קופסת הטבק מבגומבו 360
קורט וונגוט פרסם ספר חדש - וזו תמיד סיבה למסיבה. במיוחד כאשר סביר להניח שיעבור זמן רב עד שיתפרסם ספר נוסף פרי עטו, אם בכלל.
ספרים • אילן מ. • יום ב', 27/11/2000, 1:22
קופסת הטבק מבגומבו, מאת קורט וונגוט, הוצאת זמורה־ביתן, 327 עמ'

קודם כל, חיים שכאלו מקוצר למדי:

קורט וונגוט ג'וניור נולד ב-‏1922, באינידיאנפוליס, אשר באופן לא מפתיע במיוחד נמצאת באמריקה. וונגוט נולד לזוג הורים בשם קורט וונגוט, לימים סניור, ואדית לייבר - זוג אנשים נחמדים אשר עליהם, על ילדיהם הנוספים ובכלל על שארית בשרם, נשמע רבות מוונגוט ברבות הזמן.

וונגוט נרשם לאוניברסיטת קורנל ובוחר ביוכימיה כמייג'ור. שם התחיל להראות את כשרונו הספרותי ותרם למגזין האוניברסיטה כעורך וכותב טור.

שלוש שנים לאחר מכן: וונגוט מתגייס לצבא ארצות הברית לאחר שהגיש את ספרו "עריסת חתול" כעבודת גמר. לאחר שנה, אמו מסיימת את חייה באורח עצמאי לחלוטין. מלחמת העולם השנייה פורצת. וונגוט נשלח לחזית ונשבה במהלך קרב של מחלקתו, חיל- רגלים 106.

1945, 13 בפברואר - דרזדן. בעלות הברית מפציצות את המקום, ו-‏135 אלף אזרחים נהרגים. וונגוט וחבריו השבויים מצויים בעת ההתקפה בתא הקפאה של בשר. באפריל וונגוט חוזר לארצות הברית וממשיך בחייו.

ומכאן והלאה... מתחתן, מתגרש וכו', לוקח חלק פעיל ביותר בתקופת תור הזהב של הסיפורים הקצרים באמריקה, עידן של ענקי ספרות כהמינגויי, סטיינבק, ברדבורי ועוד, עובד בעבודות "שחורות" כגון יועץ ב"ג'נרל אלקטריק", ולבסוף הופך לסופר במשרה מלאה.

וונגוט כתב ספרים רבים, ביניהם "בית מטבחיים חמש", אחד הספרים הטובים אי פעם אשר עסקו ברוע, שרירותיות וכאב אנושי, ספר שהוא חלקו דמיוני וחלקו ביוגרפי, על התקופה שבילה בדרזדן; "יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר", ספר המבקר את אמריקה השאננה בצורה חריפה, משעשעת וקטלנית; "דיק הצלף", עוד ספר במסורת הקומדיה השרירותית של וונגוט, רק הפעם דרך עינו חסרת האונים של ילד ההורג אישה בטעות, ומשם חייו הולכים בדרך אשר הקשר אליה ולתכנון מצויים רק בדמיון; ועוד ספרים רבים ונפלאים כגון "רעידת זמן", "ארוחת בוקר של אלופים" ועוד. ואף מילה על קילגור טראוט.

והנה הגענו לספרו החדש של וונגוט, אסופת סיפורים קצרים אשר קובצו על ידי הסופר, סיפורים שנכתבו בשנות ה-‏40' וה-‏50'. דבר שכזה כבר ראינו ב"ברוכים הבאים לבית הקוף" המעולה, אסופת הסיפורים הקצרים האהובה עליי לעד. ואם כבר נאספו הסיפורים הטובים ביותר אז מה עלינו באסופה החדשה? עוד 23 סיפורים אופיינים למדי לוונגוט, וזה תמיד טוב.

גם פה רוב הסיפורים מתבוננים בדרכו האירונית והמיוחדת של וונגוט בדפוסי החיים של אמריקה בשנים הללו, שנים בהן הייתה בטוחה אמריקה כי השינויים הטכנולוגיים הבאים לטובה ימשיכו לשפר ולייצב את חייהם. תפיסת הטוסטר כאלוהים לא מצאה חן בעיני וונגוט, איש ריאלי ומפוכח, אשר כבר ב"קוף" טרח להדגיש את שאט נפשו מן הטלוויזיה על גרורותיה, ואת האפשרות כי אלו יתבעו מבעליהן מחיר אנושי לא מועט. כך, למשל, בסיפור "עיירה מסכנה ועשירה", המעדיפה להישאר דלה במשאביה ובלבד שתחזור לתמימות ויופי העוני היחסי.

וונגוט אוהב להביט אל אמריקה דרך משקפת של "מספר נוח", כמו שנאמר בהקדמה לספר - סוכן ביטוח שכזה, אדם מהמעמד הבינוני, שלאמריקנים, לעתים קשי תפיסה, יכול להשתקף ביתר קלות. המודלים אותם הוא בונה כגיבורי הסיפור, הנם דמויות ספרותיות יציבות וחזקות, עגולות גם בסיפור של מספר עמודים. כך יכול וונגוט ליצור סביבם ביקורת וניואנסים רלוונטיים, תקיפים ואירוניים כמו בסיפור "ילד נטול כשרון" על מנהל תזמורת וצעיר חסר כשרון מוזיקלי המבקש להתקבל לתזמורת המובילה בבית ספרו. פה וונגוט משכיל לצאת מתבנית הכישלון של הילד ולפנות דווקא לדמותו המסכנה של מנהל התזמורת ודרך התנהלותה לבנות את הסיפור.

כך ממשיך לו וונגוט לפזר שלל מעשיות, על בורגנות, רמאות והונאה עצמית, התבגרות והתפכחות ועוד, וכולם בדרכו הנפלאה והייחודית באמת.

הספר הזה אינו מוגבל לקהל מסויים, גם אוהבי הספרות והתרבות האמריקאית (יש תרבות אמריקאית?), אבל גם מי שאדיש לה, וגם שונאיה הגדולים ביותר. אפילו אחרון הקנאים האיראניים לא יוכל שלא להנות מהסיפורים המקובצים בספר זה.

אמנם, אין מדובר בפאר יצירתו, אך דומני כי גם השוליים שבה, ראויים למעמד גבוה שכזה.
קישורים
קופסת הטבק מבגומבו - לקניית הספר במיתוס
דיק הצלף - לקניית הספר במיתוס
ברוכים הבאים לבית הקוף - לקניית הספר במיתוס
יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר - לקניית הספר במיתוס
ארוחת בוקר של אלופים - לקניית הספר במיתוס
בית מטבחיים חמש - לקניית הספר במיתוס
רעידת זמן - לקניית הספר במיתוס
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

יסלחו לי הקוראים על הנדנוד 12577
יובל רבינוביץ יום ב', 27/11/2000, 3:06
אהבתי את הביקורת, כפי שאני אוהב את ספריו של וונגוט.

אני מבין ש"האייל הקורא" החליט לוותר על הגהת המאמרים, או שהעביר את העניין לטיפולו של פועל זר מהמזרח הרחוק. להלן תרומתי הצנועה:

קודם כל, מדובר על מלחמת העולם השניה ולא הראשונה. בנוסף, מלחמת העולם השניה פרצה כשקורט וונגוט היה בן 17. לכן אין להניח שהוא גוייס עם פרוץ המלחמה, אלא רק לאחר שארצות הברית הצטרפה אליה.

יש לכתוב "שאט נפשו מן הטלויזיה" ולא "שאת נפשו".
המלצה לקריאה נוספת 12579
easy יום ב', 27/11/2000, 9:17
שני ספרים מוקדמים יחסית של וונגוט לא תורגמו (למיטב ידיעתי) לעברית ועל כך יש להצטער, שכן שניהם רלוונטים גם לימינו אנו.
הראשון שבהם נקרא Player Piano (ומתורגם לפעמים בטעות "נגן פסנתר" או "פסנתרן") והוא מספר על ארה"ב שלאחר המהפכה הטכנולוגית בה יש מעמד של מנהלים ומהנדסים שמפעילים את המדינה בעזרת הטכנולוגיה וכל שאר המקצועות הפכו ללא רלוונטים או ללא רווחיים, ולכן לכל מי שאינו מהנדס נותר רק להתגייס לצבא עד הפנסיה או לעבוד בעבודות דחק יזומות תמורת דמי אבטלה. כמובן שההתקוממות היא בלתי נמנעת ואת תוצאותיה המשעשעות והמפתיעות תוכלו למצוא בספר. (לא, אין לי מושג איך משיגים אותו, אני מצאתי אותו בחנות ספרים משומשים בארלינגטון, מסצ'וסטס.)
השני הוא מחזה בשם Penelope וכל קשר לאודיסאוס ולאודיסאה אינו מקרי כלל. המחזה נגנז עקב איכות ירודה, עובד ע"י הסופר ב1970 ויצא לאור, לבמה ולמסך הקולנוע תחת השם Happy Birthday Wanda June.
המחזה מדבר על אודיסאוס ופנלופה בני זמננו, שנפגשים לאחר שאודיסאוס נעדר שנים רבות מביתו. כמובן שבמחזה יש בקורת לא מעטה על הנטיות ההרפתקניות והכוחניות של ארה"ב, כפי שניתן למצוא בספרים אחרים שלו.
הספר "קופסת הטבק וגו"' מכיל סיפורים מתקופה דומה לתקופה של שני ספרים אלו ומענין להשוות מוטיבים דומים בשניהם, כמו מעמד האישה, היחס לטכנולוגיה מתקדמת, מעמד הפועלים ונושאים חברתיים-כלכליים נוספים.
המלצה לקריאה נוספת 12603
אילן מ. • בתשובה לeasy יום ב', 27/11/2000, 20:09
"אוטופיה 14", או בשמו השני, "פסנתר נגן",
שוחרר לחנויות לפני עשרות שנים. לא רק שמספר מצומצם ובלתי מובחר בעליל של חנויות הסכים למכרו, אלא גם הביקורת התעלמה ממנו לחלוטין. כמו כן, לא תורגמו לעברית, למיטב ידיעתי, "גורל גרוע ממוות- קולאז' אוטוביוגרפי", אוסף מאמרים פרי מוחו הבוער, "קנרית בבית חתול", אסופת סיפורים קצרים נוספת, " יום ראשון ה....", אוטוביוגרפיה,
ועוד ספר בעל שם מוזר שאין לי כוח לתרגם, וכמובן, "יברך אותך אלוהים ד"ר קבורקיאן".
כל אלו לא תורגמו כיוון שאין להם פוטנציאל מסחרי, או כך לפחות נהוג לחשוב.
את חלקם, גם אם לא נעים לומר, נראה חודשים מספר לאחר מותו( הבחור כבר לא צעיר ואפילו שרד דליקה רצינית בביתו בניו יורק!).
בקשר לרלוונטיות, וונגוט תמיד יהיה כזה מעצם טבעו וכתיבתו.
המלצה לקריאה נוספת 12604
אילן מ. • בתשובה לאילן מ. יום ב', 27/11/2000, 20:11
וכמובן, שכחתי לומר כי ניתן להשיגם באנגלית בכל חנות אינטרנט רצינית. לא צריך לפשפש בקרביה של אמריקהה בכדי למצוא.
מכל מלמדי השכלתי 12615
easy • בתשובה לאילן מ. יום ג', 28/11/2000, 9:21
אבל:
כל הספרים שהזכרת מוכרים לי, את רובם לא קראתי ולו בגלל העובדה שוונגוט זוכה אצלי להערכה עמוקה כמספר סיפורים ופחות ככותב מאמרים עיוניים, כך שלא התאמצתי להשיג את אותם ספרים יקרי מציאות. מהמעט שכן קראתי, רק התחזקה דעתי זו.
רק לאחרונה נכשלתי בנסיוני להשיג את הספר Slapstick מאמזון.קום (למרות שהוא מופיע באתר שלהם הם השיבו לי אחרי שבועיים שאין באפשרותם להשיג אותו עבורי) לגבי Player Piano יצאה מהדורה חדשה שלו לפני פחות משנתיים אחרי שנים שהיה די קשה למצוא עותק שלו. את Happy Birthday Wanda June לא ניתן כרגע להשיג באמזון.קום, אבל כפי שציינת, מן הסתם אחרי שוונגוט יסגור 120 סביר שיהיה יותר קל.
בכל מקרה, הספרים אותם הזכרתי מתיחסים לאותה התקופה בה נכתבו גם הספורים המופיעים בספר קופסת הטבק ומסיבה זו הומלצו לקוראים. לא התימרתי ואין בכונתי לסקור את מבחר יצירתו של וונגוט שאינה מתורגמת לעברית ולא נסיתי להפגין את ידיעותי ושליטתי ביצירתו של הנ"ל.
מכל מלמדי השכלתי 12621
האייל האלמוני • בתשובה לeasy יום ג', 28/11/2000, 19:18
אץ אוב אלו שהזכרתי אמנם לא קראתי, אך התרשמתי כי הם מכילים את הקסם הרגיל של וונגוט. את זאת נראה בעתיד. עניין הספרים במחסני אמזון אכן תמוה, וכבר עברתי מספר ניסיונות עצובים עם ספרים שפשוט הופסק ייצורם, אך אצל אמזון הם עדיין מופיעים כאופציה. אבל רוב אלו של וונגוט עדיין שם, נדמה לי. בכל מקרה, רצוי להשיג את ''יברך אותך אלוהים, דוקטור קבורקיאן'', אם לא בגלל השם, אז בגלל העובדה שייצורו יהיה הראשון שייפסק(הספר קצר ולא קומוניקטיבי מאוד).

ולא ניסיתי להוכיח אותך על חוסר ידיעה או דבר שכזה, רק להפיץ וונגוטיה ברחבי הגלובוס. לפחות הגלובוס האיילי.
וונגוט, הגהה, עריכה 12584
ניר יניב יום ב', 27/11/2000, 14:06
עם כל החיבה לספריו של וונגוט, הגובלת לעתים בהערצה של ממש, הרי שספרו האחרון - "רעידת זמן" - הנו זוועה לשמה. כל קורא וונגוט רגיל כבר מזמן לספוג מנה גדושה של פרטים אישיים על האיש, אבל בדרך כלל יש גם עלילה מסויימת, או דמויות מעוררות עניין, או שניהם. "רעידת זמן", למרבה הצער, נטול כל אלה (למרות קילגור ט.)
בקיצור - אם אתם אוהבים את ספריו של וונגוט - המנעו מ-"רעידת זמן", וכל תוכלו להמשיך להעריץ אותו ללא נקיפות מצפון.

ובענייני הגהה ועריכה - נראה לי כי, לנוכח מאמר זה והקודם לו (אוי!), ראוי לדובי לעשות בדק בית קל. אין כל רע בהחזרת המאמר לכותב תוך ציון הדברים הדורשים תיקון או שיפוץ (במאמר זה - קורות חייו של וונגוט, בקודם - נא להוסיף התחלה, אמצע וסוף למאמר, שלא לדבר על סגנון קלוקל). כולי תקווה כי דובי, לאחר שוך ההלם הראשוני של הלמודים באוניברסיטה, יחזור לערוך כראוי.
וונגוט, הגהה, עריכה 12587
אילן מ. • בתשובה לניר יניב יום ב', 27/11/2000, 14:46
ראשית כל, הדברים החשובים- "רעידת זמן".
את הספר הזה קראתי לאחר הספרים הטובים של וונגוט, ובניגוד לשאר החברה הסובבת אותי, ידידים, מבקרי ספרות וסתם קבצנים אשר רצו לומר את דעתם על הספר, אהבתי למדי את היצירה. האופן המעט מופשט בו הוא מותח את הסיפור, והופך את העיסוק בשרירותיות, מושגי זמן,מקריות, ומקוריות ליצירה בנויה היטב תחת מסווה של בלבול כללי וחוסר מקוריות של הסופר. לא הסכמתי לטענה הנפוצה כי הספר, כמו הקריירה של הבחור, נמתח כמו מסטיק. לעתים אני שואל את עצמי האם מי שאומר כך הבין בכלל על מה דיבר וונגוט בכל ספריו הקודמים. וקילגור טראוט... הנ"ל מממש כרגיל את הפוטנציאל הגלום בו, ואף לעתים בצורה נפלאה מבדרך כלל.
אבל כל אדם ללבו.

אמצע, התחלה וסוף? וכי מה, כתבתי על נושא סבוך מדי או מופשט מדי? בסך הכל כתבתי המלצה על ספר. זה הכל. אמנם כתבתי שני סוגי מאמרים בנושא, אבל לבסוף שלחתי את הזה הנראה לעין למעלה, ואולי טעיתי. האחר, יותר מפורט, מסודר בצורה בנאלית מעט וארוך בפרטים וניתוחים. וההגייה... קולמוסי שוגה רבות ובאמת אין להאשים אותי על כך.
וונגוט, הגהה, עריכה 12592
ניר יניב • בתשובה לאילן מ. יום ב', 27/11/2000, 15:31
מודה אנכי בענווה כי אם יש עלילה חבויה ב-"רעידת זמן", הרי שכשלתי מלהבחין בה. הספר נראה כגיבוב של פלאשבקים ופרטים ביוגרפיים עלומים, ללא מטרה, ללא כוון וללא פואנטה. אם מצאת מבנה בעל משמעות שם - הריני לברך אותך. עם זאת, לא אוכל להמנע מלהוסיף כי כולי תקווה שאין זה מקרה בו אתה מוצא משהו רק כיוון שרצית למצאו.

באשר לעריכה - הערתי בעניין התחלה, אמצע וסוף נוגעת למאמר *הקודם* - שים לב לניסוח המדויק בתגובתי. המאמר שלך דורש (לדעתי) רק פירוט גדול יותר של תולדות הוונגוט, עליהן אתה פוסח בעליצות ("התחתן, התגרש..."), ותו לא. ההגהה (ולא הגיה - שהרי אינך מדבר והוגה, אלא כותב ומגיה) הבעייתית היא כבר עניינו של דובי.
דבר העורך העצבן 12598
דובי קננגיסר יום ב', 27/11/2000, 17:28
טוב, בסדר, קלטנו. טעיתי, פספסתי. קורה. מספיק להגיד לי פעם אחת - והנה כבר תיקנתי. כשמנסים לעמוד בדד-ליינים (אפילו אם הם דמיוניים), דברים כאלה קורים. אפשר לידע אותי באימייל, במקום לנהל על כך דיון שלם. מבטיח לתקן.

או שאולי גם אתם רוצים לשלול לי את הרשיון בגלל טעות אחת?

אם אני כבר בעסק - מישהו רוצה להחליף אותי?
אז זהו.
דבר העורך העצבן 12602
אסף ברטוב • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 27/11/2000, 19:55
אין דבר שמעצבן אדם עצבני יותר מאדם רגוע. ובכל זאת, הערה:

מצאת לנכון לבקש ממני לעבור על המאמר ולהגיה אותו. עברתי עליו, מצאתי את שתי הטעויות המביכות שציין יובל, ושלחתי לך הודעה אודותן. כל זה התרחש תוך פחות מרבע שעה מרגע שביקשת ממני. אף על פי כן, המאמר עלה בצורתו השגויה עוד לפני ההגהה, ונותר כך עד היום בצהריים לפחות.

מסקנה: חבל שהעלית אותו לאתר לפני שהגהת אותו בעצמך, או לפני שקיבלת את תוצאות הגהתי.
15176
האייל האלמוני יום ב', 29/1/2001, 15:49
שכחת את "ציפור כלא" הנפלא?
מה? 257595
נעם יום ו', 29/10/2004, 11:20
אף מילה על "אמא לילה"????
בינתיים קראתי את "יברך אותך אלוהים אדום רוזווטר", "עריסת החתול", "אמא לילה", "ארוחת בוקר של אלופים" והנני באמצע "הסירנות של טיטן", אבל בינתייים "אמא לילה" היה המשובח שבספרים...
אני גם ניסיתי לקרוא את "רעידת זמן" אבל אני חושב שהטעות הגדולה ביותר שלי היתה שניסיתי לקרוא אותו ראשון... אולי אני אחזור אליו מתישהו...
ממקצת הסיפורים שקראתי מאוסף "קופסת הטבק ממגומבו" אני לפחות קיבלתי הרגשה הרבה פחות צינית ואובדנית מבספריו האחרים של וונגוט. נראה כאילו הוא אפילו נותן לטיפה קלה של אופטימיות לברוח החוצה (בטעות בטח, הרי זה וונגוט).
אבל אולי זה רק אני, וצריך להוציא אותי להורג.
שבע 258747
נגה • בתשובה לנעם יום ד', 3/11/2004, 0:08
אכן טעות לקרוא את "רעידת זמן" מוקדם. במצב אופטימלי, נסה לקרוא אותם לפי הסדר - אם כי אפשר לוותר על Player Piano המנותק. אל תוותר על הספרים שוונגוט פירסם בשנות השמונים (אחרי שתסיים את הספרים המוקדמים) - אומרים שוונגוט של אחרי שנות ה-‏60 הוא בזבוז זמן, ואני לא מסכימה (ולא יודעת אם אני לבד במערכה של ההגנה על וונגוט המאוחר או לא).
שבע 258783
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לנגה יום ד', 3/11/2004, 8:18
אני מצטרף. לדעתי סדר טוב הוא לקרוא בהתחלה את "בית מטבחיים 5", "עריסת חתול" ו"אמא לילה" (ואח"כ את שאר הספרים המוקדמים), אבל גם שלושת הספרים של שנות השמונים (שעליהם אני יודע) "דיק הצלף", "גלפגוס" ו"זקן כחול" הם מוצלחים מאוד (בעיקר מומלץ לקרוא את "זקן כחול" אחרון, בגלל הסיום שלו). את "דיק הצלף" אני ממליץ לקרוא רק אחרי "ארוחת בוקר של אלופים", פשוט כי אז מכירים יותר טוב את הדמויות (כך גם עם "זקן כחול", אבל זה פחות חשוב).

"רעידת זמן" הוא כנראה הספר החלש ביותר של וונגוט שקראתי. אם כי לא קראתי את כולם.
הלך לעולמו 438524
גדי אלכסנדרוביץ' יום ה', 12/4/2007, 10:53
"הסופר והסאטיריקן האמריקני, קורט וונגוט, מת אתמול בלילה (ד') בניו-יורק בגיל 84."
הלך לעולמו 438560
easy • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ה', 12/4/2007, 16:12
שלחתי הבוקר דואל עם הקישור הזה למערכת האייל.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות