במציאות השברירית של המזרח התיכון שסביבנו, אירועים חסרי חשיבות לכאורה כמו ביקורו של פוליטיקאי במסגד אל אקצה יכולים להביא לתהפוכות בגורל עמים. איפה היינו היום אילולא אותו ביקור? דיונים בהשתלשלותם של אירועים שהתרחשו לו היו קורים בצורה אחרת הם לחם חוקו של ז'אנר המדע הבדיוני, אבל יותר ויותר היסטוריונים רציניים מתעסקים בהם, בעוד שבעבר הדבר נחשב לבלתי ראוי להיסטוריון הרציני.
במאמר זה אעסוק בנושא ההיסטוריה החלופית של עם ישראל ומדינת ישראל ואציג שורה של אירועים שהם לדעתי המכריעים בתולדותינו. חלק מאירועים אלו ידועים יותר וחלקם הרבה פחות, אך אם היו מתרחשים בצורה שונה היו יכולים להיות בעלי השלכות הרות גורל על כל מה שאנו מכירים.
1. נניח כי בשנת 700 לפנה"ס היה המלך האשורי סנחריב כובש את העיר ירושלים שבה צר על המלך היהודי המורד חזקיהו, ולא נסוג, כנראה כתוצאה ממגפה (או בשל התערבות אלוהית, כפי שטוען התנ"ך). במקרה זה, דומני כי קיים ספק רב אם הדת היהודית כפי שאנו מכירים אותה הייתה נוצרת, שכן עצם נסיגתו של המלך האשורי האדיר מהעיר הנצורה נראה כניצחון מרשים ביותר לאל היהודי, והוכחה להיותו עליון גם על המלך האשורי האדיר. ניצחון מוחלט של האשורים בתקופה זו היה מביא, כנראה, לקיצה של המסורת התנ"כית כפי שאנו מכירים אותה. במציאות המוכרת לנו, לעומת זאת, הנסיגה הביאה להתפתחות מואצת של הדת היהויסטית המונוטאיסטית ושל המקרא.
2. נניח כי לא הייתה גלות בבל בשנת 586 לפני הספירה. כידוע, גלות בבל הביאה להתפתחות משמעותית ביותר של הדת היהודית המונותאיסטית. ובכל זאת, מחקרים חדשים מראים כי לאמיתו של דבר ההגליה לא הייתה האירוע המשמעותי והמקיף־כל המתואר בתנ"ך, שכן לאמיתו של דבר, רוב העם כלל לא הוגלה אלא נשאר על אדמתו. הייתה זאת רק שכבה קטנה ביותר של כהנים ואצילים שהוגלו. עם זאת, קבוצה קטנה זו הביאה להתפתחויות עצומות ביהדות בתקופת שהותה בבל, התפתחויות שככל הנראה לא היו מתרחשות ללא ההגליה, ויתכן מאוד שבלעדיה, הייתה היהדות נשארת עוד דת לא חשובה בפינה נידחת של האימפריה הבבלית (ניתן להקביל אירוע זה לטיבטים, שהיו ממשיכים להישאר עם נידח בארצם, אלמלא גלתה קבוצה קטנה מהם כתוצאה מהכיבוש הסיני, והחלה להפיץ את הבודהיזם הטיבטי, לו יש השפעה וסמכות גדולים יותר מאי פעם ברחבי העולם).
3. נניח כי עזרא ונחמיה לא היו מגיעים לארץ ישראל. אין זה ברור עד כמה ספרי עזרא ונחמיה הם פרשיות היסטוריות אותנטיות (יש חוקרים שאף מפקפקים לחלוטין בעצם קיומו של עזרא ורואים בו המצאה של סופר). אם אכן ביצעו את המעשים המיוחסים להם, ובראשם הפרדה מוחלטת בין שבי בבל לבין "עם הארץ והשומרונים", כי אז ברור שהייתה זאת אחת ההחלטות החשובות ביותר, והשגויות ביותר, בתולדות העם היהודי. מעשיהם גרמו לשנאה קשה, ללא צורך, בין היהודים והשומרונים שנאבקו מעתה ואילך אחד בשני, בזמן שיכלו להתאחד לעם אחד ולהגביר את כוחם באופן משמעותי. השומרונים יכלו, לדעתי, לתרום רבות ליהדות. אך במציאות ההיסטורית, המאבק בין שתי הקבוצות רק התיש שלא לצורך את כוחותיהם.
4. נניח כי מרד החשמונאים היה נכשל. ההערכה במחקר כיום היא שגזירות המלך אנטיוכוס היו למעשה תוצאה של "מלחמת אזרחים" בעם היהודי, בין המתייוונים ששאפו להפיץ את העקרונות של התרבות היוונית ההלניסטית, ובין הקבוצות השמרניות ששאפו לשמור על הדת היהודית בטוהרתה. כתוצאה מהמאבק התפתחו ביהדות זרמים חשובים שונים שקודם לא היו קיימים בה, כגון הזרם האפוקליפטי, והוקמה הממלכה החשמונאית. אך ייתכן שאם המרד היה נכשל, כי אז היהדות כתרבות ייחודית הייתה נעלמת. לחלופין, יתכן כי הייתה נוצרת סינתזה מיוחדת במינה בין רעיונות היהדות ורעיונות ההלניזם, כפי שקרה מאוחר יותר עם הנצרות.
5. נניח כי המרד הגדול ברומאים לא היה מתרחש. עד לשנים האחרונות הייתה הנחה במחקר שהמרד הגדול היה בלתי נמנע כתוצאה מהפערים העצומים במעמדות החברתיים של האומה. מחקרים חדשים הראו שלאמיתו של דבר, הייתה זאת תקופה של שגשוג כלכלי, והמרד היה כל כולו תוצאה של רעיונות משיחיים אפוקליפטיים, כאשר כמה מושלים רומאיים הטילו שמן למדורה. אילו לא היה המרד הגדול מתרחש, כי אז כל הסיכויים הם שהנצרות הייתה נשארת עוד כת אזוטרית ביהדות, והיהדות הרבנית של יבנה (שהיא למעשה דת חדשה) ואיתה המשנה והתלמוד, לא הייתה קמה מעולם. העם היהודי היה ממשיך להיות מרוכז מסביב לבית המקדש והקרבת הקורבנות, והכוהנים, לפחות להלכה, היו ממשיכים להיות מנהיגי העם.
6. נניח כי מרד בר־כוכבא היה מתחולל בו זמנית עם מרד התפוצות. ב-115 לספירה פרץ בקהילות יהודיות שונות בתפוצות, כמו מצרים וקירני, מרד אכזרי של היהודים נגד הרומאים ושכניהם היוונים. מרד זה, שהיה מלווה במעשי טבח אכזריים משני הצדדים, הביא לחורבנן המוחלט של קהילות אלה. כמה שנים מאוחר יותר, ב-133 לספירה, פרץ ביהודה מרד בר כוכבא. מרד זה דוכא בידי הרומאים רק בקושי רב והביא לחורבן חסר תקדים ולכך שהיהודים ירדו מעל בימת ההיסטוריה כגורם דומיננטי במקום כלשהו. נשאלת השאלה מה היה קורה אם שתי המרידות היו מתנהלות בו זמנית? במקרה כזה, אם הדבר היה מתרחש בימי שיאה של הקיסרות בימי טריינוס או אדריאנוס, דיכוי המרידה היה קשה עוד יותר מכפי שהיה במציאות שלנו, אבל הוא היה מתבצע לבסוף, ולא מן הנמנע שהרומאים והיוונים הזועמים והמפוחדים היו מבצעים השמדת עם של ממש ביהודים שהוכיחו את עצמם כסכנה רצינית לעצם קיומם. לעומת זאת, אם מרידה מאורגנת כזאת הייתה מתרחשת בשלב מאוחר יותר בתולדות הקיסרות, לאחר שכבר החלה ירידתה - נניח, בימי אחד הקיסרים החלשים יותר כמו קומודוס או אלגבלוס - כי אז היה למרידה שכזו סיכוי טוב להצליח. דומה שהיהודים בחרו תמיד את הזמנים בהם הקיסרות הרומאית הייתה בשיא כוחה כדי למרוד - אם היו מחכים בסבלנות לסימני ההחלשות שלה, כי אז היו יכולים לקצור לבסוף את הפירות.
7. נניח כי מלך חמייר שבתימן, יוסף דו נוואס, היה מנצח את האתיופים בקרב בשנת 525. דו נוואס היה יהודי קנאי שנלחם בחרון אף בנוצרים הביזנטים והאתיופים עד שהובס לבסוף בידי האתיופים, ואלה שלטו בתימן זמן קצר לאחריו. אילו היה דו נוואס הקנאי מנצח, סביר מאוד שהיה מתחיל בפעולות גיור המוניות של שבטי הערבים בתימן ובחצי האי ערב (פעולות שבהן כבר עסק בקנה מידה קטן). האתיופים עצמם ניסו לעשות פעולות דומות של המרת דת בזמן שלטונם הקצר באזור, אך נכשלו בגלל ההבדלים התרבותיים והגזעיים בינם ובין הערבים. דו נוואס לא היה נתקל בבעיות מעין אלה, והוא היה מוצא בעלי ברית אדירי כוח - השבטים היהודיים של חצי האי ערב, שהיו עוזרים לו במלאכת השכנוע והגיור של הערבים. סביר להניח שבתוך כמה דורות אפשר היה להשלים את מלאכת הגיור של הערבים, וסביר להניח שאחד, מוחמד, היה הופך להיות לרב יהודי בתרבות היהודית החדשה שהייתה נוצרת.
8. נניח כי אנשי עם הכוזרים היו מנצחים את הרוסים. הכוזרים שלטו באימפריה עצומה ברוסיה של היום, שהייתה אחת המעצמות של הזמנים ההם. בשלב מסוים שליטי הכוזרים וחלק מהאוכלוסייה התגיירו. בשנת 965 הם הובסו בידי הרוסים (שהתנצרו זה מקרוב בידי הביזנטים), עליהם שלטו במשך זמן רב ותרמו רבות לתרבותם. כתוצאה מתבוסה זו ירדו הכוזרים מעל במת ההיסטוריה (אם כי יש הטוענים שהם אבות חלק מהיהודים האשכנזים). נניח כי דווקא הכוזרים היו מביסים את הרוסים בקרב המכריע ביניהם, או שהיו מקדימים את הביזנטים ומגיירים את הרוסים הפאגאנים. במקרה כזה, ניתן להעלות על הדעת שהרוסים היו מקימים קיסרות יהודית קנאית שהייתה משמשת כהמשך לקיסרות הכוזרית (במקום לקיסרות הביזנטית כפי שאירע בהיסטוריה שלנו) והייתה מהווה גורם מאזן לחליפות המוסלמית מצד אחד ולנוצרים הקתוליים והביזנטיים מצד שני.
9. נניח כי הרמב"ם לא היה יהודי. רבי משה בן מימון, הרמב"ם, ידוע לכל כגדול חכמי ישראל בימי הביניים ואף בכל הזמנים וכמי שתרם תרומה מכרעת לעיצוב פניה של היהדות. מה שידוע פחות (וגם זאת אנו יודעים רק מכתביו של סופר מוסלמי שאין סיבה לפקפק ביושרו) הוא שבצעירותו הרמב"ם התאסלם לזמן קצר כתוצאה מהרדיפות שנרדפו היהודים במרוקו. אם היה הרמב"ם נשאר מוסלמי, כי אז היו פניה של היהדות כיום שונים מאוד - סביר להניח כי היא הייתה מאבדת הרבה מהמרכיבים הרציונליים והפילוסופיים־הלכתיים שהרמב"ם הכניס בה, בעוד שהזרם המתנגד לזה של הרמב"ם, הזרם המיסטי־הקבלי, היה נהפך לדומיננטי לחלוטין.
10. נניח כי במאה ה-16 היה הרב הידוע המהר"ל מפראג מצליח לשכנע את הקהילות היהודיות האשכנזיות לאמץ את שיטת החינוך החדשה שלו שדחתה לחלוטין את הפלפול התלמודי שהיה מקובל אז, כמו גם היום, בשיטתו החדשה, שלצד לימוד יסודי יותר של המשנה שמה דגש על הכרת החכמות החיצוניות והמדעים שהחלו להתפתח בארצות הרנסאנס. אילו הייתה שיטתו של המהר"ל מתקבלת, כי אז הייתה נוצרת יהדות חדשה, פתוחה יותר לשינויים, שאנשיה מודעים היטב למדעים השונים. במציאות, מה שקרה הוא ששיטתו של המהר"ל לא נתקבלה, ונידחתה בפני השיטה המיסטית והמיתית של האר"י מצפת, שכל כולה היא דחייה של חשיבה רציונלית. המהר"ל נאלץ לספוג את ההשפלה האולטימטיבית ולהתהפך בקברו בכל פעם שמגיע לקבר מדריך תיירים חדש שמסביר שחשיבותו של המהר"ל היא בכך שהוא היה מקובל שיצר גולם...
לעומת זאת, אם היה המקובל האר"י מת בגיל צעיר מאוד, לפני שהספיק להפיץ את שיטתו הקבלית המיוחדת בקרב תלמידיו, שהפכו אותה לדומיננטית ברחבי העולם היהודי, עדיין הייתה הקבלה הופכת להיות דומיננטית בעולם היהודי, דרך שיטתו של איש צפת אחר - משה קורדוברו. אך ספק אם לשיטה קבלית זאת היו את אותה השלכות מרחיקות לכת כמו שיטת האר"י שהביאה ליצירת התנועות המשיחיות של שבתאי צבי ושל יעקב פרנק, ולהולדת החסידות.
11. נניח כי משיח השקר שבתאי צבי היה מסרב להתאסלם בפקודת השולטן המוסלמי. שבתאי צבי הצליח במאה ה-17 לסחוף אחריו את מרבית העם היהודי, שהאמין במשיחיותו. בשלב מסוים הוא נאסר בידי המוסלמים, ושבתאי צבי העדיף לבסוף להתאסלם מאשר להרגיז אותם. אך אפילו אז, עדיין היו רבים מאוד שהמשיכו להאמין במשיחיותו. נניח כי שבתאי צבי היה מסרב להתאסלם, ובמקום זאת היה קורא ליהודים למרוד ולהביא בכך לימות המשיח (כפי שהוצע לו על־ידי אחדים) - מעשה כזה היה עלול להביא לטבח המוני של יהודים בידי התורכים, ולחורבן של קהילות שלמות, שכן אין ספק שרבים מאוד היו הולכים אחריו בעיניים עצומות. שבתאי צבי עשה שירות גדול מאוד לעם היהודי בכך שהתאסלם ומנע בכך חורבן מעין זה.
12. נניח כי התנועה הציונית בראשות הרצל הייתה בוחרת באוגנדה ולא בפלסטינה כמקום להקים בו מדינה או אוטונומיה של יהודים. במקרה כזה, מושבה יהודית באוגנדה הייתה יכולה בהחלט לשגשג תחת השלטון הבריטי האימפריאלי, ובשלב מסויים לאחר נסיגת הבריטים מאפריקה אף לזכות בעצמאות. בחלופה אפשרית זו כבר דנתי בעבר במאמר "חוזה מדינת היהודים".
13. נניח כי מלחמת העולם הראשונה לא הייתה מתקיימת, או שהייתה מסתיימת בצורה שונה והתורכים היו נשארים כאדוניה של פלסטינה. במקרה כזה, עליות יהודיות מסוגים שונים היו נמשכות לארץ ישראל, אולם התורכים היו מוודאים כי היהודים בארץ יהיו חסרי כל שאיפות לאומיות, שהיו עלולות רק לפגוע במאזן השביר בין הלאומים שתחת שליטתם. הציונות הייתה נרדפת בידי התורכים בחרון אף, ואם היה איזה ארגון יהודי מעיז להרים יותר מדי את הראש, כי אז היה גורלם של היהודים בארץ ישראל עלול להיות כמו גורלם של הארמנים כאשר העזו להיות עצמאיים מידי לטעמם של הטורקים - גנוסייד.
14. נניח כי פנחס רוטנברג היה מחסל את לנין וסטלין. ב-1917 עמד בראש מנגנון הביטחון של משטר קרנסקי ברוסיה של לאחר מהפכת פברואר הדמוקרטית, מהנדס יהודי בשם פנחס רוטנברג. רוטנברג היה מהפכן חשוב לשעבר, שנודע בכך שחיסל אישית את האיש שפתח במהפכת 1905 - הכומר הנוצרי גאפון - לאחר שגילה שהוא סוכן כפול של המשטרה החשאית. כעת, ב-1917, המליץ למנהיג המשטר קרנסקי שיש לחסל את מנהיגי הקומוניסטים לנין וטרוצקי, לפני שיאיימו על קיום המשטר. קרנסקי הדמוקרט דחה בבוז את דרישתו של רוטנברג, ובכך הביא לחורבן משטרו. רוטנברג נמלט מרוסיה והקים בארץ ישראל את חברת החשמל. אילו הייתה הצעתו מתקבלת ברוסיה, כי אז לא הייתה מהפכה קומוניסטית ברוסיה על כל השלכותיה (כולל מלחמת העולם השנייה), וחברת החשמל בארץ ישראל הייתה מוקמת רק בשלב הרבה יותר מאוחר ללא כח רצונו האדיר ויוזמתו של רוטנברג.
15. נניח כי המנהיג היהודי טרוצקי היה גובר על סטלין במאבק הירושה לאחר מותו של לנין. במקרה כזה, היה המשטר הקומוניסטי מכפיל ומשלש את מאמציו להביא למהפכות קומוניסטיות בארצות אחרות. ברית המועצות הקומוניסטית הייתה ההופכת למדינה שנואה אף יותר משהיא הייתה במציאות שלנו, וסביר להניח שהאנטישמיות שהייתה נוצרת הייתה חזקה לא פחות, אם לא הרבה יותר, מאשר במציאות שלנו. להיטלר היתה סיבה כפולה ומכופלת להילחם בברית המועצות בראשות היהודי טרוצקי. מלחמה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות של טרוצקי הייתה בלתי נמנעת. השאלה היא אם לטרוצקי היה את כוח הרצון האדיר שהיה לסטאלין כדי להביא לניצחון. אך דומה שתפקידו המכריע ביצירת הצבא האדום יש מאין, ונצחונו על כוחות הלבנים תומכי הצאר בראשית שנות ה-20, הם אינדיקציה לכך שהיו לו את הכישורים להביא לניצחונה של ברה"מ במאבק כנגד הנאצים, ועם הרבה פחות כשלונות ואבדות מאשר סטאלין.
16. נניח כי המנהיג היהודי חיים ארלוזורוב לא היה נרצח. בשנת 1933 נרצח בחוף תל־אביב אחד המנהיגים החשובים ביותר של השמאל הציוני - חיים ארלוזורוב. רוצחו לא זוהה עד היום, אם כי יש הטוענים שהיו אלה חוגי הימין ויש הטוענים שהקומוניסטים ביצעו זאת. התיאוריה החביבה עלי, אישית, היא שהיו אלה שליחי המנהיג הנאצי גבלס, שביצעו זאת מאחר וארלוזורוב היה בעבר מאהבה של אישתו של גבלס. בכל אופן, סביר להניח שאם ארלוזורוב לא היה נרצח, הוא היה הופך למתחרה העיקרי של בן־גוריון, ואולי אף תופס את מקומו כמנהיג הישוב. אם כך היה קורה, אין לדעת אם הישוב היהודי היה זוכה בעצמאות, שכן לא היה לו את כוח הרצון האדיר של בן־גוריון, שתרם תרומה כה מכרעת לניצחון הישוב.
17. נניח כי ב-1941 היו כוחותיו של המצביא הנאצי רומל מביסים את האנגלים בעל־אלמין שבמצרים. במקרה כזה, הדרך לפלסטינה הייתה פתוחה בפניהם, ורומל לא היה מתקשה לכבוש את הארץ בעזרתם האדיבה של הערבים ומנהיגם הפרו־נאצי, המופתי החאג' אמין אל חוסייני. במקרה כזה, חלק לא קטן מהיהודים היו מתבצרים על הכרמל, בהתאם למה שנקרא "תוכנית מצדה", והיו נלחמים שם בנאצים עד טיפת דמם האחרונה. כל שאר היהודים היו נשלחים למות במחנות הריכוז.
אפשרות אחרת, רחוקה יותר, היא אם נניח שהיטלר היה מת במהלך המלחמה, והיו עולים מנהיגים מתונים יותר, היא שהם היו מחליטים להפוך את פלסטינה למעין מדגסקר, בה ירוכזו כל היהודים. במקרה כזה, היו מחפשים "יודנראטים" מבין המנהיגים המקומיים שישמשו כמנהיגים מטעם הנאצים. המתאימים ביותר לכך היו מנהיגי הלח"י, יאיר שטרן ועוזרו יצחק שמיר, שניהלו מו"מ עם הנאצים בראשית המלחמה. שמיר יכול היה להיהפך בשלב מסויים למנהיג הישוב מטעם הנאצים. אפשרות מקבילה היא שאדולף אייכמן, המנהיג נאצי שהכיר את היהודים יותר מכל אחד אחר, ואף ביקר בארץ ובשלב מסויים אף למד קצת עברית, היה מתמנה ל"נציב העליון" של הישוב, והממונה על ראש הישוב שמיר.
18. נניח כי בשנת 1948 היה הישוב היהודי מפסיד במאבק כנגד הצבאות הערביים וכנגד ערביי ארץ ישראל. במקרה כזה, סביר להניח שהייתה מוקמת מדינה פלסטינאית, שהייתה עומדת תחת השפעה חזקה מאוד של המדינות הערביות השכנות ש"הצילו" אותה. היהודים המובסים היו מועברים למחנות פליטים, והמדינה הערבית הייתה משתדלת מאוד לגרש אותם בחזרה לארצות מוצאם באירופה. אך ספק רב אם אלו היו מעוניינות לקבל אותם בחזרה, כך שמחנות הפליטים היהודיים היו עלולים להיהפך לתופעה של קבע.
19. נניח כי הסובייטים היו פולשים לישראל ב-1967. כיום ידוע, כתוצאה מגילויים של עריקים סובייטיים, כי לסובייטים היו תוכניות רציניות ביותר לפלוש לישראל בעיצומה של מלחמת ששת הימים, כאשר ברור היה שבעלי בריתם הערבים מובסים לחלוטין. הם לא עשו זאת, כנראה, מחשש מהתערבות ארצות הברית. כן ידוע שהפצצה הגרעינית הישראלית הייתה כבר מוכנה זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, ואף הושמעו טענות שיש להשתמש בה כנגד הערבים. סביר מאוד להניח שאם אכן היו הסובייטים פולשים לישראל, כי אז הממשלה הישראלית הייתה מגיעה למסקנה שעצם קיומה של המדינה נמצא תחת איום, הן מצד הערבים והן מצד הסובייטים, ומחליטה לעשות שימוש בנשק הגרעיני כנגד הסובייטים, או שלכל הפחות היה מושמע איום להשתמש בנשק הזה כנגדם.
חלופה דומה קיימת גם לגבי מלחמת יום הכיפורים - נניח כי הנשק הגרעיני היה מופעל בשנת 1973 כנגד צבאות הערבים. דיונים בנושא זה התנהלו בחוגי הממשלה ובמשרד הבטחון בימים הקודרים ביותר של מלחמת יום הכיפורים, אך לבסוף הוחלט, משיקולים שונים, שלא להשתמש בפצצה - גם בגלל שמצבה של ישראל טרם הגיע לידי יאוש. אם ישראל הייתה מחליטה להשתמש בפצצה, כי אז זה היה מביא לחורבן גרעיני של אזור ערבי כלשהו, ועלול היה להביא להתערבות סובייטית ישירה לצד הערבים, שהייתה עלולה להגיע עד כדי הספקת נשק גרעיני עבורם כנגד ישראל.
20. נניח כי הרבי מלובביץ' היה מכריז על עצמו בשנות ה-80 כמשיח. נראה שהרבי מלובביץ' אכן האמין כי הוא הוא המשיח, אם כי מעולם לא העז לאמר זאת בפה מלא כפי שעשו חסידיו אז והיום. אם היה עושה זאת, כי אז היו מתייצבים מאחוריו אלפי חבדניקים, ומצד שני היה נוצר פילוג ביהדות החרדית, שכן הליטאים, בראשות הרב שך, שונאו של הרבי, לעולם לא היו מוכנים לקבל אותו כמשיח (וסביר להניח שגם לא חצרות חסידים אחרות ומתחרות) . חסידות חב"ד הייתה עלולה למצוא את עצמה מוקעת מהעולם החרדי, והרבי היה עלול למצוא עצמו מוכרז כ"ישו" או שבתאי צבי חדש.
21. נניח כי ב-1982, זמן לא רב לאחר הפלישה ללבנון, הייתה ממשלת הליכוד מחליטה לספח את שטחי דרום לבנון למדינת ישראל. באותה תקופה היו דרישות נמרצות בכיוון זה מצד חוגים שונים של ארץ ישראל השלמה, שהזכירו ששטחים אלה היו שייכים פעם לשבטי ישראל. אם השטחים היו מסופחים לישראל, כי אז הייתה ישראל מוצאת עצמה היום במלחמה אכזרית פי כמה וכמה עם אירגוני החיזבאללה ואמל, כמו גם עם הדרוזים של לבנון, שהיו רואים את עצמם כמי שעסוקים במלחמת שחרור כנגד כובש.
22. נניח כי פרס היה ראש ממשלה בכל אחת מההזדמנויות שבהם הוא כמעט הגיע לתפקיד, אבל לא. סביר להניח שלא היינו מוצאים את עצמנו בבעיות שאנו נמצאים בהן היום.
23. אילו לא היה שרון נכנס להר הבית וגורם למהומות, כי אז הן היו פורצות בגלל עילה אחרת, ערפאת כבר הכין אותם, והיה מוצא במוקדם או מאוחר עילה כלשהי להביא לפרוץ מהומות...
|
קישורים
עוד על היסטוריה חלופית מתוך אתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטזיה
חוזה מדינת היהודים - מאמרו של אלי אשד
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש