בתשובה לאביב שניר, 21/10/02 17:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אביב, אפתח בהתייחסויותיך למרקס. ראשית, מפתיע עד כמה מרקס מיעט לדבר על דמותה הממשית של החברה הקומוניסטית העתידית ועל מוסדותיה. לי לפחות לא מוכר שום טקסט של מרקס המתאר את החברה הקומוניסטית בנוסח "האוטופיה" של תומס מור או "אטלנטיס" של בייקון. (למשטרים שקמו בעקבות המהפכות קומוניסטיות לא היה ספר הדרכה מרקסיסטי שפירט איך מנהלים מדינה קומוניסטית). אכן מרקס ראה הן בהתפתחות הקפיטליזם והן במהפכה הקומוניסטית שתבוא בעקבותיו שלבים בלתי נמנעים. הקפיטליזם, לפי השקפתו, עתיד לכלות את עצמו מתוך כך, שהוא לא מייצר רק עוד עוד סחורות אלא גם עוד ועוד פרולטרים שלבסוף ישאו את דגל המהפכה. תרומתו של התיאורטיקן המרקסיסטי לקידום המהפכה היא בסיוע להבשלת התודעה המהפכנית על ידי חשיפת טבעו האמיתי של הקפיטליזם וחשיפת המציאות הממשית המוסתרת ע"י אידיאולוגיות כוזבות - דתות, לאומיות וכיוצ"ב סוגי "אופיום להמונים" - שיש בהם לבלבל את התודעה ולהסיט את מעמד הפועלים מהאינטרסים האמיתיים שלו. מכאן גם עניינו העמוק של המרקסיזם בתרבות, שכן בכוחו של הייצור התרבותי הן להסתיר והן לשקף מציאות. ומכאן, אביב, הדברים מובילים ישירות להערתך, שחסרה לך במאמר התייחסות "חזונית" לעתיד הרצוי. ובכן, יש בספרו של ג'יימסון קריאה לעשיית מעשה, הנוגעת לטענתו כי עדיין לא תפסנו את הכוליות העצומה של המערכת העולמית הנוכחית הנשלטת בידי הקפיטל הרב-לאומי, שחלל-העל הזה עדיין אינו מסומן (ראה במאמרי תחת הכותרת "הייצור התרבותי משתלב בייצור הסחורות"). במסגרת מאמרי הקצר יחסית על ספר כה מרוכז לא היה לי מקום לפתח את הנושא, וגם תשובתי כאן תהיה מן הסתם חלקית בלבד. אנחנו צריכים להתגייס ליצירת מפות, טוען ג'יימסון, מפות שיתארו לנו את חלל-העל של הקפיטליזם הרב-לאומי (יש בספר פרק הקרוי "קרטוגרפיה חברתית"). לפי ג'יימסון, המציאות שלנו אינה גלויה לנו, אנחנו עדיין איננו תופסים את המערכת הנוכחית (ממש כשם שדובי ק. אינו מוצא את הכניסות והיציאות בתחנה המרכזית החדשה). הבנת המציאות בעזרת מפה של חלל-העל, היא תנאי הכרחי ליצירת תיאוריה וביקורת חברתית (קל וחומר, ליצירת חזון חברתי עתידי). והבעייה בעידן הפוסטמודרני היא קשה עוד מאי פעם, טוען ג'יימסון. בעבר נהנה התחום התרבותי מאיזושהי "אוטונומיה למחצה", היה מרחק כשלהו בינו לחיי המעשה שאפשר לו להיות מעין "נקודה ארכימדית" שאפשרה יצירת "מרחק ביקורתי"; אולם במרחב החדש של הפוסטמודרניזם, התבטל המרחק הזה, שכן, כאמור, "הייצור התרבותי השתלב בייצור הסחורות". (אם יש לג'יימסון ביקורת על וורהול, הרי שהיא אינה בתחום האסתטי כפי שסברו קוראים אחדים, אלא בכך שהיא "נעדרת עומק" או במילים אחרות, אין בין בקבוק הקוקה קולה שלו לבין בקבוק קוקה קולה ממשי מרחק המאפשר פרשנות ביקורתית כלשהי וביקורת פוליטית בפרט). אביב, קשה לי להאמין שהצלחתי בתגובה זו להבהיר עניין שג'יימסון מקדיש לו לפחות עשרה עמודים בספרו. אז רק אסכם זאת טלגרפית: כדי לראות חזון עתידי עלינו להבין את חלל-העל של הקפיטליזם הרב לאומי ("דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך", חזון חברתי אין מוצצים מן האצבע). המצב התרבותי הפוסטמודרני כפי שמתארו ג'יימסון בספרו מקשה מאוד על ייצוגו של חלל-על זה, ומקשה על יצירת "מרחק ביקורתי". ג'יימסון טוען שהאמנות הפוליטית החדשה (אם היא אפשרית בכלל) תיאלץ, מצד אחד, לדבוק באמת של החלל העולמי של הקפיטל הרב-לאומי, ומצד שני, תצטרך להשיג פריצת דרך אל איזשהו אופן חדש ובלתי משוער לייצוגו של חלל זה. רק אז, טוען ג'יימסון, "נוכל אולי להשיב לעצמנו את היכולת לפעול ולהיאבק, יכולת אשר לפי שעה מנוטרלת על ידי הבלבול המרחבי והחברתי שלנו." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לכתחילה כמובן, אין לממש דבר זה, אלא על התערבות, שיש בה משום עריצות, בזכות- הקנין וביחסי הייצור הבורגניים. אמצעים אלה יהיו, כמובן, שונים לפי הארצות השונות. אך בכל הארצות המתקדמות ביותר כמעט בלי יוצא מן הכלל אפשר להשתמש באמצעים הבאים: 1. הפקעת קרקעות ושימוש ברנטה הקרקעית לכיסוי הוצאות המדינה. 2. מס פרוגרסיבי גבוה. 3. ביטול זכות הירושה. 4. החרמת נכסיהם של כל המהגרים והמורדים. 5. ריכוז האשראי בידי המדינה על-ידי בנק לאומי בעל הון מדינה ומונופול מוחלט. 6. ריכוז עסקי התחבורה בידי המדינה. 7. ריבוי בתי-החרושת הלאומיים, מכשירי-הייצור, חרישת הקרקעות והשבחתן לפי תכנית משותפת. 8. חובת עבודה שווה לכל, הקמת גדודי עבודה, ביחוד בחקלאות. 9. איחוד החקלאות והתעשיה, שאיפה לביטול מודרג של ההבדל בין עיר וכפר. 10. חינוך ציבורי חינם לכל הילדים. ביטול עבודת הילדים בחרושת כפי שהיא עכשיו. איחוד החינוך עם הייצור החומרי וכו' וכו'. כאשר ייעלמו, בהמשך ההתפתחות, הבדלי המעמדות וכל הייצור יהיה מרוכז בידי יחידים מאוגדים, יאבד השלטון הציבורי והרשמי את אופיו הפוליטי." - קארל מרכס (מצטער מראש על טעויות הקלדה אם ישנן) ועכשיו אני: לצערי הרב לא מצאתי גם קישור אינטרנטי לטקסט הזה. איני רוצה להשתמש בציטוט זה כיריית פתיחה לדיון על הרצוי המצוי והמרכסיסטי, העיקר כאן הוא לא אם מרכס צדק או טעה. העיקר הוא שהוא מכוון ומורה, בעזרת צעדים ברורים וקונקרטים, את הדרך למדינה כפי ראות עיניו (וכוונתי לאוטופיה במובן זה, ולא עפ"י תומס מור) ג'יימסון מעורפל ממנו בהרבה, אולי כהשתקפות למציאות הפוסט-מודרנית שלנו. הוא רק אומר (על פיך) 'צאו וחקרו את המציאות מסביבכם, אחר כך נדבר'. לדעתי יש לבחון את המציאות ולאבחן שלבי ביניים רצויים אשר יקדמו במידת מה את החברה לכיוונים התואמים יותר את דרך השקפתו. נראה שבאיזשהו אופן נפל ג'יימסון קורבן למציאות המסועפת והמסובכת שמטעה אותנו לחשוב שהכל כלכך מסובך שאין לנו גם שום סיכוי לקדם את עצמנו לפני שנדע בערך הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכל לצרף מראה מקום מדוייק של הכתוב? תודה | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |