|
||||
|
||||
א. ברק אינו נוסע לפריז לדון עם ערפאת על המשך תהליך השלום. ברק הודיע אתמול במפורש ש"תהליך השלום מונח כעת על המדף" לפחות עד תום ההתפרעויות ושפיכות הדמים(ראו ניו יורק טיימס מהיום). הנסיעה לפגישה עם אולברייט נועדה לתכלית אחת ויחידה, הפסקת האלימות הפלסטינית. ב. אני איש שמאל ולדעתי לשרון היתה זכות "לבקר" בהר הבית. אבל גם ברור לי שהוא חיבל ביתרון שהשיגו ברק ובן-עמי על פני עראפת בזירה המדינית הבינלאומית. ומה שרון השיג בזאת? הצהרה פוליטית שערכה כקליפת השום! מסקנה: יכולת הראייה המדינית של שרון מוגבלת להחריד או ש"על הזין שלו" מעמדה הבינלאומי של ישראל. בשני המקרים, אדם כזה אינו כשיר לנהל את משרד החוץ, קל וחומר שאינו בנוי להיות ראש ממשלה (וזאת אנו יודעים כבר מזמן). ג. יש הגורסים שחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני נובע מאיזשהו קצר בתקשורת, אי הבנה של "המנטליות של האחר", לדעתי המצב הוא הפוך. הפלסטינים והישראלים מכירים טוב מאוד אלה את אלה ואת רצונותיהם. אבל הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתאפיין גם בשכחה מוזרה (שלא כאן המקום להסבירה) של הכרות מנטלית הזו. לדוגמא: שרון מסוגל להגיד ברטוריקה השיקרית שלו שממשלת ליכוד תביא "שלום אמיתי" כשהר הבית בידינו, ירושלים הבנויה בידינו וכל מאווייהם של המתנחלים בידינו - והמון ימניים מאמינים לזה או משימים עצמם כמאמינים לזה. ואילו הערבים יודעים טוב מאוד מה לא עובד על היהודים: אלימות. הם לא באמת מאמינים שיצליחו להניע אותנו לעבר מטרותיהם בכוח. אז מה הם השיגו בהתפרצות האחרונה: המון שהידים! הפלסטינים שואבים תעצומות נפש לאומיות מדם קורבנותיהם, ולעיתים דומה שהם מאוהבים בתדמית הקורבן שהם בונים לעצמם, בפרט שזה מועיל בזירה הבינלאומית. לפני כ-15שנה, עוד לפני אוסלו, כתב תומס פרידמן שהישגו העיקרי של ערפאת הוא שהוביל את הפלסטינים: To the Promised Land of Prime Time (הארץ המובטחת של זמן צפיית השיא בטלוויזיה). וערפאת, בעזרת שרון, שוב משחק אותה בפריים טיים. מי שמזלזל בדעת הקהל העולמית, מי שלא קולט שהעולם מתנהל לפי מה שנקבע בוושינגטון ובבירות המרכזיות באירופה - ולא בעזה ולא בקהיר ולא בתל אביב ולא בירושלים - לא מבין באיזה עולם הוא חי. ובכל זאת לא הכול מתנהל ב-CNN יש גבולות גם לזה - והגבול הזה נמצא בתוכו של כל ישראלי: גם אני, ממש כמו אנשלוביץ, איני מוכן לסבול את המראות של חסימת כבישים בגליל והתפרעויות ביפו - שנת 1948 לא תחזור! ערביי ישראל הבוגרים מכירים היטב את הגבול הזה. ערביי ישראל הצעירים למדו להכיר אותו תוך פחות משבוע. האלימות המשטרתית כלפיהם היתה מוצדקת מסיבה אחת ויחידה: אף ישראלי אינו מוכן לסבול את זה בשום פנים ואופן. זה הקונצנזום הישראלי היחיד כמעט, זה לא פתוח למשא ומתן. זה ה"רייזון ד'אטרה" של מדינת ישראל. אף ישראלי אינו מוכן להשלים עם פוגרומים וכנופיות פורעים עוינות במדינה יהיו הצדקותיהם וסיבותיהם אשר יהיו. זה הגבול הכי אמיתי של מדינת ישראל הוא ממשי יותר מכל קו ירוק, סגול, או קו אחר שעל המפה. ערביי ישראל עצרו - גבול לפניכם! |
|
||||
|
||||
א. זכית לטיפול חריג ולתשובה בשעות אלה בגלל ידיעה ששמעתי זה עתה ברדיו בדבר הצעה לריבונות של מועצת הביטחון על הר הבית שישראל תהיה מוכנה לקבלה. בקמפ דויד התעקש ברק על ריבונות ישראלית שתכלול כמה "סממנים" פלשתיניים. (איזה שהוא רעיון "יצירתי" לא כל כך מובן.) העסק עובד בדיוק לפי המודל שאותו אני מנסה לתאר כל הזמן. האלימות שלהם מביאה לתוצאות מדיניות מהירות, והסחף בעמדת ישראל הוא תוצאה ישירה של האלימות הזאת, כשם שקבלת "תהליך אוסלו" ע"י רוב העם הוא תוצאה ישירה של שנות האינתיפדה, אבל אז זה לא היה כל כך מהיר ומידי. אז לדעתך לא ישוחחו ברק וערפאת על הרעיון החדש ? ב. ביקורו של שרון בהר הבית הוא רק תירוץ לפריצת האירועים. (שים לב גם להודעתי השניה ובה דברי השר בן עמי.) האירועים האלה היו פורצים גם ללא הביקור של שרון, ואני מתפלא שאינך מבין או שאינך מוכן להודות בכך. זכור את אירועי אבו דיס. אלה פרצו ללא כל פרובוקציה, באופן אירוני דווקא כשהכנסת החליטה לאשר מסירת אבו דיס לידיהם. אין לי שום ספק שאירועי מנהרת הכותל בזמן נתניהו היו פורצים גם לולא נפרץ קיר המנהרה. אצל ערפאת האירועים האלה הם כלי (מוצלח) להשגת יעדים מדיניים. הוא מחפש תירוץ טוב. "נתניהו" או "שרון" הם תירוצים מצוינים. אבל אם אין מזדמנים לו תירוצים בעתוי שמתאים לו הוא לוחץ על הכפתור גם בהיעדרם כמו באירועי אבו דיס. באירועים האלה השתמש ערפאת בצורה מבריקה כדי לקעקע את "התמיכה" העולמית שהשיג ברק בקמפ דויד. אני התייחסתי בעבר ל"תמיכה" הזאת . עניין זמני וחסר חשיבות. ערפאת עשה "פו" והכל התמוטט. ג. כבר אמרתי זאת , גם בדברים למעלה ואחזור על כך שוב. אני חולק מאד על דעתך שערפאת לא משיג באלימות שום דבר והוא יודע זאת. ההפך הוא הנכון. גם פיגועי התאבדות משרתים את מטרותיו המדיניות. הסברתי זאת והבאתי דוגמאות לכך למעלה ובדברים קודמים שכתבתי. |
|
||||
|
||||
דוב, א. תודה על הטיפול המהיר והחריג. ב. ייתכן שבגלל המהירות לא ממש קלטת את דברי. ועל כן כל סעיף ב. בתגובתך ממש מיותר (שים לב במיוחד לציטוט שהבאתי מדבריו של פרידמן). למרות שהתנודות בדעת הקהל העולמית מתבססות על ייצוגים כאלה ואחרים בטלוויזיה, שאכן גם מתנדפים במהירות, ולמרות שהייצוג הזה מעוות, יש צורך חיוני לקחת אותו בחשבון (עד גבול מסויים, וגם ציינתי את הגבול). שרון, וכנראה גם אתה, אינכם מבינים את חוקי המשחק של הזירה הבינלאומית ואת הדינמיקה שלו. ג. כשיחול סחף ממשי בעמדה הישראלית - לא סחף וירטואלי - אסכים איתך שהאלימות של ערפאת הביאה לו פירות ממשיים. אעשה איתך עסק: אם עד ה-15 בנובמבר 2000 לא יוותר ברק על שום דבר מהותי מעבר למה שהיה מוכן לו בקיימפ דיויד, תחזור לאתר בהודעה שראית צל הרים כהרים, ששגית, שאכן ממשלת ברק לא נכנעת ללחץ של התפרעויות אלימות. כפי שהדגשתי בתגובתי הקודמת, הקונצנזוס היחיד במדינה הזו היא ההסכמה שבאלימות לא יוציאו מהישראלים כלום. וזה עקרון שמפא"יניקים כמו ברק מקפידים עליו קלה כבחמורה. |
|
||||
|
||||
בתשובתי הקודמת סעיף א היה תשובה לסעיף א שלך, סעיף ב היה תשובה לסעיף ב שלך וסעיף ג' היה תשובה לסעיף ג' שלך. ובכן בסעיף ב' שלך כתבת שבגלל שרון נמחק היתרון שהשיגו בן עמי וברק בדעת הקהל הבין לאומית. אני הסברתי באריכות, ואני חושב בצורה די בהירה שלא שרון הוא שמחק את היתרון הזה. כתבתי שפעולתו אכן שמשה תרוץ, אך פרץ האלימות היה פורץ גם ללא תרוץ כפי שהיה במהומות אבו דיס, ותמונת הילד המסכן יחד עם הנטיה הכללית של העולם ובמיוחד אירופה לא לאהוב אותנו הייתה הייתה גורמת בדיוק לאותו אפקט. לא הביקור של שרון הביא לאובדן התמיכה אלא אותו ילד (שמשמש כאן רק מייצג לתמונות דומות אפקט ששודרו), וזה היה קורה בכל מקרה. לכן, לא הבנתי את הערתך בדבר מיותרותו של סעיף ב'. |
|
||||
|
||||
דוב, א. הטענה שהאלימות היתה פורצת ללא תרוץ, על מה היא נסמכת? ב. לו היא היתה פורצת ללא תרוץ, ההשלכות שלה מבחינת דעת הקהל הבינלאומית היתה אחרת. כמובן שאינך מסכים עם דברי. כיוון שאתה גורס שגם לו היתה האלימות פורצת ללא תירוץ, בכל זאת, מפני שהעולם כולו נגדנו, ובמיוחד אירופה, הרי שהיו מגנים אותנו בכל מקרה. אולי כדאי שתבין שהעולם לא כולו נגדנו באופן אוטומטי. שיש חוקי משחק, והעולם לא אוהב את מי שמפר את חוקי המשחק. מילוסוביץ ושרון הם מי שמצפצפים על חוקי המשחק האלה, ברק וערפאת לוקחים את המשחק הזה ברצינות, אבל מה לעשות שיש לנו מן שרון כזה שתוקע לנו גולים עצמיים כמו אידיוט בגלל השיקולים האנוכיים, הקטנוניים ובלתי לאומיים שלו. שרון אמנם בטוח שהאגו שלו והלאומיות הישראלית חד הם, ובגלל זה מ-1982 ואילך הוא היה אסון, נשאר אסון ואני מקווה שלא ימיט עלינו אסונות נוספים. ג. שמעון |
|
||||
|
||||
הטענה הזאת נסמכת על נסיון העבר ? מדוע פרצו אירועי אבו דיס ? ישנם רגעים שבהם נוח לעראפת לעורר אלימות. אומרים לנו שיש מתח בשטח, והציפיות במקרים אלה לעולם אינם נכזבות. תמיד הן נגרמרות באלימות. לפני מהומות אבו דיס היה מתח כזה וברק רצה לבטל אותו ע"י החזרת אבו דיס, אך ללא הועיל. אפשר להבחין בניסיונות ה "התנעה" למשל, לפני מהומות הכותל שרר מצב כזה של "מתח". זו הייתה תחילת שלטונו של נתניהו , זמן ארוך הוא לא נפגש עם ערפאת, ועראפת הרגיש שיש להזיז את העסק. תחילה הוא ניסה ל "התניע" תוך ניצול אירוע של הריסת בתים בלתי חוקיים, אבל התבערה לא התפשטה לאש גדולה, ואז הגיע אירוע מנהרת הכותל והצית את האש הגדולה. מעניין עד כמה אפילו בפרטים קטנים העניין דומה. גם הפעם אחרי ביקור שרון פרצו מהומות אך לא התפשטו לתבערה גדולה. וכיון שלערפאת זה לא הספיק הוא עורר את העניין שוב. הרי על ביקור שרון כבר היו המהומות שלו. מדוע הן פרצו שוב במרחק של כמה ימים ? אני רואה את המנגנון בצורה כל כך ברורה. קשה לי להבין איך אחרים אינם מבחינים בכך. ברור שהוכחה מתמטית אין לי. לא נמצאים אצלי ודויים של ערפאת. אני איני מסכים שהמהומות היו על רקע ביקור של שרון הן שגרמו להיעדר התמיכה. אף פעם זה לא כך גם כשהם משמשים כתרוץ. הפלשתינים תמיד זכו לאהדה בעקבות אלימות מדוע בצעו את רצע ספורטאי מינכן ? רק כדי להביא את עניינים לדעת הקהל ולקבל ממנו אהדה. הםלא עשו זאת כדי להרגיז אותנו. זה נשמע אבסורד אבל זה בדיוק ככה. ואני רוצה לחזור לעניין שרון. הר הביית הוא הקדוש והמשמעותי באתרים הקדושים של היהודים. שם היה בית המקדש. אני מוכן להניח רק לצורך הבנת הדברים שהוא גם קדוש מאד למוסלמים.[ מה עשו שם הפלשתינים ? במשך חודשים "חטטו" מתחת להר ומחקו כל שריד ארכאולוגי שאולי יוכיח את הקשר שלנו עם ההר. האם עשינו מהומות ? האם האירופים כעסו עליהם. ושרון, מה עשה ? הלך לבקר בקדוש שבמקומות היהודים. תוך סכום מראש הוא נמנע מלהתקרב ולהיכנס למסגדים. איני יכול לקבל את זה שזה מה שגורם לאירופים לכעוס עלינו. איני מאמין בכך. אוביקטיבית זה לא יכול להיות. |
|
||||
|
||||
חבל על המאמץ שלך זו בעייה פסיכיאטרית ברמה הלאומית. לא משהו שתוכל לפתור על ידי הסברים והוכחות. |
|
||||
|
||||
רק בנוגע לאבו-דיס. האם לקחת בחשבון את האפשרות שערפאת *לא רצה* לקבל את אבו דיס? אולי קבלת אבו דיס תמנע ממנו לקבל את הר הבית כיוון שקבלת אבו דיס כאילו מכריעה את הסכסוך באיזור ירושלים? לא תמוה בעיניך שדווקא ביום אחד שצריך להיות שקט (כדי שערפאת יקבל את אבו-דיס בלי בעיות) - יום הדיון בכנסת, דווקא אז ישנן מהומות? זה לא הגיוני, לא? אולי גם ברק מבין שערפאת לא רוצה את אבו-דיס (מאותן סיבות) ולכן מציע את אותה שכונה מתוך ידיעה שערפאת לא יכול להרשות לעצמו לקחת אותה, ולכן היא בעצם חסרת ערך? |
|
||||
|
||||
אני מתחום ההנדסה, לא מהפילוסופיה. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על תחום העיתונאות: וכן, אני יודע, הלינק הזה טוב רק להיום. אחר כך תחליפו את המילה daily במילה thu |
|
||||
|
||||
תמים מאוד מצידך לחשוב שהתפרעות בסדר גודל והיקף כזה לא תוכננה במשך תקופה ממושכת, כי כמו שאמר דב זהוא הקלף שלעראפת. בתשובה לדבריך בקשר לדעת הקהל הבילאומי: ראה תוצאות פגישת ברק שירק. עראפת ושירק עשו דיל משלהם וכך גם עשה עם כל המדינות השכנות שמפחדות מהתפרעות של פלסטינים ברחובות. |
|
||||
|
||||
למה שברה לבנון את השקט בגבול ? למה חטפה חיילים ? בגלל ביקור שרון בהר הבית או בגלל מצוקת ערביי ישראל ? אני אמנם מנסה להיות ציני אך האמן לי אני רחוק מלהיות שמח. תעוקה כזו בגרון אני זוכר רק במהלך מלחמת יום הכיפורים (אולי עוד לא היית קיים אז) |
|
||||
|
||||
דוב, א. נדמה לי שאינך קורא ממש את תגובותי, רואה בהם דברים שאין בהם - ובמיוחד אינך מתייחס לעיקרי דברי ולרוח דברי אלא נתפס לזוטות שגם אותן אינך מפרש נכון(הגם שלדעתי אינם זקוקים כלל לפירוש). קרא את תגובתי הראשונה. לא שללתי את זכותו של שרון לבקר בהר הבית, טענתי שזו טיפשות מבחינה מדינית, ואני מחזיק בדעתי זו (אגב, תראה לי היכן טענתי שהמהומות פרצו אך ורק בגלל ביקור שרון). אבל כל זה מאחורינו מזמן וממש לא רלוונטי. ב. אני זוכר לא רק את מלחמת יום הכיפורים, אלא גם את ששת הימים ואפילו את מלחמת סיני (אמנם הייתי אז רק בן חמש). אני זוכר היטב את הפחד של המבוגרים בששת הימים בתקופת ההמתנה, אני זוכר כחייל את ההלם של הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. דוב, יום כיפור שיהיה מחר זה רק עניין ללוח השנה, במציאות אין לנו מה לחשוש לגורלה הפיזית של המדינה אלא רק לגורלם האישי של החיילים הפועלים עכשיו בשטח. ג. טענתי לכל אורך השבוע שישראל לא תיכנע לאלימות בשום פנים ואופן, שלערבים לא יהיו השגים מדיניים כתוצאה מהאלימות שלהם ואני ממשיך להחזיק בדעתי. בברכה ג. שמעון |
|
||||
|
||||
אז אנחנו בני גיל דומה. מעניין. תמיד נדמה לי שאני מתווכח כאן עם צעירים. אולי בגלל זה דווקא אתך יותר נוח לי להחליף דברים. לגבי ביקור שרון בהר הבית. אם אתה מסכים עמי שבעצם לא זה מה שהביא לכל הבלגן, והיום , בעצם כל דוברי הממשלה (פואד למשל) אומרים שמדובר במהלך מתוכנן היטב מתחילתו ועד סופו ע"י ערפאת כשם שטענתי כל הזמן, אז למה אתה מתכוון באומרך שטות. ? נזק הסכמנו שזה לא גרם. ואם אתה שואל לשם מה צריך לערוך ביקור כזה אתה נוגע בנקודה שעליה באמת קשה להתווכח, כי כאן מדובר בערכים ובאופן שאדם תופס את זהותו. הזכרתי את הרס הממצאים הארכאולוגיים בהר הבית ע"י הפלשתינים.. היום ראינו אותם הורסים את אתר קבר יוסף (תאר לך שאנו היינו עולים על אל אקצה ועושים אותו דבר. ) בקרב קבוצה מסויימת קיימת הבנה שלהרוס את אל אקצה הוא מעשה שלא ייעשה אך להרוס מקום קדוש של יהודים שיש לו ערך רגשי לפחות לחלקם את זה שגם זה הוא מעשה שלא יעשה את זה הם לא מבינים. אין זה נכון לומר שהדבר היחיד שחשוב הוא היכולת לשרוד או הרווחה הכלכלית. אצל כולנו יש דברים סמליים שחשובים לנו. אתה אולי בחרת בדברים אחרים אך לאחרים בקרב היהודים הר הבית אומר המון וחשוב להם להפגין את נוכחותם עליו כשם שאנו מניפים את דגל ישראל במקומות שונים. מדוע אינך מסוגל להבין זאת ? |
|
||||
|
||||
שלום לך, שים לב לדיווחים שמגיעים מהר הבית המשטרה מפנה את עצמה. במקומה נכנסים כחות של פת''ח. הודיעו תחילה שהמתפללים בכותל מפונים, אך עכשיו נמסר שעדיין לא נעשה פינוי כזה.. ברור שברגע שתעוף האבן הראשונה יתבצע הפינוי, הייתי אומר יש כוננות פינוי. אין כאן ויתור ישראלי בהסכם, אך יש ויתור משמעותי ביותר בשטח במלחמה על הר הבית. במועצת הביטחון דנים בנוסח הגינוי שבו תגונה ישראל (ארצות הברית, מבקשת לבטל את הסעיף להקמת ועדת חקירה, אך מסכימה ליתר). אני אדם שעבר את גיל החמישים, ועניין הגינוי הזה מזכיר לי כל כך את הגינויים של אז, לפני מלחמת ששת הימים, לפני ה ''כיבוש'', עוד לפני שבגין הגיע לשלטון, ותמיד שלטה במדינה ממשלת שמאל אז תחושת הבדידות בעולם הייתה גדולה לאין ערוך על מה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות. ועכשיו אנו חוזרים לכך. זה הישג של ערפאת שהביאו המהומות שאירגן. עדיין לא הגיעה כמובן העת לסכם סעיף זה, וצריך עוד לחכות ולראות בדיוק אילו תוצאות מדיניות היו להתפרעויות, אך גם למידע הזה משקל רב מאד. |
|
||||
|
||||
עוד יום ועוד הישג: קבר יוסף פונה |
|
||||
|
||||
הערה - אני מתייחס בתגובתי למהומות בשטחים בלבד ולא לערביי ישראל. טוב, ובמסגרת הניתוח הפוליטי שלי, האם לא ידע שרון כי ביקורו בהר הבית יגרום לתגובה פלשתינית? ידע, ואף-על-פי-כן (ולמרות הכל) בחר לבקר בהר הבית בזמן הזה. כלומר, בהנחה ששרון הוא אדם רציונלי שמודע לתוצאות מעשיו, שרון *רצה* שיפרצו מהומות. למה זה טוב לפוליטיקה של שרון שיפרצו מהומות, אני עוד לא יודע, אני רק יודע ששרון פעל כדי שיפרצו מהומות. בנוסף, אהוד ברק טוען בכל מקום שהמהומות לא פרצו בגלל שרון, כלומר באשמה ובמחיר צריך לשאת מישהו אחר, גם לא נעשו צעדים ממש משמעותיים להפסיק את המהומות. כלומר ברק סבור, כמו שרון, שיש להמשיך במהומות בעוצמתן הנוכחית - איזה יופי, יש לנו בעצם קואליציה בעד המשך המהומות בשטחים (מי אמר שאין לברק קואליציה). מה המטרה? שוב, אני עדיין לא יודע, מה קורה אצל ערפאת, אבו-מאזן ואחרים? אני גם לא כל-כך יודע כי אין ממש ידיעות משם. כולנו מסתפקים בהשערות על יכולתו או אי-יכולתו של ערפאת לעצור את המהומות. ואולי זה בכלל לא הוא אלא מישהו אחר בהנהגה הפלשתינית? עד מתי תמשיכו להתייחס לפרטים כקבוצה? מה שברור לי שאריאל שרון ואהוד ברק דווקא *רוצים* במהומות. למה? צריך לברר בדיוק מה עומד על הפרק. לצערי לא עקבתי בשבועיים האחרונים מספיק מקרוב כדי להבחין בעצמי - אם למישהו יש רעיון אז אשמח אם ישתף אותי. אם שמעון ואתה תמשיכו להתכתש על "תדמיות" או "זכויות" ותמשיכו להתבונן במתרחש כמעורבים לעולם לא תצליחו להבין מה באמת קורה. רק ריחוק מסויים מהארועים מאפשר תמונה שקולה, חפה מעיוורון אידאולוגי. אני לא מנסה למשוך אנשים למען פוליטיקה זו או אחרת. אני בסך הכל שואל שאלה אונטולוגית. "מה יש?", "מה קורה?" זו אותה "פוליטיקה סמוייה מעין" שכיוונתי אליה במאמר בראותו שם. יש לבחון מה עומד *באמת* על הפרק. |
|
||||
|
||||
האם שרון ידע שתפרוץ אלימות ? איני יודע. לו שאלת אותי לפני הביקור אם תפרוץ בעקבותיו אלימות הייתי עונה שאיני יודע , אך באופק כללי שתפרוץ אלימות ידעתי. כתבתי זאת במאמרי הקודם עוד לפני ביקרו שרון בהר הביית. נא עיין. אבל היה מישהו שלא ידע שתפרוץ אלימות: השר בן עמי. כפי שספרתי האיש דבר לפני הביקור עם גבריל רגוב. קבל ממנו הבטחה. האמין לו. ולכן אישר את ביקור שרון. |
|
||||
|
||||
יופי, גילינו מי נגד מי. שרון וברק בעד המהומות, ערפאת ובן-עמי נגד המהומות. תודה על העזרה. |
|
||||
|
||||
לאלהים פתרונים איך גילינו זאת. אמרתי ששרון לא ידע שיפרצו מהומות. איפה ראית שאמרתי שהוא וברק רוצים מהומות ? אני מבין שזו טענתך אך אל תשים אותה בפי. וערפאת נגד מהומות ? כנראה אנחנו חיים בעולמות שונים לגמרי. |
|
||||
|
||||
גורמים בכירים בצבא ובמודיעין אישרו שיום לפני ביקור שרון בהר הבית היה ביקור של אנשי התנזין וראש המשטרה הפלסטינית אצל עראפת, והוראותיו היו ברורות: לתנזין הוא נתן חופש פעולה מלא. לשוטרים הפלסטינים הוא נתן את החופש לעזור לתנזין אם מתחשק להם. ואם אתה חושב שהמשטרה הפלסטינית מתקשה לדכא את המהומות אתה אכן צודק, בגלל שלשוטרים הפלסטינים קשה מאוד למצא זמן לדכא את המהומות כשהם כל כך עסוקים בירי על חילי צה"ל ואזרחים ישרראלים!!! |
|
||||
|
||||
יש ציניים בקרבנו שטוענים ששרון מעונין במהומות מכיוון שאלו יכולות לעצור את תהליך השלום. יש ציניים מהם שטוענים שהסכם עם הפלסטינאים יסמן לברק עוד וי, ויעשה איקס על עתידו הפוליטי של שרון. ולעצור את התהליך זה תמיד טוב, אם אתה באופוזיציה. במיוחד שאת הריקושטים חוטפת הקואליציה. לפני שבוע, כששרון הצהיר על כוונתו לבקר בהר הבית, סברתי שהוא מטומטם, שהרי הוא נותן לפלסטינאים מתנה נאה. עכשיו אני חושב שהוא רק חצי מטומטם, וחצי מרשע, שידע וחימם את השטח עוד קצת לפני ביקורו. (הוא לא סמך לחלוטין על ערפאת שיארגן את המהומות, ודאג לתקשר את הביקור שלושה ימים מראש, ולתבל הכל עם הרבה הצהרות, עמבה וחריף בצד). בנוגע לברק - נראה שהוא שילח את בן-עמי המסכן להתבזות קלות, על מזבח "תמימותו" ו"חפותו" של ברק כשיתחילו המהומות. ביילין, בכל אופן, הבין ענין, ויום לפני קרא בתקשורת, בנאום מריח מפחד, שכדאי לו לשרון לשקול שוב את צעדיו. מה יוצא לברק מכל זה? עוד סלידה של הציבור משרון, קצת בלאגן שאולי ממנו קיווה להציג את הרעים (מימין) והרעים (הפלשטינאים) כאשמים, ולהשיג בכפיה עוד הסכם שיכבול את ידי ערפאת לשולחן הדיונים, ועוד הסכם שיכבול את הממשלה הבאה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו - ועידת פסגה כפויה על הצדדים. ברור שהם יהיו חייבים לצאת משמה עם הסכם. |
|
||||
|
||||
האמת שהגעתי למסקנה גם בעצמי אבל גם אתה הגעת אליה (במודע או שלא במודע). ברק (ושרון) רוצים לכפות על ערפאת להכנס למשא ומתן מוקדם ככל האפשר כיוון שהתאריך 15 בנובמבר מתקרב ועדיין אין הסכם. לכן, חשוב ליצור מצב שלא תהיה לערפאת ברירה והוא יאלץ להכנס למשא ומתן, על אפו ועל חמתו (חכו לימים הקרובים) שבו תומכי הקמת המדינה הפלשתינית *בהסכמה ישראלית* בצד הישראלי והפלשתיני יוכלו לדחוף לכיוון זה. זה מה שלדעתי עומד על הפרק וזו המטרה של הארועים האחרונים בשטחים - לדעתי |
|
||||
|
||||
How about this:
Israeli politicians and parties are beginning to form two groups: - National-security oriented - Socio-economically oriented The first group consists of those persons and parties whose appeal comes from their military background or their positions on national security issues: Barak, Sharon, Olmert, the Likud and the Ma'arach. The second, younger group is formed from politicians who pretend to be fighters for social causes: Sarid, Lapid, Der'i and Yishai, and their parties. Behind the scenes there is an ongoing battle between the "security" and "social" politicians, where the formers fear that comprehensive peace will render them useless and lead to their annihilation from the political map. So if real peace arrives, Barak and Sharon will lose their electoral appeal because voters will become interested in social questions like education and poverty instead of national security. Under these conditions, people like Ben Ami, Sarid and Ovadia will be the chief candidates for prime minister. Thus, Barak and Sharon act in order to maintain a constant security alert and prevent this shift of focus from happening. They will join forces in the face of an "arab threat" and attempt to form a stable coalition. This will fail because most of the voters don't care anymore about security. The two will then fall together and will be replaced by the "social" politicians who already wait, hungry, behind their backs. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים עם הדיכוטומיה הנ''ל ולו רק בגלל שאני לא חושב שזה הנושא - אתה מוזמן לחפש את תגובתי הארוכה מאד (אני חושב ששברתי שם את שיא ''התגובה הארוכה ביותר באייל'') על החלוקה של המחנות הפוליטיים האמיתיים בישראל בתגובה למאמר ''אנרכיה משולחת בעולם...'' אי שם בין קרני האייל. ערן |
|
||||
|
||||
The theory you present in that thread assumes that national security will forever be the main subject in Israeli politics. The problem is that long-term national security goals have lost some importance over time. To take an extreme example, do you think that in Holland the division between the big camps is also on themes of national security? And what about the US?
And a side remark: One benefit of democracy that you haven't acknowledged is reduced proneness for errors. Strangely enough, we are not only electing a prime-minister (the executive) but also a parliament (legislators). What is the purpose of these people? If 61 of them are smart politicians who form the coalition, why do we have to pay the salaries of the other 59 who do nothing but disturb them? The reason is that these 59 are motivated like hell to find alternative ways to make the public better-off and point out errors of the government. This way, the system as a whole makes less mistakes than what a dictatorship would make. |
|
||||
|
||||
The view you present there is interesting and thought-provoking, but partial. It is incomplete without an analysis of the actions of our neighboring arab countries in light of the same theory.
Suppose we accept the idea that politicians aim for strategic national goals, not just power. We cannot say, then, that arab countries fight against israel just because their rulers are trying to remain in power by directing people's anger to an external enemy. We must assume that these dictators act for long-term strategic national goals and thus will resign if they find somebody who can make a better job than themselves. So why do they fight us? And do they want to exterminate israel, as a long-term strategic goal, or not? What does the theory say? |
|
||||
|
||||
אז הכל קונספירציה! אני כבר פיתחתי תיאוריה אחרת שגורסת שזה הכל ניסיון של החייזרים לעשות ניסוי מעבדה בהר הבית, ולכן "הם" אחראים לכל המהומות והתחילו אותם בכוונה כדי לבדוק חייה ושמה ברק. |
|
||||
|
||||
אתה משער שהמהומות נעשו ביוזמת ברק ושרון (ועוד בצד הפלשתיני), כדי לכפות על ערפאת הסכם. הייתי שמח אם היית מסביר, איך בדיוק אפשר "להכריח" את ערפאת לחתום על הסכם אם הוא לא רוצה. הניתוח שעלה בדעתי, ואשמח לקרוא את דעתך עליו, הוא כמעט הפוך. הוא מתיישב עם הcommon wisdom (שבהחלט יכול להיות שגוי) שערפאת שולט במהומות. ערפאת צריך אולי את המלחמה כדי שיוכל לחתום על הסכם ולהציג אותו לציבור הפלשתיני כהישג (ברור שמבחינת פסיכולוגית ההמונים, בצד הפלשתיני, הסכם לאחר אלימות פלשתינית ומבוכה ישראלית נראה הרבה יותר כמו נצחון, מאשר אותו הסכם בדיוק שהושג ברוח טובה). ובשביל מה ברק ושרון צריכים את המהומות? אולי הם לא צריכים, אבל מוכנים לספוג את זה כדי לתת לערפאת את ההישג. לפי הדיווחים מפריז, אגב (שכמובן, הם אולי שטויות במיץ) ערפאת עמד לחתום על ההסכם, עד ששיראק טרף את הקלפים כשהתעקש על ועדת בדיקה בינלאומית (מה שלא היה מקובל על הישראלים). ערפאת, כמובן, לא יכול להיות ותרן יותר משיראק (גם הפלשתינאים קוראים עיתונים). ייתכן, ששיראק עשה זאת לבקשה (מפורשת או מרומזת) של ערפאת. (הכותרת: אריאל זילבר) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |