נהנית? ספר לחבריך! וגם שלם ליוצרים... 106
העתקת יצירות ללא תשלום: תעשיית המוזיקה בפאניקה. חברות התוכנה מנידות ראש, למודות סבל. עולם הספרות בדרך. האמנם אין ברירה? ירדן ניר מציע כיוון מחשבה אחר.
חברה וכלכלה • ירדן ניר-בוכבינדר • יום ו', 24/12/1999, 20:29
תעשיית המוזיקה כמרקחה בעקבות התפתחות טכנולוגית ה-MP3 וצריבת דיסקים ביתית. ייתכן שתימצא חסימה טכנולוגית ליכולת להעתיק מוזיקה בקלות, וייתכן שיתפתח "מירוץ חימוש" טכנולוגי בין התעשייה למעתיקים.

נראה שזה עניין חדש, אבל אותה בעיה קיימת כבר שני עשורים בתחום תוכנות המחשב, שהתמודד ומתמודד עם בעיית ההעתקות, מאבק עם עליות ומורדות אך ללא סימן לנצחון מתקרב - בוודאי לא של התעשייה.

קל לנחש שהבא בתור במאבק הוא שוק הספרות. כאשר יופיעו הספרים בפורמט דיגיטלי, תימצא אולי הדרך להעתיק אותם בקלות ובמהירות, וסיפור ה-MP3 יחזור על עצמו.

רק תחום אמנויות הבמה נראה פטור מהעונש - אך האמנם לנצח? מה עם התפתחויות עתידניות בתחום ה-Virtual Reality?

בכל התחומים הבעיה משותפת: המודל העסקי של התעשייה והיוצרים התבסס על קשר הדוק בין המוצר הרוחני: המוזיקה, הטקסט, התוכנה; לבין חפץ גשמי: תקליט, ספר, דיסקט. מי שרוצה להשיג את המוצר הרוחני חייב להשיג את החפץ, ולשם כך עליו לסור לחנות ולשלם כסף. כאשר הטכנולוגיה משחררת את ה"תוכנה" מה"חומרה" (או יותר בכלליות - את הרוחני מהגשמי) נוצרת בעיה. במיוחד מוחרפת הדילמה עם התפתחות האינטרנט, המאפשר להפיץ את ה"תוכנה" בקלות ולקהל רחב (שזה כלשעצמו אינטרס של התעשייה והיוצרים), ומצד שני מקל על ה"גניבה" (הקורא רשאי להסיר את המרכאות): השגת המוצר הרוחני ללא תשלום.

האם אין ברירה, ונגזר עלינו לחזות במלחמה טכנולוגית ומשפטית בלתי פוסקת?

אני מבקש להעלות כאן שתי הצעות, שני מודלים עסקיים אלטנרטיביים ל"תעשיית הרוחנית", שיכולים אולי להתיר את הקשר הגורדי.

אפשרות אחת, בעצם ותיקה בשטח, אבל בתחום אחר - עיתונים, רדיו וטלוויזיה. כוונתי כמובן לפרסומות. רוב העיתונים מרוויחים בדרך זו את רוב הכנסותיהם, ויש אף כאלו המפיצים עצמם בחינם - בדומה לטלוויזיה והרדיו. ברגע שיש פרסומות בתמונה, ההעתקה כמובן אינה מהווה פגיעה קשה באינטרס הכספי של יוצרי המידע ומפיציו. ההיפך, אולי, הוא הנכון - התפוצה הרבה יותר מעלה את ערך הפרסום. באינטרנט, שגם בתחום זה הקצין את הדילמה הטמונה בנגישות הגבוהה, העניין בולט אף יותר. גם המגזין שאתם קוראים עכשיו, הגם שעדיין אינו אימפריה כלכלית, מקשט עצמו בפרסומות.

ייתכן מאוד שהעניין יתפתח מעצמו, ונוכל תוך שנים ספורות לקרוא את "החטא ועונשו" בחינם, תוך שזיפת עינינו בפרסומת לחנות כלי עבודה ("הום דיפו - אצלנו הגרזנים חדים יותר!").

עניין אחר הוא - האם זה מצב רצוי? יש להניח שאנשים רבים יתחלחלו למחשבה. נראה כי כבר כיום יש תחושה שאנו חשופים יותר מדי לפרסומות, וראו רשימתו של גיא וינר.

פרט לכך, נראה כי העניין מתאים בעיקר למדיה טקסטואלית - עיתון וספר. ניתן גם לחשוב (בצמרמורת, אולי) על גליון אלקטרוני המריץ בשוליו פרסומות בזמן העבודה, ואפילו (בצמרמורת גוברת) על סרטים ומשחקי מחשב עלילתיים העושים אותו דבר (כבר היום משלמות חברות שונות כסף גדול כדי שברוס וויליס, אחרי ריצה ארוכה ברחובות ניו־יורק, יעצור להתרענן דווקא עם משקה קוקה־קולה, או שעל מדף במטבחו של סיינפלד ינוחו דווקא קופסאות קורנפלקס של קלוגס). קשה יותר לדמיין איך ניתן לשלב פרסומות במוזיקה. אפשר, כמובן, לפני ואחרי היצירות, אבל אז האפקטיביות נמוכה בהרבה: קל יהיה לדלג על הפרסומות. אם יבקשו למנוע התחמקות כזו באופן טכנולוגי, שוב יתפתח מאבק... דווקא אפשר לשלב פרסומת אודיאלית ברקע המוזיקה, אבל כאן הצמרמורת כבר הופכת לעוויתות כאב. דמיינו פוגה של באך, וברקע ג'ינגל: "הום דיפו - גם אתה יכול להשתעשע בסולמות!"

ונעבור למודל האופטימי. לא סתם אופטימי - אוטופי! מדובר בשינוי גישה והרגלי מחשבה מובנים מאליהם לרובנו. אין לי רעיון מוצלח במיוחד איך אפשר להתחיל לבסס את זה כסטנדרט. בכל זאת, אני מגיש לכם אותו לפחות כחומר למחשבה.

הרעיון הוא להתבסס על המושגים הנשכחים: רצון טוב והגינות. פשוט, שלמו אם אתם רוצים. לחילופין, אנו מצפים מכם לשלם, אבל טכנית, איננו מכריחים אתכם. ייתכנו כאן שתי וריאציות. באחת נתקלתי בלונדון, במעבר על רשימת הופעות בעיתון. על הרבה הצגות של תאטרוני שוליים נכתב, בקטגוריית המחיר: Pay as you can. לא ביקרתי באף הצגה כזו, ואני יכול רק לנחש, טוב כמוכם, איך זה נראה בפועל (אם יש קוראים שכן מכירים זאת - אנא!). מכל מקום, הרעיון שבה את לבי.

מעניין שמדובר דווקא באמנות במה, שכאמור יכולה עדיין, מבחינה טכנית, לאכוף תשלום. אני מניח שמדובר בגופים המעוניינים לפנות גם לאוכלוסיה חסרת אמצעים, ושממילא לא מצפים לבום כלכלי מאמנותם.

עקרון דומה פועל במוזיאונים ציבוריים רבים בעולם, שאינם גובים דמי כניסה אבל מבקשים תרומות מהמבקרים. עוד שתי תופעות דומות הקיימות כבר, ובעצם היו יותר דומיננטיות בימים עברו: נגני ומופעי רחוב, מצד אחד, ומצד שני - "אמני חצר" או אפילו אמנים חופשיים הנתמכים ע"י פטרון עשיר. שתי צורות אלו אופייניות, אולי, לימים שלפני התקליט והספר המודפס־תעשייתית - ובכל זאת קיימות פה ושם גם כיום. כך, במדרחוב נחלת בנימין מתקיימים מופעי רחוב באופן קבוע, ומבקשים מהצופים לתרום כאוות נפשם לאמנים. באנגליה, במקומות שורצי תיירים כמו באת', מופעים כאלו הם עניין יום־יומי ונפוץ.

בווריאציה השניה מוצמד ליצירה תג מחיר, למרות שתשלומו, כאמור, אינו כפוי. בעצם ייתכן ששתי הווריאציות מתנקזות לאחת. שהרי, אם מי שמצהיר על מחיר ממילא אינו מכריח לשלם אותו - עדיף לו לקבל פחות כסף מאשר לא לקבל בכלל, ויש להניח שלא יתנגד לקבל יותר. מהצד השני, גם כשמדובר ב"שלם כפי יכולתך" סביר שנוצר סטנדרט כלשהו, רשמי או לא. אולי יש כאן הבדל ניואנס במישור ההצהרתי. מכל מקום, אחד הדברים הקוסמים ב"שלם כפי יכולתך" הוא שהסטנדרט יכול להיות תלוי ברמת ההכנסה של הצרכן: אם אתה עשיר יותר, אתה מצופה (שוב, רק מתוקף הגינות ורצון טוב) לשלם יותר. אם אתה באמת עני - תפאדל, עדיף שתצפה/תאזין/תקרא בלי לשלם, מאשר שהגישה לתרבות תישלל ממך לחלוטין.

לשיטה כזו יכולות להיות אי־אלו השלכות מעניינות. אחת המענגות שבהן, לדעתי, היא בכך שמתבקש נוהג לפיו התשלום מתבצע אחרי ה"שימוש", והצרכן (במיוחד בווריאציה השניה) משלם יותר ככל שנהנה יותר - אולם אינו משלם כלל אם לדעתו האמן לא הצדיק זאת. אפילו יותר יפה היא האפשרות לשלם הרבה אחרי - נאמר, אדם שהתבסס כלכלית, יכול להכיר טובה לאמן/יצירה שהשפיעו עליו טובה בעת שהיה צעיר תפרן, ולשלם יותר בדיעבד.

השלכה אפילו יותר מענגת בעיני, תהיה לתדמית הציבורית של היוצר. כאשר הוא פונה לרצון הטוב של קהלו, הוא במעמד לא כל כך נוח אם הוא הרבה יותר עשיר מאותו קהל. במיוחד נכון הדבר ליוצרים הפונים לילדים ונערים, כמו הספייס גירלז, שיצטרכו לשכנע את ההורים של הקהל שלהם לממן להם עוד ג'קוזי. גם חיי הוללות של כוכבי רוק אולי לא יהיו כדאיים במיוחד. בכלל, נראה כי בשיטה זו היצירה תאפשר אולי פרנסה סבירה (אופטימי ואוטופי, אמרנו?), אבל לא כסף גדול - ונחזור לאידיאל של אמן היוצר מתוך צורך פנימי. אם בתוכנה מדובר - לא עוד ביל גייטס! מילא העושר שלו - מי ישלם מרצונו על כל כך הרבה באגים?

השלכה שהיא אולי בעייתית תהיה הקושי ביצירה הדורשת ארגון מסביב ליוצר. אנשים ישמחו, אולי, לשלם למוזיקאי שהם מכירים בגדולתו, אבל מימון של אולפן הקלטות, על צוותו, עלול להיות בעיה. אולי זה לא נורא: כבר היום אמני פופ ורוק רבים מקליטים בציוד ביתי, ושיפור הטכנולוגיה אולי יאפשר בעתיד לעשות זאת גם בתחום המוזיקה הקלאסית.
ובכן, אוטופיה. אבל אולי לא לחלוטין. נשים לב שתעשיית התוכנה בעולם, וממש לאחרונה גם תעשיית המוזיקה בארץ, פונות כבר להגינות של הצרכנים במקביל למלחמה הטכנולוגית והמשפטית. ניתן לומר אפילו שהמודל המוצע אינו אלא המשך של מגמה זו, אם וכאשר החברות יתייאשו מהמאבק וייפנו רק להגינות. די ברור לי שהפנייה להגינות, כשלעצמה, תעורר יותר הד ואמון אם לא תהיה מלווה במאבק, אם כי בחשבון כולל ייתכן שזה יהיה פחות אפקטיבי. אבל ממילא אין סיכוי שזה יקרה מצד חברות תקליטים והוצאה לאור של ספרים: במודל המוצע די ברור שאין בכלל מקום לחברות כאלו, והאמנים יוכלו (וגם יאלצו) לפנות ישירות לקהל.

ייתכן גם קיום של צינור כזה במקביל לשתי השיטות האחרות (שילוב פרסומות ביצירה, והשיטה הקיימת של כפיית תשלום), ותוך תחרות איתם.

בעצם, בתחום התוכנה היה נסיון כזה - תוכנות שותפה (Shareware), בנוסח המבקש יפה ממשתמשים מרוצים לשלוח כסף. ככל הידוע לי לא היתה זו הצלחה מסחררת. אבל אולי זה יכול יותר להצליח אם הגישה הזו תהיה דומיננטית בשוק, ויהיה ברור לכולם (כלומר מובן מאליו, דרכו של עולם) שזו הפרנסה של היוצרים ואם לא נשלם אולי לא תהיה יצירה.

עוד גורם שיעזור לזה להצליח, הוא קיום מנגנון שיאפשר לשלם תשלומים קטנים ללא טורח מיותר למשלם. בעצם דרושה, אם נעבור לפסים מעשיים, תוכנה לחיוב באינטרנט, עם כל מנגנוני האבטחה, שתהיה פשוטה וזמינה לכל בונה אתרים (מתבקש שתוכנה זו עצמה תחולק כ-Pay as you can...).

ביום שתהיה תוכנה כזו, מובטח לה מייד שימוש, לפחות במקרים מסויימים. מדובר ביוצרים שלא השיגו הכרה וחוזה מצד מו"ל או חברת תקליטים. כיום יוצרים כאלו צריכים לבחור בין גניזת יצירתם במגירה לבין הפצתם (באינטרנט, למשל) בחינם, כדי לנסות ולהשיג קהל כלשהו. סביר שיוצרים אלו ישמחו אם לקהל זה תהיה לפחות אפשרות לשלם - אם לא יועיל, לא יזיק. בהמשך, אמנים מוכרים יותר ינסו אולי לבחון את העניין, נאמר ביצירה אחת - אולי אנשים ישלמו פחות, אבל מצד שני כל הכסף יגיע לאמן, במקום שזה יצטרך להתחלק בו עם המו"ל או חברת התקליטים. אם זה יהיה כשלון מוחלט ואף אחד לא ישלם - הפסדנו רק על יצירה אחת.

אז כשיום אחד תצפו בחינם בסרט, ותוך כדי הסרט, בשולי המסך וברקע הפסקול תרוץ לה פרסומת ("התפוז המכני צריך גריז? הום דיפו!") - זיכרו שיש, אולי, אפשרות אחרת.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

פנטזיות 1560
רותם סגל יום ו', 24/12/1999, 23:01
אתה מפנטז
רעיונות טובים כאלו ואחרים 1561
לירון נוימן יום ו', 24/12/1999, 23:07
הנה רעיון אחד שנזכרתי בו בעת כתיבת הכתבה: http://www.schneier.com/street_performer.html

בנוסף, לדעתי התעשיה לעולם לא תסכים לדבר כזה. יש להשקיע ברעיונות שניתנים ליישום, כדי לשפר את המצב העגום בו אנו נמצאים עכשיו.

לדעתי צריך לאפשר קניית מוזיקה, שירים יחידים ולא דיסקים שלמים, מהאינטרנט, ותשלום רק לאומן וחברת התקליטים, בלי מנגנון ההפצה. כמו כן, מחירן של יצירות (שיר או דיסק/תקליט) צריך לרדת עם הזמן - לא הגיוני שדיסק של קווין משנות השבעים יעלה כמו דיסק חדש, או דיסק משנה שעברה! לא שאני מעריך את המוזיקה פחות, אבל יש עניין ברור של ההשקעה של חברת התקליטים - היא כבר _קיבלה_ את מלוא השקעתה בשעות האולפן בחזרה, ואמנם מגיע לה המשך רווח (לכן הם השקיעו, לא?), אבל לא באותה כמות, בעיקר כשמדובר במוכרי-על כמו Queen, שרק לאחרונה נבחרו לאמן מס' 2 במילניום ע"י VH1.
עוד דילמה מוסרית לאוסף 1564
אדם קלין שבת, 25/12/1999, 0:41
מר י. ניר ממשיך להטריד את מנוחתי בדילמות מוסריות בהן דווקא נהנתי להעלים עין מעצמי. אבל בלי קשר ובלי לחרוץ דעה לכאן או לכאן, שלוש נקודות למחשבה:

1. כשהייתי באנגליה, נתקלתי בשתי תופעות מעניינות. הראשונה הייתה מוזיאונים קטנים שאומרים "אם היית מרוצה, שלם" - ולהפעתי הגדולה, זה ממש עובד. לא סתם שילמתי, נהנתי לשלם. השנייה היא שמקומות רבים שנותנים כניסה בחינם אך מבקשים תרומות (כנסיות ומוזיאונים בעיקר) כותבים "תרומה מומלצת - 10 דולר" או משהו בסגנון, וסתם מסתכלים עליך בעין לא יפה אם לא שילמת.

2. התיאוריה של מר ניר מתבססת הרבה על תרומות יפות יותר של אנשים עשירים יותר. צר לי, אך להוציא פילנתרופים עשירים שתורמים הרבה באמת, אנשים עמידים הם לרוב הרבה יותר קמצנים מאנשים בעלי הכנסה ממוצעת או פחות. אין לי מושג למה, אבל זה פשוט ככה - הם תורמים הרבה פחות

3. הפתרון התרומתי אולי יכול לעבוד בשוק העולמי, אבל קשה לי לראות אותו עובד בשוק הישראלי - השוק שלנו פשוט קטן מדי. מספיק שחצי מהקונים יחליטו לא לתרום בשביל שההשקעה לא תכוסה. אבל יכול להיות שאני סתם פסימי, ואם כולם יוכלו לקחת את האלבום הביתה בחינם ולשלם רק אם הם נהנו, הרבה יותר אנשים יחשפו לאלבום ולכן אחוז ניכר מהם ישלם - ובסופו של דבר יותר אנשים יקנו את האלבום.
מוסיקה לעשירים 1567
ניר יניב שבת, 25/12/1999, 4:23
מר ניר מציג, כהרגלו, רעיונות מעניינים. עם זאת יש לי השגות לגבי נקודה אחת, עליה מדלג ניר בקלילות רבה.
ההקלטה.
לבעיה שני חלקים:
1. ציוד. למרות ההתקדמות הרבה בתחום ציוד ההקלטה הביתי, הרי שעדיין אין באפשרות המוסיקאי הממוצע לממן ציוד מעין זה. מדובר לא רק במכונות ההקלטה (או, במקרה של האולפן הביתי - מחשבים), אלא גם (ובעיקר) בציוד היקפי - מחוללי אפקטים, מיקרופונים, כבלים, מגברים, רמקולים (מוניטורים), ושאר ירקות. על מנת להקליט תופים כראוי, למשל, יש צורך בכשבעה (7) מיקרופונים שונים, ובתנאים אקוסטיים מסויימים ביותר, המושגים בדרך כלל ע"י חדרי בעלי קירות עץ. שירה מוקלטת, ברוב המקרים, בעזרת מיקרופונים ששווים עשרות אלפי דולרים.
2. טכנאי ההקלטה. מוסיקאי אינו בהכרח, ואינו בדרך כלל, בעל יכולות וידע של טכנאי הקלטה. מקצוע טכנאות הסאונד הינו מורכב למדי ודורש כישורים מיוחדים. גם אם נניח כי נתן להתגבר על האמור בסעיף 1, הרי שאין בציוד המשוכלל ביותר כל תועלת ללא יד מכוונת שתגרום ליצירה/שיר להשמע באופן הטוב ביותר. באופן טבעי ומובן, אם כך, עולה שעת עבודה של טכנאי אולפן טוב כמות נעימה של כסף.
ומה באתי לאמר? כל רעיון שהוא לשינוי מצב הדברים כפי שהוא היום חייב להביא בחשבון את האמור בסעיפים שלמעלה. הרעיון המוצע יגרום, לדעתי, לאיבוד עניין מצד חברות התקליטים בכל נושא ההקלטה - אולי אפילו להתפרקות כל אותה מסגרת הקרויה בשם "חברת תקליטים." עם כל ההשגות שיש לי לגבי חברות התקליטים בימינו, עדיין עלינו לזכור כי מדובר בחברות המשקיעות כסף בהפקת אלבומים. למוסיקאים עצמם קשה לגייס כספים בסדר גודל שכזה (אלבום פשוט, בסיסי וזול יעלה כ- 10000$, לא כולל יצור הדיסקים עצמם, עיצוב ויצור העטיפה, והוצאות יחסי ציבור) - וכך נזכה למבול של הקלטות ביתיות. תאמינו לי - אתם *לא* רוצים את זה... ;-)
כמה הערות 1570
אורי שבת, 25/12/1999, 10:17
שלום,

כמה הערות, חלקן קשורות יותר, חלקן קשורות פחות:
1. ככל שזכור לי, גם היום, הכסף הגדול של האמנים מצוי בהופעות החיות, ולא בדיסקים. על המנגנון אני לא מרחם. אם המהפכה תהרוס את המנגנון, אבל היוצרים עדיין יוכלו להמשיך להרוויח את לחמם בכבוד, שילך המנגנון לעזאזל.
2. התוכנות השיתופיות, ניצחו בגדול. אם זה WINZIP, GETRIGHT, או אלפי תוכנות אחרות מהסוג הזה שאנו עושים בהן שימוש יום-יומי. אגב, GETRIGHT לדוגמה, מיישמת שניים מהעקרונות הללו - לא שילמת - תראה פרסומות. שילמת - לא תראה פרסומות.
3. לפי כמות התוכנות השיתופיות בכל תחום ונושא - אני מסיק שבעליהן כן עושים מהן כסף. מדובר בתוכנות המוגבלות במספר ימים, לדוגמה. העובדה שיוצאות עוד ועוד ועוד גרסאות משופרות, מוכיחות שיש מי שקונה.
4. למרות האמור לעיל, התחרות הקשה בין המוצרים והרצון להגיע לקהל יעד נרחב ככל הניתן, הופכת דווקא את ה-FREEWARE ללהיט החם ודי אם נזכיר את נטסקייפ, אקספלורר, OUTLOOK EXPRESS, WINAMP ועוד.
5. איך בכל זאת עושים מזה כסף, חוץ מלחכות שיבוא מישהו ויקנה אותך, והצגת פרסומות - קטונתי. בטוח מישהו ימצא איזה פטנט.
6. אנשים רוצים מוסיקה. מוסיקאים רוצים לעשות אותה. כבר ימצאו איזה הסדר.

תודה ושלום,
אורי
''חלום ליל קיץ'' 1575
צחי ברזיק שבת, 25/12/1999, 16:28
ירדן, למרות הכתיבה המשעשעת של המאמר, אני בטוח שגם אתה מכיר בעובדה כי הוא אינו יותר מפנטזיה משעשעת, המתבססת על ההנחה השגויה ש"נפש האדם טובה מנעוריו". שמעת פעם על המניפסט הקומוניסטי? קראת אולי את "מדינת היהודים"? אותה נאיביות, אותן תוצאות.

כפי שציינו כאן כבר אחרים, לא קיימת האפשרות שהאוטופיה הקטנה שלך תשרוד, וזאת מסיבות רבות שכבר פורטו כאן. אפשרות אחרת שתאפשר לתעשיית המוסיקה לשרוד, היא במכירת הזכויות על שירים ואלבומים לפורמטים מסוימים. לדוגמה, "ריל פלייר" ישלמו לסטינג כדי שהדיסק שלו יופיע בפורמט של "ריל אאודיו", והם, בתמורה, יעסקו בפרסום באתר שלהם. ממש כמו עולם הטלוויזיה. כך לא נצטרך לשמוע זמרורים בשבח "הום דיפו" כל פעם שנשמע את הנדריקס.
1576
ירדן ניר • בתשובה לצחי ברזיק שבת, 25/12/1999, 19:22
"זמריר", בוודאי התכוונת: זה החידוש של האקדמיה ל"ג'ינגל".
Good Will is the Answer 1627
Moshe Flam יום ג', 28/12/1999, 23:10
תודה על הכתבה ומחשבותיך!

ישנו עיתון בשם באופן טבעי beofen-tv.co.il
העיתון כולו דן בנושא הפיכת חיינו
לטובים יותר, נעימים יותר וטבעיים יותר.
ישנו אתר ושמו אדמה adama.net
העוסק בעסקות חליפין, ועזרה הדדית.

חברי ממעבדת המחקר של יבמ בחיפה, (בה עבדתי עד לפני שנה) מדבר על יצירת אתר פנימי בו יעזרו העובדים האחד לשני.
דבר זה אינו חדש. ראו את אגודות העזרה של היהודים החרדים (יד שרה, חסד של אמת וכדו')

גם לנו מפתחי התוכנה דבר זה אינו חדש: ראו experts-exchange.com
וכן קבוצות הדיון למפתחים בכל נושא, בהם אנו משתפים את המידע היקר לנו מכל, עם חברינו.

לפני כשנה פתחתי חברה הנקראת "פשוט" pashute.com המאפשרת למפתחים ולמנהלים להתפתח בתחומי מחשבים ולעזור לעצמם ולאחרים להגשים את מה שהם מעוניינים לעשות ולדעת.
ההיענות העצומה מוכיחה שיש צורך גדול לשירות מסוג זה.
את החברה פתחתי לאחר שיחד עם חברים, יזמנו והקמנו בית ספר יסודי בעל רעיונות דומים.
הילדים זוכים בהזדמנות להתפתח כאנשים טובים ולנו ההורים יש את הזכות להתבונן ולהשתתף בחוויה מדהימה זו של התפתחות.

בהצלחה,
ובהנאה מסיפורי הילדים, המוסיקה,
כתבות חקר-המוח, ושאר המצאות שאני שמח לחלק איתכם.

משה

There is a newspaper called Beofen-tv
(see http://www.beofen-tv.co.il)
The whole newspaper is about what we can do to make life nicer and better (and "natural").
There is a site in Israel called Adama (http://www.adama.net) with a barter site.

A friend of mine from IBM Haifa Research Lab (where I worked till recently) is talking about making an internal site where people (workers) help each other out.
This is not new: see the Jewish Religious "helper funds" eg. Yad Sarah, Hessed shel Emet etc.

And for us software developers there is http://www.experts-exchange.com and all the newsgroups, where we share our most privilidged knowledge.

I have recently opened a company (pashute.com) where people pay for the environment so that they can help themselves and others do what they want and neeed (in software development, but it could be in any field).

I started this venture after opening an elementary school where kids get this oportunity, and it is great fun for them (and a grand experience for us - their parents).

Good luck, and have fun with my music, kids stories and brain research publications.

Moshe
טעות בידך 1659
בועז רימר יום ו', 31/12/1999, 15:04
תעשיית ה"מוזיקה" לא מייצרת מוזיקה. היא מייצרת גיבורי תרבות (אלא אם כן אתה מתכוון למוזיקה קלאסית או ג'אז, אבל לפי מיטב הבנתי אתה מדבר על מוזיקה פופולארית).
אם גיבורי התרבות האלה יבקשו ממעריציהם לא לקנות מזוייפים בשתיקה, הם יראו פתטים, ומעריציהם או שירגישו פריירים, ויקנו את הדיסקים, או שידפקו את המערכת ויקנו מזוייפים ויורידו אמפיטריס מהרשת.
אם זה ימשיך ככה, לא תהיה יותר מוזיקה פופולארית, כי אף מפיק לא ישקיע כסף בקידום גיבורי התרבות שלו, והרוקר כגיבור תרבות יעלם מהעולם.
רק לשם הדיון תזכירו לי מתי הורדתם שיר של מישהו לא מוכר מהרשת?
טעות בידך 1730
שי אלקין • בתשובה לבועז רימר שבת, 8/1/2000, 4:17
לפני כחודש. שמעת פעם על
?Humble Beginnings
מה שקורה בפועל 3563
אסף רוזנרוט יום א', 2/4/2000, 15:11
לדעתי, כבר עכשיו ניתן לראות שההצעה השנייה שהוצעה בכתבה מיושמת בפועל. בת'כלס, מה שקורה זה שמי שאיכפת לו ממוסיקה, קונה דיסקים מקוריים (ו"יוצא פראייר" כמובן :) ) וכל זורקי הזין למיניהם פשוט צורבים, כשבעלי היוזמה מביניהם אף משווקים את הדיסקים הצרובים שלהם, ברוב חוצפתם.

מה שבאמת לא קיים כרגע, זה הקטע של 'כפי יכולתך'. זאת אומרת, או שאני משלם 90 ש"ח על דיסק, או שאני צורב אותו. אני לא יכול לשלם עליו 40 שקלים, לדוגמא.

פתרונות אחרים שאני רואה בהם מענה לבעיה:

1) מודעות ציבורית. להכניס לאנשים את המשוואה ש'להעתיק=לגנוב'.

2) מה שלירון הציע - מכירת MP3ים בבודדים.
או בכלל, מכירת דיסקים דרך האינטרנט במחיר הרבה יותר נמוך, שמתבקש עקב השימוש במרחב וירטואלי והחיסכון במרחב ממשי.

3) הורדת מחירים דראסטית. זה מיושם חלקית ברוב חנויות הדיסקים, וטוב שכך. אני יודע שלי, בתור צרכן מוסיקה, קשה לעמוד בפיתוי של דיסק זול (ולפעמים זה מגיע לרמה בה אני רוכש דיסקים כמעט רק בגלל מחירם, בתור קונה בחנויות יד שנייה).

4) פתרון לצרכנים על מחיר גבוה - חנויות יד שנייה. אל אף שזה לא חוקי, אני ממש לא רואה בזה בעייה 'מוסרית'. כלומר, אם מישהו קנה דיסק ולא אהב אותו, נראה לי בסדר גמור שהוא ימכור אותו לחנות כזו, כאחד שלא קיבל את התמורה לכספו, ובחוסר הסדר חוקי אחר.
מה עם "חוק הדיסקים הריקים"? 180478
ערן בילינסקי יום ד', 12/11/2003, 16:47
אז מותר או אסור לצרוב תקליטורים לשימוש אישי? האם באקו"ם נתנו תשובה שיכולה להתפרש לשתי פנים?
שלם ליוצרים! 181927
ערן בילינסקי יום ג', 25/11/2003, 10:22
חברת NMC העלתה לאוויר את אתר http://songs.co.il , שבו יכולים הגולשים לרכוש שירים (4 שקלים ליחידה) או אלבומים שלמים (35 שקלים לאלבום או 60 שקלים לאלבום כפול). השירים באתר הם רק כאלו של-NMC יש את הזכויות עליהם, ורק בכרטיס אשראי.
"הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it...

הכתבה ב"הארץ" מציינת שהשירים הם בפורמט mp3. טרם רכשתי שיר, כך שאיני יכול לוודא זאת, אבל השמיעה החופשית של קטע מהשיר (30 שניות) היא דווקא בפורמט wma.
שלם ליוצרים! 181939
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 25/11/2003, 11:04
מה ההבדל בין הפורמטים? (פחות הסבר טכני אם אפשר ויותר מה עדיף למאזין).
שלם ליוצרים! 181948
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 25/11/2003, 11:30
אני חושב שwma הוא פורמט קנייני של מייקרוסופט ואינו נגיש על מערכות שאינן Windows, אבל אנ'לו בטוח. לא יודע גם שום דבר על הבדלים באיכות.
פורמטים של קבצי קול 183173
יובל רבינוביץ • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 4/12/2003, 18:33
WMA=Windows Media Audio
MP3=Moving Picture expert group layer 3

שני הפורמטים מאפשרים דחיסת אודיו. בשניהם האלגוריתם לדחיסה מתבסס על כך שניתן לוותר על חלק מהצלילים מבלי שהאוזן האנושית תבחין בכך. התוצאה היא שחלק מהמידע אובד בדחיסה, ואנשים בעלי אוזן מוסיקלית מתלוננים לעתים קרובות שהתוצאה היא צליל "שטוח", כלומר: הנחת העבודה של אלגוריתם הדחיסה מתאים לאוזן "ממוצעת". יש לציין שלא בכל אלגוריתם דחיסה יש איבוד נתונים. בדחיסת תוכנות, למשל, אסור להשתמש באלגוריתם של אבדן נתונים. בקבצי אודיו זה מקובל, ולכן החיסכון רב במיוחד.

ב-MP3 ניתן לקבוע את עוצמת הדחיסה, ולכן אפשר בזמן הכנת הקובץ לקבוע את הפשרה המתאימה בין גודל ואיכות. ב-WMA לא ניתן לעשות זאת, ומידת הדחיסה מובנית בתוך האלגוריתם. יש לפחות מחקר אחד הטוען ש-WMA הוא איכותי יותר מ-MP3 כאשר גדלי הקבצים זהים.

WMA הוא פורמט פופולרי ל-streaming, כלומר - אודיו "זורם" בזמן גלישה, שלכאורה אמור להיות לא ניתן לשמירה על המחשב (מובן שניתן לעקוף זאת). קבצי MP3 הם בדרך כלל קבצים להורדה ולא לשמיעה תוך כדי גלישה.
פורמטים של קבצי קול 183212
האייל האלמוני • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ה', 4/12/2003, 23:37
תודה. אתה יודע להסביר.
סנונית ראשונה? 460510
ירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 19/10/2007, 12:47
''רדיוהד'' אמצו את ההצעה שלי.
סנונית ראשונה? 460563
טל כהן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר שבת, 20/10/2007, 14:10
... והרוויחו לא מעט: http://blog.wired.com/music/2007/10/estimates-radio....
עידוד יצירה 478802
צפריר כהן יום ו', 23/5/2008, 23:21
חוק זכויות היוצרים נועד ע"מ לעודד יצירה. המדינה מסכימה לתת ליוצר שליטה זמנית על הפצת יצירתו כדי שתהיה לו יכולת כלכלית ליצור.

עם הופעת האינטרנט דרכי ההפצה האפשריות השתנו לחלוטין. הדפסת ספרים ותקליים היא עניין יקר. הפצת תוכנה וקובצי שירים היא עניין זול למדי.

יש כל מיני גופים שחשוב להם לעודד יצירת תוכנה חופשית. אחד הדברים שהם עושים הוא אספקת תשתית נוחה ליצירת תוכנה: אם יש לך רעיון, שלא יהיו לך בעיות תשתית. לדוגמה: http://sourceforge.net .

מהם הדברים המקבילים בתחום המוזיקה? איך כמה אפשר להמנע מכל ההוצאות (למעט זמנו של האומן)?
718754
ירדן ניר-בוכבינדר יום ד', 6/5/2020, 20:26
נועה מנהיים כותבת ב"הארץ" על המהומה סביב זה שארכיב האינטרנט מציע, כ"ספריית חירום לאומית" (הלאום האמריקאי), אלפי כותרים להורדה חופשית, בלי אישור זכויות היוצרים.

הייתי יכול להשוויץ שהמאמר למעלה הקדים את זמנו בעשרים שנה, אבל זה לא חוכמה; אם מישהו היה אומר לי אז "נה, לספרים זה ייקח עוד עשרים שנה לפחות" אז הייתי מנפנף אותו (אז), ומשבח אותו עכשיו על יכולת החיזוי. המו"לים יכולים לומר תודה לפחות על הארכה המפתיעה שקיבלו.
שאלת סקרנות - 718760
יוסי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ד', 6/5/2020, 23:15
כצרכן, מה ההבדל בין היוזמה הזאת לספריה ציבורת?

רק להבהרה - בארה"ב המנוי לספריות הציבוריות לא כרוך בעלות כספית כלשהיא. עם המנוי הנ"ל אפשר להשאיל גם ספרים דיגיטלים וספרי שמע דרך אתר הספריה. זה מאוד ידידותי למשתמש.
שאלת סקרנות - 719030
העלמה עפרונית • בתשובה ליוסי יום ג', 12/5/2020, 9:37
ההבדל הכי בולט לעין הוא שספריות ציבוריות נותנות שירות לקהל מצומצם (מי שנמצא פיזית במרחק מסוים מהספרייה) והאתר המדובר גלובלי. מעבר לכך - ספרים דיגיטלים וספרי שמע אתה "שואל ומחזיר" בלי לשמור אצלך עותק (או לפחות, בלי לשמור עותק כברירת מחדל, בטח יש מי שיודעים לפצח את ההגנה) בעוד שבאתר הזה כולם פשוט יוצרים לעצמם עותק ועקרונית אין בעיה להוריד מסה של קבצים.‏1
חוץ מזה, ספריות זה כבר "נזק קיים" מבחינת המוציאים לאור. לריב עם מוסד קיים זה הרבה פחות אפקטיבי מנסיון לעצור פרויקט חדש.

‏1 תקנו אותי אם אני טועה - אני עדיין קוראת ספרים פיזית כך שמכירה את המנגנון באופן שטחי ביותר.
שאלת סקרנות - 719228
יוסי • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 15/5/2020, 1:26
ההשאלה הדיגיטלית בספריה (או יותר נכון ברשת הספריות) לא דורש ממני ומארבע מאות מליון אמריקאים להיות במרחק פיזי כזה או אחר. הספר מושאל לתקופה המספיקה בהחלט לקראו ואין שום בעיה להשאיל אותו שוב. כצרכן, אני לא רואה הבדל מהותי בין הספריה לבין הארכיון הנדון. ניסיתי להבין על מה המהומה עליה דיבר ירדן.

__
גילוי נאות - לא קראתי את המאמר מסיבות אידיאולוגיות. אני לא מוכן לממן את העיתון המקושר.
מכונת הזמן בפעולה! 718762
תשע נשמות יום ד', 6/5/2020, 23:56
ירדן, השתדרגת לבוכבינדר ב-‏1999! אמט בראון היה מתגאה בך.
מכונת הזמן בפעולה! 718845
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לתשע נשמות יום ה', 7/5/2020, 21:15
אם תוכן המאמר הקדים את זמנו בעשרים שנה, מה הביג דיל שהחתימה שלי עליו הקדימה את זמנה בארבע שנים?
מכונת הזמן בפעולה! 718854
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 8/5/2020, 1:26
יש מצב שמה שקורה פה זה פוינטר שהערך שהוא מצביע עליו השתנה אחרי 4 שנים?
מכונת הזמן בפעולה! 718857
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז יום ו', 8/5/2020, 9:07
ברור. ב-‏1999 לא היתה שום כורכת ספרים משמעותית בחיי.
מכונת הזמן בפעולה! 718858
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 8/5/2020, 9:20
זה מזכיר את השאלה (הקצת יותר טעונה) האם המטריקס הראשון בוים על ידי האחים או האחיות וושאובסקי.
מכונת הזמן בפעולה! 718859
הפונז • בתשובה להפונז יום ו', 8/5/2020, 9:21
בדיוק באותה 1999, אגב.
מכונת הזמן בפעולה! 718864
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז יום ו', 8/5/2020, 11:32
תזהר ממני, עשיתי את תזת התואר השני שלי על משפטים כאלה.

(פי-לו-סוף! בי אס סי!! אם אי!!!)
מכונת הזמן בפעולה! 718911
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 8/5/2020, 20:34
נו, אז עכשיו אתה חייב לפרט יותר בנושא, אתה לא יכול להשאיר אותנו באפילה אחרי טיזר כזה.
איך היית כותב היום על ידי מי בוים המטריקס?
_____
אתה ידעת שהרמה להנחתה כזו לא תעבור בשתיקה.
מכונת הזמן בפעולה! 718921
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז שבת, 9/5/2020, 8:40
לא, אני לא הולך לענות על ההנחתה. העבודה לא עסקה באיך נכון לכתוב, אלא באיך לתרץ קושיות ובעיות כלשהן שצצות במקרים כאלה (סמוך על פילוסופים שהם ימצאו קושיות.) היום יש לי הרגשה שכל התחום הזה יסודו בטעות, ומצד שני כבר אין לי סבלנות לחפור את החפירה הדרושה כדי לראות האמנם.
מכונת הזמן בפעולה! 718923
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר שבת, 9/5/2020, 10:04
איזה תחום יסודו בטעות? פילוסופיה? פוליטיקת זהויות? טרנסג'נדרים?
מכונת הזמן בפעולה! 718948
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז שבת, 9/5/2020, 19:46
אני אתאפק ולא אמשיך.
מכונת הזמן בפעולה! 718878
תשע נשמות • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 8/5/2020, 13:06
אבל לא עשית את העבודה עד הסוף. בתגובות למאמר אתה עדיין רק ניר.
מכונת הזמן בפעולה! 718879
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לתשע נשמות יום ו', 8/5/2020, 13:09
זה לא הוא, זאת התוכנה של האייל (ניחוש).
מכונת הזמן בפעולה! 718882
תשע נשמות • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ו', 8/5/2020, 13:29
אני חשבתי שבעולם שבו אנחנו חיים התוכנה של האייל חכמה מספיק כדי לזהות כותבים, להשוות בין השמות השונים תחתיהם הם כותבים, לנתח את סגנון הכתיבה שלהם ברמת ממוצע הפסיקים ביחס לנקודות וגם להציע להם מוצרים שכותבים אחרים אהבו - וכמובן לעדכן את הרשויות ואת יתר הכותבים על כל שינוי של שם או כתובת IP...
מכונת הזמן בפעולה! 718886
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לתשע נשמות יום ו', 8/5/2020, 15:08
כל זמן שאתה נהנה...
719231
ab יום ו', 15/5/2020, 8:05
המאבק בפירטיות של מוסיקה פופולרית שעליו דובר במאמר מלפני כ 20 שנה ניכשל מזמן. אין שום קושי משמעותי היום להשיג שיר פופולרי בהורדה פירטית, הקושי היחיד הוא הזמן הנדרש כדי להבין את הנפתולים של ההפצות בפירטיות.
לפיכך, הדיון שניפתח פה לפני כ- 20 שנה על בפירטיות במוסיקה הוא אובסולטי היום.

עד כמה שהבנתי, היום המוסיקה הפופולרית היום אינה מופצת כמעט בדרך הישנה והיקרנית של דיסקים אלא במסלולים אינטרנטיים זולים יותר כגון ה- itune.

למעשה היום מה שעומד על הפרק הן הפצות פירטיות הם הסרטים, ארוכים או קצרים או בסדרות. מול ההפצות בפירטיות תעשיית הסרטים מציעה בתשלום צנוע הפצות אינטרנטית במה שניקרא סטרימינג. בעוונותי , אני מוריד סרטים פירטיים דרך ערוצי "טלגרם" או בלכידת יוטיוב. מי שרוצה לשלם ולזכות באיכות טובה יותר ובנוחיות ישתמש בסטרימינג "חוקי".
719246
תשע נשמות • בתשובה לab יום ו', 15/5/2020, 14:52
הדבר המעצבן כאן מבחינתי הוא הפיצול בין הפצות הסרטים (והסדרות). בספוטיפיי אני מקבל גישה לכל יוצר מוסיקלי שניסיתי אי פעם, וכיוון שכמעט כל ההאזנה שלי היא דרך המחשב ולא הטלפון הנייד אני מסתפק בקלות בשרות החינמי שלהם. לנטפליקס אני משלם, ובכל זאת רוב הסרטים והסדרות שקיימים לא נגישים לי. כדי להגיע לכולם אצטרך לשלם לכמה וכמה מפיצים שונים, וגם אז ספק גדול אם זה יתאפשר. המצב הזה מעודד פירטיות מבחינתי הרבה יותר מאשר עצם החיוב בתשלום.
719649
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לab יום ו', 22/5/2020, 11:34
הסטרימינג במוזיקה באמת שינה הרבה, אבל בעניין אחד קריטי הוא שינה מעט: עם זה שהוא חוקי ובתשלום ובהסכמים עם המוזיקאים ונציגיהם, הוא כמעט לא מאפשר למוזיקאים להתפרנס ממנו. עד כמה שאני מתרשם, למעט כוכבים מעטים בעולם, מעטים המוזיקאים שהכנסתם מסטרימינג היא יותר מכסף כיס. רוב עצום של ההכנסות מסטרימינג הולכות לפלטפורמות (וגם הן מחפשות את עצמן כלכלית‏1). זה אולי מקביל לזה שבימי הזוהר של תעשיית התקליטים רוב ההכנסות הלכו לחברות התקליטים; אבל אני חושב ש(א) אולי לא רוב כל כך מכריע, (ב) אני מנחש (על סמך כלום) שסך ההכנסות מתקליטים וכו' בשנות השבעים-שמונים היה גדול בהרבה, אולי בסדר גודל, מסך ההכנסות מסטרימינג היום. וסיבה אחת לזה היא שהיכולת הטכנית להוריד מוזיקה בחינם מטילה חסם על כמה כסף יכולים לגבות על סטרימינג.

מצד שני, עשרים השנה שחלפו מכתיבת המאמר נתנו עוד פרספקטיבה: אני במקרה גדלתי בתקופה שבה הרבה מוזיקאים השיגו הכנסה לא רעה מהקלטות, כך שזה עדיין טבוע בי בתור הסדר הנורמלי של הדברים, אבל בעצם זה היה רק מעט עשורים מתוך כל ההיסטוריה של המוזיקה. זה שעדיין לא מעט מוזיקאים יכולים להתפרנס מהופעות זה כבר טוב.

היום אני עדיין מאמין בתמיכה ישירה של אוהדים במוזיקאים (למשל דרך בנדקאמפ), ואמנים בכלל, וגם משלים עם זה שעבור מוזיקאים שאני אוהב‏2, מוזיקה היא תחביב, שאם במקרה לפעמים יוצאים ממנו כמה גרושים אז איזה כיף. מה שברור, לפחות בתחומי הפופ והרוק זה לא גורם לזה שתיעשה פחות מוזיקה פחות טובה מבימי התקליטים.

‏1 וזה בגלל החזירות של מתכנתים כמוני!
‏2 שהם, ברובם, כאלה שלא יכולים להתפרנס אפילו מהופעות.
יאללה מכות! 719656
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 22/5/2020, 13:37
בתחומי הרוק זה בברור גורם למוזיקה פחות טובה.
ובלי קשר להעדפות שלך, נראה שלמוזיקאים הרבה יותר קשה להתפרנס מהתמיכה שלך ושל דומיך.
יאללה מכות! 719663
ab • בתשובה להפונז יום ו', 22/5/2020, 18:23
צפיתי ביוטיוב בניתוח מצב על ידי מוסיקאי פופ "אנליסט" שטוען שהירידה באיכות מוסיקת פופ (מכל הסוגים) נובעת ממיסחור יתר של תעשיית המוסיקה במערב, לאו דווקא מהעדר בסיס כלכלי לייצירת מוסיקה איכותית.

הטענה העיקרית שלו היא שלצורך הצלחה מסחרית קיצרת מועד — מוסיקת פופ התנקזה למספר קטן מאוד של פורמולות וכותבי מוסיקה.
כתוצאה מההתנקזות כל מוסיקת פופ איבדה גיוון וייצירתיות . כלומר כל השירים איבדו ייחוד, כולם דומים זה לזה. אם אשחזר את הלינק של אותו איש אביא אותו כאן, כי דבריו מעניינים, לא מבטיח שאמצא את הלינק.

בשנים האחרונות אני צופה לא מעט באנימציות יפניות, מה שניקרא אנימה. האנימה במידה רבה היא אמנות מולטימדיה, כלומר משלבת בין מספר אמנויות ובכלל זה משלבת אמנות מוסיקה (באנימה מוסיקליות). דרך האנימה פגשתי ביצירות פופ/רוק/ג'ז וכדומה שהן באיכות גבוהה (לדעתי האיכות לא נופלת מרוב מוסיקת פופ האיכותית במערב).

מכיוון שקל לי יותר לשחזר לינקים לקליפים ביוטיוב של מוסיקה כזו אשתדל, ללא נדר, לתת בפעם אחרת לינקים כאילו.

לפי התרשמותי תעשיית מוסיקת פופ ודומיו ביפן מצאו את הדרך להתפרנס בכבוד, בלי לעשוק את המאזינים, יוצרים אולי לא מתעשרים עושר ענק אבל מקבלים ההכנסות שדרושות לממן ייצירות טובות.

הדרך הכלכלית הנהוגה ביפן , על פי ההבנה שלי (שעלולה להיות מוטעית) היא כזו. מוסיקאים יוצרים ומבצעים בראשית דרכם מייצרים הפקות צנועות ומציגים אותן לציבור. זה כולל הצגה ביוטיוב ודומיו. אם היוצרים איכותיים הם מוזמנים לשלב את המוסיקה שלהם באנימה חדשים. מכיוון שתעשיית האנימה ביפן מאוד פופולריות, יש גם מופעי פולו אפ של להקות שהצליחו באנימה. יש מוסיקאים שמקדמים את עצמם ללא השתתפות האנימה, אבל במסלול תמוך אינטרנט.
ניתוח טכני לגבי ירידת איכות הפופ המערבי 719880
ab • בתשובה לab יום ב', 25/5/2020, 16:42
למטה רשום לינק אליו כיוונתי בתגובה מלמעלה.
אני ראיתי כנראה בזמנו את ההרצאה של 20 דקות ביוטיוב שניכללת הלינק הזה.

לא בטוח שאביא את הלינקים לפופ יפני שלפי דעתי איכותי מאוד עד היום (תמיד יש 90 אחוז חומר בינוני אבל לא מעניין אותי שיש 90 אחוז בינוני ומטה). אולי אביא משהו מינימלי. כל זאת משום שרוב המגיבים פה נוטים להכיר פופ מערבי , לפיכך מה שאומר יחלוף מעל ראשם. הפופ היפני לגמרי לא רחוק מהמוסיקה המערבית אבל כמעט לא נחשף במערב. זה עניין מצער, כי קל למדי לקלוט ולהנות מפופ יפני גם למי שלא נחשף לו.

יתכן שחוסר החשיפה של פופ יפני במערב הוא מסיבות מסחריות שהוסברו בחלקן בניתוח ירידת הפופ המערבי הלינק שלי למטה.
,
אני לא נוטה לדיפרנציציה בין סוגי פופ שונים, אני כולל בהן , מלבד רוק, גם ג'אז וגם שירים מלודיים נטולי קצב כמעט. נראה לי שחלוקה לג'אנרים לא משרתת שום תובנה או הנאה:

המונח "מוסיקת פופ" מגדיר היטב את התחום:
התחום על פי הגדרתי הוא "מוסיקה פופולרית שאינה מסובכת מדי, תחומה בזמן של מספר דקות, כוללת לרוב מסר טקסטואלי לא מסובך מדי". כוללת לרוב תצוגה וויזואלית: ריקוד, תנועה , תמונה , סרטון וכדומה.

מתנצל על בעיות בהגהה, יש קושי טכני בעניין.
יאללה מכות! 719670
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז יום ו', 22/5/2020, 20:24
אתה יכול לנמק את הקביעה שלך על הרוק?

זה שלמוזיקאים קשה יותר להתפרנס, זה נכון. א. אתה רוצה לטעון בזה נגד משהו שאמרתי? אני חושב שזה מה שאמרתי, ושזה כואב לי. ב. קשה יותר - ביחס למה? ביחס לשנות החמישים עד סוף השמונים, נכון (כנראה), אבל למה דווקא זו נקודת ההשוואה? אני חושב שבעידן הסטרימינג + הופעות חיות יותר קל ליותר מוזיקאים להתפרנס מאשר לפני שנות החמישים. כואב לי שבגלל שינוי טכנולוגי "עיוור", ולא בגלל איזשהו שינוי רעיוני, המוזיקאים נפגעו כל כך קשה, אבל אפשר גם לומר שבגלל שינוי טכנולוגי "עיוור" - ולא בגלל איזשהו שינוי רעיוני - הם (כלומר, קודמיהם) הרוויחו קודם את מה שהם עכשיו הפסידו.
יאללה מכות! 719672
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 22/5/2020, 21:33
בתור מי שלא מזמן הכריז כאן שהרוק מת, אני מתפלא עליך שאני צריך לנמק למה הרוק החי והבועט של החצי השני של המאה הקודמת עדיף על הגופה של המילניום הנוכחי.

קשה יותר ביחס לשנות החמישים עד סוף התשעים.
למה זו נקודת ההשוואה? אולי כי העולם - המוזיקלי וודאי, אבל לא רק - של לפני כן היה כל כך שונה משל היום, שאין לי כל יכולת לומר עליו משהו השוואתי. קצת כמו אם היית שואל למה אני לא משווה את הקולנוע של היום לזה של המאה ה-‏19.
רוק וודאי לא היה אז, ואני בכלל לא בטוח שמה שאתה קורא לו פופ היה דומה - מושגית, לא ספציפית - למה שאתה קורא פופ היום.

אני גם חושב, ודנו על כך הרבה כאן, שחלק ממה שהרג את פרנסתם של המוזיקאים זו לא הטכנולוגיה כשלעצמה, אלא הכשלון הרגולטורי, התרבותי והחברתי ליישם כללי זכויות יוצרים על הטכנולוגיה החדשה.
סתם דוגמה שמתקשרת לכתבה שקראתי היום ב'הארץ' - בעולם המוזיקה היום, 'סטרימינג והופעות חיות' להגדרתך, הביטלס היו מאבדים את פרנסתם בשנת 1966, ואנחנו היינו מאבדים את אבי רואד, סרג'נט פפר והאלבום הלבן.
אין לי ספק איזה מהעולמות חביב עלי יותר.
יאללה מכות! 719673
יוסי • בתשובה להפונז יום ו', 22/5/2020, 21:52
ומה היינו מרוויחים?

(זאת שאלה רטורית. התשובה היא שאין לנו מושג כמה יצירות נפלאות לא באו לעולם כי החסמים להפצת מוזיקה, עבור יוצרי שנות השישים, היו גבוהים כל כך לעומת היום)
יאללה מכות! 719674
הפונז • בתשובה ליוסי יום ו', 22/5/2020, 22:27
ההיסטוריה מראה שאוסף האלבומים נכסי הצאן ברזל ש'הרווחנו' כשנולד הסטרימינג הוא זעום ביותר.
יאללה מכות! 719863
יוסי • בתשובה להפונז יום ב', 25/5/2020, 13:32
אז הסטרימינג הפחית את השימוש הכבד בסמים בתעשיית המוזיקה?

__
אם כבר מערבבים מתאם וסיבתיות אז עד הסוף..
יאללה מכות! 719866
הפונז • בתשובה ליוסי יום ב', 25/5/2020, 13:48
מיתוס הסמים והשירים הטובים כבר נופץ מזמן, ועל ידי עמודי התווך של הרוק עצמם.
אין לי כח לחפש, אבל הציטוט הזכור לי הוא שתחת השפעה כל מלודיה נשמעת לך אלוהית, וכשאתה קם למחרת בבוקר אתה מגלה שהכל היה קראפ. או משהו כזה.
יאללה מכות! 719682
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז שבת, 23/5/2020, 9:29
מסכים שהרוק היום הרבה פחות טוב, והרבה פחות קיים בכלל, אבל להאשים בזה את החלפת התקליטים בהורדות ואחר כך בסטרימינג, ובאופן כללי יותר בירידת ההכנסות, זו אחת ההסקות הנועזות ביותר מקורלציה לסיבתיות שראיתי בשבוע האחרון.

לדעתי ולטעמי, הידרדרותו של הרוק התחילה באמצע שנות השבעים, ובשנות השמונים הוא כבר היה ברובו נחות, למרות שהרווחים מהקלטות היו אז בשיא (אני מפרגן לך את "דייר סטרייטס" בתור רוק משובח, בניגוד לטעמי, ובשמחה מוסיף את ההבהוב הקצר של הגראנג' באמצע התשעים; אבל אלו היו הבלחות ולא שינוי מגמה.

מעבר לזה, אם אתה מסתכל על הקריירה של כל מוזיקאי או להקה בפני עצמה, אני חושב שתמצא קורלציה שלילית די מובהקת (עם אינסוף דוגמאות נגדיות, אבל שני אינסופים דוגמאות תומכות) בין הצלחה כלכלית לבין איכות אמנותית - אם כי אני נוטה לחשוב שהסיבתיות כאן היא פחות הצלחה כלכלית ויותר התופעה המסתורית שכישרון מוזיקלי, בעיקר בפופ וברוק, מזדקן מהר.

בתור המשקיף מטעם האייל על סצינת האינדי בישראל - המקום שבו עושים מלכ"ר (מ' עבור מוזיקה) - זה בכל זאת המקום שבו עושים עדיין רוק או וריאציות לא מאוד רחוקות עליו, חלקן לא רעות בכלל, אני חושב שיותר מאשר באזורים המסחריים יותר. "הביטלס" הם משהו שכנראה קרה כפי שהוא קרה בזכות ההקלטות המסחריות, אבל אתה יודע, עשו ועושים מוזיקה מופתית גם במודלים כלכליים אחרים. אפשר להתאבל על זה שהמודל ההוא נגמר, אבל אפשר גם לשמוח שהוא היה בכלל קיים.

"הכשלון הרגולטורי, התרבותי והחברתי ליישם כללי זכויות יוצרים על הטכנולוגיה החדשה" - לפחות רגולטורית אני חושב שניסו לעשות כל מה שאפשר, זה היה פשוט מאבק אבוד.
יאללה מכות! 720018
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ד', 27/5/2020, 13:08
למרות הטעם המובחן שלך (שגם אני שותף לו קצת, ומראה בעיקר על הגיל שלנו), ממה שאני רואה סביבי‏1 נראה לי שלדור ה-Y שגדל בשנות התשעים, מה שלך נראה כ"הבהוב קצר של הגראנג"' היה גל רוק רחב ומשמעותי מאד. גם אם 'בניגוד לטעמי', בעיקר לגבי להקת הרוק הכי אוברייטד בהיסטוריה, נירוונה. אם תוסיף את גל הלהקות מבריטניה מאואזיס (גם אוברייטד, לטעמי) ועד סוייד ובלר, בהחלט תקבל מסה לא קטנה של רוק ראוי וגם מצליח.
גם בשנות השמונים ניתן להוסיף את U2 וגם את גאנס אנד רוזס (גם אם בניגוד לטעמי). ועוד כמה וכמה שבעצם כבר בישרו את הגראנג' עוד בעשור שקדם לו.

‏1 ה'סביבי' הזה ראוי לדיון, כמו כל הסקת בועה אחרת. אז למען הגילוי הנאות - מעבר לשיחות עם צעירים ממני, את השקלול שנראה לי הכי סביר סטטיסטית ל'מתי היה רוק מוצלח' אני מבסס על סרטוני היוטיוב לגיטריסטים‏2 שאני רואה לא מעט בעת האחרונה. אחד הז'אנרים החביבים שם הוא "עשרה/15/25 ריפים/סולואים/פתיחות/שירים קלאסיים/ידועים/שכל גיטריסט צריך לדעת". כשאני רואה גיטריסטים שנראים גג בגיל שלושים מנגנים סולואים משנות השישים, השבעים, ועד התשעים ומעלה, אני מעריך שבניגוד אלי הם לא מוטים על ידי מה ששמעו בגיל 16. ובהחלט חלק מהרפרטואר הוא מהניינטיז, לפעמים אפילו קצת מעבר אבל בהחלט לא הרבה‏3.
‏2 ולמי שלרגע רוצה לטעון שרוק זה לא רק גיטרות - אני לא שומע אותך, הדיסטורשן חזק מדי.
‏3 ריף צבא-שבע-האומות אחד לא מבשר על בוא הקיץ של האהבה.
יאללה מכות! 720069
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז יום ד', 27/5/2020, 22:45
עזוב, אפשר להמשיך להתווכח על זה, אבל נראה לי מיותר. נניח שבאמת יש התאמת זמנים בין דעיכת הרוק לדעיכת ההכנסות מהקלטות. עדיין להסיק מזה סיבתיות נראה לי קלוש ביותר. אולי אם תראה מנגנון סיבתי סביר זה יחזק את התזה. (החבר'ה ראו שאין פרנסה ממכירת תקליטי רוק, והלכו לעשות... מה? לתכנת? למלצר? לא היה להם יותר זמן להתאמן בנגינה ולכן לא יכלו יותר לעשות רוק טוב?)
יאללה מכות! 720082
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/5/2020, 9:58
למרות האתוס והמיתוס - שגם אתה הזכרת - של אי ההתאמה בין רוק איכותי להצלחה מסחרית, המציאות היא הפוכה. כל הרוק שמאד אהבת משנות השבעים והשישים הוא כזה שהתנאי ההכרחי להגעתו לאוזניך באותה תקופה היה שהוא הצליח מסחרית. מה זה הצליח - Sky rocketed הצליח. אחרת, מה לעשות, לא היית שומע עליו כאן בארצנו הקטנטונת.
וההצלחה המסחרית הזאת נבעה משני מקורות - הופעות ותקליטים. המון תקליטים. ודיסקים בהמשך. הייתי מהמר שאגב תקליטים היו אפילו יותר חשובים מהופעות, כי לא כל אמן שטוב באולפן גם טוב בהופעות.
עכשיו לקחת מהם חצי מהפרנסה. מה הם הלכו לעשות? כמו כל ענף תעסוקה שהורדת לו חצי מההכנסות - הוא מצטמצם. כשמחר תחלק קפה חינם, חלק מבתי הקפה, מה לעשות, ייעלמו. אז תבוא ותגיד "אבל אלה שגם עשו סטייק מצויין יישארו". נכון. רק שלא כל מי שיודע לעשות קפה, יודע לעשות סטייק.
אגב, גם לגבי הצרכן - דיסקים הוא מוצר הרבה יותר עממי מהופעות חיות. מחירן של אלה האמיר במילניום הנוכחי (וגם זה בקורלציה מאד מעניינת ומן הסתם לא מקרית) למאות שקלים ואף דולרים. לא כל ילד באלבמה שהיה מוכן לשלם חמישה דולר לדיסק אהוב, יכול ללכת להופעה במאתיים דולר לו ולהורה המלווה.
אז הנה המנגנון הסיבתי שלך. א-ב של כלכלה.
יאללה מכות! 720088
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להפונז יום ה', 28/5/2020, 11:35
טוב, עכשיו תסביר לי דבר אחד - איך זה שבאותן שנים בדיוק ההיפ-הופ עלה ופרח, הגיע אפילו לאוזניי, ואוהביו אומרים שנעשו בו יצירות מופת?
יאללה מכות! 720091
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/5/2020, 12:04
האם גם בתחום הספרות יש מגמה דומה בעקבות הקלות בהורדה פיראטית של ספרים מהרשת?
יאללה מכות! 720105
הפונז • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/5/2020, 17:21
לדעתי הוא החל בניינטיז ולא במיליניאלז.
וזה אורתוגונלי, לא אטען בחוזקה שהקלטות הן הגורם היחידי, יש עוד מגמות.
בארץ ההיפ היפ אף פעם לא תפס באמת.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות