הכתובת נמצאת על הלוח 72
שיהודי ירצח את ראש ממשלת ישראל? לא אצלנו, חשבנו, זה בלתי אפשרי. וכשאני מהרהר בקול באפשרות שתלמיד בישראל ירצח מורה, התגובה בדרך כלל דומה. אצלנו, אנו רוצים להאמין, זה לא יקרה.
חברה וכלכלה • שלומי בן-יצחק • יום ו', 12/11/1999, 20:22
האמת היא שאלימות נגד מורים הפכה זה מכבר לדבר שבשיגרה.

כשאני הייתי תלמיד תיכון, זכור לי אך ורק מקרה יחיד של תלמיד שהחציף פנים אל מול מורה. מקרה יחיד, במשך ארבע שנים! (בזמני לא הייתה עדיין "חטיבת ביניים": לימודי בית־הספר היסודי נמשכו עד כיתה ח', כולל, ואת ארבע השנים הנותרות בילינו בתיכון). יתכן ואין זה אלא זכרוני המחליד, אולם בכל זאת, אותו מקרה יחיד - תלמיד סורר שצעק על מורה מבוגר, וקילל אותו (ואת הוריו, ועוד כמה דורות אחורה באילן היוחסין) היווה את "שיחת היום" בתיכון כולו למשך שבוע שלם.

כיום, נראה כאילו התחצפות למורים, הרמת קול וגם קללות הפכו לחלק מהווי בית־הספר.

כאילו אין די בשעות בית־הספר, וכאילו אין מספיק בכך שהמורים לוקחים את עבודתם עימם הביתה בצורת מבחנים לבדיקה, שיעורים לתכנון, וכן הלאה, הרי שהתלמידים דואגים שגם האלימות תרדוף אחרי המורים לביתם - בצורת הטרדות טלפוניות. (במאמר מוסגר, מסתבר שאפילו מספרים חסויים לא עוזרים - די באח שעובד במשרד קישור של צה"ל כדי "לשלוף" את מספר הטלפון הרצוי מהמחשב הצבאי. היות ומרבית המורים כיום הן מורות, יש צורך לדעת את שם הבעל. לא ממש קשה).

אולם חמור מכך: האלימות חרגה מזמן ממסגרת האלימות המילולית. לי אישית ברור מעבר לכל ספק כי כל סוגי האלימות קשורים זה בזה בקשר בל ינתק, ולכן אין הדבר מפתיע אותי. מה שכן מפתיע אותי היא העובדה כי מורים כבר לא מתרגשים מתקריות כגון ניקוב צמיגים.

מסתבר שזהו סיכון מקצועי.

והפחד, רבותי, מחלחל. המורים התרגלו לאובדן הכבוד - מקצוע ההוראה נחשב בעבר למכובד מאד, אחר כך לסביר, וכיום הוא על המסלול המהיר להפוך למקצוע בזוי ("כל מורה לביולוגיה היא אחת שלא התקבלה ללימודי רפואה", שמעתי פעם תלמיד טוען). אבל כעת עליהם להתרגל גם לאובדן הבטחון העצמי.

מספר לא מבוטל של מורים כבר נתקלו באלימות פיזית של ממש נגדם. שיקולים זרים של מערכת החינוך (ראו גם "גילוי נאות") מונעים דיווח למשטרה, והתלמידים יוצאים מעודדים.

אולי זו דעתי האישית בלבד, אולם אני כבר קורא את הכתובת על הלוח. קראו לי נביא זעם, אם תרצו, אולם אני חושש - חושש מאד - שרצח מורה בישראל בידי תלמיד אינו אלא עניין של זמן.
קישורים
גילוי נאות - מאת שלומי בן־יצחק
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

זה כבר הגיע אלינו 888
אמיר יום ו', 12/11/1999, 22:32
עצוב, אבל נכון. איני זוכר את התאריך המדויק, אבל לפני כשנה-שנתיים נרצח מורה צעיר בפנימיה, בן 25 או משהו כזה, ע"י צעיר ששסף את גרונו, וחברתו ששתפה פעולה.
לא, זה מסיפור אחר 890
ירדן ניר • בתשובה לאמיר יום ו', 12/11/1999, 22:48
הסיפור הטרגי ההוא היה דווקא שונה. למיטב זכרוני, זה לא היה מורה אלא מדריך, שעבודתו היתה כרוכה בקשר אישי עם החניכים, דבר שונה לחלוטין מקשרי מורה-תלמיד בבית ספר.
897
ערן טרומר שבת, 13/11/1999, 11:12
קיבלתי דיווחים ממקור ראשון על ספורט חדש שפשה זה לא מכבר בבית הספר היסודי בו לומד אחי: "לשים רגל למורות".
הזאטוטים החמודים, כיתה ג' לערך, מתחרים בהכשלת מורות בהולכן במסדרון ביה"ס.
''תגובה ציונית הולמת'' 901
שלומי בן-יצחק • בתשובה לערן טרומר שבת, 13/11/1999, 12:43
הבעיה היא שלמורות, במקרה זה, אין כל דרך מעשית *להגיב*!

אם "זאטוט חמוד" הצליח להכשיל מורה, ועשרות תלמידים – חברי הזאטוט – עומדים סביבה ומתפוצצים מצחוק, מה היא יכולה לעשות, בעצם?

להעמידו בפינה?

לזמן את הוריו?

נו באמת.

המורים הינם חסרי יכולת ענישה. לדעתי, אין כל פסול בסטירת לחי חינוכית ומצלצלת לאחר מקרה כזה... כזו שתגרום לילד לבכות קצת, ולחבריו לחשוב פעמיים. אלא שמורה שתעשה זאת תמצא את עצמה על ספסל הנאשמים, פשוטו כמשמעו.
''תגובה ציונית הולמת'' 914
ירדן ניר • בתשובה לשלומי בן-יצחק שבת, 13/11/1999, 22:54
מתבקש, אכן, לחשוב, שאם נרשה למורה לתת איזה סטירה פה ושם, יחזרו התלמידים לתלם. זה הרי עבד לפני עשרים שנה, לא? בלי להכנס לסוגיה הסבוכה האם זה נכון/צודק/חינוכי, אני תוהה האם זה פרקטי. במאבק פיזי, מורה מול תלמידים, לא בטוח למי היתרון. אולי לפני עשרים שנה היה עדיין לתלמידים כבוד למורה, וכאשר הם התחצפו הם ציפו לסטירה ולא העלו בדעתם להתנגד. במצב המחריד שמתאר שלומי (וגם ערן, וגם לי יש דיווחים ממקור ראשון על ונדליזם פראי שפשה בבית הספר היסודי בו למדתי), אני חושש שהזאטוטים פשוט יברחו, והקצת יותר גדולים ירביצו בחזרה. בית הספר יהפוך לסצינה ממערבון ספגטי זול במיוחד.
תרדמת החק 4044
אסף • בתשובה לערן טרומר יום ב', 24/4/2000, 22:11
החק לא מת הוא רק שרוי בתרדמה על מנת לעורר אותו יש צורך לעודד את התלמידים לעסוק בניתוח הארועים הללן ולהגיע למסקנות שכוללות בין היתר אכיפת החק
עצוב אבל 900
רועי שבת, 13/11/1999, 12:30
הסיפור עצוב
אבל.
יש פתרונות והם עונשים יותר חמורים בתור התחלה. כאשר אומרים שזה לא עונש לתלמיד שמעיפים אותו מבית הספר טועים. זה כן עונש ועונש חמור לחיים.

בלי שום קשר יש להעלות את רמת המורים וללמד אותם איך להגיב להתנכלויות (לא במכות) יש דרכים גם לזה.
יש לגרום להורים להבין שכאשר הילד שלהם מקלל מורה אז הילד לא יהיה בבית הספר.

ואולי הגיע הזמן לשנות את שיטת הלימוד מהשיטה הקלסית ולעבור לשיטה קצת יותר מתקדמת.
נכון מחשב לכל ילד זה יקר אבל אם הילד ילמד מכיתה ד בבית והקישור שלא למורה יהיה ממוחשב אז יהיה לו יותר קשה לפנצר למורה את הגלגלים.

לא חובה לעשות את זה בכל הארץ אפשר לנסות את זה במקום אחד ואז אם זה מצליח להמשיך.

דבר נוסף אלימות לא מתחילה בבית הספר היא מגיעה לשם צריך למצוא את המוקד שבו היא מתחילה ולחנך אותו.
עצוב אבל 902
שלומי בן-יצחק • בתשובה לרועי שבת, 13/11/1999, 12:53
הרחקת תלמיד מביה"ס נחשבת לעונש חמור, אולם:

א. עבור תלמידים בכיתות נמוכות זהו "בונוס", והמערכת בונה על כך שהעונש האמיתי יגיע מהוריו.

ב. שורש הבעיה נעוץ בכך שבתי-ספר בימינו מנסים ללמד, ולא לחנך. פונקצית החינוך של בתי הספר פסה מן העולם, וראה את מצבן העגום של "שעות המחנך", המשמשות בעיקר לשיעורי השלמה וכיוצ"ב.

בית-ספר לא נשפט על פי מידת האלימות בין כתליו (קשה לכמת, בעיקר בשל המנעות מדיווח) או על פי מידת דרך-הארץ של בוגריו, אלא על-פי ממוצע הבגרויות של בוגריו (במקרה של תיכון) או לאילו בתי-ספר תיכונים מתקבלים בוגריו (במקרה של בית-ספר יסודי).

"דרך ארץ קדמה לתורה" – משפט שאבד כבר מזמן במערכת החינוך בארץ.
עצוב אבל 905
דובי קננגיסר • בתשובה לרועי שבת, 13/11/1999, 16:21
חלק *גדול* מהמטרה של בית ספר, בעיקר בכיתות הנמוכות, הוא חיברות התלמיד - להפוך אותו לאדם שיכול לחיות בחברה ולהתמודד עם יחסים בין-אישיים. לשלוח את כל התלמידים ללמוד דרך המחשב אולי ימנע אלימות בטווח הקצר, אבל זה גם יצור אנשים שלא יכולים לדבר אחד עם השני בטווח הרחוק.

הפתרונות צריכים להיות חינוכיים, כלומר - כאלו שהילד יוכל ללמוד מהם - ולא כאלו שיפתרו את הבעיה רק מבחינת בטחונם של המורים.
עצוב אבל 929
רועי • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 14/11/1999, 14:41
לכן רשמתי מכיתה ג או אפילו מאוחר יותר.
מה גם שניתן להפוך את החלק השני של היום לחלק בו יהיה מפגש בין ילדים.
דישה בשלולית של בוץ 923
ש. פוגל יום א', 14/11/1999, 9:40
שימו לב לשלל התגבות כאן , כולם האשימו את המערכת באוזלת יד -קרי בחוסר עשיה.
לטעמ האשם הוא בתרבות ה"אני" בתפישה המטומטמת שילד אותןל זכויות של המורה, בטיפוח האגו על ידי עדרי הורים מטמטמים שאוטמים א לב הילד במויות של אני ואני ואני וקצת ערוץ שש ( זוועה אמיתית)
נפסיק להאשים את גּכל העולם ועדיף ונלחם באשמים האמיתיים
דישה בשלולית של בוץ 924
שלומי בן-יצחק • בתשובה לש. פוגל יום א', 14/11/1999, 12:02
ניסיתי, ולא כל-כך הצלחתי להבין: מי האשמים האמיתיים לדעתך?
דישה בשלולית של בוץ 932
האייל האלמוני • בתשובה לש. פוגל יום א', 14/11/1999, 17:15
מה לעשות, ומערכת החינוך שלנו היא מערכת נחשלת? אני לא מקבל את הטענה שתלמיד צריך "לתת כבוד" למורה רק בגלל שהוא מורה. מורה הראוי לכבוד יזכה לו; מורה הראוי לבוז לא יתחמק ממנו - ויותר מדי מורים ראויים לבוז.

עם זאת, אני בכלל לא בטוח שמערכת החינוך יכולה לעשות משהו. גם אם יחליפו את כל המורים, גם אם ישלחו את כל המורים המכים לאנטרטיקה וימלאו את בתי הספר במורים שמזכירים את מר קיטינג מ"אגודת המשוררים המתים" - עדיין בית הספר יהיה מקור השפעה משני. כיום הגורמים המשפיעים הרבה יותר הם התקשורת,החברים והסביבה באופן כללי. לפי מחקר שנערך לא מזמן, בית הספר משפיע על התלמיד בערך ב6%. גם אם המערכת תגיע לשיאים חדשים, השפעתה על התלמיד המודרני תהיה עדיין אפסית.

הבעיה היא בתקשורת, בסדרות טלוויזיה תלושות מהמציאות, ופחות בבתי הספר. לפעמים אני חושב שהפתרון למשבר שהציוויליזציה המערבית נתונה בו הוא החרמת כל מכשירי הטלוויזיה והשמדתם.
דישה בשלולית של בוץ 933
שלומי בן-יצחק • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 14/11/1999, 17:34
הבעיה אינה במכשיר: הבעיה בתכנים המשודרים, ובתכנים שהורים מאפשרים להוריהם לראות – אולי.

הבעיה בהורים שמעדיפים לגבות את הבן-יקר-להם, ולא משנה מה עשה, במקום לגבות את המורה, ומחזקים את הילד להמשיך ולהתעמר במורים.

הבעיה במערכת הוראה שאיבדה את יכולת הענישה. לא, אני לא באמת חושב שסטירות הן הפיתרון. אבל גם הרחקה הביתה אינה פתרון כאשר הילד זוכה בגיבוי מההורים, ויושב כמה ימים לראות טלוויזיה. מה רע?

הבעיה במערכת בה יושבים 40 תלמידים, ויותר, בכיתה, שאינה אלא חדר בבית-חרושת ללימודים.

הבעיה היא החלפת שיטת הלימוד הפרונטלית בשיטת לימוד ב"קבוצות", כאשר חצי מהכיתה יושבים עם הגב למוריהם, וגם מתנהגים בהתאם. נכון, כאשר יש עומס כל-כך גדול בכיתות, לימוד בקבוצות מאפשר לתלמידים להתקדם בקצב אישי יותר, אולם הפתרון העדיף הוא כיתות קטנות יותר. שיטת הלימוד בקבוצות תוביל לדעתי לאסון, מבחינה פדגוגית, ממש כשם שלימודי "המתמטיקה החדשה" בארה"ב ייצרה דור של אינפנטילים חסרי השכלה מתמטית, למעט המעטים שנלחמו בציפורניים כדי לצאת ממצבם העגום. נערכים פה נסיונות פדגוגיים (כושלים לדעתי) על ילדינו, והתוצאה תהיה עצובה.

ילד שלא מסתדר עם חומר הלימודים, ברור שלא יכבד את מוריו, בעיקר בסביבה שאינה מעודדת אותו לעשות כן.

השפעת בית-הספר על התלמיד נמוכה משום שבתי הספר התנערו מהצורך לחנך, ועברו ללמד בלבד – וגם זאת הם לא ממש מצליחים לעשות.

אין לבעיה פתרון קל וסוחף.
דישה בשלולית של בוץ 945
אדם קלין • בתשובה לשלומי בן-יצחק יום ב', 15/11/1999, 22:07
הכותב מתאר תופעה של אלימות בביה"ס. מהון להון התגלגל הדיון לאוזלת ידם של בתי-הספר בכל הרמות.

תסלחו לי, אבל למה בדיוק אפשר לצפות? הכיתות צפופות. החומר משעמם ולא רלוונטי. שיטות הלימוד מיושנות (אני לא מתכוון לטכנולוגיה - מחשבים לא יפתרו את הבעיה). אבל הכי גרועים הם, מה לעשות, המורים. הם שחוקים, הם שונאים את העבודה שלהם, הם חייבים לדבוק בתלם בין אם הם רוצים או לא (ולרוב הם רוצים), הם מתמודדים עם עבודה קשה להחריד.
למה המורים כ"כ גרועים? פשוט מאוד, זהו מקצוע חסר יוקרה וחסר תגמול - משלמים להם רע, אין כמעט ספי-קבלה, לא ניתן לפטר מורה גרוע לאחר שקיבל קביעות, ולמנהלים אכפת דבר אחד בלבד - לקבל הקצבות ממשרד החינוך (שמחולקות בשנים האחרונות ע"פ כמות הילדים המוגשים לבגרות, דובי, ולא ע"פ הממוצע) ולשרוד את שנות העבודה. זה הכל.

צדו השני של המטבע היא האלימות הגועה בנוער. ניתן לדוש בסיבות לכך עד עלות השחר, אבל איך אפשר למנוע את זה? רק ע"י חינוך, נכון? ואיפה אנחנו מחנכים את ילדינו? בבית-הספר, שהוא - כמו שכבר כתבתי למעלה - מכשיר קהה וחסר-השראה (וכנראה גם חסר-תועלת).

אז מה אפשר לעשות? את הבעיה הראשונה ניתן לפתור בקלות יחסית - להתחיל לשלם למורים הרבה יותר, ובמקביל לסנן את המועמדים להוראה ביתר קפידה, תוך פיטור הדרגתי של כלל המורים הגרועים שהצטברו במערכת. זה יקח 10-20 שנה, אבל זה ללא ספק אפשרי.

לגבי הבעיה השניה, לעומת זאת, אין לי הרבה מושג - כנראה היא תשתפר אם הראשונה תשתפר, אבל איך לטפל בתופעה כיום? סטירת לחי או העפה לבית, נו באמת - עונש מוות לא מרתיע מבוגרים מלרצוח וסטירת לחי אמורה להרתיע ילדים מלהכשיל מורה בכיתה, מעשה שנחשב חיובי בעיני החברה בה הם חיים?
ותסלח לי, שלומי, אבל ממתי עינויים פיזיים הם עונש מקובל בחברה המערבית? רק בגלל שמדובר פה בקטין אז אין לו בעלות על גופו וניתן להכות אותו? למה, בגלל שפעם זה היה נהוג? קודם תוכיח לי שזה עובד, ואחרי זה אפשר להתווכח עם ויתור על העקרונות שאנו מנסים לחנך ילדים אליהם (עקרונות חוסר האלימות) הוא דרך טובה לחנך אותם לאותם העקרונות...
דישה בשלולית של בוץ 948
שלומי בן-יצחק • בתשובה לאדם קלין יום ב', 15/11/1999, 22:41
אני מתנצל לגבי הסטירה: רפלקס. כמורה, זה מה שהייתי עושה. אני חושב. אבל אני מסכים שאין מקום להפיכת הדבר למדיניות...

באשר לשאר מה שכתבת, לא נותר לי אלא להפנות אותך לסיפור הראשון שלי באייל:

דיון 5
דישה בשלולית של בוץ 961
אדם קלין • בתשובה לשלומי בן-יצחק יום ג', 16/11/1999, 17:16
אני דוקא יכול להבין את התלמידים - במצב כזה איום ועם מורים כאלה מזעזעים, פלא שהם נוטים לאלימות כלפיהם?

בכל מקרה, בקשר לסיפורך הראשון (הפרטת החינוך בישראל)- אני חוזר על מה שכתבתי אז: הבעיה היא לא חוסר משאבים, היא תיעדוף לקוי וסינון לקוי. למדינת ישראל, למרות כל טענותיו של מר ברק, יש תקציב נכבד. הדרך בה היא בוחרת לחלק אותו בין משרדי הממשלה השונים בכלל, ובתוך משרד החינוך בפרט, היא היא הבעיה.
אין צורך להשקיע דוקא במחשוב, למשל, עדיף להשקיע במורים. הבעיה שלנו היתה (בכל תחום בישראל) קוצר-ראיה נוראי: אנחנו מסוגלים לראות רק פתרונות לטווח-קצר, והשקעות לטווח-ארוך עושות לנו בחילה.

אגב, הפתרון שלך אולי יפתור בעיה אחת (וכפי שאמרתי, אני מפקפק בכך) אך אין ספק שהוא ייצור בעיה אחרת, חמורה באותה מידה - בעיית ריבוד איומה בחברה הישראלית, שגם כיום מרובדת יותר מבצל. להוכחה הסתכל בכל מקום בעולם בו יש (או היה) חינוך פרטי - חינוך כזה מעמיק ומרחיב את הפערים בין השכבות השונות בחברה והוא יכול להוביל לתוצאות הרות-אסון.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 981
שי כהן יום ה', 18/11/1999, 15:47
"המורה לקרטה"
אכן צחוק עשה לי הגורל במנותו אותי בפעם השנייה בתולדות "האייל" להיות לסניגורה של מערכת החינוך. אכן דאגתם המשותפת של הכותב ועמו הקוראים למערכת החינוך בישראל ניבטת מבין השורות ומעוררת הערכה. אולם אין, וראוי שיאמרו הדברים בהקדם, מצב העניינים בבתי הספר כעולה מצעקת הכותבים הנכבדים.

מערכת החינוך מתנערת ממש בשנה זו ובימים אילו מרעיונות שמקורם בימי שנות ה 60 העליזות והליברליות ושעיקרם האינטגרציה. מערכת החינוך נואשה מהאפשרות להוות מסגרת לכל תלמידי המדינה ועברה לנקיטת אמצעי משמעת חמורים בדמות הרחקת הילדים מתוך המסגרת הכיתתית ואף הבית ספרית בגין עבירות משמעת.
זאת באמצעות מתן מה שמכנה הכותב "חגיגות" ובעברית צחה השעיה מהלימודים לפרקי זמן שהוארכו השנה משמעותית השנה על פי היתר של משרד החינוך.

זהו ללא ספק האמצעי הסביר היחיד שניתן לנקוט בו והמהווה עשיית צדק למאות תלמידי בתי הספר כנגד חריגים שאין המערכת יכולה להתמודד עם אלימותם.

בית הספר אינו יכול להוות תחליף למסגרת רגשית, בית הספר אינו יכול להוות מחנך שכן זהו תפקידו של הבית, בית הספר איננו יכול להחליף את האטמוספירה הסביבתית חברתית בה שרויה כל החברה. ממערכת החינוך ובתי הספר מתחילים כעת לעכל את הרעיון שעליהם להסתפק כעת בהבטחת סביבה בטוחה פיסית ורצוי גם נפשית לחוסים בצל קורתם.

אכן מכות, ומכות נגד כדברי כותב-מגיב, אינן יכולות להיות פתרון.

הרעיון שבסטירת לחי ניתן להחזיר עניינים למסלולם הינו רעיון שווא.
המורה לקרטה ימשיך/תמשיך ללמד בחוגי שעות אחה"צ.

כשלים פנימיים במערכת החינוך

ארגוני המורים
מערכת החינוך נאלצת להתמודד עם כשל מבני חמור במערכת בדמות ארגוני המורים הנטועים במחשבתם אי שם בשנת 1925 עת בן-גוריון וחבריו לעלייה השלישית הקימו את ההסתדרות. על רקע זה נאחזים מספר כותבים וקוראים ברעיון הנראה בעיניהם טוב יותר בדמות מערכת חינוך פרטית.

שבירת אירגוני המורים שלא על מנת להביא במקומם עבדים נרצעים בדמות עובדי קבלן ממושמעים ובשכר ירוד עוד יותר הינה הכרח. חוסר האפשרות לפלוט מורים כושלים החוצה מהמערכת ולתגמל מורים מעולים באופן דיפרנציאלי הינו רעה חולה המושרשת היטיב על ידי ארגוני המורים. אילו האחרונים מנצלים את כוחם הארגוני הרב המבוסס על מספר החברים הרב המאוגד בהם מונעים כל ניסיון לבצע את המהלכים האמורים.

סמכויות מנהלי בתי הספר
כותב שורות אילו כבר כתב בעבר כי סמכויות מנהלי בתי הספר הינן מצומצמות ביותר עקב תאוות הריכוזיות והשליטה של משרד החינוך בירושלים. מתן סמכויות נרחבות יותר למנהלים הנמצאים בשטח והרואים את המצב לאשורו הינו הכרח.
היוזמה העולה מהשטח תגבר אט אט לנחשול שינויים שיצמח מלמטה. בהתחלה באיים בודדים ובהמשך בכל מקום.

מערכת משוב ובקרה עצמאית ושקופה לחלוטין לציבור על פי חוק

יש להקים מערכת משוב ובקרה שקופה לציבור לחלוטין. עם פרסום דירוג הישגים ארצי לכל ישוב, לכל בית ספר, לכל כיתה.

יש על פי חוק לבצר את מעמד מערכת הבקרה על מנת למנוע כל השפעה על התוצאות ועיוותן.

יש לפרסם בגלוי, מידי שנה ואף פעמיים בשנה את כל רשימת ההישגים.

יש להקים מערך בחינות ממודר בו לא ניתן יהיה ל"גלות" לתלמידים את השאלות.

נראה את ראש העיר הכושלת בדירוג ההישגים הארצי ניצב מול ההורים. הפחד להגיד שלום ולא להתראות ללשכה המפוארת למשכורות העתק כראש עיר ולכל ההטבות הנלוות כבר יגרום לראשי העיר / ישוב וכו' לדאוג היטיב למה שנעשה אצלו בחצר. מורים גרועים יפוטרו כבר לאלתר. תוכניות תגבור ימומנו לפתע מהאין תקציב הרגיל של העיר. תגידו שלום למדרכות הצבעוניות, קבלו את 10 שעות הלימוד השבועיות הנוספות לכל כיתה.

כל כך מעט דרוש על מנת ליישר עיוותים, כל כך הרבה דמויות מחופשות לראש ממשלה ושר חינוך תופסות את הכסאות. ימין ושמאל. 52 שנה כל הזמן חג פורים. למתחפשים הידד, לאזרחי ישראל אבוי.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 999
אדם קלין • בתשובה לשי כהן שבת, 20/11/1999, 12:04
אין ספק, הדרך לשפר את איכות המורים הוא להוריד את שכרם ולשבור את ארגונם המקצועי ויושרם.
ברור, הדרך למנוע ממערכת החינוך להתמקד רק בטובים ולהתעלם מהגרועים היא להדגיש את ההשגיות ולהעיף מי שלא משיג יותר.
כל בר-דעת יבין שהדרך להתמודד עם חריגים היא להעיף אותם מהמערכת ולהתעלם ממצוקתם.
הרי אין צורך להזכיר שנית שמערכת בה מבלה כל תלמיד את מירב זמנו, בה הוא פוגש את מרבית חבריו ושבה הוא שוהה 12 שנה, מערכת כזו אין לה שום תפקיד חברתי או חינוכי ורק תפקיד לימודי. ברור.

ברכותי, שי. הצלחת לכתוב את התגובה העיוורת, המוטעת וחסרת הפשר ביותר בתולדות האייל הקורא. כה לחי.

מי יתן וילדי יזכו להנות ממערכת חינוך אשר תיושם על שלילת כל אחת ואחת מהצעותיך בצורה המוחלטת ביותר האפשרית.
מי יתן והאנשים אשר על ההחלטות והתקציב לא חושבים כמוך, אחרת אוי ואבוי לנו, והחינוך בישראל יצלול לבור שחור שאין ממנו שום חזרה.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 1022
יוסי גורביץ • בתשובה לאדם קלין יום א', 21/11/1999, 18:08
אם ב"חריגים" התכוונת לתלמידים אלימים, הרי שאני תומך בהרחקתם למשך השנה כולה. שיצטרכו לחזור עליה, אולי אז הם ילמדו. על מקרה אלימות שני, יש להרחיק _לצמיתות_ מבית הספר. זכותם של התלמידים לא לחשוש מאלימות.

סיפור אישי: לפני כשנתיים, העברתי חוג משחקי תפקידים בבית הספר בגדרה. חילקתי את הכיתה לקבוצות, כאשר אני מסתובב בין הקבוצות, מברר מה קורה, זורק הערת עידוד, וכן הלאה. לפתע הבחנתי בתלמיד, שחיטט באמצעות אולר באוזנו של חברו - לא מתוך כעס, לא אחרי פרובוקציה, לא אחרי ריב. סתם.

המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני מתעלף. התגובה שלי - שהייתה הרבה יותר אינסטינקטיבית ממושכלת - הייתה לזנק אל נושא האולר, ולהטיח אותו בכוח הרחק מהתלמיד שבאוזנו "שיחק".

כשחזרתי לעצמי - זה לקח כמה שניות; אף פעם לא חשבתי שכזה דבר יקרה לי - שלחתי תלמיד להביא את המנהלת. נושא האולר הורחק מהשיעור. המנהלת סירבה לפנייתי לפנות למשטרה. בהפסקה, המחנכת של נושא האולר באה אלי, ובחוצפה שקשה לדמיין ביקשה שחאזיר את הילד לחוג. "הוא חש שאתה עויין כלפיו", היא אמרה. אמרתי לה שאני אכן עויין כלפיו, ושלחוג שלי הוא לא יחזור.

והוא אכן לא חזר. אבל, למיטב ידיעתי, לא ננקט נגדו שום צעד אחר.

אני חסר כל סובלנות כלפי אלימות.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 1023
אדם קלין • בתשובה ליוסי גורביץ יום א', 21/11/1999, 18:20
לא דיברתי על ילדים אלימים. דיברתי על ילדים המתקשים בלימודים - כאלה ששיטתו של שי תביא להעפתם מביה"ס כיוון שהם יפגעו בממוצע הציונים שהוא מקדש כ"כ.

ודרך אגב, אם לא הייתה כוונה עווינת ולא קרה כלום, כיצד יכולה להיות מוגשת תלונה למשטרה? דהינו, לא נסחפת?
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 1075
יוסי גורביץ • בתשובה לאדם קלין יום ה', 25/11/1999, 23:19
אני לא יודע מה אתה חושב, אבל אני רואה חיטוט באוזן של מישהו באמצעות אולר פעולה אלימה, גם אם המבצע לא חשב כך.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 180287
תלמידה • בתשובה ליוסי גורביץ יום ג', 11/11/2003, 13:51
לדעתי, בתור אחת שחיה את מערכת החינוך ונמצאת בה מידי יום ביומו, רב די מוחלט של המורים המלמדים אותי נוהגים בשיטת "גומרים הולכים", כמה פעמים אפשר לשמוע: "מצידי אל תלמדו אני מקבל את שכרי" ? ועוד משפטים שכאלו...
מורה שנכנס טעון כולו ברגשות עוינים כלפי התלמידים, גם אם הוא טורח מאוד להסתיר זאת, הוא משגר את הזלזול וזוכה לו בהתאם. באמת שאנחנו לא מבקשים יותר מידי, רק קצת הערכה, משהו קצת מעבר ל"הנה עוד כיתה של 40 תלמידים נודניקים", ואתם תראו את השיפור.
הדור המתפרע שלנו הוא לא תוצאה של תקשורת, הוא אך ורק תוצאה של חינוך כושל מצדכם. ממכם אנו למדים, ממכם אנו לוקחים דוגמא, ואנחנו רק ראי קצת יותר מוחצן שלכם. זה הכל.
המורה לקרטה תמשיך ללמד בחוגים... 181003
נמרוד קפון • בתשובה לתלמידה יום ג', 18/11/2003, 9:06
לא יודע מה לחשוב כשאני קורא ידיעה כזו, למשל:
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות