 |
צוואתו של פרימו לוי | 1403 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ומרוב ציניות כבר אין רגשות, או בקיצור: השיר לא אמין בעיני,ולא אהבתי אותו גם אחרי שקראתי אותו כמה פעמים. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי עוצר את השיר בשורה של ''כיהודי אני מזיל דמעה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל ה"מדבקות", התבקש שאחרי "כיהודי אני מזיל דמעה" יגיע משהו אישי. למעשה מצאתי את עצמי קוראת הסבר אחר הסבר ומצפה למהלומה האישית שתגיע, והיא לא הגיעה. למה דווקא גורלו של פרימו לוי נגע לכותב השיר, מעבר לכל הסיבות הידועות ולסיפור החיים המרתק? ולמה גורלו נגע דווקא לכותב השיר, במידה כזו שמצא לנכון לכתוב עליו? בקריאה שנייה, נראה שהכותב ניסה ללכת דווקא מן האישי אל הציבורי - ראשית פתח בהגדרתו שלו כ"אדם לא מאמין" (יש הרבה כאלה, אבל לא כולם כאלה). אחר כך הגיע ל"אדם החרד לגורלו" (כמעט כולם כאלה) ואחר כך הגיע להגדרות של אופי (ציניקן), מקצוע ולאום. ייתכן שסידור הפוך של ההגדרות הללו היה מאפשר לשיר לחלחל לעומק, במקום לשלוח אדוות החוצה. ועוד - האיזכור של אושוויץ כבר מובנה בשמו של פרימו לוי, ואין הכרח להזכיר אותו שוב בתוך השיר. אם כבר, התהייה על הסיטואציה האישית יכלה להיטען הרבה יותר - אדם עומד בביתו, מול המדרגות שבהן הוא עולה ויורד כל יום, ויום אחד עושה בפיר שימוש שאינו מותאם להגדרות המתכנן. אולי הסיפור המעניין יותר מתרחש לאורך כל אותן שנים שבהן לוי עלה וירד במדרגות ביתו בלי לעשות בהן את השימוש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחושבת שהבעיה העיקרית של השיר הינה היגדיותו. הוא אומר ומספר, ואינו אומר מספיק דברים אישיים. הדרמה של פרימו לוי (זו המוקדמת, המקופלת בתוך משמעותה של זו המאוחרת) מסופרת לנו בצורה שלא ממצה את האמת, את המשמעות שהמשורר יכול וצריך היה לכרות מתוכה עבורנו. הפיספוס מתרחש בעיקר כי נראה שהיתה לכותב כוונה כזו, ולראיה השורות שבעיני הן היותר טובות בשיר, בדבר הפיר האישי של המשורר. ולא שאני סבורה שמשורר צריך תמיד לדבר על עצמו, או שפסול לספר לנו על מותו של פרימו לוי. אלא שגם ההיגד הכי אוניברסלי, בעיני, צריך לצאת מתוך ראיה אישית וייחודית של הכותב, אחרת, מה בצע לנו בשירה? ועיקר זה, שלדעתי בגינו נכתבת שירה, נוכח כאן בחסר. המשורר לא הצליח לנגוע בנו מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו מכנה את עצמו 'אייל אלמוני וארסי' הוא כפוף כנראה לסד שהשם שלו מחייב. זאת לא בעיית אמינות של השיר זה הכורח להיות ציניקן בכל מצב. זה מאפיין יותר ויותר תגובות של אנשים שלא היצירה עומדת במרכז הבקורת שלהם אלא הם עצמם. מרוב דלתות לא רואים את המדבקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפוף לסד השם? לו יהי כדבריך: תגובה 134945 בבקורת היצירה כבר יעסקו גדולים ממני,רק שמרוב שהיא עמוסה כבר במודעות רציתי להתיחס אליה מבחינת הרגש,1ומצטער שאני חוזר על עצמי-לא אמין ולא אהבתי.2 1דווקא את פרימו לוי אהבתי,במיוחד את הטבלה המחזורית. 2דוגמא קטנה: השורה בסוף עם מסר ה"אל תשכחו שום דבר" דידקטית עד זרא,ואנטי שירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אהבתי - בסדר, קראתי כמה פעמים - בסדר גמור, אבל לא אמין? משפט רדוד להפליא בהתחשב בעובדה שהאייל האלמוני והארסי משקיע מאמצים עילאיים להיות שנון,קטלן, מקורי, ידען בתחום השירה ועוד. אין רגשות? השיר הזה טעון בעוצמת רגשות כזו שקשה להשאר אדיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגופו של ענין1 לא אמין פירושו בהקשר השירי שהכותב לא משכנע אותי בכנותו.בכך שמעבר לפוזה השירית,למטאפורות,לנושא הנשגב של מוות ושואה וכל הג'ז הזה יש לו משהו להגיד2 (בקריאת שיר אני מצפה גם לתנועה רגשית,ולו דקה, שתתעורר ותאותת לי ). 1סליחה שאני לא מתפתה לפרובוקציות . 2 שים לב שאני לא מתכוון,שהמשורר שאינני מכיר,אינו אדם כן,אמין,בחור רגיש ומקסים,וכו' *השיר* לא נותן לזה ביטוי משכנע,נהפוך הוא. בקשר לעוצמת הרגשות שהשיר מסוגל לעורר - כנראה ניוותר עם מחלוקת תהומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[בעקבות "נחלת אבות" מאת פיליפ רות] יש גם לינק או רק עקבות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שתדעו, שהדעות חלוקות לגבי עניין מותו של פרימו לוי. הסיפור מוזר, אין ספק, אך יש הטוענים עדיין בלהט שהוא כלל לא התכוון להתאבד. בכל מקרה, זה לא מקהה את הצער האנושי. בנוגע לשיר, הוא לא עובד טוב, לדעתי. הרעיונות על המוות בכלל והקישורים לסצנת מותו של לוי בפרט חלשים ולא מחזיקים בתכונות כמו עניין או אמינות, אפילו. לא הרגשתי שיש לי בסיס להזדהות עם אחת התחושות, עם הרעיון שניסה להיות ''שירי'' ומקושר למוות של מישהו אחר (תמיד טוב) - זה פשוט לא הולך. השיר לא מדגדג את קצות העצבים, הוא יצר פתח לעניין עם ההתחלה המבטיחה, אבל בסופו של דבר השאיר אותי לא-מרותקת, לא מעוניינת להגיע עד הסוף, וזה אסונו של השיר. אנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שכותב שירים, אינני מנתח שירים של אחרים ששירם לא נגע אל לבי. אך בכ"ז מספר הערות: 1. מסעו של פרימו לוי לא "עבר" במחנה ההשמדה אושוויץ. לדעתי, מן הרגע שפרימו לוי הגיע לשם הוא נשאר שם עד יום מותו, כארבעים שנה לאחר שחרורו מן המחנה. 2. נראה לי שכל תכלית חייו של לוי לאחר שחרור גופו מן המחנה היתה לספר על המקום בו הוא "עדיין" שהה. 3. אם להשוות בינו לבין יחיאל דינור "קצטניק", קצטניק אמר: "אושוויץ פלנטה אחרת" פרימו לוי, לדעתי, הכיר רק פלנטה אחת, וכך גם הבינותי את ספריו. 4. כשפרימו לוי סיים את דבריו הוא סוף סוף עבר לפלנטה אחרת. אני מקווה, עבור האדם הגדול הזה, אולי גדול הסופרים במאה העשרים, שעכשיו הוא בעיצומו של "מסע מפואר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר, כשיר, הוא לא רע. הוא נראה כמו שיר, הוא מנוקד, יש בו מעברים נאים ("...בשינויים הכימיים שהתרחשו במוח היוצר", "...יש לי תשובות... ואין לי תשובה..", תיאור צידה השני של הקפיצה) במינון מדוייק, וגם רגישות מסויימת (לא, בלבי לא נגע במיוחד, אבל בכל זאת). אבל - היכן פרימו לוי? איזכור אוושויץ, איזכור היותו סופר, איזכור אפיזודת המוות? לא מספיק. אם השיר הוא על פרימו לוי, הייתי רוצה למצוא בו קצת איזוטריה, קצת רכילות, קצת אנושיות, קצת ביוגרפיה. משהו. ציטוט "פרטי המסגרת" של חייו לא נותנים מכך מאומה, ואני סיימתי את קריאת השיר כשאני עדיין מחפש בו את הנקודות הקטנות. בצורתו הנוכחית הוא "יבש" לי מדי, מלא מנטרות עיתונאיות-כמעט על המוות, והוא על כל אחד - לא על פרימו לוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שיר על התאבדות. נקודה. בכל אופן, הרשימו אותי יותר השורות בהן המשורר שואל איפה פיר המדרגות של עצמו, ומקוה בציניות שהוא נשאר נקי ומטופח. השאלות הקיומיות של המשורר, השאלה למה להתאבד, אמונתו האישית בעניין חיים ומוות. זה הציר ''האמיתי'' של השיר. קשה לי להסביר למה, זה גם עניין של הרגשה. חיבבתי גם את הדימוי ''השתקפות של מים אל מקום שאיננו חיים''. יש משהו המושך את הכותב בצורת ההתאבדות של פרימו לוי. הציר הלא אמיתי, שיאו בשורה ''כיהודי אני מזיל דמעה''. איכשהו, הנסיון לעסוק ב''כל ההיבטים להתאבדותו של פרימו לוי'' מה שהוא עושה, ובגלל זה נראה שלא כל כך אהבו פה את השיר, זה שהוא מייבש את ה''שיריות''. השירה נתפסת כצריכה להיות מינימלית. כמו שבציור, אנחנו נמנעים מלהכניס פרטים לא רלוונטיים, שיטשטשו את הנושא העיקרי. לשיר הזה יש כמה נושאים, ואף לא דבר מרכזי אחד שיצדיק באופן מעניין את קיומו כשיר, למרות היומרה כאילו יש דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הזה מתיימר לעקוב אחר שורשיו של פרימו לוי בהיותו ובמותו . הפרדוקס הוא שאף אחד מהתחפושות שנוטל לצעמו הדובר לא היו קבילות ככל הנראה אצל פרימו לוי עצמו . פרימו לוי שהיה כידוע כימאי לא היה מעסיק את עצמו בעיונים פסיכולוגיים על מקורות ההשראה ליצירתו שהרי כולה נובעת מתקופתו באושוויץ . לפני זה הוא לא חשב כלל לכתוב ספרים אלא חלם על קריירה מדעית . השיר הזה דידקטי מאוד ומנסה ללחוץ ככל האפשר על הכפתורים הנכונים אצל הקוראים ( אלו שאוהבים ליפול למלכודות ) . '' כיהודי אני מזיל דמעה '' - מכשול רציני . משפט מביך כי הוא לוכד את משמעות השואה דרך המשקפיים היהודיות בלבד ונמנע (מעצם קיומו בשיר) מנסיון לחשוב על תופעת השואה כאל תופעה שלקחיה האוניברסליים צריכים להיות נר לרגליו של כל בר דעת ובן אנוש חרף העובדה שהיא הייתה מכוונת לאוכלוסיה היהודית ( ובחלק מהמקרים לאנשים שיהדותם לא הייתה מאפשרת להם לקבל מעמד של אזרח מדינת ישראל ותעודת זהות היות שרק אם סבתם הייתה יהודיה וזה לא מספיק לאורתודוקסיה הישראלית). השורה הזו מביכה גם כי היא מיועדת כדי לגרום לקורא להרגיש אשמה במידה שהוא לא הזיל דמעה עד כה - בא הכותב ומציין שהוא עצמו מזיל דמעה . הדמעה כאן באה שבירה של הפטפטת הדידקטית שקודמת לו ובקיצור משפט מעצבן . הבית האחרון חינוכי מאוד בהתאם להשקפת העולם של טקסי השואה בבית הספר לפי נוסחם המקובע . ''אל תשכחו דבר '' - אם זו לא צוואתו של פרימו לוי שהוא נושא השיר אז למה לכלול אותה בשיר ועוד בתור שורת סיום . הבית היחיד בשיר שהצלחתי לראות בו סוג של שירה הוא הבית של '' כאדם החרד לגורלו , איני יכול להמנע ....עד לפגישתנו האחרונה '' . המעבר למישור האישי בבית זה מייחדת את השיר משאר הבתים . ההבעה בבית זה אמיתית יותר . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשיר ממש מצויין בעייני מזמן לא הצתמררתי כך אני מאד אוהב את פרימו לוי ולדעתי השיר כתוב ממש טוב מצמרר ונוגע אני ממש אהבתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הרבה יותר ארוך מכפי שאורך הנשימה שלו מתיר. הפתיחה הדידקטית מעניינת 1 והשאלה המתבקשת היא איפה חיבורו האמיתי של הכותב לשאלה האקזיסטנציאליסטית שלו עצמו. החיבור הזה מגיע בבית השלישי, שהוא באמת היחיד בשיר שיש בו עניין כלשהו, ושם החרדה למצב פיר המדרגות ללא ספק יוצרת הזדהות. חבל מאוד שהכותב לא השתהה בנקודה זו, מול פיר המדרגות, וניסה להעמיק יותר ברגשותיו, אולי אפילו עד אבסורד. במקום זאת הוא מוסיף המון טקסט מיותר (הבית הרביעי ואילך) שהופך את השיר ל'רשימת פרספקטיבות על מותו של פרימו לוי' במקום ליצור מסע, להוביל את הקוראים ברגש ובתחושה של היוצר, ובתגובה האישית שלו למותו של פרימו לוי. *שם* השירה, *שם* הדבר המעניין, והשיר הזה מתחמק באלגנטיות בדיוק מנגיעה שם. 1 אם כי גם אני חושב שאזכור אושוויץ מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הבעייה העיקרית שיש לי עם השיר זה ה"אקספליסיט מאסג"' שלו (סליחה על הלועזית, לא מצאתי ביטוי מדוייק בעברית). כלומר, אין בשיר איזשהו סאבטקסט או דיבור מרומז או קצת מופשט. הטון בו כל כך דיווחי ואינפורמטיבי. כמובן שלא ציפיתי דווקא למליציות משתפכת, אבל גם בעזרת דיווחים קרים כיביכול ניתן ליצור מבנים אסתטיים ואסוציאטיבייים מעניינים מאוד. במקרה הזה המקרים הללו מצטמצמים לכמה שורות מוצלחות, כמו תיאור משטח הבטון ובעיקר בית שני ---------------------------------------------------- p-files.org פסטיש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אולי הבעיה העיקרית עם השיר היא העובדה, שהמסר בו מובא כפשוטו''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |