כשהצ'לנית עשתה עיניים לגיטריסט 3288
מבט על ניסיונות לשלב מוזיקת רוק עם תזמורת סימפונית
בעשור הזהב של מוזיקת הרוק, בין אמצע שנות השישים לאמצע שנות השבעים, ניסו מספר מוזיקאי רוק לשתף פעולה עם תזמורות סימפוניות. בשיתופי הפעולה האלה נמתחו גבולות מוזיקת הרוק לכיוונים חדשים, והיה בהם גם ניסיון לקבל לגיטימציה ל"רצינות" מוזיקת הרוק, דרך החיבור למוזיקה הקלאסית.

הבה נכסח באך

שימוש בתזמורת כדי להעשיר את הצליל בתקליטי אולפן של להקות רוק היה נפוץ למדי בשנות השישים. על פי רוב, הדבר נבע משמרנות של חברות התקליטים ושל המפיקים המוזיקליים שלהן. שימוש זה בתזמורת היה טבעי לתקליטים של זמרים, אבל קצת פחות טבעי ללהקות. אבל כשזה עבד, זה נשמע נפלא, כמו באלבום המופת "פוראבר צ'יינג'ז" של להקת "לאב". היו להקות שגם ניסו להביא את צליל התזמורת לאולפן ולבמה בעזרת כלי נגינה חשמלי שנקרא מלוטרון, שהתבסס על עשרות סלילי הקלטה של תזמורת אשר הופעלו על ידי מקלדת פסנתר (מין סוג ראשוני של סמפלר).

בכיוון ההפוך, מספר להקות ניסו לנגן קטעים קלאסיים בסגנון רוק ובכלי נגינה חשמליים, כמו "מחול החרבות" בביצוע של להקת "פסל האהבה" או האלבום הראשון של להקת "אופרת הקבצנים". דוגמא בולטת לנסיונות אלה מהווה להקת "אמרסון לייק ופאלמר" שהקליטה ביצוע ליצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. קית' אמרסון הקלידן נעץ סכינים באורגן שלו, טיפס עליו ובעט בו, כדי להוסיף את המימד הכסאחיסטי של להקת רוק, אבל בבסיסו של דבר, הביצוע היה נאמן למדי למקור הקלאסי של היצירה. אמרסון הגיע מלהקת נייס (שהייתה להקה עוד לפני שהפכה לחברת היי־טק), שגם היא שלחה את ידה, עוד באמצע שנות השישים, בביצועים מודרניים לקטעים קלאסיים.

בואו ננגן ביחד

בשנת 1967 רצתה חברת התקליטים "דקה" להפיק תקליט שידגים את טכנולוגיית ההקלטה החדשה שפיתחה. היא פנתה ללהקת המודי בלוז, שהייתה מחלוצות השימוש במלוטרון, והציעה לחבריה להקליט גרסת רוק של הסימפוניה התשיעית של דבוז'אק. המודי בלוז, שכונו פעם "התזמורת הסימפונית הקטנה ביותר בעולם", נכנסו לאולפן, והצליחו לשכנע את המפיקים להקליט שירים שלהם במקום את דבוז'אק (זה כנראה הלך בערך ככה: "הוא כבר מת מזמן, לא באמת אכפת לו"). התוצאה הייתה אלבום קונספט מצוין ששילב קטעים מנוגנים על ידי התזמורת ועל ידי הלהקה, וקפיצת מדרגה בשילוב המוזיקלי שהוא הציג. מנהלי חברת "דקה" לא כעסו יותר מדי, בעיקר מכיוון ששיתוף הפעולה הניב את הלהיט הגדול ביותר של המודי בלוז: "לילות משי לבן".

בעקבות המודי בלוז הלכו להקות נוספות, כגון הפינק פלויד באלבומם "אמא לב אטום", שכלל יצירה שנוגנה על ידי תזמורת, גם בהופעות. גם להקת פרוקול הארום עיבדה כמה משיריה לתזמורת והוציאה לאור תקליט מוצלח בהופעה עם תזמורת. ההצלחה הובילה לסיבוב הופעות של הלהקה בליווי תזמורת. להקת רנסנס הלחינה וביצעה עם תזמורת גרסה משלה לסיפור שחרזדה (לא קשור לרימסקי קורסקוב, אבל כן להרון אל רשיד), וגם היא יצאה בעקבות האלבום לסיבובי הופעות עם תזמורת.

היהלום שבכתר

הדוגמה המוצלחת ביותר של שילוב בין להקת רוק לבין תזמורת סימפונית היא כנראה ה"קונצ'רטו ללהקה ולתזמורת" של להקת סגול כהה. את הקונצ'רטו כתב ג'ון לורד, קלידן הלהקה, והוא בוצע בהופעה בשנת 1969 ב"רויאל אלברט הול" בלונדון, עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית של בריטניה.

סגול כהה - קונ'צרטו ללהקה ולתזמורת

סגול כהה - קונ'צרטו ללהקה ולתזמורת



הקונצ'רטו מורכב משלושה חלקים. בחלק הראשון מוצגים הלהקה והתזמורת כהפכים מוחלטים. התזמורת, כדרכן של תזמורות סימפוניות, מנגנת וריאציות על נושא מסוים ופסטורלי. כמעט הקלישאה של מוזיקה קלאסית. אחרי כמה דקות מגיע ריצ'י בלקמור, הגיטריסט של סגול כהה, לוקח את המלודיה שהתזמורת ביצעה עם הקלרינט, ומטפל בה עם הגיטרה. הלהקה נכנסת לגרוב, וכדרכן של להקות רוק, מרעישה את הקטע לדעת. כמעט הקלישאה של להקת רוק. כאן מתחיל דו־קרב מוזיקלי. שני הצדדים מודיעים קבל עם ועדה שהם לא מתחברים. שמן ומים. הלהקה בכיסוחיה והתזמורת בעדינותה. כך, עד סוף החלק הראשון של הקונצ'רטו.

בחלק השני יש שני נושאים (הראשון מבוצע על־ידי קרן אנגלית, והשני על־ידי חליל), ובו שומעים דבר חדש: שני הצדדים גמרו לריב. הדו־קרב המוזיקלי של החלק הראשון לא הוביל אותם לשום מקום, והם כבר לא מנסים להראות מי יותר חזק. במקום זה, הם מנסים לשתף פעולה. עדיין, כל צד עושה את זה בכלים שלו – התזמורת הסימפונית בסגנונה, ומולה הלהקה עם הכלים של להקת רוק לטיפול באותן מלודיות (כולל שירה של הסולן איאן גילן). עדיין לכל צד יש מאפיינים משלו. אין "חיבור", אבל יש "שיתוף פעולה".

בחלק השלישי, האמביציוזי ביותר, נוצר חיבור מבריק בין הצדדים. ניסיון אמיתי לחבר את שתי היישויות הנפרדות, "תזמורת סימפונית" ו"להקת רוק", לישות אחת, "תזמורת סימפונית ולהקת רוק" במאפיין של קונצ'רטו, כמו – נניח – קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת. הכלים, הצלילים, הנגינה, הכל נוצק לתוך מרקם אחד שבו יש מקום טבעי לאורגן, לגיטרה ולתופים במסגרת הכללית של התזמורת שעל הבמה.

הקונספט של הקונצ'רטו מרתק: הלהקה מחד והתזמורת מאידך עוברות משני צדי המתרס אל תוך שיתוף פעולה מפרה. הקונצ'רטו לכן עומד בדרגה אחת מעל לכל הדוגמאות האחרות של רוק סימפוני. יש ביצירה הזאת גם אמירה מוזיקלית וגם ניסיון לבחון רעיון מוזיקלי דווקא במקום הכי קשה – על הבמה בהופעה, ולא באולפן.

כשנה לאחר ביצוע הקונצ'רטו ניסה ג'ון לורד להגיע לאותם מקומות ביצירה חדשה, "סוויטת התאומים". ביצירה הזאת כל חבר בלהקה קיבל סולו שמבוצע יחד עם תזמורת שמנגנת איתו ומולו בצורה אגרסיבית למדי. סטרווינסקי כנראה לא נכח בהופעה הזו, אבל רוחו עמדה אולי בפאתי האולם והנהנה בשביעות רצון. חברי הלהקה, מצד שני, חשו שג'ון לורד מנסה להשתלט על הלהקה, ומאבקי אגו העלימו את היצירה, עד שיצאה לאור שנה מאוחר יותר, בביצוע שונה, כאלבום סולו של לורד.

להקות רוק מתאפיינות הרבה פעמים במאבקי אגו. מי שקרא את "מוזיקה שקולה" של ויקראם סת היה רוצה לחשוב שדברים מתנהלים באופן מעודן יותר בין נגנים קלאסיים, אבל להוותנו, "המרחק הנכון" של בתיה גור מספק קצת פרופורציות מן העבר השני. מכל מקום, שיתופי הפעולה של סגול כהה עם תזמורת נזנחו על רקע המאבקים הללו, עד שבסוף שנות התשעים יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שכלל גם את ביצוע הקונצ'רטו. כשלושים שנה לאחר שנכתב, אבדו התווים מזמן, אך מוזיקאי מעריץ של הלהקה שיחזר בעבודת נמלים את התווים והעיבודים מתוך סרט הטלוויזיה שהנציח את הביצוע המקורי.

באותו הזמן, בארץ הקודש

להקת הצ'רצ'ילים, שהושפעה רבות מהנעשה באנגליה, ניסתה את כוחה בשיתוף פעולה דומה בישראל של שנת 1969. המוזיקאי הקלאסי נועם שריף, ששיתף פעולה עם הצ'רצ'ילים באלבומם הראשון, הציע לזובין מהטה, המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, להפיק הופעה משותפת בהיכל התרבות. מהטה חשש מתגובות עוינות של קהל המנויים, וכדי לעדן את שיתוף הפעולה, הופיעה הלהקה תחילה בנגינת רוק של קטעים קלאסיים, ולאחר הפסקה במופע, ניגנה התזמורת. מאוחר יותר יצא לאור גם תקליטון עם שני קטעים בנגינת הלהקה, שנקרא "צ'רצ'יל סבסטיאן באך".

הצ'רצ'ילים - צ'רצ'יל סבסטיאן באך

הצ'רצ'ילים - צ'רצ'יל סבסטיאן באך



היה נחמד

רוב הדוגמאות שנסקרו כאן שייכות לתקופה שבין סוף שנות השישים לתחילת שנות השבעים. למעט כמה מקרים יוצאי דופן (למשל "רפסודיה בוהמית" של קווין) הלהקות, וגם התזמורות, זנחו כנראה את החיפוש הניסיוני אחר שיתופי פעולה יצירתיים. מוזיקת הרוק עצמה של אותה התקופה עברה קאנוניזציה, ונהוג להתייחס אליה, עם או בלי תזמורת, כ"רוק קלאסי". על המדף נשארו כמה תקליטים מעניינים ושונים במשהו. היה נחמד.
קישורים
אמרסון לייק ופאלמר - האתר הרשמי
המודי בלוז - האתר הרשמי
סגול כהה - האתר הרשמי
הצ'רצ'ילים - מאתר mooma
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

נחמד, אבל.. 559309
סקירה נחמדה, אבל לא מדוייקת ומחסירה הרבה אבני דרך, והנה רשימה חלקית מן הזכרון: יצירות רבות אחרות של רנסנס (ושחרזדה כן מתבסס על רימסקי קורסקוב), אפריל של סגול כהה, להקת בנה של אפרודיטה, והלהקה האיטלקית המצויינת I New Trolls
נחמד, אבל.. 559320
מסכים, ובהקשר עקיף - גם היום יש להקות שמשלבות כלי נגינה קלאסיים עם מוסיקת רוק, הנה כמה שמות שעלו לי עכשיו:

להקות מטאל רבות מאוד שיש להן פסנתרנים/קלידנים למשל sonata arctica:
http://www.youtube.com/watch?v=5A4WoHxL3GQ (שילוב יפה מאוד בין גיטרה לקלידים)

להקת הפאנק yellowcard שמשלבת בהרכבה כנר:
להקת המטאל apocalyptyca שהם בכלל ארבעה צ'לנים:
http://www.youtube.com/watch?v=x97f-_y93a0 (ביצוע של fade to black של מטאליקה)
נחמד, אבל.. 559331
להקות מטאל סימפוני יש למכביר. כמה דוגמאות:
ת'ריון - http://www.youtube.com/watch?v=wvIW2dVv8GU
סימפוני אקס - http://www.youtube.com/watch?v=CbQuY3hw7us
האגרד, שמשתמשים (כמעט?) בלעדית בכלים קלאסיים - http://www.youtube.com/watch?v=J_HGCDJshto
גם שת"פים בין להקות מטאל לתזמורות קלאסיות לא נדירים:
רייג' ופילהרמונית כלשהי מפרו - www.youtube.com/watch?v=_KGRvkjSRGw
וכמובן, מטאליקה והפילהרמונית של סן פרנסיסקו - www.youtube.com/watch?v=k9KvGlMJh5A
נחמד, אבל.. 559334
וגם מיוז, במידה מסויימת. הנה שיר פשוט נפלא:

שימו לב לקטע המתחיל ב-‏3:07.
נחמד, אבל.. 560418
לא הכרתי את Trans-Siberian Orchestra [Wikipedia] עד לפני שבוע, אבל הם מתאימים די בדיוק לנושא המאמר.
פיטר האמיל 560716
זה הזכיר לי את התקליט Over. הנה שתי דוגמאות: סתיו עם רבעיית/שלישיית מיתרים שלפעמים מזכירה שוברט ולפעמים כלייזמר. הצד הקרוב של המראה, עם תזמורת כלי קשת שכשהקשבתי להם אתמול נשמעו לי דווקא קצת כשילוב בין שומאן או בראהמס ו-וואגנר (נובמת).
איזה כיף שוב להתווכח איתך על מוזיקה :) 559366
באיזשהו שלב בחיי הבנתי שרוק ותזמורת סימפונית לא רק שאינם מתחברים (טוב, מוזיקלית כמובן שאפשר לחבר ביניהם, אבל גם בקלאסי וגם ברוק יש עקרונות אסתטיים חשובים ממוזיקה), אלא הם מהרבה בחינות מושגים שמנוגדים עקרונית, ולכן השילוב ביניהם חייב להיות מוצדק מעין כמוהו בכדי שיוכל לחמוק ממלכודת הקיטש והפלצנות.
יש כמה כאלה (אטום הארט מאדר, למשל), רובם מחטיאים את המטרה לשני הכיוונים ויוצרים מוזיקה שהיא לא מרשימה לא כסימפונית וגם לא ממש כרוק, והדבר הכי טוב שאני יכול לומר עליהם הוא שיש מאחוריהם כוונות טובות ותמימות. זה הקונצ'רטו של דיפ פרפל בעיני.
בכל הנוגע לליווי תזמורתי של מוזיקת רוק, זה כבר לגופו של עיבוד. פוראבר צ'יינג'ז משוטט בספירות גבוהות שדורשים כינורות וחצוצרות, ולכן הם שמה בצדק.

תביא עוד...
שם שם 559367
איזה כיף לקרוא 559378
לי דווקא ברור שכזה מאמר לא יכול להקיף את כל הדוגמאות, ואפילו לא הדוגמאות המוכרות ביותר, אלא בעיקר את אלו החביבות במיוחד על המחבר.

נהנתי מאוד.
איזה כיף לקרוא 559381
ואני בהחלט מסכים. אני מקווה שבתגובות יהיו עוד דוגמאות
התוספות שלי 559564
תודה לאבי על המאמר המעניין. לא הכרתי את רוב הקטעים.

פרנק זאפה הקליט באמצע שנות השמונים שני אלבומים עם התזמורת הסימפונית של לונדון. לא שמעתי אותם אף פעם, אבל אם אני מבין נכון, לא משתתפים בהם גיטרות, תופים וכו', אלא הם עיבודים סימפוניים של קטעים קודמים של זאפה. באוטוביוגרפיה שלו זאפה מספר עד כמה תהליך ההקלטה של התזמורת היה מתסכל ובעייתי - גם בפרוייקט הזה, וגם בשני פרוייקטים דומים קודמים עם תזמורות אירופאיות אחרות, שאחרי שהשקיע בהם המון זמן וסכומי עתק, התמוטטו לפני שהגיעו לשלב ההקלטה. בהמשך האוטוביוגרפיה הוא מספר עד כמה הסינקלוויר הציל אותו מבעיות דומות מאוחר יותר.

בגרסה המוכרת של The Long and Winding Road של הביטלס משתתפת תזמורת שלמה. את התפקיד שלה הלביש על ההקלטה המקורית, הצנועה הרבה יותר, המפיק פיל ספקטור, דבר שהיה למורת רוחו של פול מקרטני, ויש הטוענים שהחיש את פירוק הביטלס. רק יותר מ-‏30 שנה לאחר מכן יצאה לאור הגרסה ה"מקורית" של השיר, במסגרת האלבום Let it Be Naked.

לשלמה גרוניך יש את "אל נא תלך", שמבוסס על פרלוד של באך. לא מצאתי ברשת את הגירסה מ"מאחורי הצלילים", שנדמה לי שהיא המוכרת יותר, אבל הנה הגירסה מ"למה לא סיפרת לי?", שהיא בעלת עיבוד עשיר יותר.

אמנם המאמר עסק בחיבורים בין רוק למוזיקה קלאסית, אבל הנה מה שיש לי להוסיף על חיבורים בין ג'אז למוזיקה קלאסית. היצירה Rhapsody in Blue של גרשווין נחשבת לאחת מאבני הדרך של הג'אז, אבל תהרגו אותי אם אני מבין למה - נכון שיש קצת קווים בלוזיים במלודיה, אבל מה עם כל השאר?

חשבתי שאוכל להיזכר בקלות בהמון הקלטות של מוזיקאי ג'אז עם תזמורת סימפונית שלמה, אבל הדוגמא היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא האלבום הלא כל כך מוכר Apocalypse של ג'ון מקלפלין, שהוקלט עם התזמורת הסימפונית של לונדון.

אם מדברים על מוזיקה קלאסית בביצוע ג'אזי, אז יש את הסווינגל סינגרז ואת קלוד בולינג; בשני המקרים מה שמתקבל, לטעמי, זה ג'אז אשכנזי לפלפי ומעצבן. במסגרת הנסיונות היותר מעניינים יש את "פנטזיה כרומטית" של באך בביצוע סולו של הבסיסט ג'קו פסטוריוס, ואת אחד הפרלודים של באך בביצוע סולו של נגן הבנג'ו ג'אז (!) בלה פלק (Bela Fleck). פסנתרן הג'אז קית' ג'ארט הקליט את "וריאציות גולדברג" ואת "הפסנתר המושווה" של באך (מה יש לכל מוזיקאי הג'אז האלה דווקא עם המוזיקה של באך?); משום מה תמיד חשבתי שאחת מההקלטות האלה שלו היתה בין אלה שנשלחו לחלל על גבי ה-Voyager, אבל עכשיו אני רואה שמדובר בביצוע (הראשון) של גלן גולד ל"וריאציות גולדברג".

נראה לי שאחוז נגני הג'ז שהתחילו כמוזיקאים קלאסיים גבוה הרבה יותר מאחוז נגני הרוק שהתחילו כמוזיקאים קלאסיים. הדוגמא הכי טובה היא אולי החצוצרן וינטון מרסליס, שלא אתפלא אם הוא המוזיקאי היחיד שזכה באותה שנה בגראמי גם בקטגוריה קלאסית וגם בקטגוריית ג'אז (והוא עשה את זה פעמיים, בשנתיים עוקבות). מוזיקאית ג'אז פנטסטית עם שורשים קלאסיים, שלדעתי לא זוכה להכרה הראויה, היא הפסנתרנית לין אריאל. בכיוון השני, דניאל ברנבוים הקליט אלבום מחווה לדיוק אלינגטון; בואו נאמר שסווינג זה לא הצד החזק שלו.

אצלנו בארץ, ירון גוטפריד (הבן של דני גוטפריד), שאני זוכר אותו בתור פסנתרן ג'אז מוכשר כמו שד בתקופת הצבא שלו, הפך למוזיקאי קלאסי כמעט פול טיים. נגן הבס אלי מגן התחיל בשנות השבעים בתור רוקר, אבל בעשורים האחרונים מתמקד כמעט רק במוזיקה קלאסית (הוא נגן קונטרה-בס בתזמורת הפילהרמונית) ובג'אז.

בשנות השמונים שודר בטלוויזיה חידון מוזיקלי קלאסי בשם "אלגרו", שהנחה יצחק שמעוני (מישהו יכול לדמיין משהו דומה קורה היום בפריים טיים?). בתוכנית השתתפה באופן קבוע תזמורת קלאסית, מן הסתם תזמורת רשות השידור, והמנצח שלה היה בחור צעיר למדי אז, שניגן גם פסנתר ג'אז. אני כבר יומיים מסתובב עם השם שלו על קצה הלשון, אבל לא מצליח להיזכר. מי יעזור לי?
התוספות שלי 559567
יצחק שטיינר
התוספות שלי 559576
סוף סוף אנחנו יודעים איך קוראים לך.
התוספות שלי 559587
וואלה - תודה.
התוספות שלי 559581
ברפסודיה בכחול של גרשוויין יש השפעות של מוזיקה יהודית, חזנות ותפילות.
התוספות שלי 559586
אם מזכירים את גרוניך ובאך, אז פרט לפרלוד מספר אחת יש גם את הקטע הזה, בו הוא מתארח אצל חלילן רוק (שהוא לא שם טוב לוי).
התוספות שלי 559595
אפרופו "בורה" הנ"ל של ג'טרו טאל - קראתי לא מזמן איפשהו שאיאן אנדרסון (המנהיג והחלילן של הלהקה) אמר שהוא לא עשה עניין מכך ש-Hotel California של האיגלז "מבוסס" על We Used To Know של ג'תרו טאל, כשם שאחרים לא עשו עניין מכך ש"בורה" מבוסס על הבורה במי מינור של באך.
התוספות שלי 559666
'
אפרופו מלון קליפורניה - עד לפני שנה לערך היו קישורים לגירסאות שונות ברשת. פתאום כולן נעלמו. היש מוצא?

{תודה על הלינק לג'תרו טאל. זה בהחלט נשמע כמו אותו רעיון מוזיקלי]
התוספות שלי 591498
אפרופו ג'טרו טאל - יש אלבום שלם שלהם עם הסימפונית של לונדון, שיר אחד לדוגמה:
התוספות שלי 591499
כשם שגם האיגלז לא עשו עניין מ''יושב בסאן פרנסיסקו על המים''.
התוספות שלי 591500
סליחה - ''יושב על הגדר'' כמובן...
התוספות שלי 559598
:-) "ג'אז אשכנזי לפלפי מעצבן", אהבתי את ההגדרה, זה מתאר בדיוק את ההרגשה שלי כשאני שומעת את הסווינגל סינגרס או כל הלהקות בנות ימינו שעושות אותו דבר ומנגנות על העצבים.

ג'וני מיטשל היא עוד דוגמה למוסיקאי שעבר מרוק‏1 לג'אז.
(האוזניים שלי אוהבות אותה יותר ב Rows and flows of angel's hair, אף שכבר בשיר הזה הביצוע שלה נוטה לג'זי, ואחרים ביצעו את השיר הזה יפה ממנה...)
ועוד אחד הוא בוז סקגס.

-----

1 אני מסייגת כי אני לא יודעת מה זה רוק. אפילו ויקיפדיה לא עוזרת, נדמה שכל מה שיש בו גיטרה חשמלית הוא רוק, או לחילופין כל מה שנוצר אחרי 1950 הוא רוק או פולק-רוק או ג'ז-רוק או מה-שלא-יהיה-רוק, או לחילופין רוק הוא כל מה שמרגלית צנעני אומרת שהיא שרה.
התוספות שלי 559615
וצריך להוסיף לחיבור של ג'אז ומוסיקה קלאסית גם את צ'ארלי פארקר וכלי מיתר. וגם את פסנתרן הצרפתי ז'אק לוסייה, שהיה חלוץ בנגינת באך בסגנון ג'אז.
התוספות שלי 588165
גיליתי את האוצר הקטן הזה, תקליט בו האחים סטיב וג'והן האקט מבצעים עיבודים לחליל וגיטרה של יצירות אריק סאטי. הנה ביצוע בהופעה של גנוסיין מס. 1.

סטיב האקט היה גיטריסט בלהקת ג'נסיס, ותקליטי הסולו שלו משלבים פולק, רוק וקלאסי.
התוספות שלי 588166
איזה יופי!

האם החליל שהוא מנגן עליו שם הוא חליל רגיל או משהו מיוחד?
על פניו זה נראה כמו חליל רגיל שיש לו איזה גשר מעקם, שיוצר מנח יותר נוח לידיים (ונשאלת השאלה, אם אכן כך, למה לא עושים ככה את כל החלילים? זה באמת נראה יותר נוח),נכון?
התוספות שלי 588631
אם כך, אני מניח שתאהבי גם את "ווראיציות/ווריאציות גולדברג" של פסנתרן הג'אז דן טפפר. הוא מנגן את הווריאציות של באך בביצוע קלאסי ואחרי כל ווריאציה מנגן אימפרוביזציה משלו.
התוספות שלי 588633
איזה יופי!
התוספות שלי 589679
ברוח הימים החג הללו, של אחווה, שלווה ושלום. התזמורת הטראנס-סיבירית היא להקת רוק כבד/מתקדם או רוק סימפוני שנוהגת לשלב תזמורת סימפונית גדולה. הם בעיקר ידועים בשל טרילוגית חג-המולד (כריסטמס בלע"ז), אך יש להם גם תקליט המוקדש לבטהובן. "קנון חג-המולד" שלהם מזכיר את הצ'רצ'לים מנגנים באך.
התוספות שלי 591496
עוד סאטי. קטע בשם "אדון הקטיפה האפורה", הכינוי של אריק סאטי, שאיננו אלא ז'מנופדי מס. 1 בעיבוד של פאסקל קומלאד לפסנתר, פסנתר צעצוע וצעצועים אחרים. היום היו אומרים שהתקליט משנות ה-‏80 הוא מוזיקה פוסט-קלאסית, עם הנטיה לצמצם של המוסיקה הקלאסית למינימום ההכרחי. אגב, כשחיפשתי את הביצוע מצאתי שקומלאד הקליט עם רוברט וויאט את "שיר ספטמבר" שהלחין קורט ווייל. ואם בקטיפה עסקינן, כריסטיאן פרדריקסון הוא נגן וויולה אמריקאי שמשתתף בהרכבי רוק, כמו חביבנו המלנכולי ג'ון קייל. פרדריקסון גם כותב מוסיקה קאמרית אבל מזוית מזוית מודרנית. הנה קטע קצרצר מהמוזיקה שהוא כתב למופע "הציפור הצבועה" המשלב פסנתר וכלי מיתר קאמריים עם אלמנטים אלקרוניים, גיטרה וכלי הקשה (לצערי, לא מצאתי את הקטע בשלמותו).
התוספות שלי 559602
ואם מדברים על ג'אז ישראלי, אז אי אפשר בלי אבותיו המייסדים והגירסא שלהם לדיבסי
למה לא אמרת לי? 559943
"אל נא תלך" - באמת הכרתי היטב את הגרסה של "מאחורי הצלילים", ועוד ביצוע או שניים חדשים (וחלשים) יותר, והוא תמיד נראה לי לא יותר מתרגיל חביב, עד שהאזנתי להקלטה ב"למה לא אמרת לי?", ופתאום גיליתי יצירה שלמה ונהדרת.
למה לא אמרת לי? 559993
יש גם ביצוע יחד עם פופיק ארנון באלבום שלו.
התוספות שלי 561258
מכיון שהזכרת נגני ג'אז ובאך אז קבל אחד, Jacques Loussier.
ekseptions 559577
בצעירותי כבשה את העולם בסערה להקה הולנדית בשם ekseption [Wikipedia] שכבשה את גלי האתר (ככה קראו לזה אז) בסערה עם ביצוע לחמישית של בטהובן שזכה לפופולריות הרבה יותר גדולה ממה שלודוויג ואן הכיר עד אז (לפחות בסביבתי).

הם ביצעו עוד הרבה קטעים קלאסיים - זכור לי דווקא air מסוויטה שניה (או שמא שלישית?) של באך.
הביצועים לאו דווקא מלאי השראה - במבט לאחור דומני שהם נופלים כמעט בכל אספקט מהמקור, ולא תמיד מוסיפים הרבה (מצד שני אלמ"מ‏1), אבל הם הנגישו כמה קטעים קלסיים להרבה אנשים שלא היו קרובים לעניין.

___
1 אני לא מבקר מוזיקלי
ekseptions 559588
לחמישית של בטהובן יש גם ביצוע דיסקו שהיה מפורסם למדי בזמנו.
ekseptions 559591
והיה גם ואלדו דה לוס ריו (נדמה לי שכך קראו לו, אין לי חשק לגגל) שהביא את הסימפוניה ה40 של מוצרט למצעדי הפיזמונים.
ekseptions 559609
סוויטה שלישית בהחלט (פרק שני).
ekseptions 588253
אמרו במאמר פרוקול הארום, ואמרת air, אבל לא ראיתי שקישרו למה שאז תורגם בזמנו לבהיר יותר מחוורון
גאז וקלאסי 561186
שלום לכל המתכתבים - אשמח להפנות אתכם לאתר שלי בו יש הרבה יצירות שכתבתי בהשראת בארוק, רנסנס ועוד המשלבות בין קלאסי וגאז ומבוצעות בכל רחבי העולם
www.yarongottfried.com

קשה להיות ים 595367
היום גיליתי פנינה נדירה: גרי אקשטיין עם הרכב סימפוני (?), בהיכל התרבות בת"א, 1978, שר את הלחן שלו לשיר "קשה להיות ים" של אלתרמן. הנה. לא הכרתי את השיר, הלחן, או הארוע.
קשה להיות ים 595389
מקסים, תודה. גם אני לא הכרתי כלל.
הו לורד, איזו אבדה 599944
ג'ון לורד נפטר בגיל 71. יהי זכרו ברוך.
הו לורד, איזו אבדה 610246
אתמול (29.12.12) לפנות בוקר שמעתי חלק מהתוכנית "כל ההתחלות" עם אלי לפיד. "כשרוק פגש בקלאסי" שמוקדשת לג'ון רוק. בפתיח שומעים את לורד (אני מניח) מנגן את "ילד בזמן" (אולי הביצוע הזה). בין השאר לורד מספר על סוויטה To Notice Such Things שכתב לזכרו של חברו הסופר ג'ון מורטימר (ראמפול).

נדמה לי שהתוכנית זמינה רק למשך שבוע (לא ברור לי למה, ובכלל מדוע תחנות הרדיו בישראל לא מציעות פודקסטים כמו תחנות בחו"ל).
הו לורד, איזו אבדה 610247
"ג'ון רוק"? איזה שיבוש חינני.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים