בעיית החינוך בישראל: פתרון שוודאי לא יתקבל 5
תקציב החינוך, בשעה טובה, ניצל מסכין הקיצוצים שהונפה מעליו. אך גם עכשיו, אחרי שהוסר האיום, עדיין נאנקת מערכת החינוך הישראלית תחת עול כספי שאינו מאפשר לה לספק שירותי חינוך ברמה גבוהה ובמחירים סבירים (שלא לדבר על חינם). שלומי בן-יצחק מציע הצעה משלו לתיקון המצב הקיים.

מערכת החינוך בישראל הולכת ומתפוררת. שביעות הרצון של המורים, ההורים, התלמידים והחברה בכלל מהמערכת נמצאת, כך נדמה, בירידה מתמדת. החינוך רחוק מלהיות חינם, אך גם הורים שמוכנים לשלם - והרבה - עבור חינוך מצויין לבניהם נאלצים להסתפק במערכת הקיימת (ובהרבה "שיעורי העשרה"). הפתרון שברצוני להציע הינו ניצול נכונותם ויכולתם הכספית של הורים שכאלה, בני העשירון העליון (ומעלה), כדי לשפר את מצב המערכת כולה.

הרעיון ביסודו פשוט: מתן אפשרות חוקית להקמת בתי־ספר פרטיים בישראל, כך שדמי הלימוד (שיהיו גבוהים להחריד, מן הסתם) יסבסדו, גם אם בצורה חלקית, את שכר הלימוד בבתי הספר הציבוריים.

כך תעבוד השיטה: אחוז כלשהו מדמי הלימוד שישלמו הורי התלמידים - נאמר, 10% - יועבר ישירות למשרד החינוך. חשוב להדגיש כי הסכום יקוצץ מדמי הלימוד, ולא מרווחי בית־הספר, וזאת משום שאין דבר קל יותר מהצגת דו"ח פעילות שנתי ללא רווח. בתי הספר הפרטיים לא יקבלו כל תמיכה כספית ממשרד החינוך: לא בשכר מורים, לא בארנונה על המבנים, לא תקציב על־פי מספר התלמידים ולא כל תשלום אחר. מכאן ברור כי רק הורים עשירים למדי יוכלו להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לבתי־הספר הללו. עם זאת, למרות העדר התמיכה התקציבית, יהיו התכנים הנלמדים תחת פיקוח צמוד של משרד החינוך.

יתרונם של בתי הספר הללו יהיה ברמת המורים (ועוד על כך בהמשך), במספר שעות הלימוד, בצפיפות הנמוכה בכיתות, בסוג שיעורי ההעשרה (מתי בפעם האחרונה למדתם רכיבה על סוסים בבית־הספר התיכון שלכם?), באבטחה, במלונות היוקרתיים בהם ישהו התלמידים בטיולים השנתיים (ולמה לא לעשות טיול שנתי לחו"ל?), וכן הלאה. אולם לדעתי הגורם שימשוך את מרבית ההורים לשלוח את ילדיהם לבתיה"ס הפרטיים יהיה פשוט היוקרה ("הילד של שושנה לומד שם, ודני שלי לא!?").

היתרונות למערכת החינוך בכללותה הם מה שבאמת מעניין בהצעה. בנוסף לרווח המיידי המתבטא כאחוז משכר הלימוד, המערכת הציבורית תרוויח גם סכום שולי כלשהו מכך שתצטרך לתמוך בכמה אלפי תלמידים פחות. ההפרש ישמש לתוספת שעות לימוד וגם, בעיקר, להעלאת שכר המורים, למרות שברור שגם לאחר העלאה משמעותית לא יתקרב לזה של המורים במערכת הפרטית.

השכר הגבוה יותר למורים, הן במערכת הציבורית ובעיקר בזו הפרטית, יעודד בוגרי אוניברסיטה רבים במקצועות שאינם מבוקשים בשוק העבודה (מספרות ועד כימיה) לשקול לפחות להוציא גם תעודת הוראה, כדי שיוכלו להתפרנס מהוראה "עד שימצאו עבודה". מקצוע ההוראה יהפוך ליוקרתי ואולי אף למבוקש. היצע המורים הגדול יותר יאפשר, הן לבתי הספר הפרטיים והן לאלו הציבוריים, לבחור את הטובים ביותר, ורמת המורים תעלה (ועמה גם רמת החינוך בכללותו).

בכדי להבטיח שלא יווצר מצב בו כל המורים האיכותיים מלמדים במערכת הפרטית בלבד, ניתן להגביל בחוק את בתיה"ס הפרטיים כך שיוכלו לשכור רק מורים בעלי מספר מסויים של שנות וותק (נאמר, ארבע או חמש שנים) - וותק אותו ניתן יהיה לצבור רק במערכת הציבורית. ההיצע הרחב יאפשר למנהלים במערכת הציבורית לבחור רק את המועמדים הטובים יותר, ואלו יצטרכו להתאמץ מעל ומעבר כדי להוכיח את עצמם ולהתקבל למערכת הפרטית.

בשורה התחתונה, כולם מרוויחים: בני העשירים יזכו לחינוך מעולה, וכל השאר יזכו לחינוך טוב יותר מזה הנוכחי.

ההתנגדות העיקרית שתוכנית זו עלולה לעורר נובעת מהתרחבות הפער בין העניים לעשירים. לכל מי שיעלה טיעון זה, אני יכול רק להציע לפקוח את עיניו. כבר כיום, בני העשירים זוכים לשיעורי העשרה רבים המגדילים את הפער, אולם בצורה לא מוסדרת, ע"י מורים שאינם משלמים מס הכנסה על הכנסה צדדית (אך מכובדת) זו, ותוך יצירת תסכול משני צידי המתרס. מדוע לא להכיר בכך שהפער קיים, ובמקום לנסות ולטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח, ננצל את המצב לטובת כולם?
קישורים
משרד החינוך
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חינוך והשכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הפערים בחברה הישראלית 1
בחברה הישראלית של היום ישנם פערים עצומים בין השכבות הגבוהות לנמוכות, והנסיונות המועטים לאינטגרציה כושלים בזה אחר זה. אך הכשלונות הללו אינם סיבה להרמת ידיים טוטאלית, שבעקבותיה יגבר ההבדל בין ''ישראל הראשונה'' ל''ישראל השניה''.
ההפרדה המוצעת כאן בין חינוך לעשירים לחינוך לעניים אולי תוסיך כמה שקלים לתקציב החינוך, אבל בטווח הרחוק, נסבול מהשלכות קשות מאוד שיביאו לפילוג אמיתי ובלתי ניתן לשינוי בחברה.
ישראל אינה נמצאת במצב המאפשר לה לדרדר עצמה לפילוג שכזה.
הפערים בחברה הישראלית 3
אתה באמת חושב שמערכת החינוך הפרטי נגיד באנגליה הובילה ל"פערים בלתי ניתנים לגישור" ול-"הרס החברה"?
הפערים בחברה הישראלית 8
אולי הכותב האלמוני שלנו (באמת, מעניין מדוע אנשים מסויימים בוחרים באלמוניות כשהם עונים לנושאים מסויימים. אולי הם פוחדים שהתשובה שלהם תהיה "לא נכונה?"). ונחזור לעניין:

כנראה שהכותב האלמוני הנ"ל שכח שבאנגליה יש פערים שלא יאמנו בין משפחות האצולה והמעמד הגבוהה, לבין האנשים "הרגילים". ולמרות שהפער איננו כפי שהיה, הרי שהוא פער מסוכן. והחברה הבריטית היא עתיקת יומין, ומורגלת במצב. מה יקרה במערך חברתי רעוע כמו שלנו? רק הנסיון המר יראה.

והלקח לידידנו האלמוני הוא, כמובן, שצריך לחשוב פעמיים לפני שממציאים דוגמאות.

נ.ב. ויסלח לי דובי על שעניתי לפניו :-)
הפערים בחברה הישראלית 15
אל נשכח כי בישראל של היום, הפערים בין העשירים לעניים הם מהגדולים בעולם, אם לא הגדולים ביותר (תלוי במדד בו משתמשים).

העיקר בהצעתי אינו "הקמת מערך חינוך פרטי", אלא לקיחת המערך הקיים כיום (במסגרת חינוך אפור) והפיכתו לרשמי, בצורה כזו שמי שירוויח, במידה רבה, יהיו דווקא העניים. התשלומים למורים לא יהיו עבור שיעורים פרטים, ללא כל רישום ומיסוי, אלא תשלומים מסודרים – ועוד עם מיסוי נוסף, לטובת החלשים.

אגב, אני כמובן מסכים עם כל מי שטען כי יש להרחיב את סמכויות המנהלים. אבל האם באמת זה מה שיפתור את הבעיה? מנהל שירצה לשלם שכר עתק למורה נפלא לא יוכל לעשות זאת, פשוט מבעיות תקציב!
הפערים בחברה הישראלית 17
מנהל שירצה לשלם שכר גבוה למורה מסויים יוכל גם יוכל. המשאבים נמצאים זמינים במערכת. ניהול ריכוזי, בלתי יעיל, "שיוויוני", ובלתי כלכלי מונע ניצול משאבים בצורה יעילה. מנהל שיחפוץ במורה מסויים יפעל לשחרר משאבים, תוך הסטת הדגש מסל כפוי מלמעלה והכולל ארוחה בטעם אחיד תוך התעלמות מהעדפות הסועדים, יפנה את מקומו לארוחה לפי הזמנה, יותר חשבון יכול יהיה לבוא על חשבון פחות ממקצוע אחר שלעיתים נלמד מתוך הטעם הפשוט שיש מורה ותיק זה מה שהוא יודע ללמד, זה מה שלומדים...
בנוסף תופעת הישראבלוף, (ראה דו"ח 2,000,000,000 חסרים) שהתגלו כשעות תיאום למורים וגורמים אחרים ימצאו מהר מאוד את עצמם מופנים לשכר אמיתי למורה טוב ויעיל. מורה ומערכת המשלמת שכר של 12,000 לא יזדקק לתוספת שכר קטנה ומבישה תחת השם השקרי של שעות "תיאום וארגון". הכסף נמצא במערכת. המערכת איננה מתפקדת נכון. שינוי מבני במערכת הינו המפתח האמיתי לפתרון בעיות החינוך בישראל. תשאלו את תושבי מזרח אירופה הם יודעים.
וודאי שלא, וטוב שכך 10
הכותב רואה פגמים במערכת החינוך ומציע להשליך את הכעורה הצידה ולהתחיל לצאת עם עלמה צעירה וצחה.
ובכן עוד בטרם נבחן את טיב המטפורות, גישת ההשתמש וזרוק כשלעצמה פסולה לחלוטין. ולעצם העיניין מערכת החינוך איננה כושלת. מערכת החינוך איננה מספקת מוצר מבריק כמצופה אולם גם בהשוואה עולמית היא איננה גרועה כפי שסבור הכותב הזריז.
למערכת החינוך פגמים רבים. מערכת החינוך יכולה צריכה וחייבת לספק מותר טוב הרבה יותר, אולם גישת "הזרוק וקח חדש" הינה גישה שבבסיסה אין רצון יכולת, הבנה וחכמה הדרושים על מנת להגיע ליעד הנכסף.
הכלה החדשה תעבור מהר מאודד את כל, אבל כל, חבלי הלידה הילדות, ועוד של כל מערכת חדשה, המערכת החדשה נדונה לחזור על משגים שכבר נלמדו תוקנו וטופלו כבר במערכת הישנה,
בחינה אמיתית של הדרכים לשיפור מערכת החינוך הנוכחית היתה מביאה את הכותב הנכבד למספר מסקנות פשוטות שישומן יכול להביא למהפך המקווה מהר יותר טוב יותר ונכון יותר מגישת "כלה הבתולה".
מה דעתו של הכותב הנכבד על:
1. יש לשנות את ראיית התלמיד והוריו ממקבלי שירות לצרכנים.
2. יש לקצץ בחקיקה את סמכויות משרד החינוך ולתת משקל רב יותר למנהלי בתי הספר. הידעת כותב נכבד שמנהל בית ספר הינו סמכות נעדרת כמעט כל סמכות? הידעת שמשטר הפחות העותמני קיים עדיין במשרד החינוך? (לכל בקשה כמעט לכל דבר זקוק המנהל לאישורים מלמעלה...)
3. שבירת אירגוני המורים אית ולתמיד. ארגונים אילו התקועים עדיין בשנות ה20 של המאה, מונעים פיטורי מורה כושל ככל שיהיה. מנהל אינו יכול לפטר מורה כושל ! יתרה מזו ארגוני המורים מונעים כל אפשרות לשכר דיפרנציאלי לתגמול מורים מצטיינים.
נשמע אלמנטרי בכל ענף אחר, מחשבה שלא תעלה על הדעת כשמדובר במורים. אולי מוטב לאמר מורות?
צעדים מינימליים אילו יכולים להביא למהפך מרשים במערכת החינוך. לסחיפת מורים (לא רק מורות ) למערכת, לטיפוס במדרג הסטטוס החברתי (זוכר משכורות דיפרנציאליות למורים טובים? ) ולפליטה של מורים גרועים ו/או שחוקים.
אקמול לכדור בראש 11
ההצעה המועלה איננה סבירה. לא ניתן יהיה לתקן את מערכת החינוך הישראלית על ידי פיצולה למערכת של עשירים ולמערכת של עניים. ההצעה משאירה את משרד החינוך, בתי הספר, המנהלים והמורים כמו שהם; היא תשפיע לכל היותר על %10 מהאוכלוסיה; ולכן היא כשלון.

הפתרון צריך להיות רוויזיה טוטלית במשרד החינוך. כמעט עד כדי ביטולו. להקטין את הכיתות, לפטר אלפי מורים לא יעילים ו"שרופים", למצוא מנהלים בלתי אדישים. לשרוף את שיטות הלימוד הקיימות ולמצוא חדשות. ומעל לכל, להרגיל את התלמידים שהם באו למקום כדי *ללמוד*. לא למען חיי החברה (אף כי הם חשובים), אלא לשם הלימודים.

אני בוגר ישיבה תיכונית. יום הלימודים שלנו התחיל ב8:00 בבוקר והסתיים ב-‏8:00 בערב. אני מסכים שאפשר לקצץ חלקים נרחבים ממנו (חצי ממנו הוקדש לתלמוד, ספר שאין לו כל מקום במערכת הלימודים), אבל לא נשמע לי סביר שתלמיד יחזור הביתה לפני 16:00. הם לא באו לבית הספר לכייף. ומספיק כבר עם הזיופים הקבועים הללו של משרד החינוך: אם תלמידים לפני עשור יכלו לעשות 7 בחינות בגרות, גם התלמידים של היום יכולים. קשה? TOUGH.

אבל ראשית יש להחליף את המורים. מעטים מאד המורים הראויים לתפקידם.
על מנהלים, מורים וחיות אחרות 41
איני בטוח ביחסי כלפי ההצעה המועלית במאמרו של שלומי בן יצחק. עם זאת, רעיון הרוויזיה הטוטאלית במשרד החינוך של יוסי גורביץ', הריהו משעשע באי מעשיותו במקרה הטוב.
מהיכן תמצא אלפי מורים יעילים וחדורי רוח קרב? מהיכן יצוצו מנהלים "בלתי אדישים" (נתון שאינני בטוח בו כלל - מנהלי בתי ספר שהכרתי היו בדרך כלל כל דבר פרט ל-"אדישים")? מהיכן יגיע הכסף?
ואשר ליום לימודים המסתיים בארבע אחה"צ - האם לא זכאים הילדים שתהיה להם ילדות כלשהיא, מעבר לכתלי בית הספר? תלמידים לפני עשור עשו בגרות מלאה ללא יום לימודים ארוך - לא בזה העניין.
מקצוע ההוראה, כך נראה לי מנסיוני הדל (לימדתי שנה באורט), משלב עבודה קשה עם משכורת לא אטרקטיבית במיוחד. שינוי אכן נחוץ, אך הוא חייב לבוא בהדרגה: סינון קפדני יותר של מורים, תנאים מועדפים למתקבלים, סקרים בקרב תלמידים והורים לגבי איכות ההוראה, ומתן סמכויות למנהל ביה"ס (צודק הכותב שי בעניין פיטורי מורים כושלים, משכורת דיפרנציאלית וכו')
יתכן כי הפתרון הטוב ביותר יהיה העברת מערכת החינוך לידיים פרטיות. כך יווצר שוק חפשי, ואולי אף ירדו המחירים המבהילים אותם נאלצים הורים לשלם עבור "חינוך חינם".
אפשר להתחיל בדברים פשוטים יותר 57
במקום להסתבך עם רפורמות מקיפות, אפשר להתחיל עם דברים קטנים יותר שבוודאי יעשו את ההבדל. אני מתכוון למשל בהורדת רמת האטימות והרגשת העליונות של המורים.
למשל, למה אם ניגשים לבחינת בגרות אינטרנית אז צריכים בפעם הראשונה ציון מגן? צריכה להיות האפשרות לבחור האם רצונך בציון מגן או לא, אפשר אפילו לעשות שהבחירה תהיה בתחילת השנה שבה מתקיימת הבגרות. למה זו החלטה טובה? כי המורים אטומים, הם מורידים ציון אם הם לא אוהבים אותך, אם אתה לא עושה שיעורי בית כי אתה טוב מספיק להבין את החומר בלעדיהם, או אם הם נעלבים כי אתה עוסק בפעילות אחרת בזמן השיעור שאינה מפריעה למהלכו התקין. למה לך להידפק אם אתה יודע את החומר מספיק טוב? למה חייביים להענות לגחמות הפרטיות של כל מורה ומורה?

דבר נוסף, עניין של פטורים. למה לא ניתן לקבל פטור ממקצועות שהוכחת ידיעה מספקת? למשל, בבית ספרי הם רגילים לכך שמדי פעם מגיע תלמיד שיודע לתכנת, ולכן אפשר להוציא פטור אחרי מבחן. אבל כאשר ניסיתי להוציא פטור גם ממקצוע מערכות ספרתיות, מאמציי עלו בתוהו! בלתי אפשרי לא משנה מה עושים, וכך גם עבור כל המקצועות האחרים. למה?

מצאתי לנכון להביא גם את עמדת משרד החינוך בקשר לתלמידים שלומדים לתואר אקדמאי באוניברסיטה בזמן התיכון. כשנשאל משרד החינוך למה תלמידים כאלה צריכים ללמוד בכיתה את אותו המקצוע שלו הם עושים תואר, ולמה הם צריכים לעשות בגרות (שזה עוד ניחא), תגובת המשרד הייתה: "יופי לתלמידים, ככה יהיה להם יותר קל להבין את החומר בשיעורים."
אני לא חושב שאני צריך להסביר את טמטום התשובה. החומר ברמה האקדמאית עולה בעשרות מונים על החומר הנלמד בכיתה ומכסה אותו.

אם נתחיל בשינוי הגישות האלה, עלינו על הדרך הנכונה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים