ספרו של השטן 631
"השער התשיעי", 1999, סרטו של רומן פולנסקי.

הערה: המאמר מכיל "ספויילרים" רבים לכמה מסרטיו של רומן פולנסקי, ובעיקר "השער התשיעי".
"השער התשיעי" הוא אחד הסרטים המעניינים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם על חוג סגור ומיוחד במינו - חוג חובבי המיסטיקה והמתעניינים ב"כישוף שחור" ובתרבות הנובעת ממנו. חלק מהעניין בסרט נובע מזהות הבמאי - אדם היודע היטב במה הדברים אמורים, אולי יותר מכל אחד אחר בתחום הקולנוע העכשווי - הבמאי הפולני היהודי רומן פולנסקי.

פולנסקי, שבילדותו חווה את אימי השואה, החל להתבלט כבמאי יוצא־דופן בשנות השישים, בראש ובראשונה הודות לכמה סרטי אימה מסוגננים ויוצאי דופן שכמותם לא נעשו לפני כן. הראשון שבהם היה "רתיעה" (1965), סרט מתח קודר בכיכובה של קטרין דנב כאשה צעירה הרוצחת את הגברים הנכנסים לדירתה כתוצאה משגעון רדיפה גובר והולך. לאחר מכן ביים פולנסקי את קומדיית האימה "ריקוד הערפדים" (הידוע גם כ"סלח לי, אתה נושך את צווארי") בשנת 1967. זהו סרט יוצא דופן בהיותו מצחיק ומפחיד כאחד. הוא עוסק בציידי ערפדים (אחד מהם מגולם על ידי פולנסקי עצמו) המגיעים לטירת ערפדים בטרנסילבניה. שם הם פוגשים בחבורת ערפדים רצחניים, וביניהם, בין השאר, גם בתופעה בלתי ידועה עד כה - ערפד יהודי. זה, בניגוד לשאר הערפדים (הנוצריים), חסין בפני סמל הצלב, ופורץ בצחוק כאשר ציידי הערפדים - בניסיון לגרשו - מנופפים בו מול פניו. הסרט מסתיים בכישלונם של ציידי הערפדים - במקום להשמיד את היצורים השטניים הם גורמים להפצתם אל מעבר לטירה המבודדת בה שכנו עד כה. צייד הערפדים שגילם פולנסקי הופך לערפד בעצמו - וזאת מרצונו החופשי. זהו אחד הסרטים הראשונים שהסתיימו בנצחונם המוחלט והבלתי מוטל בספק של כוחות הרשע על כוחות הטוב.

סרטו המפורסם והמצליח ביותר של פולנסקי היה ונותר "תינוקה של רוזמרי" (1968), על־פי רב מכר של הסופר היהודי האמריקני איירה לוין. הסרט מתאר את סיפורה של אשה צעירה (מיה פארו) המגלה בהדרגה כי שכניה - ואפילו הפסיכיאטר שלהם - כולם חברים בכת של עובדי שטן. לבסוף היא מגלה כי בעלה מכר את נשמתו לשטן וכי היא עצמה נועדה ללדת את בנו של השטן. וכך, אכן, קורה.



הסרט זכה להצלחה עצומה. אין ספק כי מדובר באחד הסרטים הריאליסטיים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם על עולם הכישוף ועובדי השטן. אלה האחרונים מתוארים בו, בפעם הראשונה, כאנשים רגילים - ממש כמו הצופים. הבדיוני והמופרך הופך בסרט זה למציאותי ומשכנע בהרבה מכל סרט אימה קודם. פולנסקי הראה בפעם הראשונה כי כוחות השחור ונציגיהם אינם נמצאים בכפרים רחוקים בטרנסילבניה או בקברים במצרים, אלא כאן ועכשיו, בלב העיר האמריקנית.

כשנה לאחר עשיית הסרט חדרה האימה ישירות לחייו של פולנסקי. כנופיה של "עובדי שטן" ו"כוחות שחור", בראשותו של מטורף כריזמטי בשם צ'ארלס מנסון, חדרה לביתו של פולנסקי בלוס אנג'לס. מנסון האמין כי הוא ניחן בכוחות כישוף. החדירה ארעה בזמן שפולנסקי לא היה בביתו, ואנשי הכנופייה רצחו את אישתו, השחקנית הצעירה והיפה שרון טייט (שהיתה בחודש השמיני להריונה), על ידי ריטוש בטנה במסגרת טקס פולחני אפל - בדומה לטקסים שפולנסקי תאר בסרטיו.

כלי התקשורת "חגגו" סביב הארוע. הם דיברו על "הצד האפל" באישיותו של פולנסקי, ועל חיבתו למקברי. "עשו ממני שטן, גמד ורשע ומופקר. העיתונות באה ואמרה לי: 'אלה הסרטים שעשית, אלה החיים שחיית, זה המוות שתמות, הוא מגיע לך'. הם טענו שהרצח היה קשור למאגיה שחורה בה עסקתי כביכול בסרטי", סיפר פולנסקי מאוחר יותר.

פולנסקי הואשם כעת ב"אחריות" למות אישתו, כתוצאה מסרטיו. הוא החל לקבל מכתבים חולניים שונים, בסגנון "הגיע לך שאשתך נרצחה, זה הכל תוצאה של הסרטים שלך" או "סרטיך מעוותים כמו חייך". ספק אם יש בתולדות הקולנוע מקרה כזה בו המציאות (בדמות הכת המטורפת של מנסון) חיקתה במכוון את הדמיון (סרטיו של פולנסקי).

פולנסקי מעולם לא התאושש מהפרשה, אם כי המשיך וביים יצירות מופת נוספות, כמו סרט הפשע האפל "צ'יינה טאון" (1974), ו"הדייר" (1976), עוד סרט אימה קודר, על אדם ההולך ומאבד את שפיותו. בשנת 1978 נאלץ פולנסקי לגלות מארה"ב לפריז, לאחר שהואשם בקיום יחסי מין עם קטינה בארה"ב, ומאז אינו יכול לשוב.



בסרט "השער התשיעי" חוזר פולנסקי לנושאיו הישנים - כישוף שחור ועבודת השטן. כפי שפולנסקי עצמו הודה, הוא בחר בסיפור שכן הוא "מתאים לעולם שלי. שטנים, ערפדים ודומיהם מספקים יופי של סיפורים". הסרט הוא עיבוד של רב־מכר אירופי בשם "מועדון דיומא", מאת ארטורו פרז־רוורטה. הספר המקורי עוסק במרדף אחר שני ספרים נדירים, אחד מהם כתב־היד של "שלושת המוסקטרים" של אלכסנדר דיומא, והשני ספר שחובר בידי השטן בכבודו ובעצמו.

פולנסקי החליט למחוק מהסרט את העלילה המבוססת על כתב־היד של דיומא, המהווה חלק חשוב בספר, והתרכז כולו בחיפוש אחר ספרו של השטן. כתוצאה, הסרט ממוקד ומרתק הרבה יותר מהספר, אם כי במחיר איבוד הרבה מהעושר התרבותי של זה האחרון, ובפרט איבוד השאלה המרכזית - האם יש קשר בין ספרו של דיומא לכתב־היד של השטן?



גיבור "השער התשיעי" הוא קורסו (ג'וני דפ באחד מתפקידיו הטובים ביותר), "בלש ספרים" במקצועו. עיסוקו הוא איתור הספרים הנדירים והקשים ביותר להשגה עבור לקוחותיו - אספנים, בדרך־כלל - שעיקר מטרתם בחיים היא השגת ספרים החסרים להשלמת אוספיהם. אחד מאותם אספנים, המתמחה בספרים העוסקים בדמותו של השטן (פרנק לנג'לה, שגילם בעברו את הערפד דרקולה), שוכר את קורסו להשיג ספר אשר, לפי השמועה, נכתב בעבר הרחוק בידי השטן בכבודו ובעצמו לאחר הפלתו מהשמים. הספר נקרא "השער התשיעי של ממלכת הצללים, או הדלמוניקון", ובו מתואר כיצד אפשר לזמן אותו - את השטן - אל הארץ. הספר נדפס בפעם האחרונה במאה השבע־עשרה, וכתוצאה מכך הועלה מדפיסו על המוקד בידי האינקוויזיציה. עד כמה שידוע, קיימים שלושה עותקים בלבד של הספר, ויתכן שחלקם - ואולי כולם - מזויפים. האספן שוכר את שירותיו של קורסו על מנת לאתר את שני העותקים האחרים, הנמצאים באוספים פרטיים של אספנים גדולים אחרים, כדי שיוכל להשוות אותם עם זה שברשותו ולגלות מי מהם הוא העותק האמיתי.

במהלך מסע החיפוש מגלה קורסו לתדהמתו כי הוא נרדף בידי אנשים שונים, המחפשים גם הם את אותם הספרים. בכל מקום אליו הוא מגיע הוא משאיר אחריו שובל של מעשי הרס ורצח של אנשים הקשורים בדרך זאת או אחרת לספרים. קורסו, הרציונליסט והספקן בטבעו, משתכנע לאט לאט כי יש בספר כוחות כישוף אמיתיים, וכי איורים שונים שבו, החתומים בראשי התיבות ל.צ.פ (לוציפר), אכן צוירו בידי השטן בכבודו ובעצמו.

במהלך המסע נרדף קורסו בידי אלמנתו הסקסית והאובססיבית של אספן ספרים, הנחושה להניח את ידה על הספרים. מצד שני הוא מגלה כי יש לו "מלאך שומר", בדמותה של בלונדינית יפיפיה ומסתורית המגינה עליו מפני רודפיו והמתנכלים לו. הוא פוגש גם באריסטוקרטית זקנה, מומחית לכישוף, המייצגת את האובססיה של האריסטוקרטיה לעולם האופל.

לבסוף מגיע קורסו לאחוזה בה עוסקת האריסטוקרטיה האירופית בטקס שטני הכולל גם אורגיה. גם פטרונו, האספן שהזמין את העותקים, מופיע שם ושם את ידיו על הספר. או אז הוא פותח בטקס משלו, טקס לזימון השטן על פי הספר. טקס שאינו מסתיים בהצלחה...

---

הסרט מעיד על ידע עמוק בכל הקשור להיסטוריה האמיתית והדמיונית של הכישוף. כך, למשל, שם הספר, "הדלומולניקון", מבוסס על שמו של ספר דמיוני שהומצא בידי סופר האימה המפורסם ה. פ. לאבקראפט, "הנקרונומיקון" - ספר שבאמצעותו אפשר לזמן לכדור הארץ יצורים דמוניים ששלטו כאן לפני מיליוני שנים. חלק מהמתח בסרט נובע מהמרדף אחר הציורים המיסטיים המופיעים בספר, המצויירים בסגנון קלפי הטארוט של המאה ה-‏17. ציורים אלה מספקים את הרמזים בדבר אופן זימון השטן, אך היות וכמה מהם מזוייפים, הזימון עלול להיות קטלני.

מעניינת הצורה בה מוצגים בסרט חובבי הכישוף השחור ועבודת השטן. אלה אינם מכשפים סקרנים ונחושים, כמו המכשפים המיתולוגיים של תקופת הדפסת הדלומולניקון - אנשים כמו פאוסט, פרצלסוס, דוקטור ג'ון די ואגריפה - אנשים שהיו מוכנים לתת הכל כדי להשיג ידע נוסף והארה על משמעות החיים. נהפוך הוא: מדובר באנשים קטנוניים ומוגבלים, שכל עניינם מצטמצם להשגת כוח ותענוגות בעזרת השטן ותו לא. בשל כך, נסיונותיהם העלובים זוכים לבוז בלבד מצדו של השטן, ומסתיימים בהשמדתם העצמית. אנשים אלה אינם מנסים לחדש דבר או ליצור דברים חדשים, אלא מסתמכים לחלוטין על ידע מן העבר, מה שמוכיח את מוגבלותם לעומת מכשפי העבר. יש כאן, אולי, משום מסר על התדרדרות ההווה לעומת העבר, ובעיקר לעומת תקופת הרנסאנס.

יש בסרט מסר ברור מאד, ואירוני, לגבי עובדי השטן והמאגיה השחורה למיניהם. אין כל צורך לזמן את השטן מעולמות רחוקים באמצעות ספר קדמון ולחשים מוזרים, שכן השטן נמצא כאן כל הזמן איתנו ובתוכנו: הוא מוכן לגלות את עצמו רק למי שמתאים לכך, אך למעשה יכול האדם עצמו למלא את תפקיד השטן היטב, ממש כמו נסיך האופל. גם הדרך בה מוצג השטן בסרט מעניינת מאד: השטן, מתברר לבסוף, הוא אשה. אשה הנמשכת מאד לגברים מסוגו של קורסו, ומסוגלת לנצל אותם, גם מבחינה מינית - האשה הדומיננטית האולטימטיבית.

לסיכום - מדובר בסרט מצוין המציג את כתות עובדי השטן וחובבי המגיה השחורה של ימינו מנקודת מבט מיוחדת מאד. מומלץ בהחלט.
קישורים
השטן של אספני הספרים - מתוך "מגזין במה"
השער התשיעי - אתר הסרט
רומן פולנסקי - מתוך IMDb
סרטיו של רומן פולנסקי
The Club Dumas - לקניית הספר באמאזון
מועדון דיומא - לקניית הספר בדיבוק
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

נשים הן השטן, נקודה. 31108
מירמור 31135
האא ??? 31228
נהפכו היוצרות ???
האא ??? 31250
זה היה מין משחק לשון המשלב בין כינויך לבין הסיבה אפשרית להכרזתך.

דרך אגב, ראיתי את הסרט והוא אכן מצויין. הדבר היחיד שפגם בהנאה היה האולם שאיני זוכר איך קוראים לקולנוע בו הוא שוכן (זה ליד כיכר רבין) - התמונה לא היתה חדה, המושבים לא נוחים והיה אור צידי לתוך העיניים, דבר שלא הקל על הצפייה בסרט אפל, אך מרומם זה.

תמיד נעים גם לראות סרט שלמרות שמקיים תכונות שהן לחם חוקו של הקולנוע האמריקאי, כמו למשל שמירה על רצף של התרחשויות מעניינות בפני עצמן שבונות שיא גדול יותר (כדי למנוע זיפזופ?), הוא עדיין מתעלה מעל התבניות ההולוודיות השחוקות, כמו למשל ניצחון הטוב.
נשים הן השטן, נקודה. 151833
שים לב שבמרכזה של כל גלכסיה יש חור שחור.
מקברי 31243
שוב תודה לכתבה מאלפת מפי אלי אשד.

רציתי להוסיף לרשימה את סרטו של פולנסקי "מקבת" משנת 1971. הסרט נעשה לאחר רצח אישתו ואותות המעשה ניכרים בעבודתו. אני חושב שלא ראיתי סרט רווי-דם יותר ממנו (ויש הרואים בכך תזכורת לזוועות שראה בביתו לאחר הרצח). הסרט גם מכיל כמובן התייחסות לעל-טבעי - שלוש המכשפות. מי שרוצה לעיין קצת בימד"ב : http://us.imdb.com/Title?0067372
צ'רלס מנסון כגיבור עם 31320
צ'רלס מנסון מנהיג הכת הרצחנית שטבחה את אישתו של פולנסקי ואנשים רבים נוספים, הוא היום מעין "דמות פולחן" בעצמו בארה"ב. לפי הדיווחים הוא האסיר שמקבל את מספר המיכתבים הרב ביותר , ארבעה מכתבים ליום מאנשים שונים ברחבי העולם שמוקסמים מאישיותו ומעלליו. באינטרנט ניתן למצוא אתרים שונים שמוקדשים לפירוט של יצירותיו, למוסיקה שלו לחייו וכו'.ועל כך ראו כאן : http://www.apbnews.com/newscenter/breakingnews/1999/...
אולי אפשר להשוות את זה למשיכה שהיטלר מעורר עם המחירים הגדולים שתמונותיו העלובות וכל דבר אחר שקשור בו מקבלים בשוק האספנים.
טוענים שמנסון הושפע גם מספרו של הינליין "גר בארץ נוכריה" וכי הכת שלו הייתה למעשה "קן " של אנשי המאדים בדומה לקבוצות רבות אחרות של תרבות הנגד בסוף שנות השישים. הינלין עצמו טען שהוא שכר עורך דין שראיין את מנסון ושמע ממנו שהוא מעולם לא קרא את הספר ושהוא בכלל קרא מעט מאוד ספרים...
כיום יש אנשים שמנסים ליצור קשר בין מנסון וכל זרם תרבות הנגדג של שנות השישים ולהראות שהוא היה חלק מרכזי בתוך זה ולמעשה קשור גם לפולנסקי.
אתר מעניין, אם כי יש לתייחס אליו בזהירות רבה ( המגמה של חיפוש קונספירציות כאן היא ברורה יתר על המידה ) על הקשר בין מנסון וזרמים שונים בתרבות הנגד של שנות השישים הוא זה :
צ'רלס מנסון כגיבור עם 31321
אחד הקישורים לא עבר היטב אז הנה הוא שוב :
הוכחה נוספת לקסם שיש לרשע על דמיונם של יותר מדי אנשים. דוגמאות נוספות הן חניבעל לקטר ופרדי קרוגר והערפד דרקולה. אבל כאן המדובר במציאות .
צ'רלס מנסון כגיבור עם 37546
סתם הרהור, אני סבורה שיגאל עמיר מקבל לפחות אותו מספר מכתבים וגם הוא הפך למושא של הערצה חולנית.
צ'רלס מנסון כגיבור עם 351166
הוא הושפע הרבה מהביטלס וההאלבום הלבן:
עובדה מעניינת 31502
או שתיים, למעשה:
1. המפיק של "מקבת" של רומן פולנסקי היה לא אחר מאשר יו הפנר, המו"ל של "פלייבוי".
2. גם אורסון וולס ביים "מקבת", גם הוא סרט נהדר.
"צא כתם, צא!" 31504
יו הפנר? באמת? בכלל לא מזכיר הפקות אחרות שלו... אם כבר מקבת אז שמעתי ששחקנים מאמינים שהמחזה מקולל ומי שמשחק בו מועד לפורענויות.
"צא כתם, צא!" 31506
אם אני זוכר נכון מה שקראתי באוטוביוגרפיה המצוינת של רומן פולנסקי ''רומן מאת פולנסקי'', אף אחד אחר לא היה מוכן להפיק את הסרט.
"צא כתם, צא!" 35971
המחזה מכונה בפי כל מי שחושב עצמו לאמן הבמה:" המחזה הסקוטי"
שמו של ספר הביוגראפיה:" רומן על פולנסקי"
שטני זה סקסי 31459
"ה*חדירה* לביתו של פולנסקי בלוס אנג'לס"... "רצחו את אשתו הצעירה והיפה, השחקנית... בזמן שפולנסקי לא היה בבית"...

והחודש השמיני להריונה. והטקסים האפלים. כמה אירוטי הוא הרוע הצרוף, רוע לשם רוע, כמה קנה לו אחיזה יפה במקלדתו של הכותב.

לא ביקורת חלילה - רק שימו לזה לב.
שטני זה סקסי ?!? 31498
יש לך יותר מדי זמן פנוי....
אני לא מבין.. 31569
הסרט מבוים היטב, ויש לו קלאסה אירופית שבפירוש מוסיפה לאיכות. ובניגוד לאחרים ראיתי את הסרט באולם קולנוע מצוין, ומעוצב היטב.
אבל...לא הבנתי כלום בסרט! הסוף מעורפל לחלוטין וחסר היגיון. אני איבדתיאת דרכי בסרט בערך 20 דקות לסוף.
ההיגיון העלילתי גם די לוקה בחסר. למיטב זכרוני ג'וני בוי (שמשחק בצורה חד ממדית כהרגלו בסרט זה) עושה המון שטויות בדרך להשיג את הספרים וניצל בנס, כמו בכל הסרטים האמריקאיים הגרועים יותר. בסה"כ אין סיבה אמיתית לראות, מלבד העובדה שהבימוי והנופים בסרט הם אירופיים ומעניקים לו השראה מסוימת שלרוב אין בסרטים אמריקאיים.
אני לא מבין.. 31596
לאמיתו של דבר אני חשבתי שדווקא בגלל שהסוף היה מעורפל וניתן לפירושים שונים , דווקא זה נתן לסרט הרבה עוצמה שלא היה מקבל אילו היה בו סוף ברור ו''סטנדרטי''.
ואגב ''השער התשיעי'' כלל איננו סרט אימה. מטרתו איננה להפחיד ולזעזע את הצופים עם קרביים שפוכים, רוצחים קניבלים , מתים מהלכים וכו' כמו מרבית סרטי האימה של ימינו. זהו סרט מתח מתוחכם שהאימה שבו נוצרת דרך כתוצאה מההבנה שהמצטברת של הצופה לגבי המשמעות האמיתית של פרטים לכאורה שוליים. ובכך טמונה האפקטיביות שלו.
באופן אישי אני איבדתי עניין בסרטי האימה כבר לפני שנים רבות מאז שהחלו לנסות לזעזע את הצופה בכל מחיר מה שאמר שעליהם להראות כמה שיותר גויות וזוועות על המסך.
השדער התשיעי בהחלט איננו כזה.
אני לא מבין.. 31617
הסרט הזה הוא בדיוק סרט אימה. מה שאתה תיארת הוא זוועתונים.
עניין של הגדרה 31618
היום הזוועתונים כהגדרתך הם מה שמוגדר כ''סרטי אימה'' בכל מקום אפשרי . שומר נפשו יתרחק מהסרטים המוגדרים כשייכים לקטגוריה זאת כמו מאש.
אני לא מבין.. 31710
במקרים אחרים הייתי מסכים איתך. אבל במקרה הזה הסוף המעורפל אינו יוצר איזו תחושת סקרנות ופליאה. הוא סתם לא ברור ומותיר טעם של החמצה בפה. אני הרגשתי שפשוט החמצתי משהו במהלך הסרט ולכן לא הבנתי את הסוף, לא שהסוף הוא באופן מכוון לא ברור.
אני לא מבין.. 37308
יש הגדרה ברורה לסוג זה של סופים : סוף פלוצי של במאי פלצן. אני מצטער על השפה אבל זו ההגדרה הטובה ביותר. אין שום דבר בסוף מעורפל או בסוף פתוח, אבל לסוף המטופש (הצעדה אל עבר האור המתגבר) הוא סוף אידיוטי וחסר פשר. כאשר ניתן לפרש סצינה בסרט במספר דרכים זה דבר חיובי וטוב, כאשר ניתן לפרש בכל דרך שהיא ללא הגבלה הדבר מעיד על חוסר כישרון של הבמאי להעביר את הרעיונות אותו הוא מתכוון להעביר.

הדבר דומה לתופעה האופנתית בימינו באומנות הציור : כאשר ציור נעשה אבסטרקטי מדי הוא מאבד קשר עם ההבנה האנושית ואז הוא הופך להיות לא יותר מאשר קישקוש.
אכן כך! 56973
תגובתך משקפת נאמנה גם את הרגשתי באשר לסרט זה. הסוף שלו מעיד על הסרט כולו - למה התכוון המשורר (במקרה זה הבמאי)???
לעניות דעתי זהו סרט חסר חוט-שידרה עלילתי, ולכן גם מאוד תלוש הן מבחינת תוכנו והן מבחינת מהותו הקולנועית - זו האחרונה מותירה את הצופה לא סתם עם הרגשה של תיפלות בפה, גרוע מזה! - הוא יוצא בתחושה שמנסים להוציא אותו אידיוט... ונראה לי שאם אכן כך הדבר, האידיוטיות אינה בצד של הצופה במקרה הזה.
מגזין הקולנוע ''עין הדג '' 39578
פירסם לא פחות משני מאמרי ביקורת שונים על "השער התשיעי" שבוחנים את הסרט מנקודת מבט חיובית יותר וחיובית שלילית .
נקודת המבט של "בית הילל" היא ב:
ושל "בית שמאי" ב:
בשני המאמרים יש תגובות מעניינות של קוראים לגבי הסרט.
גירוש שדים ממימד אחר 60633
ב-‏1918 פירסם המחזאי ש. אנסקי את המחזה המפורסם "הדיבוק" על הוצאת רוח מת מגוף נערה. בתרגומו של ביאליק מחזה זה הפך למחזה המפורסם ביותר בכל הזמנים של תיאטרון "הבימה".
ב-‏1970 כתב פיטר בלאטי את הספר "מגרש השדים" על הוצאת שד רע מגופה של נערה , ספר שהפך לסרט שובר קופות.
לפני זמן לא רב טען הרב בצרי שהוציא דיבוק מגופה של אישה , אותה אישה טענה אחר כך שהיא המציאה את הכל בהשפעת סרטים הודיים בהם הייתה צופה. ושוב חזרה בה וטענה שהכל אמת.

מחר ביום רביעי בשעה 8 וחצי יוקרן במסגרת התוכנית "חשיפה " של חנן עזרן בערוץ הראשון , תחקיר שלי על טקס הוצאת שדים רעים מבית מזיק ומקולל אי שם ביפו שבו יש מעבר למימד אחר.
דמיון או מציאות ? אתם תשפטו , אל תחמיצו ! ( אם לא יהיה פיגוע כמובן )
למרבית הצער נראה שאתר ''מגזין הבמה '' 151679
שבו היה מאמר רלבנטי לכתבה זאת ( שקישור אליו ניתן למעלה ) נעלם ואיננו עוד מסיבות מיסתוריות .
אז הנה קישור לגירסה מורחבת של כתבה זאת שכוללת את אותו מאמר נעלם :
אספני הספרים של השטן
פולנסקי גאון!!! 264541
בתור אחת שראתה את כל הסרטים של פולנסקי וקראה את הספר שכתב, אני רק יכולה לומר שהאדם מיוחד וגאון שעוד לא היה וגם לא יהיה כמוהו בעולם.
יש לסרטיו אופי מיוחד, מן אבסורדיות מסויימת שרק הוא מצליח להביע בדרך הזו , ושבעיני מאוד משקפת את החיים עצמם.
כתבו פה המון דברים עליו, אבל דבר אחד בטוח וזה שיש רק פולנסקי אחד והוא גאון קולנועי ואיש מוכשר ומדהים מאין כמוהו, והגיע להזמן להעריך אותו יותר!
352229
מסכימה בהחלט סרט טוב. כנגד כל הסיכויים כי בדרך כלל סרט שמבוסס על מאגייה שחורה, עד כמה שהנושא מעניין הבמאים מציגים אותו קיטשי ומטומטם מדי...
אבל מה אני יכולה להגיד?
אני מעריצה של פולנסקי.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים