 |
פנטסיה 2000 | 248 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ראשית, רציתי לציין שגם אני ראיתי את Fantasia 2000 (פעמיים - פעם ב-IMAX בלונדון, והיה מדהים, ופעם ברב-חן בירושלים, ודווקא היה צליל מצוין) ונהנתי למדי (ואגב, אני ממליץ בחום על Allegro Non Tropo האיטלקי, פרודיה מבריקה על פנטסיה). שנית ובעיקר, יש לי טענה מסוימת - למרות שמדובר במאמר אינפורמטיבי למדי, לי הוא נקרא כמו חוברת פרסומית שהוציאה דיסני: אינפורמטיבי, אבל לא מעמיק. זו איננה ביקורת סרטים, זהו תיאור סרטים. מר כהן מספר לנו איזה קטעים יש בסרט, אבל מביע את דעתו במעט מאוד נקודות (איכות אנימצית המחשב, חוסר הסיפוק מהאינטרפטציה לחמישית של בטהובן ואהבתו לשני קטעים), וגם כאן בצורה שטחית. כאשר אני קורא (וכותב) ביקורת על סרט, אני מעדיף שהיא תכלול משהו מעבר לחוות דעת פשוטה ותיאור מסוים. היא צריכה לכלול ניתוח כלשהו של הסרט, מידע שאינו זמין לצופה בצורה ראשונית, או דרך מחשבה חדשה. נכון, אני מעדיף לקרוא ביקורת כזו אחרי שכבר ראיתי את הסרט (כדי שאוכל לגבש את דעתי בעצמי), אבל אם המבקר הצליח להעיר פינות בסרט שלא שמתי את ליבי אליהן, כה לחי וחזק ואמץ. אם לא, אני יכול לשאול חברים אם שווה לראות אותו, כי המבקר לא תרם לי דבר ייחודי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מה שכתב ירמי פינקוס (כמדומני מאייר) בעיתון "העיר" של סוף השבוע הזה. ביקורת שלילית למדי של הרמה האמנותית והאידיאולוגית גם יחד, עם פירוט וסקירה היסטורית של התפתחות אנימציית דיסני לדורותיה. מעניין ביותר, ואני ממליץ לקרוא בקרוב, כיוון שלא ידוע כמה זמן תישאר הכתבה בכתובת זו (אחר-כך ניתן יהיה למצאה דרך "ארכיון העיר" אולם זה ידרוש יותר חיפוש...). הכתובת: בברכה, - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הטוב ביותר בעיני בסרט (המקורי. את החדש עדיין לא ראיתי.) היה דווקא ''מפצח האגוזים'' מאת צ'יקובסקי, שאותו לא הזכרת, וגולת הכותרת בו היה בעיני עם הדגים ובועות המיים. גאוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי בסרט פנטזיה 2000 ובכל הכנות קשה לי להבין את חזות האופוריה הכללית מהסרט. באופן כללי זה נראה לי סרט שראוי להרבה מאוד ביקורת. בתור התחלה זה סרט מאוד קצר - שעה ועשרה. אני מודה שזה לא נעים להיות קטנוני לגבי זמן, אבל קשה לי להבין מדוע דיסני בחרו לתת תמורה כל כך עלובה מבחינת זמן מסך לקהל שמשלם את כספו (הטוב?). דיסני מפיקים כל שני סרטי אנימציה כמעט כפולים באורכם ומורכבים הרבה יותר מבחינת רמת האנימציה ברבים מן הקטעים בפנטזיה כגון (רפסודיה בכחול או שוליית הקוסם או גם קרנבל החיות). מעבר לכך, בקונספט עצמו של הסטרווינסקי בג'ינס, נוסח הפילהרמונית הישראלית, יש זילות המוסיקה הקלאסית. הזדעזעתי לגלות שהפרק הראשון בסימפוניה החמישית של בטהובן נחתך ללא רחם. עוד יותר הזדעזעתי כשהסוויטה של ציפור האש (במקור מורכבת משבעה קטעים) נחתכה לקטע אחד מההתחלה ולאחריו שלוש מהסוף, כאשר גם אלו חתוכים בפנימיותם בצורה חסרת רגישות. עושה רושם כאילו אנשי דיסני אינם סומכים על סבלנות הקהל, והם מרגישים צורך לספק לו היילייטס מתוך היצירות. לספק את הקטע הראשון מהסימפוניה החמישית זו פופוליסטיות, לספק את הקטע הראשון חתוך כתינוק יהודי בן שמונה ימים זה ברטואליות ברברית ואמריקאנית. בנוסף לכך הסיומים ההפי-אנדיים מוסיפים לעצבים, ומעבר לכך האנימציה שהיא פעמים רבות חסרת השראה. קטעי הלבלוב הם מעבר לכל פרופורציה - האנימטורים של דיסני אוהבים להניח לעולם כולו ללבלב בפנטזיה של אופוריה איג'קולרית אוניברסלית ומחליאה. אותי זה מגעיל - באופן כללי - זהו סרט סכריני להחריד. גם בהשוואה לסרטי דיסני אחרים. כן אהבתי את המשמועים של רבים מהקטעים: שוליית הקוסם נדמה בעיני קטע אדיפלי בו מיקי, הילד, ממרה את פי הוריו, ולבסוף לומד להפנים את מרות האב. הקטע על תיבת נוח הזכיר לנו שתיבת נוח הייתה המקרה המבוסס ביותר של אחווה בין בני האדם לחיות. חבל רק שהנושא לא פותח על ידי מאיירי דיסני. בקיצור למי שמעוניין בסרטי אנימציה הייתי ממליץ את הסרטים האינטליגנטיים והמצחיקים פי כמה של פיקסאר (צעצוע של סיפור אחד ושניים, באג לייף) ולמי שמעוניין באנימציה מאויירת הייתי ממליץ לקחת סדנה בדמיון יצירתי, או לצפות באלגרו נון טרופו. לא מדיסני תבוא הישועה. עידו הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מהביקורת שהצגת - מוצדקת. אולם כמי ש (א) לא הכיר כמה ההיצירות הנ"ל (בפרט, ציפור האש), ו (ב) לא ראה את "פנטסיה" המקורי, נהנתי מהסרט. ציינתי שאני מניח כי מי שמכיר את המוזיקה טוב ממני עשוי היה להנות פחות. לגבי "פיקסר": אישית, אני לא חובב גדול של אנימציה ממוחשבת - או לפחות, אני מעדיף אנימציה "עבודת יד". האנימציה של דיסני *מנסה*, לפחות, להראות 'אנושית' מבחינה זו; אצל פיקסר, הריאליזם הוא המטרה הנעלה ביותר. עניין של זמן עד שפיקסר (או מתחריהם) יוכלו להפיק סרט יציר-מחשב שלא ניתן יהיה להבדיל, ויזואלית, בינו לבין סרט מצולם. אולם בהתחשב בעובדה שזהו היעד (המוצהר?) שלהם, אינני נהנה במיוחד מהאנימציה בסירטיהם (מה שלא מפריע לי להנות מההומור, העלילה, וכו' - ראיתי, מתוך הרשימה שציינת, רק את 'באג לייף'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניינת הערתך בנוגע לכך שבסופו של דבר יוכלו פיקסר (או כל חברה אחרת, לצורך העניין) ליצור אנימציה שלא ניתן יהיה להבדילה מאנימצייה שמצוירת באופן ידני - נראה שזהו סוג של מבחן טורינג* מורחב, עם ויזואל יציר-מחשב במקום אודיו יציר-מחשב, למרות שלפי מיטב ידיעתי עד היום לא עברה אף מכונה את המבחן הקלאסי ולכן ייקח זמן רב עד שנראה מכונה שתעבור את המבחן המורחב שהצעת. זה מעלה שאלה מעניינת: על איזה חוש פשוט יותר "לעבוד" - השמיעה או הראייה? כמובן שבשני המקרים יש צורך בפיברוק המציאות ברמה גבוהה הרבה יותר מאשר רק שהפלט ישמע או יראה מציאותי, יש צורך שהוא יעמוד בכללים מחמירים הרבה יותר (לדוגמה נכונות תחבירית וסמנטית באודיו ועמידה בכללי הפיזיקה כאשר מדובר על ויזואליה)... באופן אישי, נראה לי שישנה השקעה גבוהה הרבה יותר בתחום הויזואלי (בדיוק מהסיבה שניתן להשתמש בו לצרכים בידוריים נרחבים), ולכן גם התקדמות רבה יותר בו - למרות שקל יותר לפתור את הבעייה בתחום השמע. * מבחן טורינג - מכונה אשר בן-אנוש לא יוכל להבדיל בין דיבור איתה לבין דיבור עם בן אנוש אחר, בעיקר דיבור בהקשר של החלפת מידע (ולא החלפת רגשות או חוויות, נאמר). גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן טורינג מבוסס על תקשורת *דו כוונית*, בעוד סרט, ריאליסטי ככל שיהיה, הנו חד כווני - המידע עובר מהסרט (המדיום) אל הצופה, לא להיפך. יצירת סרט "אמיתי" באמצעות מחשב אפשרית גם היום. שתי דוגמאות: 1. בסרט "גלדיאטור" של רידלי סקוט, נפטר אחד השחקנים במהלך הצילומים. את שאר הסצנות בהשתתפותו הפיקו בעזרת מחשב. 2. בסרט "שר הטבעות", המצולם בימים אלה, משתמשים בתכנה מיוחדת להפקת קרבות ענק. במקום אלפי ניצבים, תלבושות ובלגן, מספקים לתכנת מחשב מיוחדת (שנכתבה ספציפית לצרכי סרט זה) את תוואי השטח ואת המאפיינים הויזואליים של סוגי הלוחמים השונים, והופה - קרב לבקשתך. ובאשר למבחן טורינג עצמו - כאן מדובר על תקשורת באמצעות *מקלדת* (מכונת כתיבה) - לא שמע, ודאי שלא ויזואל. התוכן הוא העניין, לא מדיום התקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלדיאטור לא היה הסרט הראשון שנעשה בעזרת הגימיק הנ"ל. לפניו היו אי אלו סרטים שנעשו עם השתתפות חלקית של כוכב או שחקן בסרט - לדוגמא, ראול ג'וליה ב"סטריט פייטר", בנו של ברוס לי (איך קראו לו?) בסרט "העורב", שלא לדבר על ג'אר ג'אר בינקס ומרעיו ב"מלחמת הכוכבים - אימת הפנטום". בנוגע לאותם קרבות ענק - ראינו, שמענו. את אותו הדבר אמרו על "אימת הפנטום" וכל מה שיצא לנו מזה זה סרט אנימציה בשילוב של כעשרה שחקנים מצולמים, וככה זה גם נראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תיקונים. ראשית, דיברתי על סרט מחשב שלא ניתן להבדילו מסרט *מצולם*, לא מסרט מצוייר ביד. כלומר, גרפיקה תלת-מימדית בעלת ריאליזם כה גבוה שלא תוכל להבדיל בינה לבין (צילום של) המציאות. התוצאה? "סרט חדש בכיכוב מרלין מונרו וצ'רלי צ'פלין", למשל. שנית, לא דיברתי כלל על כך שהיצירה תהיה תבונית מצד המחשב: מדובר בתוכנה מסוג תוכנות הגרפיקה התלת-מימדית המוכרות לנו, אך באיכות גבוהה יותר ותו לא. לא "המחשב יצור אנימציה" אלא "אמנים יצרו אנימציה בעזרת המחשב", ממש כמו היום. שלישית, מבחן טורינג, כפי שכבר העיר ניר, מתייחס לתבונה. באשר למנגינות מול ויזואל, אגב, קח בחשבון שנגן המשתמש במחשב יכול להפיק יצירות שלא תוכן להבדיל בינהן לבין הקלטה של פסנתר כנף (או תיזמורת סימפונית, למעט אולי מספר קטן של כלים שקשה לחקות ולכן משתמשים בהקלטות שלהם); לא כך אמן המשתמש במחשב להפקת סרט. הוא יתקשה מאד ליצור דמות אדם, למשל, שאינה תוצאה של צילום אדם אמיתי ובכל זאת תיראה ריאלסטית לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את התיקונים ומתנצל על הטעויות - אכן, מבחן טורינג נוגע לטקסט בלבד ולא לשמע כמו שציינתי, והוא אכן בוחן תבונה (כפי שכן ציינתי, אולי לא בבהירות מספקת). ובנוגע לפיסקה הראשונה שלך, לא פירשתי נכון את תגובתך, למרות שלדעתי גם יצירת סרט מונפש בעזרת מחשב שלא ניתן יהיה להבדילו מסרט המצוייר ביד הינה משימה קשה ומורכבת ביותר. גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאו ירשום יותר ארבע דברים אלב זה התגובות שלי כי אני רוצה לדעת אלחה דברים יותר ארבע אני אוהבת ליתענין בדברים כאלה זה התגובות שלי כתבה קטרינה מרינקוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן תגובתי: פיקסר בוודאי שאינם מנסים לייצר סרטים ריאליסטים והם אכן הצהירו על כך שוב ושוב - פיקסאר מנסים ליצור סרטי מחשב יפהפיים. לו היו מעוניינים בריאליזם יכלו ליצור דמויות כמו ג'אר ג'אר בינקס של לוקאס (שמתכנן אגב סרטים מיוצרי מחשב לחלוטין לזמן הקרוב, ועובד על כך במרץ). שים לב שהאנימציה של צעצוע של סיפור 2 אינה מפותחת יותר מזו של הסרט המקורי (והדמויות נותרו ללא שינוי) (מצד שני לא ראית את אף אחד מהסרטים הנפלאים הללו) הסיבה היא שפיקסאר אינם מעוניינים לפתח את האנימציה לרמה ריאליסטית. פיקסאר הם חברת אנימציה! עידו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חייבת להגיד שאת ''פנטזיה'' המקורי אני מכירה בעל פה. נכון שלא כל הקטעים שוים באיכותם - אני למשל לא ממש אהבתי את הקטע האבסטרקטי לצלילי החמישית של בטהובן, ולקח לי זמן להתחבר ל''אורני רומא''(עם הלויתנים), אבל בעיני הקטע על פי ''רפסודיה במשקל בלו'' הוא אחד מיצירות המופת המושלמות ביותר שראיתי מעודי. אני לא מתביישת לאמר שהוא גרם לי לבכות, בעקר מאחר שהמאצ'ו שלצידי גמר לי את כל הטישו, והאנימציה על פי הקריקטורות הניו-יורקיות הקלאסיות היתה מהממת. לגבי הקטעים האחרים - דונלד דאק הוא, מסתבר, בדיוק הסיכה הנכונה לנעוץ בפומפוזית הנפוחה של אלגר, והתגלגלתי מצחוק כשנפתרה השאלה הקיומית מה קורה כשלפלמינגו יש יו-יו. שינוי הסוף של ''חייל הבדיל'' היה מוזר קצת, אבל כשנזכרתי בטראומת הילדות שעשה לי הסיפור המקורי (שבסופו נופלים הנאהבים, החייל והבלרינה, אל האח ונשרפים), הכרתי בנחיצות הדבר. הייתי בשמחה לוקחת ילדים לסרט הזה, ו''חייל הבדיל'' המקורי לא הולם ילדים קטנים. הוא פשוט עצוב מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר ציינתי, גם אני חושב ש"רפסודיה בכחול" (התרגום העברי המקובל והלא-כל-כך הולם לקטע) הוא שיא הסרט. לא בכיתי - לא עניין של מצ'ואיזם, פשוט הייתי עסוק מדי בלהתמוגג. לגבי "חייל הבדיל": מפריעה לי התפיסה המקובלת כיום שצריך "להגן" על ילדים מפני סיפורי ילדים. סיפורי ילדים רבים הם אכזריים, מפחידים או עצובים - חייל הבדיל, יהושוע הפרוע ואפילו כיפה אדומה; בגרסאות מודרניות, הזאב לא טורף את סבתא אלא נועל אותה בארון, והצייד לא הורג את הזאב, וכן הלאה. חסר רק להחזיר את הזאב בתשובה בסוף העלילה. למה, בעצם? אנחנו (אני לפחות) גדלנו על הסיפור המקוריים, עם כל אכזריותם, ואנו לא סובלים מצלקות גדולות במיוחד בגלל הסיפורים האלה. כמו שאמר פעם מישהו, Life *is* pain, Highness; אין כל רע, לדעתי, בסיפורי ילדים מפחידים או עצובים. "חייל הבדיל" הוא כנראה הסיפור העצוב הראשון שנתקלתי בו, אבל הוא הכנה לא רעה בכלל לטרגדיות של שייקספיר, מבחינות מסויימות, ולטרגדיות של החיים בכלל, מבחינות אחרות.
anyone who says differently is selling something. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאמר את זה היה ווסלי (כאשר היה עדיין בתפקיד שודד הים רוברטס) לנסיכה נורית (אם אני לא טועה זה התרגום הנכון ל-Buttercup) כאן אפשר למצא את התסריט המלא (והנפלא): וחוצמזה, זה מופיע בחתימה שלי ב-email |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי, I'll explain, and I will use small (בלי שום כוונה להעליב, כמובן - לכן לא כללתי את המשך המשפט, you wart-hog-faced-buffon). אני מכיר היטב את מקור הציטוט בהודעה הקודמת שלי; את הסרט הזה אני מכיר בעל-פה. במלואו. הוכחתי את זה פעם למישהי – ציטטתי את הסרט. כולו. מהמנגינה של משחק המחשב Hardball בתחילתו ועד As-you-wish בסופו.words, so you'll be sure to understand: אגב, הספר של גולדמן שעליו מבוסס הסרט גם הוא ממולץ בחום. מהדורת "25 שנה" (לספר) הופיעה לא מזמן, והיא כוללת את הפרק הראשון מספר ההמשך ("תינוקה של נורית"). טרם הספיקותי, אולם לדעתי זוהי פרודיה על תופעת ספרי-ההמשך, כמו שהספר כולו הוא פרודיה על תעשיית הספרים, מבחינות רבות. או במילים אחרות, "הפרק הראשון מספר ההמשך" הוא כל מה שיופיע אי-פעם מתוך ספר ההמשך. אין ספר המשך. וגרסת ה- DVD של הסרט, עם מספר קטעים על צילומי הסרט, עומדת להופיע בחודש הקרוב. את העותק שלי כבר הזמתי; כשהוא יגיע, תהיה זו סיבה מספקת לרכישת מכשיר DVD. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסכם במילותיהם האלמותיות של ווין וגארת' מ"עולמו של ווין" כאשר הם פוגשים את אליס קופר: We're not worthy, we're not worthy, we're scum. גם אני מוכן להשתחוות בפני מי שזוכר את כל מילותיו של הסרט הנפלא הזה.Anybody want a peanut?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
No more rhymes now, I mean it! ובוא לא ניסחף - כמה מחברי הטובים ביותר מסוגלים לצטט את הסרט הזה. מבחינות רבות, הסרט הוא חוויה חברתית...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט הכי ניפלא ומרגש שנוצר והוקרן אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בטוח שהגנה על ילדים עמדה בבסיס שינוי סיפור 'חייל הבדיל'. האמת היא שאמריקאים אינם מוכנים לסבול שום סוף שאינו טוב. סיפורים רבים נפלו חלל לסופים טובים מאולצים מתוצרת הוליווד. התייחסות אירונית עצמית לכך היתה בסרט ''השחקן''. לפני כמה שנים הופקה גירסה הוליוודית ל''סירנו דה ברז'רק'' עם סטיב מרטין, רק שבמקום להתוודות על אהבתו כשהוא על ערש דווי, הוא פשוט התחתן עם אהובתו בסוף. טוב, באמנות כמו באמנות. החתונה בסוף הסרט מתאימה במיוחד לארצות הברית, שככל הידוע לי היא שיאנית העולם בגירושין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יחסתי לדיסני מניעים הומניטארים, חלילה. פשוט העלתי זכרונות מילדותי העשוקה. בכל מקרה, נגמר לי הטישו כבר בגרשוין(כש...הילדה...הקטנה...חיבקה...את ההורים שלה...אהו, אהו, אהו)כך שזה היה לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לסגור מעגל, גם על הנקודה הזו יש "ירידה" ב*ספר* "הנסיכה הקסומה". הסרט, כמובן, מסתיים עם סוף טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? איפה? למה לא סיפרו לי כלום? נכון שזה היה לפני שנה ומשהו כשטענת את זה, אבל מהי שנה לעומת הנצח?! בקיצור- פרט, נמק, ורצוי שתביא כמה דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך עותק של הספר? אם כן, נא לקרוא את פסקאות הסיום. אם לא, נא להזמין מיד עותק של הספר, ולקרוא את כולו. כשקוראים אותו, הסרט "מתנגן" ברקע, וזה תענוג מופלא. (אי-התאמות קלות גורמות לרעשי שריטה, כמו בתקליטים ישנים). אבל הספר הוא למעשה ביקורת נוקבת (ומופלאה) על הוליווד ותעשית הסרטים. גרסת "מהדורת 25 שנה" של הספר שיצאה לפני שנים ספורות כוללת תוספת נהדרת, שהיא המשך הירידה על הוליווד. והפעם על הכוונת: המשכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיים סיכוי כלשהו, שאי שם, במקום היפוטטי כזה או אחר יש את הספר בעברית? כי קשה לילהאמין שאני אשכרה אהיה עם מספיק מוטיבציה ויכולת לקרוא אותו באנגלית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. העותק שלי בעברית נמצא על מדף הספרים שעוד לא נכתבו ואולי לא יכתבו לעולם, משמאל למטה. האנגלית ממש לא נוראה כל-כך, אגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? אפשר להתערב? על מה אתם מדברות?. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא ''מדברת'', אני ''מדבר''). על הספר ''הנסיכה הקסומה'', שטרם תורגם לעברית ואולי לא יתורגם לעולם. מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורגם. ותירגמו את באטרקקפ למרגנית. אני לא יודעת מעבר, כי לא טרחתי לקרוא. בסופו של דבר, אזרתי אומץ וצלחתי את קריאת הספר באנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את מתעללת בה ככה? תגלי לה ודי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפליא אותי לראות "כתבה" (סיפור?) על סרט שראיתי כל כך מזמן, אבל אני חייבת לציין שזה היה סרט ממש יפה, בעיקר הקטע עם ארבעת תושבי העיר הגדולי- למיטב זכרוני כל ה"סרטון" הזה נוצר מקווים פשוטים: הדמויות, הבניינים וכו' והפשטות הזו עשתה את הסרטון המסויים הזה לנהדר. לעומת זאת, היו חלקים אחרים בסרט, שמהם פשוט התאכזבתי/ השתעממתי (בעיקר הקטע עם הפרפרים המתעופפים, אם זכרוני אינו מטעה אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר - לשמוע ולראות במערכת הביתית המשובחת עם התה והלימון והספרים הישנים. קשה לי להאמין שהייתי נהנה באותה מידה בכיסא ארבע שורה שתים עשרה בלי פאוז ושליטה על כפתור הווליום. ובנושא אחר לגמרי - המאמר הזה הזכיר לי נשכחות, וגיגול מהיר העלה בחכתי את http://www.fantasia2000.org.il/. שם גם גיליתי שיצא גיליון חדש בחול המועד פסח (לא ברור באיזה שנה). למיטב זכרוני הם עוד חייבים לי כעשרה גליונות ששולמו מראש במאה הקודמת לחברת היפריון (או מי שלא יהיה המוציא לאור בסוף דרכם). אני מנסה להחליט אם לפתוח בתביעה יצוגית מתוקשרת היטב או סתם לקנות את הגליון ולהנות מהנוסטלגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיליון האחרון יצא בסוף 2008 (בחול המועד סוכות) במלאת 30 שנה לגיליון הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו אני באמת מרגיש כמו עולה חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להרגיש כמעט עברו יותר מ40 שנה מצאת הגיליון הראשון ולעתיד מובטח לנו מאגר ממוחשב של כל הגיליונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאגר הממוחשב עומד לעלות בקרוב אבל לשם כך יש צורך בתמיכתכם הכספית אז הכינו את הארנקים וכרטיסי האשראי למען מיזם תרבותי חשוב ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין! תרמתי. ___ סתם כי בא לי שהחוברות יהיו זמינות ברשת. אבל ההגדרה שלך את הפרוייקט כ"מיזם תרבותי חשוב ביותר" מעוררת אצלי את התהיה האם אפשר להגדיר תרבות כמשהו שאני מעוניין לצרוך אבל דורש ש(גם?)אחרים ישלמו עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דורש. התרומה היא על בסיס התנדבותי. זה לא סותר את הביטוי המצוטט וכבר אמר על המיזם לא אחר מבועז כהן שבמדינה נורמלית מימון המיזם היה בא ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גד: במדינה מתוקנת, מישהי כמוך מזמן הייתה אוהבת אותי. אבל זה לא המצב, זה לא המצב, זה לא המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור למדינה מתוקנת. זה באנושות מתוקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר עלה לרשת. קריאה מהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה. תודה על ההפניה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! זכרתי כמה מציורי הכריכה. ריח עוגיות המדלן... מתחיל לקרוא את גליון 1 :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקוה שזאת סנונית ראשונה. הצעה לסקר: מה היית רוצה שיעלה לרשת (רק בחירה אחת!) * הטכנאי הצעיר * דבר לילדים * הארץ שלנו * מעריב לנוער וכו'. אני הייתי שמח במיוחד לפגוש שוב את סרדין וטוקיו ביערות בורמה ןגם את עלילות הכנופיה של חיימו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד מגזין שנוסד באותה שנה כמו פנטסיה 2000 ושרד קצת יותר זמן - מוניטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פחות מתעניין במודרנה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אחד? (מגיע רק עד הקמת המדינה) מוקדש לאנשי הספרייה הלאומית המושבתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצע שם לוקה בחסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פחות מתעניין בפרה-היסטוריה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטכנאי הצעיר, ללא ספק. התאבלתי כשגיליתי שההורים נפטרו מהכרכים הישנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע! אתה לא מהדור שקרא את הטכנאי הצעיר בזמן אמת, נכון? אפילו שכ"ג קשישא היקר לא פז"מניק מספיק, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הם היו ישנים כבר כשקראתי אותם כילד (ספרים, לא חוברות). אבל קראתי אותם ממש בשקיקה, ודווקא לא רק את החלקים הטכניים. היו שם הרבה דברים מעניינים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, ולכן הגיעו לידי רק חוברות בודדות, עיזבון מאחים מבוגרים של חברים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמנואל לוטם, שהיה אחד מעורכי פנטזיה 2000, הלך לעולמו. יזי זכרו ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 765762. והחידוש הלשוני שלך במשפט האחרון מוצא חן בעיני, אבל נראה לי שהוא לא הולם את האישיות המסוימת הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא הולם. צר לי על טעות ההקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדע והבדיון של עמנואל לוטם - מכון דווידסון: אף שהוא מעולם לא עשה מזה עניין גדול, מעטים הם האנשים שתרומתם להפצת הידע המדעי וצורת החשיבה המדעית בישראל מתקרבת לזאת שהותיר אחריו לוטם. ב-48 שנות עבודה הוא תרגם קרוב ל-400 ספרים, שעיצבו במידה רבה את רבות המדע הבדיוני בארץ, ובצורה אחרת גם את ספרות המדע הפופולרי. הוא היה יושב הראש הראשון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה – ושלא יעלה בדעתכם לרגע לפלוט לידו, "אבל האקדמיה ממליצה לכתוב 'פנטזיה', לא 'פנטסיה'!", הוא גם היה ממייסדי פסטיבל אייקון, ערך את אנציקלופדיית Ynet ואת סדרות המדע הבדיוני של הוצאות הספרים כתר וזמורה ביתן ועוד כהנה וכהנה. רבים ממספידיו ברשתות החברתיות סיפרו, "בזכותו התחלתי לקרוא מדע בדיוני" ו"באמצעותו גיליתי את המדע"....התרגום העברי של "חולית" נחשב גם כיום לתרגום מופת, שבמובנים מסוימים אף עולה על המקור. כנס ארמגדון.קון היה אמור להיות כנס בינלאומי ענק בהשתתפות לא פחות משמונה אורחי כבוד מחו"ל. אירוע השיא נועד להתקיים בליל חילופי המילניום בהר מגידו, או בשמו הלועזי "ארמגדון": המקום שבו לפי הכתבים האפוקליפטיים של הנצרות אמור להתקיים הקרב המכריע שיביא את אחרית הימים. בפועל, ההרשמה לכנס דשדשה במקום, וכשהחלו עימותים בשטחים באינתיפאדה השנייה, אורח הכבוד הראשי של הכנס, הסופר לארי ניבן, קיבל רגליים קרות וביטל את בואו. האפוקליפסה ניצחה את ארמגדון.קון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. ואם כבר הוזכר כאן מכון דוידסון: בדיוק השבוע, בתי שבכיתה ח' ולומדת על מבנה האטום - אחרי שאמרה לי שטענו באוזניה (ז"א לימדו אותה בכיתה) שהאלקטרונים נעים סביב הגרעין במהירות "קרובה למהירות האור" - פנתה לגוגל ומיד העלתה את העמוד במכון דוידסון שאומר בדיוק את זה. אני מקווה שכולנו נסכים שזה לא נכון, ומהרבה סיבות שחלקן רלבנטיות אפילו לפני שמדברים על קוונטים (אבל כן מדברים על יחסות פרטית). מאחר ואני דוקא מעריך את האתר שלהם, שלא לומר את האכסניה שלו שביליתי בה כמה שנים יפות מחיי, שלחתי אליהם אימייל בבקשה לתקן את הטעון תיקון. מקווה שכך יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ששלחת את התיקון (בכפוף לחוסר ההבנה שלי בפיזיקה). אני פעם שלחתי למכון דוידסון תיקון לאיזה עניין הסתברותי באתר שלהם, והם הגיבו בזריזות ועדכנו מיד את מה שהיה צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סוג של Not even Wrong. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו נושא מבלבל. אמנם הם לא "נעים סביב הגרעין" אבל כן אפשר להגיד שיש להם מהירות, למשל ראה כאן או כאן. והמהירות הזו היא (בחלק מסוגי האטומים) קרובה למהירות האור. הלקח הוא להשתמש במושגים פחות מבלבלים. אני מציע לתרגם orbital ל"מסלולו" ומהירות ל"מהירותות". אז הנה המשפט המתוקן: האלקטרון נענע במסלולו סביב הגרעין במהירותות שקרובה למהירות האור. Problem Solved |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "מקיף את הגרעין בקצב שקרוב למהירות האור"? למעשה, מאחר ומדובר רק באילוסטרציה למי שאינם פיזיקאים, גם "מהירות" טובה בעיני, אולי עם התוספת (עד כמה שניתן לייחס למסלולם מהירות במובן המקובל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה "הקפות" הוא עושה בשניה? ניסוח לא מוצלח. הרגע נזכרתי במילה העברית "רוטט". תעצמו את העיניים ותדמיינו את זה שהאלקטרון הוא בעצם גל (ובשום פנים ואופן לא על דברים אחרים שרוטטים, פויה!) האלקטרון רוטט במהירות קרובה למהירות האור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלקטרון בזזזז מאוד מהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אפילו אם אני מקבל את המודל הלא-קוונטי שבו החישובים שקישרת אליהם רלוונטיים, עדיין רוב האלקטרונים (גם אם נתחיל ממימן מבחינת כמות האטומים בעולם וגם אם נכלול אלקטרונים שאינם ב-1S) נעים בפחות מאחוז ממהירות האור. זה אמנם ממש מהר, אבל בהחלט לא קרוב ל"קרוב למהירות האור"1. ב. כידוע לכולנו, מטען הנע במעגל פולט קרינה. אני רחוק מלזכור את החישוב, אבל יש לי הרגשה שאם היינו לוקחים בחשבון את המהירויות התיאורטיות הללו, עם המסלול הקטנטן של האלקטרון, היינו מקבלים קרינה משמעותית מאד נפלטת מהאטום, מה שכמובן היה אמור להוריד את רדיוס הסיבוב של האלקטרון ולקרוס לגרעין. לא זה ולא זה קורה כלל. ג. בכל זאת, בסוף יש לנו מודל קוונטי באמת, בו אין אלקטרון שנע סביב הגרעין (ואם אני זוכר נכון, במסלול הנמוך ביותר התנע האורביטלי שלו הוא 0, אבל אולי אני טועה). ואז כמו שאתה אומר, אנחנו בכלל צריכים לשנות את המושגים שלנו. לסיכום כל אלה, אני חושב שבמיוחד כשמנסים לדבר לקהל לא מקצועי ברמת מדע לנוער או מדע פופולרי, השימוש במושגים האלה מטעה מאד, גם כמותית וגם איכותית, ועדיף בכלל לא לומר את זה מאשר לומר משהו כל כך מטעה ומבלבל. 1 לא יותר משאני קרוב למהירות של מטוס כשאני רץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להגיד משהו. צריך להגיד מה לעזאזל הם עושים שם עם הגרעין, בחושך, כשאף אחד לא מסתכל. אי אפשר לכתוב בספר מדע פופלרי: לאטום יש גרעין ואלקטרונים, והאלקטרונים - כשתגדל תבין, קריצה קריצה. הצעה: תכתוב שהאלקטרון רוטט בתוך האטום כמו מיתר של גיטרה (אם אתה רוצה להתחמק מהמילה הסתברות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר מבלינתי שתישאר עם מודל פשוט ותאמר שהאלקטרון מקיף את הגרעין. אבל למה להכניס את המהירות שלו? זה מה שחשוב? בייחוד שנראה ש"מהירות האור" נזרקה כאן כבאז-וורד ילדותי של "היי, תראו כמה פיזיקה זה מגניב ואני יודע את כל זה". זה כל כך לא רלבנטי, המהירות, שאפילו כשמגגלים את זה מגיעים בעיקר לקישורים שלך לתשובות של לובוס מוטל (שאני מכיר בעיקר כבעל בלוג פיזיקה שנוי במחלוקת) עם עשר צפיות, ולא שמאות טקסטבוקים בפיזיקה שמלמדים את זה. ואם כל זה לא שכנע אותך, המשפט הבא מיד אחרי ציון מהירות האור אצל דוידסון - ולא הץלוננתם, אז בטח לא קראתם, הה! - הוא "המהירות הגבוהה הזו אינה מאפשרת לנו למדוד את מיקומם המדויק של האלקטרונים בכל זמן נתון" שזו כבר ממש תועבה. הייזנברג מתהפך בקברו, פעמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האלקטרון מקיף את הגרעין" הוא אותה מידת תועבה בעיני מאשר "המהירות אינה מאפשרת למדוד את מיקומם המדויק בכל זמן נתון". פשוט מטעה. אבל אני מאמין שאפשר להגיע להסבר מוצלח יותרץ הנה סרטון חינוכי של 3 דק לילדים על מבנה האטום. החלק הרלוונטי בדקה 2:08 1. הדבר הכי טוב כאן הוא זה הויזואליזציה. האלקטרונים מופיעים ונעלמים בתוך ענן במקום השרטוט ה"קלאסי" של מסלולים אליפטים. 2. דקה 2:25 - "האלקטרונים יכולים להמצא בכל מקום בענן. המסלול שלהם לא קבוע" - סבבה 3. דקה 3:09 - (טקסט) - "האלקטרונים נעים בצורה רנדומית, הם לא מקיפים את הגרעין" - מעולה 4. דקה 3:09 - (דיבור) - ".. אלקטרונים הנעים מהר מדי ובצורה בלתי צפויה מדי כדי שתוכל לדעת את מיקומם המדויק" - לא מוצלח. אפשר להסתפק ב: "לא ניתן למדוד את המיקום המדויק שלהם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מסכים לפסקה הפותחת שלך, כי אני רוצה להזכיר שבעברית 'מקיף' יכול לתאר מצב סטטי לגמרי כמו צה"ל מקיף את שיפא או שהסופגניה מקיפה את הריבה שבתוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל התחיל בכך שהתרגזת על השימוש במילה מהירות, כי זה מטעה. ואני מסכים. באותו אופן, זה שהמילה מקיף, אחד הפירושים שלה הוא נכון 'בערך' - לא מציל את בעיני את המשפט "האלקטרון מקיף את הגרעין". עדיף להגיד: "האלקטרון נע באופן אקראי בתוך איזור דמוי ענן מסביב לגרעין". ובגלל שמסתובבים (הא!) הרבה הסברים שגויים, עדיף גם להדגיש ש"זה לא מסלול מעגלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו מסכימים. אבל אם כבר אנחנו כאן, יש לי שאלה:1 בעקבות הקישורים ששלחת, ראיתי שאכן מוזכרים (גם בלי קשר לחישובי "מהירויות" מטעים שכאלה) תיקונים יחסותיים לאורביטלים כאלה ואחרים, וחלקם אפילו נראים משמעותיים2. במודל האמיתי של הטבע, המודל הקוונטי, הטיפול ביחסות פרטית נעשה בדרך כלל דרך תורת השדות הקוונטית. אבל האם היא שימושית לחישובים של מצבים קשורים כמו אלקטרון באטום? ואם לא היא - על מה באמת מתבססים התיקונים היחסותיים האלה? (כדי לסבר את האוזן - בהינתן "משוואת שרדינגר" כלשהיא - איזה גורם בה בכלל מרמז שעלול להיות פה אפקט יחסותי, אם "מהירות" היא אלא חלק מהמשחק?) 1 אם היא טכנית מדי אנא אמור. 2 דוגמת הדגל שמוכרת שם היא אטום זהב, שלפי הטענה התיקון היחסותי הוא זה שמעניק לו את הצבע הזהוב בשונה מזה של כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי תשובה, ומצאתי בעיקר: "מסובך מדי, כשתגדל תבין". אז אתה צודק, התיאור הכי מדויק שיש בידינו הוא תורת שדות קוונטית. והתיאור הזה כבר מכיל בתוכו גם יחסות פרטית וגם אפקטים נוספים (לדוגמא הזחת לאמב - זה קורה באטום מימן ולא קשור ליחסות. למעשה זה אפקט שאף אחד לא חזה, ובדיעבד הסבירו אותה עם תאוריה מעודכנת יותר) ולהבנתי המוגבלת, השתמשו באותה שיטה גם כדי לחשב אורביטלים של אטומים כבדים כמו זהב. העניין הוא שהמתמטיקה היא מאד מסובכת. ואז (מסיבות פדגוגיות? מסיבות היסטוריות?) יש את הקירובים האלו. הם רק קירובים אבל עובדים לא רע, ובעיקר פשוטים להבנה. קירובים בסגנון של "בוא נחשב מהירות ממוצעת של אלקטרון, ואחרי זה נחשב את המסה היחסותית שלו, ואז נדחוף את זה למשוואת האורביטל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל "מהירות" היא *לא* חלק מהמשחק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהמשך הכותבת משתמשת בביטויים קלאסיים בצורה חופשית בלי ההסתייגות המתחייבת: "שני האלקטרונים הללו הם בעלי ספינים הפוכים, כלומר: תנועת הסיבוב שלהם סביב עצמם היא בכיוונים הפוכים." אבל המאמר הוא משנת 2012 והמאמר האחרון של המחברת, מיכל קם, הוא משנת 2013 כך שאולי כבר אין להם קשר איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מפריע לי מהקודם. אבל לגבי הכותבת, הייתי מצפה מאתר מכובד שכזה שתהיה לו אחריות לתוכן מעבר לכותב כזה או אחר. מה שקוראים 'עורך', אולי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |