בתשובה לשירי מירי, 24/10/02 18:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לציין שאני הבעתי הסתייגות מההתערבות, ואני מקווה שהכל יסתיים בשלום (היי, זה הצד שבחרתי!): תגובה 101550 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם להביע הסתייגות וגם להמשיך בהתערבות? לא נראה לי רציני. לשירימירי - גם בישראל יש הימורים על פיגועים. הומור של אטומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצחוק זה בריא ובריאות איננה סטיה. הומור שחור הוא מנגנון הגנה בריא. לא רק האטומים והסוטים משתמשים בו, אני אסתכן ואומר שבעיקר הרגישים מאמצים אותו (בעיקר אצלהם מתעורר הצורך). לא ערן ולא אבי יכולים לעשות משהו בנידון אז שלפחות יהנו קצת מהחיים, מה רע? איך זה מזיק ולמי? שיהיה להם בתאבון וכולנו מקווים שאבי ישלם. אנחנו חיים בעולם מטורף, אכזרי ואף מסוכן. השאירי לנו לפחות את הזכות לצחוק עליו, בבקשה. ___________________ עדיין פוסח על שני הסעיפים ולכן מחליט להמנע מלקבוע באיזה צד לתמוך. אפשר לשים 6 ז'וטונים על צד אחד ו-4 על הצד השני או שזה חורג מהתקנון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש סטייל-קרמגדון. נחמד. מתאים לי לפעמים, כשאני במצב-הרוח המתאים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להזכירך שאנשים נוהגים עפ''י מצב הרוח שלהם ולא עפ''י זה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואללה! מה אתה אומר!! יש לך עוד תובנות מהממות שכאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור לא יהיה מושלם אם במסעדה שבה תחגגו את הזכיה - לא יהיה פיגוע. אם הומור שחור אז עד הסוף, לא ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא השתתפתי בהתערבות. ב. אולי זה באמת יצחיק את הרוסים. ג. רחוק מהעין רחוק מהלב. עובדת חיים שתקפה גם לגבי הצדקנים שביננו. ד. יש גבול להתיחסות אל העולם כאל כפר גלובלי שבו לכולם נורא כואב מ*הכל* כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא הצטדקות בדבריך. כלל לא התכוונתי לכך. אני *בעד* הומור שחור. שחור כהה אם אפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אני מודה. אכן יש שם קצת מזה. לא קראתי נכונה את כוונתך (איך אומרים misread בעברית?) שחור כהה זה מרזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז, בסצנת הסיום, יראו את כולנו במיטות בית-החולים, חבושים ומגובסים - ומתפוצצים מצחוק (כמו בסרט ההוא, נו, איזה זה היה...? "הרפתקאה היא הרפתקאה", אולי? ההוא שכולם שודדים את כולם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני רוצה להשבית שמחות, ולא שיש לי כאן טענה ערכית, אבל אני חש צורך להזכיר, במישור עובדתי בלבד: אתם עלולים למצוא עצמכם חוגגים לנוכח 69 רוסים מתים. אבל אולי באמת, אם תזילו עליהם דמעות הולמות מהבצל במנה הראשונה, תוכלו לחגוג בקינוח עם 631 רוסים שניצלו מסכנה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא יהיה, הרוגה אחת כבר יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה אני עדיין סבור שזה לא יגמר בלי הרוגים נוספים, ולצערי בלי הרוגים רבים מספור נוספים. מצדי אפשר גם לחכות עד תום השבעה האחרונה ורק אז לקבוע זמן ומקום לפיסטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, למה כל הסגנון הזה מזכיר לי כבר את דמעותיהם ואבלם של הנגר וסוס-הים, כשבכו על הצדפות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרת שלא תדברי איתי? כמה מהר שינית את דעתך... זו אהבה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |