבלי לקבל מיגרנה חמורה? *דוגמאות* לכתיבת מד"ב/פנטזיה אפשר למצוא. זרם/ז'אנר/תרבות של מד"ב/פנטזיה פשוט אין בנמצא. לגבי מדע בדיוני שנכתב בשפה הרוסית: עובדה מעניינת שלדעתי מחזקת את עמדתי בהודעה זאת (תגובה 103382). ככה זה כשמביאים תרבויות אחרות לתרבות שלנו. מדוע הם ממשיכים לכתוב ברוסית? אם תסכים איתי, אפילו חלקית, אולי יהיה לך יותר קל לענות על שאלה זו. שכחת להוסיף מדינות מזרחיות כמו יפן לרשימת הדירוג עליה דיברת. האם אפשר לקבל רפרנס אל הדירוג המדובר (או העתקה חלקית שלו לאייל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדד שלך לא משקף - גם לסופר "רגיל" במדינתנו אין סיכויים גבוהים להתפרנס בכבוד מהכתיבה בלבד, ובדרך כלל אפשר למצוא סופרים מלמדים באוניברסיטה, מעבירים סדנאות כתיבה או עוסקים בתרגום. זה נובע מקשיי שוק הספרות המקומי בכלל, ולאו דווקא מקשיים פרטיים של שוק המד"ב המקומי. וברשימה שלך (למה במרכאות?) שכחת להזכיר את מכונת ייצור המזומנים1 העונה לשם אורסון סקוט קארד. 1 ואני מאוד אוהבת את סדרת אנדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה כתבתי ("ואני לא מדבר על הכנסות מטורפות כמו שיש לסופרים מליונרים כדוגמאת "סטיפן קינג"') ואף הוספתי והדגשתי ("ולהתפרנס בכבוד *מינימלי* מהעשיה") ואפילו הוספתי הסתיגות על הסתיגות על הסתיגות ב-("או אפילו באלפית מקנה המידה") משום שאני מודע לנק' אותה העלת (ושהעלת בצדק!). אם נחלק את גודל אוכלוסית ארה"ב (העולם?) ב-1000 נגלה שקנה המידה אותו הצעתי, בהסתיגות שלי, איננו יומרני ומוגזם כל כך, יחסית לאוכלוסית ישראל. בואי נסכים שהתפרנסות בכבוד זו אכן דרישה מוגזמת, אבל מה עם מכירה "מינימלית" שלפחות מאפשרת הפצה *כלשהי* בסדר גודל של "עמוס עוז", "אתגר קרת", "א.ב. יהושוע" וסופרים אחרים בישראל שאפשר להדביק להם את הכינוי : "סופרים מצליחים"? האם יש לנו זרם של סופרי מד"ב/פנטזיה "מצליחים"? של סופרים חצי "מצליחים"? _______________ לא יצא לי לקרוא את סדרת אנדר, אולי בעתיד. אני כרגע עסוק בלחרוש את "ניל גאימן" (בעלה של הזמרת TORI AMOS דרך אגב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז, אתגר קרת, א.ב. יהושוע. הנה הצלחתי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אף מדינה כמעט מחוץ לארה"ב ואולי גם אנגליה ויפן שבה סופרי מד"ב יכולים להתפרנס בכבוד ,ושבה ניתן לדבר על "זרמים " וכודומה . אפילו בצרפת וגרמניה ( שלא לדבר על מדינות קטנות יותר כמו איטליה ושוודיה ) כתיבת מד"ב ופנטסיה יכולה להיות רק עיסוק צדדי של משוגעים לדבר , כך שישראל אינה כלל יוצאת דופן בכך . בגרמניה יש קהילה גדולה של חובבי מד"ב אבל חלקם הגדול הם חובבי סדרת "פרי רודאן " של הרפתקאות בחלל שיוצא לאור מדי שבוע וזאת התופעה הבולטת ביותר במד"ב הגרמני . עוד על פרי רודאן יש כאן : איש הנצח ותנוח דעתך גם בגרמניה ובצרפת אין להם את האסימובים והניבנים שלהם . יש להם את ההרברט פרנק שו8עוד סופר ידוע אחד או שניים שום דבר ברמת הפירסום האמריקנית או הבריטית . כאן בישראל אין לך ברירה אלא להסתפק כרגע באתגר קרת ובאורי פינק , אם כי נקווה שבקרוב נוכל לדבר על "ורד טוכטרמן ואילן אשכולי ואולי גם אחרים כסופרים שאינם נופלים מכל בחינה מאלה שבארה"ב. הצעתי שבמקום לדבר על ספרות זולה תדבר על ספרות "קלה " ופתרת את הבעיה שלך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל אי ההסכמה, שנינו מעונינים באותן תוצאות ונברך על שינוי מגמה בארץ. לא אמרתי שאין חברות נוספות בעלות בעיות דומות (אם כי הסיבות יכולות להיות שונות). לגרמנים יש הרים של מיתוסים לשאוב מהם השראה לספרות פנטזיה. האם באמת אין להם זרם ספרות פנטזיה מקורית? אם לא, אני כן מוצא עובדה זאת מענינת. ההודעות שלי מלמעלה, לא היו סתם קיטורים על המצב. אני לא מודאג, יש מספיק מה לקרוא גם אם אני אחיה עד גיל 2454.5. זה סתם היה נסיון להבין איפה אני חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו, ואולי יותר ממשהו - כיוון שדיון מעמיק בשאלות טכנולוגיות או סביבתיות נתפס אצלנו כ"מותרות", המד"ב נדחק עוד יותר לשוליים. עוד דבר שנגזר מזה: תופעות "על טבעיות" או פנטסטיות יופיעו בעברית כאלמנט סוריאליסטי/סימבולי בסיפור או בסיפור הקומיקס1, ולא כבסיס האמירה שלו. כי ספר מד"ב אמריקאי שמציג חייזרים ישתמש בהם בדרך כלל כדי להציג את העימות בינם לבין תושבי כדור הארץ, ואגב כך לומר משהו על הטבע האנושי. אם יש שם אמירה פוליטית, היא תיטה לכיוון הפילוסופי (נוסח ספריו של היינלין) - בעוד שבעברית היא תיטה למסר המיידי (נוסח "הדרך לעין חרוד". אין שם חייזרים אבל יש מסעות בזמן, וזה אותו עיקרון). עניין נוסף קשור בשפה העברית - יש אומרים (ודיברו על זה פה כבר, נדמה לי, וגם במקומות אחרים) שמונחים טכניים שהמד"ב עושה בהם שימוש נרחב פשוט לא עוברים טוב בעברית. זה לא אומר שאי אפשר לכתוב מד"ב טוב בעברית - ההפך, כמה סיפורים קצרים של כותבים לא מוכרים שקראתי עושים שימוש בדמויות תנ"כיות ובעלילות עבריות למהדרין, ועושים את זה יפה. אבל איך לומר, לכתוב על רובוטים ועל חלליות זו מסורת שצריכה להיגזר מחברה שעוסקים בה בייצור רובוטים וחלליות. אז נכון שישראל היא מעצמת היי-טק, אבל לא מעצמת רובוטים או מעצמת חלל. אם להמשיך את קו המחשבה הזה, היינו צריכים לחזות בסיפורים בעברית שעניינם תבות דואר קולי שיצאו מדעתן, מכשירי לייזר מתוחכמים, מדפסות שמשתלטות על העולם וכיוצא באלה :-) משום מה זה לא קורה. אם כי, יש עוד ספרים "רנדומליים" ישראליים כאלה שנזכרתי בהם, והם קצת פחות פוליטיים: "רומן דיגיטלי" של נאורה שם שאול, שבנוי על תקשורת מחשבים בין מטופל ופסיכיאטר, "מעוף כלולות" של יבשם עזגד שמתאר חשיפה של תרבות מיתולוגית עתיקה ופיקטיבית של אחד מעמי כנען. יש גם כמה סיפורים של אבנר שץ מתוך "מעגלים מודפסים". הספר "מטטרון", שיצא באמצע שנות השמונים, מומלץ ומביא את סיפורו המסויט של תל אביבי שפוגש בישות מלאכית בלב העיר. * * * כדי לתקן ולהוסיף למה שאמרו פה על היותו של המד"ב "טכנולוגי סתם" או "חברתי-טכנולוגי" - המד"ב אמור לשלב את שני המסרים. יוצא דופן אחד לכלל הזה הוא ארתור סי. קלארק 2, שעשה עבודת מחקר מדעית מקיפה לפני כל ספר, ובעצם כתב את הספרים כהמשך של מחקרים מדעיים קיימים - מטרתו היתה להציג עולם שכבר הטמיע טכנולוגיה שבזמנו היתה קיימת רק על הנייר. ולכן יש ספרים שלו שלכאורה מנבאים טכנולוגיות קיימות (לוויינים למשל), אבל בעצם נבעו מהמחקרים שעליהם התבססו טכנולוגיות אלה. יש גם מד"ב "קשה", שאינו עושה הנחות בתיאור טכנולוגיות, אבל מטרתו היא להעביר אמירה פוליטית-חברתית בוטה, על עולם שבו הטכנולוגיה תשלוט באדם. הכוונה שלי היא בעיקר לזרם הסייבר פאנק ("נוירומנסר" הוא הדוגמה המוכרת ביותר). אלה ספרים דיסטופיים לגמרי, והם גדושים בסוגיות חברתיות וכלכליות (שלטון התאגידים למשל). הזרם הזה פרח מאוד בשנות השמונים, וכיום קצת דעך. אבל את מסורת המד"ב הקשה ממשיכים בהצלחה סופרים כמו גרג איגן האוסטרלי ("מצוקה" ו"ההסגר"). 1 אצל קבוצת הקומיקס אקטוס טראגיקוס יש כמה אלמנטים כאלה, למשל בספר המשובח שלהם "ויקטור". 2 גם קארל סאגאן, אאל"ט, הגיע לרמת דיוק דומה. אבל אני לא מכירה מספיק את כתיבתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה "רומן דיגיטלי", שעלה כולו לרשת בתוך האתר המשובח של נאורה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מד"ב שעוסק בחברתי בלבד ולא באמת עוסק בטכנולוגי, הוא איננו מד"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ודאי שהוא מד''ב. כוונתי היתה הפוכה - להבהיר שאין כמעט מד''ב שהוא ''רק טכנולוגיה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר בהקשר זה את מייקל קרייטון וגרגורי בנפורד (מישהו קרא את Timescape?). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |