 |
נדחה ערעור שרון נגד ''הארץ'' | 891 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
בפסק הדין נאמר: "האמת ההסטורית"- ככל שיש קיום למושג זה - היא עניין להסטוריונים ולא לבית המשפט, וככל שישכיל בית המשפט להמנע מלעסוק בה, כן ייטב. (פסקה ראשונה.) אי אפשר להגיד, שהשופטים "נמנעו מלהתיחס לקביעתו של השופט טלגם כי הדברים הם אמת". |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. איני בטוח כלל שלו הייתי אני בית המשפט לא הייתי מקבל את הערעור. אני מביא את עיקרי המאמר של בנזימן שאותו הוצאתי מתוך פסק הדין: " גרסה מזוגזגת. יומיים אחרי שכינה את משלחת הח"כים מהשמאל "קומנדו של מלשינים" הלך אריק שרון והלשין על מנחם בגין. בגין, טען, הסכים עם התפישה שירדן היא אתר המדינה הפלשתינית, ואף המריץ את שרון לומר זאת בפומבי. באופן מפתיע היתה תגובתו של ראש הממשלה לשעבר מיידית ונחרצת: הכחשה מכל וכל של גרסת שרון, שאילצה את שרון לחזור בו מדבריו. שוב הוכח כי כאשר שרון נתקל במישהו או משהו מוצק, הוא מתקפל. בגין האב עשה לשרון השבוע מה שבגין הבן עשה לו לפני ארבע שנים. באוגוסט 87' פירש שרון את גרסתו על מלחמת לבנון. זו היתה הרצאה ארוכה במכון ללימודים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת תל אביב, שבעקבותיה חיבר בנימין זאב בגין מאמר קצר ופירסם אותו ב"מעריב" ("בין הגרסאות", 28.8.87). בגין הבן שיפד את שרון בעטו. הוא כינה אותו מי שמזגזג בגרסאותיו, ומי שהוא חותר בלתי-נלאה לראשות הממשלה. בגין הבן חיווה דעתו ששרון אינו ראוי לאמון, וכי דרכו הציבורית ראויה לבחינה מדוקדקת. הוא ניתח את הרצאתו של שרון, את מאמריו ואת ההודעות הפומביות שמסרה הממשלה, חמש שנים קודם לכן, לגבי כוונותיה בלבנון, והמחיש את הסתירות הבוטות בדבריו של שר הביטחון לשעבר. מבלי שאמר זאת במפורש, הוביל בני בגין את הקורא לאותה מסקנה שאליה הגיע 30 שנה לפני כן ראש הממשלה דוד בן גוריון: שרון הוא שקרן חסר תקנה. התוצאה הישירה של מעשהו של בני בגין היתה בלימת כוונתו המוצהרת של שרון ללכת מסניף לסניף ומאסיפה לאסיפה ולהוכיח את חפותו. שרון מוסיף להסתובב בעולם כאשר אות הקין של מלחמת לבנון חקוק על מצחו, ומכסה את התחבושת ההירואית של מלחמת יום הכיפורים. מדוע מי שהצהיר כי שרון אינו ראוי לאמון מסתפק בגיחות בלימה בודדות? מדוע בני בגין אינו נאבק להשבת כבודו האבוד של אביו? ניחוש: ... ניחוש שני: ... ניחוש שלישי: בגין הבן אינו לוחם את מלחמת אביו משום שהאב אינו רוצה במלחמה זו, בגלל תחושת האחריות האישית האופפת אותו לגבי מלחמת לבנון. במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה. ... שרון היטעה לגבי עמדתו של מנחם בגין על פלשתיניותה של ירדן משום ששגה בהערכתו: הוא הניח שבגין לא יגיב. אך אנשים הנמצאים בקשר עם בגין בשנים האחרונות מעריכים כי הוא יגיב על כל טעות, או הטעיה, או רמייה הנוגעות לו ולעמדותיו, ובלבד שלא תעסוק במלחמת לבנון. על המלחמה אינו רוצה, או אינו מסוגל, לדבר בפומבי; העניין מכרסם בו ומוסיף להכאיב לו. על סילופים בתחומים אחרים ישמיע את קולו, גם אם באמצעות יחיאל קדישאי . . . כפי שאנו רואים, המאמר מביא בתחילתו מאמר של בני בגין בו (לפי בנזימן) מתוארים סתירות בגרסותיו של שרון לגבי מלחמת לבנון ולדעתו של בנזימן, מסקנתו של בני בגין היא ששרון שקרן, הוא מזכיר שבן גוריון בהזדמנות מסוימת כינה את שרון "שקרן", הוא מביא דברים של מנחם בגין בהם הוא מכחיש דברים שצוטטו מפיו לגבי היותה של ירדן מדינה פלשתינית. בכל הדברים האלה אין קשר ישיר לשאלה אם רימה שרון את בגין בקשר למלחמת לבנון. אחר כך מופיע המשפט שעליו הויכוח: "במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל . . ." לו היה מחליף המחבר את המילה "יודע" במילה "מאמין" היה המשפט הזה מכיל עובדה אחת בלבד שאי אפשר להוכיחה, באין אפשרות לשאול את הנפטר לדעתו, והיה אפשר להגיד שמדובר, אולי, בדעתו של המחבר. אבל בניסוח הזה שבו מופיעה המילה "יודע", מוספת עוד עובדה: "שרון רימה את בגין בקשר למלחמת לבנון". מדובר כאן על עובדה ממש שהמחבר אינו מסייג אותה במילה כמו "לדעתי", ולכן קשה לראות בכך "דעה" אלא קביעת עובדה שמחייבת הוכחה, ובאין הוכחה - דיבה. נניח שבמשפט הזה היה כתוב (כפי שאמרתי הרי אין קשר ישיר בין ההקדמה ובין המשפט הזה): "מנחם בגין אמנם יודע היטב ששרון נוהג לאנוס קטינות ולרוצחן, אך מסיבות של כבוד הממשלה וכו' . . .", האם גם אז אפשר היה לקרוא לכך "דעה", ולא לראות בכך דיבה ? " 2. איך שהוא, לדעתי, שרון יצא דווקא בסדר מכל הפרשה למרות ההפסד במשפט. הרי מה שהוא ניסה להוכיח כל הזמן הוא שלא רימה את בגין בקשר למהלכי מלחמת לבנון, והוא כל הזמן חזר כמו תוכי על המשפט שהממשלה החליטה על כל צעד וצעד במלחמה. על האמת הזאת איש לא מתווכח עמו. מדברים על "תום הלב" של המחבר. מבחינתו זה ניצחון מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אגב, בנזימן ניצח במלחמה על דעת הקהל. משיחותי עם אנשים, ומקריאת עיתונים וספרים, מצטייר אצלי הרושם ששרון נתפס כמי שרימה את מנחם בגין, מבלי להכנס לסוגיה שאכן כך היה. שרון גם נתפס כמישהו שלא יכול לסבול את התפיסה הזו, והולך למאבקים ארוכים בבית משפט. מאבקים שהוא לא ניצח בהם, מה שמביא את הציבור לחשוב ששרון רימה את בגין. מה לעשות, רוב הציבור לא מתמצא בדקויות המשפטיות של הגנת תום הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, שרון נתפס כמי שרימה את בגין במלחמת שלום הגליל. מדוע הוא נתפס כך ? העובדה שהמאמר הזה שבו הטחת האשמה הזאת מובאת ללא הוכחה, דווקא הוא נבחר כיעד של שרון להגשת תביעת הדיבה, בצאתו למלחמה על טיהור שמו, מראה שכנראה לא נמצא מקור עיתונאי אחר שבו מוטחת בו האשמה הזאת ישירות, ובאופן שנראה כהבאת עובדה ולא כהבאת דעה. זה מראה את אחד מנפלאות התקשורת: יכולתה לייצר "אמת" מבלי לומר אותה בצורה ברורה וישירה, כך שאפשר יהיה להעמידה במבחן. איני חושב שהמשפט הוא זה שגרם לתפיסה הזאת. המשפט הזה יוזם ע"י שרון עקב התפיסה הזאת. רצונו העז של שרון להעמיד למבחן את "העובדה" עצמה, ולהתווכח עליה, לפי דעתי מחזקת עת גרסתו. לו באמת חשב שרימה , היה חושש שאפשר יהיה להוכיח זאת (הרי רוב העדים עדיין חיים), ולהטיח את הדברים בפרצופו. כך זה אצלי, ונדמה לי שגם במידה מסויימת בציבור, אך זה עניין של תחושה ואין טעם להתווכח על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שרון נתפס כמי שרימה את בגין? לדעתי, מכיוון שהוא פשוט רימה את בגין (ניתן לשלוח את כתב התביעה באיימיל). שאני אומר זאת, אני מסתמך כמעט באופן טוטאלי על עדותו של בני בגין, שטען גם במאמר ההוא במעריב, וגם בתצהיר שהוגש לבית המשפט במהלך משפט הדיבה. בגין טוען שאריאל שרון הטעה את מנחם בגין. ומכיוון שאני יוצא מתוך נקודת הנחה שבני בגין דובר אמת, ואריאל שרון הוא שקרן סדרתי, אני נוטה לקבל את גירסתו של בני בגין, ולקבוע ששרון רימה, שיקר והטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המאמר של בני בגין אבל לו באמת היה כתוב שם ששרון רימה את מנחם בגין בקשר למהלכי מלחמת לבנון, אין לי ספק שבנזימן היה מביא במאמרו את הציטוטים המתאימים או לפחות מספר על כך, והוא לא עשה זאת. אדרבה אני נותן לך אתגר: אני טוען (מבלי שקראתי) שבני בגין מעולם לא טען טענה כזאת. אתה מוזמן להביא ציטוטים ממאמרו שסותרים טענה זאת. קביעתך ששרון הוא "שקרן סדרתי" היא צורה של התלהמות שרק מוכיחה את טענתי בקשר להשפעת העיתונות. (אם תחפש תוכל למצוא אצל כל פוליטיקאי כמעט סתירות ואי דיוקים, וכדי לטעון טענה כזאת צריך להראות שאצל שרון יש כאלה יותר מאצל אחרים.) האמן לי שאני רחוק מלהיות מעריץ של שרון, אבל אני אוהב להסתמך על עובדות ולא על "אווירה" תקשורתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לגבי המאמר של בגין - אין לי אותו מול עיני. ביום ראשון אני ימצא אותו ואצטט אותו להנאתך. ב. בנזימן לא צריך לצטט את המקור אם הדבר ידוע בציבור. במשך שנים היה ויכוח עם שרון רימה או לא. בנזימן, בהערת אגב, הזכיר שלדעתו שרון רימה. לא מדובר בכתבה על מעללי שרון במלחמת לבנון, כתבה שדורשת מקורות, ציטוטים וכו וכו. ג. הטענה ששרון שקרן מבוססת על הביוגרפיה שלו ''לא עוצר באדום'' של עוזי בנזימן, ביוגרפיה שבה מראה בנזימן ששרון מרבה לשקר ביודעין. גם דוד בן גוריון אגב, כינה את שרון ''שקרן''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא היחיד שעליו אני מדבר הוא השאלה: האם רימה שרון את מנחם בגין במלחמת לבנון, ולא מה אמר עליו חיים לוינסון או בן גוריון או כל אחד אחר. אין בידיי נתונים כדי לענות על השאלה הזאת אבל השערתי, "הדעה" שלי היא שלא עשה זאת. השערתי מבוססת על *העובדה* ששרון יצא להילחם על השאלה הזאת. אני משער שלו באמת רימה את בגין, היה קל להוכיח זאת, ומטעמים תועלתיים הוא לא היה נוקט בדרך זאת. אתה טוען שאתה *יודע* שהוא רימה. לא שאתה *משער* כך, כמוני. אם אתה באמת "יודע", אתה גם יכול להוכיח, ואני מצפה בכליון עיניים להוכחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון הלך למשפט לא בשביל שההיסטוריונים יקבעו שהוא לא רימה את בגין, אלא שה*ציבור* ישתכנע בעמדה זו. מכיוון שמדובר במאבק של יחסי ציבור, העובדות הם לא כל הסיפור. אם רוב הציבור חושב ששרון רימה את בגין, גם אם נניח הוא לא עשה זאת, שרון לא הרוויח דבר במשפט הדיבה. יכולה להיות שאתה מתעניין מה באמת היה שם. אני לא יודע מה היה שם, מהסיבה הפשוטה שבאותם שנים לא הייתי בחיים. אם כי, ממה שקראתי בענין זה, לא מצטיירת בעיני תמונה מחמיאה של אריאל שרון. יכול להיות שאני משער שכך היה. אני ינסה לאתר ביום ראשון את המאמר המדובר של בני בגין, כדי שכולנו נחכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חיים לוינסון ובכל מקרה, גם אם שרון "ניצח", אני מקוה, שהנצחון היה שווה לו 15000 ש"ח הוצאות משפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון אינו סטודנט לפיסיקה. אני מניח שהוציא במאבק הזה סכום גדול בהרבה מחמישה עשר אלף שקלים, ואיני חושב שהדבר הזה גרם לחוסר של אפילו פרור אחד בתפריטו. מכל מקום זה לא ניכר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולה שלוש כבשים (בערך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אני (סטודנט לפיזיקה) הולך על משפט תעבורה חסר סיכוי. בהקראת כתב האישום השופט רמז לי, שאם אני לא מעונין לפרוש עכשיו ולהסתפק בקנס המקורי, אלא ללכת על עדויות וראיות, הקנס המינימלי (במידה ואמצא אשם) הוא פי 10 מהקנס המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל סטודנט לפיזיקה הוא מליונר. אני לא מציינ/ת את שמי כדי שלא תדע מי אני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |