 |
ועדת אור שיגרה מכתבי אזהרה | 905 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
האיש שתמיד אמר אחד ועשה הפוך, הצליח הפעם לעשות את הבלתי אפשרי, לסדר את עצמו..., על מנת לזכות בקולות הערבים, היקים להם וועדה, עכשיו קיבל מכתב אזהרה..., נפלא! |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על פי העיתון "ידיעות", מואשם ברק שהתעלם מההרוגים הצפויים בעת פתיחת צירים חסומים. בקביעה שהיה ברור כי פתיחת הצירים תגרום להרוגים, טוענת הועדה: א. ערבים אינם מסוגלים להתנהג כמו בני אדם, וינקטו בהכרח באלימות קשה שתסכן את חיי השוטרים. או: ב. שוטרים שנשלחים לפנות ערבים בהכרח יירו ויהרגו בהם, גם אם אינם בסכנת חיים. או: ג. גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לקרוא את הנוסח המלא של המכתבים: 1. צריך לשים לב שבשלב זה הכל בערבון מוגבל, שכן אלו החשדות שעדיין לא נבדקו. 2. תקנו אותי אם אני טועה: הועדה כועדת חקירה ממלכתית עוסקת אך ורק באחריותם של בעלי תפקידים (שרים, ח"כים, ראש עריה, שוטרים וחיילים), ואינה עוסקת כלל באחריותם של אזרחים. כלומר אזרח שזרק אבן או בקט"ב לא צפוי לקבל התיחסות כלשהי של הועדה. 3. שייח ראאד סלאח, ראש העיר אום אל פאחם, וראש הפלג הצפוני של התנועה האסלמית, חשוד בהסתה. במיוחד מעניין החשד, על פי סעיף ג', להעברת מסרים בדבר קיומו של טבח *מתוכנן*, כביכל, במסגד אל אקצה ביום ה29/09. *אם יאומת החשד*, יוכח למעשה שיתוף פעולה אדוק בינו יוזמי מלחמת התשת אל-אקצה מהצד המזרחי של הקו הירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לשים לב לסעיפים שבהם עלולה הועדה למצוא את ברק ואת בן עמי אחראים. על פי הועדה, ראש הממשלה אמור להיות ער לתהליכים חברתיים המתחוללים במגזרים שונים בישראל. אם יש אליו פניות והמלצות לקיים דיון רב-מערכתי בנושא כלשהו, מסמכותו לא לשעות להמלצה זו, אך הוא נושא באחריות לכל מה שקורה בשל אי קיום ההמלצה. עליו לאזן בהחלטותיו את הצורך להבטיח את החוק והסדר ואת הצורך להימנע מפגיעה בחיי אזרחים. מתפקידיו, בין השאר, לזהות את הצורך בהרגעת הרוחות. הוא אחראי להשגת מידע, לתיעוד תמונת מצב ולהערכות תוך כדי אירוע מתמשך. השר לבטחון פנים צריך להכין את המשטרה למהומות בקנה מידה נרחב. עליו להיות ער לנזק הנגרם מהשימוש בכדורים מצופי גומי, הוא חייב להכיר את היערכות המשטרה, את מוכנותה ואת ההערכות המודיעיניות. עליו לדרוש ולקבל דיווח קונקרטי על פעולות המשטרה באירועים מסויימים. ומדוע זה חשוב? משום שהועדה מצפה מראש ממשלה ומשר למלא את תפקידיהם. הפתעה! הרי בכל משא ומתן קואליציוני מתדיינים אם פלוני יהיה השר לבטחון פנים, שר האוצר או השר לענייני דתות ואיכות הסביבה. אין ספק שנבחרי הציבור שלנו הם מוכשרים באופן מיוחד, ובקיאים בכל דבר עלי אדמות: ניהול קשרי חוץ, תוכנית החינוך במדינת ישראל, איכות הסביבה, הדברת האינפלציה ועוד ועוד. הסיבה היחידה שבשלה לא פתר המועמד לשררה את הבעיות עד כה הוא היעדר החומרים המתאימים, שהם, כידוע, וולוו ונהג צמוד. שלמה בן עמי לא *באמת* היה השר לבטחון פנים. הוא היה רבע שר חוץ. גם שר החוץ היה רבע שר חוץ, וראש הממשלה היה שר החוץ האמיתי. אז מי היה ראש הממשלה? כנראה מנכ"ל המשרד. רגע, אז מי היה המנכ"ל האמיתי? כנראה הסמנכ"ל השלישי, זה שלא מונה לאחר הבחירות, אלא מכיר את העבודה ויודע לעשות אותה. ומי היה השר לבטחון פנים? מתברר שאף אחד. כך זה מתנהל אצלנו. השר הוא זה שהמפלגה חייבת לו את הכיבודים התורנים. סגן השר הוא נציג אחת המפלגות הקטנות יותר, מאלה העלולות להפיל את הקואליציה אם מרגיזים אותה. המנכ"ל הוא החבר של השר, ואולי הסמנכ"ל מבין משהו בענייני המשרד. לכל אחד יש מכונית, שני עוזרים, מזכירה ונהג. לא יעלה על הדעת שלסגן השר ולמנכ"ל המשרד לא יהיה רכב ומזכירה. להערכתי - בצמרת כל משרד ממשלתי יושבים כ-20 איש שאין להם מושג בפעולות המשרד. עד שקורה משהו. פתאום מתברר לנו שהועדה מצפה מהשר לבטחון פנים להיות אחראי לבטחון הפנים, ומראש ממשלת ישראל להיות מודע לתהליכים העוברים על ציבורים שונים במדינה. נותר רק לקוות שהלקח הזה יחלחל לכל נבחרי הציבור שלנו, שיבינו שסמכות ואחריות הולכות יחד. שאין למסור את בטחון הפנים של המדינה בידיו של מישהו שרוצה להיות שר חוץ, רואה את עצמו מתאים להיות השר לעניינים חברתיים, ובלית ברירה הוא מסכים להיות השר לבטחון פנים, שר הדתות או שר התחבורה. ואם אדם כפרופ. שלמה בן עמי הסכים להיות השר לבטחון פנים, שלא יתפלא אם מחזיקים אותו אחראי לכשלון בטחון הפנים של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הדרישה שראש הממשלה יהיה ראש ממשלה: למה לא מזהירים את בנימין נתניהו? יצחק שמיר? שמעון פרס? ברק הרי לא מואשם בשל כך בלבד שהערבים החליטו להתפרע. הוא מואשם שהוא לא צפה ומנע אפשרות כזו. גם נתניהו לא צפה או לפחות לא מנע אפשרות כזו. האוכלוסיה הערבית לא היתה פחות כועסת ומופלית בזמנו. פרס ושמיר – אולי כנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתפרץ לדלת פתוחה. במפורש האשמתי את השיטה ולא את הפוליטיקאים. אילו שר הביטחון ב-1982 היה מישהו שאינו אריאל שרון, האם אתה מאמין שהיה נמנע הטבח בסברה ושתילה? אני מאמין שלא, משום שהשרים שלנו כבר אימצו את תסמונת הראש הקטן. הרי ועדת כהן לא האשימה את שרון בהתפרעות הפלנגות, אלא בכך שלא צפה ומנע אפשרות כזו. ובכל זאת, הוא היה אחראי לביטחון והוא נתן את הדין. לפחות היה מדובר בשר ביטחון אמיתי, כזה העוסק בענייני משרדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש סותר את הטענה שלך (תלוי למה בדיוק התכוונת) אבל אילו שר הביטחון ב82 לא היה שרון, סביר להניח (תלוי כמובן מי הוא כן היה), שצה"ל לא היה נכנס לעומקה של לבנון, וממילא שר הבטחון גם לא היה מוצא עצמו אחראי לנעשה במחנות סברה ושתילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן היטבת לקלוע לנקודה בחדות ובדיוק האופיינים לך; הבעייה שהעלית מצוייה אף בתחומים רבים אחרים, אשר גורמים למדינת ישראל להיראות כחלטורה אחת גדולה. די אם אזכיר את תופעת קציני צה"ל (מיל.) מצ'ופרים, המאיישים משרות ציבוריות וסמי-ציבוריות ברחבי בעולם, וזאת בתפקידי הסברה ואינפורמציה שונים שאינם מתחום הביטחון, אשר בחלקם אינם מדברים באופן הקולח והדרוש את שפת המקום, ואשר במיקרים רבים ספק להניח אם כל מוסד פרטי נורמטיבי אחר היה מפקיד תפקידים רגישים מעין זו בידי צוות שכזה. להלן תגובה ישנה שלי בנדון: תגובה 49794 שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזה כך, איש לא מצפה אחרת, ובכל מקום זה כך. אף אחד לא מצפה, ובית המשפט לא יחדש ולא יקבע שום נורמות חדשות..., לכל היותר ייגבר הזלזול בקשקושי ''מלוא הארץ משפט...'' הטוב הוא, בעיני, שהקריירה של איש שקסמו (המוזר) של איש אחד יכחד לו סוף סוף ויחזיר אותו להמשיך לכתוב מאמרים חסרי פשר ותכלית על ההסטוריה של ספרד, והשני, המאיס את עצמו באורח כה יסודי, שגם בלי הוועדה, הוא ככל הנראה, גמר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרים והמאמרים של פרופסור בן-עמי הם חומר קריאה מרתק, על מדינה שעברה תהפוכות ושינויים מבניים עמוקים תוך תקופה קצרה מאוד. הוא כותב ביד אמן של אדם המכיר מקרוב ומעריך את התרבות על מרכיביה השונים. במיוחד מומלץ ספרו: "ספרד בין דיקטטורה ודמוקרטיה". 1 בלי קשר, שלמה בן-עמי צריך לשלם את מלוא המחיר הפוליטי והמשפטי על התנהגותו מעוררת החלחלה כשר בטחון הפנים בעת שפיכות הדמים האיומה של אוקטובר 2000. כולי תקווה כי מקרה זה ישמש כאזהרה לפוליטיקאים בהווה ובעתיד בנוגע לסמכות ואחריות תפקידם. ------ 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראה בעניין זה את המלצותיו של יאיר לפיד לאיוש הממשלה האידאלית ב''סופשבוע'' האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הספקתי לקרוא, אבל מצאתי את הקישור: http://images.maariv.co.il/cache/ART255654.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני קורא את מעריב בסוף השבוע, הטור של יאיר לפיד זוכה להצצה הראשונה. אני מאוד אוהב את סגנון הכתיבה שלו גם אם לא מסכים תמיד עם דעותיו. ואחר כל זאת אני לא מסכים עם כמה מהבחירות של לפיד: דורית בייניש עוד לא השיבה כראוי לטענות של יואב יצחק בפרשת דרעי. מה גם שבשנת 1993 שלושת השופטים בוועדה לבחירת שופטים לעליון התנגדו פה אחד לבחירתה. בראשם היה מאיר שמגר, אז נשיא בית המשפט העליון. גם שני עורכי הדין התנגדו למינויה. ארבעת הפוליטיקאים בוועדה תמכו בה. אבל הם היו המיעוט. שנתיים מאוחר יותר אהרון ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון. ברק, ידיד אישי של בייניש, הביא את בחירתה של בייניש שוב לוועדה. הפעם השופטים ועורכי הדין תמכו. הפוליטיקאים בוועדה המשיכו לתמוך וכך היא נבחרה. קצת בעייתי בעיני שופטת בית משפט העליון שישנה הסתברות שנבחרה לתפקיד גם כתוצאה מיחסים אישיים ומשפחתיים עם נשיא בית המשפט העליון. הרי לא השתנה דבר בשנתיים שחלפו מאז נפסלה מועמדותה. יעקב פרנקל שר אוצר - פרנקל התאים אולי לתפקיד הסטרילי של נגיד בנק ישראל, אבל שר אוצר זו אופרה אחרת לגמרי. שר אוצר צריך להיות פוליטיקאי. פוליטיקאי מקצועי. כזה הבקיא ברזי הפוליטיקה הפנימית, מכיר את כל קבוצות הלחץ, יודע להתנהל ביניהם, ובעיקר רואה את התמונה הכוללת. לפרנקל יזכרו לעולם את הריבית. ובעצם, למה לא. זה היה תחום אחריותו. אך שר אוצר הוא מעבר למדיניות המוניטרית. לא בטוח שפרנקל היה מיטיב להתסדר עם שביתות נכים, מוקדי לחץ וכו. קל לראות את ההצלחה של נגיד בנק ישראל כי הוא נמדד בתקשורת בעיקר בפרמטרים של יציבות מחירים. אף אחד לא בא בטענות לנגיד על מדיניות לא נכונה. פרנקל יכול להצטייר כהצלחה מסחררת ללא בעיה. הרי זה תמיד קל להעלות את הריבית לשחקים. את ההשכלות סופג שר האוצר עם האבטלה הגואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק סידר לבייניש לא רק חברות בעליון, אלא את נשיאות בית המשפט. זאת בשל השיטה המעוותת של בחירת הנשיא, שאינה מתחשבת בשום קריטריונים של הצלחה אלא רק בגילו של המועמד בעת שמונה לבית המשפט. כך, ביום בו מונה ברק לעליון, הובטחה לו הנשיאות - וזאת לא רק מבלי שכיהן עד אז אפילו יום אחד כשופט, אלא אפילו מבלי שהופיע בבית המשפט כעו"ד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני זוכר מלימודי האזרחות, אחת מהדרכים להיות מועמד לכהונת שופט הנה ללמד משפטים במשך 10 שנים לפחות. כלומר, להבנתי, הדבר מעוגן בחוק. אז מה לך כי תלין? ובאנלוגיה - ראש הממשלה חייב לכהן קודם כשר? או אולי בכלל עליו להיות קודם חבר כנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהמינוי לא היה חוקי. טענתי ששיטת מינוי נשיא העליון הנהוגה היא גרועה, משום שהיא מייעדת אדם לכהונה רמה וגבוהה מאוד מבלי שיוכיח את עצמו כשופט בכלל, וכשופט עליון בפרט. עד מינויו לעליון, שהבטיח שיהיה הנשיא, לימד ברק באוניברסיטה ושימש כיועץ המשפטי לממשלה, מבלי להתיצב בבית המשפט כטוען. ההשוואה לראש הממשלה אינה במקומה משום שהוא נבחר ציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי השאלה שלי תשמע מוזרה, אבל מי קבע ששופט, ואפילו נשיא בית המשפט העליון, חייב היה להתייצב קודם בבית המשפט כטוען? אני לא מצליח להבין מה גרוע בשיטה כזו ואילו יתרונות רוכש מי שהתייצב בבית המשפט כטוען (אולי משפטנים יסבירו?). ולפינת ההבאה לידי אבסורד - לו היה ברק טוען במשך כחצי שנה, חוזר לאקדמייה ועושה את אותו מסלול, האם אז הייתה נחה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהוא גם לא כיהן לפני כן כשופט, בכיר או זוטר. הוא יועד לעמוד בראש מערכת המשפט, ולפיכך ראוי היה שיתנסה בשיפוט וייבחן בכך קודם לכן. בדיעבד, מסתבר שהתאים לתפקידו, אם כי אני מתנגד בחריפות לדיקטטורה השיפוטית שלו, אך לא ניתן היה לדעת זאת מראש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |