למה באמת אנחנו בלבנון 69
אינטרסים של פוליטיקאים חוברים לתרוצים ביטחוניסטיים כדי להשאיר אותנו בבוץ הלבנוני, על חשבון דם חיילינו.
פוליטיקה • ירדן ניר-בוכבינדר • יום ב', 8/11/1999, 21:13
בתגובתי למאמרו של יוסי גורביץ, "טרגדיה ישראלית־לבנונית", הזכרתי את העובדה שרוב מנהיגי החיזבאללה אומרים שאם (כאשר?) ייסוג צה"ל מדרום לבנון, הם ימשיכו את המלחמה עד לשחרור ירושלים מהכובש הציוני. קרי: יתקפו את צפון ישראל. מכך, ועל בסיס הגישה שפוליטיקאים עושים שימוש מעשי בדבריהם, הסקתי שאותם מנהיגים פשוט רוצים (רצו?) בהמשך שהיית צה"ל שם, ומנסים או ניסו להשפיע על הוויכוח הציבורי בישראל בנידון. כעת אנסה לנחש, מדוע הם רוצים זאת, ואחר כך אציע הסבר, למה אכן נשארנו שם בשנים האחרונות (כלומר, מה רצו הפוליטיקאים שלנו).

למעשה, מאמר זה יכול כמעט להכתב בזמן עבר, שהרי נראה כי נסיגת צה"ל היא כבר עניין מוגמר (ורק לא גמור, עדיין). צבי בראל, במאמר מרתק ב"הארץ", 3.11.99, ניתח את היערכות הפוליטיקה הלבנונית (כולל חיזבאללה) לעידן שאחרי ישראל. אפילו כך, אני חושב שיש עניין בשאלה שבכותרת, ולו כדי ללמוד משהו על פוליטיקה ופוליטיקאים. מה גם שהסיפור, כאמור, לא גמור, הסכם עם לבנון/סוריה עדיין אין וצה"ל עדיין שם.

בעצם, לא אענה מדוע רצה החיזבאללה בשהיית צה"ל בלבנון, שהוא עניין מורכב יותר, אולי, אלא אקפוץ מיד לשאלה מדוע רצתה סוריה בכך - שהרי סוד גלוי הוא שפעילותו של הארגון תלויה ברצונה הטוב ובשיתוף הפעולה של סוריה. ובכן, די ברור, ונאמר לא אחת על ידי פרשנים, כי נוח מאוד לסוריה שצה"ל מקיז דם בלבנון: הדבר עוזר להלחיץ את ישראל (את דעת הקהל, ובעקבותיה את מקבלי ההחלטות), להגיע להסדר עם סוריה, ומהווה לכן קלף נפלא עבור סוריה במו"מ (כולל ב'מו"מ' המתנהל כל העת בתקשורת ובדיפלומטיה כדי להגיע־או־לא למו"מ רשמי).

ומדוע שיתפו עימם פעולה ממשלות ישראל? טיעון ההגנה על ישובי הצפון היה, לדעתי, מאז ומתמיד, רק תירוץ עבור הפוליטיקאים שלנו. אני מסכים עם יוסי גורביץ (וגם זה נאמר כבר זמן רב על־ידי מספר פרשנים) על כך שהטיעון די ריק מתוכן - חיזבאללה פגע בישובים עם קטיושות בכל פעם שרצה, וניכר שיכול היה גם לפגוע באופן משמעותי יותר אילו היה רוצה. בעיקר נראתה הטענה מופרכת כאשר הבטיחו כל הגורמים שצה"ל ייסוג לאחר הסכם עם סוריה. אם אז היה החיזבאללה תוקף את ישובי הצפון, מה היינו עושים - כובשים מחדש את הגולן? מכל מקום, די ברור שהמחיר, בשחיקה של צה"ל, הרבה יותר מדי כבד מכדי להצדיק את ישיבת צה"ל שם. איני מקבל גם את טענת האינרציה וההרגל הבטחוני (כפי שטען, להבנתי, יוסי גורביץ) - הסבר זה מתקבל על הדעת בנוגע לקציני צה"ל (תת־אלוף ומטה...), לא באשר לפוליטיקאים ורמטכ"לים. טענת האינרציה מציירת תמונה כאילו הם פשוט, איך נאמר, לא חשבו על העניין מספיק?! או שמא רצו לשנות את המדיניות אבל... מה? חסרו את האנרגיה הנפשית לכך? לא העזו מחשש דעת הקהל? לא נראה לי סביר.

רבים ניסו לחשוב, אולי רואים הפוליטיקאים בישיבתנו שם קלף מול סוריה, שאין לוותר עליו ללא מו"מ. אבל ברור היה שהקלף משחק רק לטובת סוריה, ואני מאמין שגם לראשי הממשלות שלנו זה היה ברור.

ובכן, לדעתי זה אכן היה קלף במו"מ, אבל לא מול סוריה, אלא דווקא מול דעת הקהל הישראלית. נראה כי הן פרס, הן רבין, הן (עפ"י הידיעות בעת האחרונה) נתניהו וכנראה גם ברק (ואז אפשר לקרוא את ההמשך בלשון עתיד) היו מוכנים וחתרו להסכם עם סוריה, תוך ירידה מרמת הגולן. הם היו ניצבים אז במאבק על דעת הקהל, מול אופוזיציה לוחמת. חזון החומוס בדמשק עלול היה לא להספיק, לנוכח הקשיים המסוימים עם הפול בקהיר. או אז היתה מהווה הנסיגה מלבנון סוכריה, כדי להמתיק את הגלולה המרה של הנסיגה מהגולן. מהצד השני, אילו היה צה"ל נסוג חד־צדדית, לאיש בישראל (כלומר, בציבור) לא היה בוער להגיע להסכם עם סוריה, ועבודתה של האופוזיציה להסכם היתה קלה יותר.

אין לי שום הוכחה לכך, ואין לי מקורות סודיים בחדר השינה של מעון ראש הממשלה - זה רק נראה לי הסבר סביר יותר מכל הסבר אחר ששמעתי.

ויש כאן גם הסבר למי שהיה מופתע מתמיכתו של אריאל שרון ביוזמתו של יוסי ביילין לנסיגה חד־צדדית, לפני כשנה וחצי. ומי עוד תמך? הפלא ופלא, אביגדור קהלני. I rest my case, כמעט אפשר להגיד.

מעניין לבחון כעת את יוזמתו של ברק לנסיגה. העניין בא, אמנם, בתקופת הבחירות וכהיענות ללחץ גובר של דעת הקהל. ובכל זאת, היתה בכך הפתעה מסוימת (וקשה לטעון שזה היה צעד מחויב מבחינת דעת הקהל). ננסה לראות האם זה מתאים להסבר ששטחתי זה עתה. אפשרות אחת היא שברק בעצם אינו מעוניין בהסכם עם ירידה מהגולן (וכל עוד לא החל מו"מ רציני בנידון, זה ייתכן). אבל אז היה מוטב לו לסגת מלבנון מהר ככל האפשר (שהרי ברור שתקופת המעבר, כאשר צה"ל עדיין שם אבל בדרך החוצה, היא נוראה ביותר מבחינת צה"ל) - וברק דווקא הצהיר על לוח זמנים מרווח יותר (תוך שנה, אם אני זוכר נכון, הסכם עם סוריה ונסיגה מלבנון). ייתכן שיש בכך מסר לאסד: חתום על הסכם בתוך תקופה זו, אחרת צה"ל יוצא מלבנון, ואתה מאבד את הקלף הטוב ביותר שלך.

אני אישית, כפי שהצהרתי מעל דפי כתב־עת זה, תומך בנסיגה מהירה ככל האפשר מלבנון, חד־צדדית, אם אין ברירה. האם פירושו של דבר שאני מתנגד להסכם עם סוריה? לא, אני נוטה לתמוך (אם ארבעה ראשי ממשלות רצו זאת, ומדובר בכל זאת על נסיגה משטחים, כמה רע זה יכול להיות?). אלא שאינני רוצה ואינני יכול להפעיל שיקולים ציניים כאלה, של משחקים בקלפים על גבם (ודמם) של חיילי צה"ל ואזרחי לבנון. שיקולי מוסר אולי אינם בראש מעייניהם של פוליטיקאים, בשום מקום ובשום זמן, אבל אנחנו, שכן מונחים על ידי מוסר, חייבים לנסות, במידת האפשר, להכריח אותם כן לפעול בשירות ה"אינטרס" המוסרי.
קישורים
הארץ
טרגדיה ישראלית־לבנונית חלק א'
טרגדיה ישראלית־לבנונית חלק ב'
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אינרציה 852
יוסי גורביץ יום ב', 8/11/1999, 22:50
אני חושב שאתה ממעיט בחשיבותה של האינרציה כגורם במחשבה הפוליטית-צבאית. ברגע שמתרגלים למשהו (שהות בלבנון, כיבוש השטחים, בחירה ישירה לראשות הממשלה, וכו'), יש צורך בחשיבה יצירתית במיוחד כדי לשנות את הנוהל. משנקבע הנוהל, יש צורך במהפכה כדי לשנותו.

והנה דוגמא קשורה: אי שם במהלך 1982, לאחר הפלישה, חדרו שלש משפחות של אנשי גוש אמונים, בברכת שר הבטחון שרון, אל הרי השוף, והקימו שם התנחבלות, מרכבות אש שמה. ההתנחבלות פורקה לאחר מכן בהתערבות ישירה של ראש הממשלה, אבל מה שמעניין הייתה תגובת הדרג הצבאי: המפקד שקיבל את השטח ובו ההתנחלות, ראה אותה כנתון, והתנהג בהתאם: הוא ארגן אבטחה לפולשים, שמר על ילדיהם, וכו' - כל זאת, מבלי שהקדיש מחשבה לשאלה למה, לכל הרוחות, יש התנחבלות ישראלית באמצע הרי השוף, ושואלי עדיף להמליץ לדרגים הבכירים על פירוקה.

וכך גם הלאה. יש רצועת בטחון. לא בטוח על מה היא מגינה, אבל צריך לשמור עליה, ומקצים לכך כוחות. מפקדי הכוחות לא ממש יודעים *למה* הם שם, אבל כל מי שהם מכירים כבר עשה את זה, אז כנראה שצריך את זה.... הוסף לכך את החשש מהתואר "בוגד" שמלווה כל נסיגה (אנשי הימין הקיצוני הפנו תואר זה נגד בגין במהלך הנסיגה מסיני), ותבין מדוע הפוליטיקאים לא רצו לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. נכון, מתים שם כעשרים בחורים בשנה, אבל *תמיד* מתו שם כעשרים בחורים בשנה, לא? מה השתנה, מה מכריח אותנו לטפל בכך?

ולסיכום, ציטוט מתוך "כן, אדוני ראש הממשלה": "ממשלה היא כלי רכב בעל מנוע של מכסחת דשא ובלמים של רולס רויס".
לא רק אינרציה 896
גורי • בתשובה ליוסי גורביץ שבת, 13/11/1999, 11:02
ככל שצודק יוסי גורביץ באלמנט האינרציה הנוצר מתוך הסיטואציה הפוליטית, חשוב לזכור שכל נסיגה, בכל עת , ובמיוחד נסיגה ''חד צדדית'' (ביטוי מגוחך כשלעצמו)תחשוף את הטימטום והגיון העקום בהשתלטות על ''רצועת הבטחון''.
הגורם בגללו התפתחה הפעילות הצבאית של ישראל על גבול לבנון ומעבר לו הם מחנות הפליטים הפלסטיניים, לאורך החוף הדרומי של לבנון, שהיו מוקד ובסיס-אם לכוחות גרילה של אש''ף, להתקפות על ישובים ישראליים סמוכים לגבול הצפון.
פעילות זו הובילה את ממשלת ישראל וצהל למעורבות סמויה ופיתוח שיתוף פעולה עם הגורמים הנוצריים בלבנון, שראו בבעיית הפליטים בעייה מרכזית בלבנון. המחשבה הכוחנית של ממשלת הליכוד ניתבה לכיוון הלבנוני את כל עוצמתה, לאחר שנוטרל הסכסוך בגבול הדרומי עם מצרים ולגדה המערבית הופנו משאבי עתק לשינוי המפה הדמוגרפית והפיסית.
באופן פרדוקסלי, מלחמת לבנון גרמה להורדת נושא הפליטים בלבנון מעל סדר היום בינתיים, בכך שהסתימה ביציאת רוב הכוחות המזוינים הפלסטינים מלבנון וריכוזם בתוניס, במרחק גדול מכדי שיוכל לפעול בצורה אפקטיבית נגד ישראל (התפרצות האינתיפאדה ממחישה את ההשפעות מרחיקות הלכת של מלחמת לבנון בהקשר זה).
צירוף היכולת הצבאית המוכחת של ישראל עם החולשה המובנית במשטר בלבנון, בין היתר כתוצאה מהמהלכים של ישראל, איפשרו למרוח את הנסיגה מלבנון על פני שנים. רצועת הבטחון נועדה מלכתחילה להיות רק שלב זמני בדרך לנסיגה המלאה, שלב שנדרש רק כדי לטשטש בדעת הקהל הישראלית את חוסר התוחלת והאיוולת המדינית שהובילה למלחמת לבנון מלכתחילה.
אלמנט זה של חשש מ''גילוי ערוות'' התפיסה הבטחונית בנושא הלבנוני הפך לגורם המרכזי, אם גם הסמוי מן העין, של ההתנגדות להשבת צהל לצד הדרומי של גבול הצפון.
כל הפרשנויות המפותלות של הקשר בין השהייה בלבנון לבין המשך הכיבוש ברמת הגולן צריכות להיבחן גם בהיבט זה
לא רק אינרציה 912
ירדן ניר • בתשובה לגורי שבת, 13/11/1999, 22:31
האם גם רבין ופרס בראשות הממשלה חששו מביקורת על מלחמת לבנון?
לא רק אינרציה 915
יוסי גורביץ • בתשובה לירדן ניר שבת, 13/11/1999, 22:55
ודאי. פרס, במערכת הבחירות של 88', ציין את הנסיגה מלבנון כאחד מהשגיו הגדולים. עכשיו לך ותודה שבעצם לא נסוגת מלבנון, אלא רק מחלקים ממנה.
לא רק אינרציה 1013
גורי • בתשובה לירדן ניר יום א', 21/11/1999, 0:11
בתשובה לניר: בודאי! יצחק רבין היה, להזכירך, ראש הממשלה ושר הביטחון. שמירה על המוראל ו"צדקת הדרך" היא חלק בלתי נפרד מתפקיד שר הבטחון (ומדובר בצדקת הדרך בה הולך הצבא). לגבי שמעון פרס, לאור פרק הזמן הקצר בו כיהן כראש ממשלה אחרי רבין קשה לקבוע מה באמת היתה עמדתו בנושא באותה עת.
תופעה שבולטת בדיון הישן הזה. 402833
ניצה יום ד', 16/8/2006, 1:26
מהדיון הזה אפשר לראות שגם אנשים שאינם שמאלנים מובהקים, כמו ירדן, היו חסרי יכולת לראות את ההגיון הפשוט שעמד מאחורי הרצון להשאר ברצועת הבטחון בלבנון. הטענה שבגלל חולשתה של המדינה הזאת, בלי השארות שלנו שם, כל ארגון טרור יכול לאיים על שלומם של יישובי הצפון- דבר שמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לאורך זמן, בכלל לא מובאת לדיון. היא נדחית מיד בטענה ש''היא הוותה רק תירוץ לפוליטיקאים שלנו''. בלי צורך לנמק.

הדיון מתמקד בלהסביר למה, על אף שאין הגיון בלהשאר שם, יש כאלה שמתעקשים על כך. הוויכוח הוא האם זו אינרציה, או שיש איזה קונספירציה פוליטית מאחורי זה.
זה מאוד אופייני לטענות מהשמאל, ואני, באופן אישי, נתקלת בזה לא מעט. הנחת היסוד המקובלת היא שאין הגיון אובייקטיבי, שניתן להתווכח אתו ולדון עליו לגופו, בעמדות שבאות מצד ימין. זה או גזענות, או משיחיות, או התלהמות, או אינטרס פוליטי נמוך.
זה לא עוזר בכלל שהמציאות, פעם אחרי פעם, מתיישרת לימין. השיח ממשיך להיות שמאלני פנימי. אפילו כאלה שחוזרים בהם מדעותיהם השמאליות, ולמשל חושבים שההתנתקות היתה טעות, עושים זאת תוך הצדקת הראיה הקודמת שלהם כלגיטימית. רק הנתונים הנוספים, שהתווספו לאחר ההתנתקות, הם אלו שמצדיקים את שינוי הדעה. כל ילד כתום היה יכול להסביר, בטוב טעם, למה ההתנתקות תסלים את הטרור, תחזק את הקיצוניים, ותדרדר את המצב הביטחוני, אבל הם לא היו מסוגלים להקשיב להן כאל טענות הגיוניות, כל עוד לא חוו את הדבר בעצמם.
אצל רבים מאוד מהשמאל וגם בדיון הציבורי התקשורתי, השייכות הפוליטית הימנית של הטוען, בעצם מוציאות את הטענות שלו מהדיון. בזמן האחרון, בו יש הרבה ''מתפכחים'', אופייני לראות כאלה שלפני שהם באים בבקורת כלשהי על התנהלות הממשלה הם מקדימים- ''ואני דווקא אדם שמאלני, והצבעתי למרץ בבחירות האחרונות'' כאילו הם חשים שברגע שהם עלולים להיות מסווגים כ''ימין'' בגלל דעותיהם העכשוויות- הטענות שלהם לא יזכו להתייחסות עניינית.

אופייניות למציאות הזאת גם האמירות כגון ''אף אחד לא תיאר לעצמו שהערבים יקבלו את הנשק שנתנו להם, וישתמשו בזה נגדנו''. ''אף אחד''- כי כל האלפים שהפגינו - ''אל תתנו להם רובים''- פשוט לא נקלטים כ''מישהו''.

תופעה.
תופעה שבולטת בדיון הישן הזה. 402838
האייל המגחך - מיקי • בתשובה לניצה יום ד', 16/8/2006, 2:13
גדול האתר המדהים הזה - איך שהוא משמר את ניחוחות הסכלות שרק משביחים עם הזמן.

עייניתי ארוכות בדיונים שנגס בהם הזמן אבל הם רלוונטיים היום בדיוק כמו אז, קראתי השתלחויות השמצות - ודווקא דיונים שיש בהם ממש זכו למספר תגובות נמוך רק משום העובדה שהכותב/ת מזוהים כימין.

דיון 551 - דיון 228 הם דוגמא מצויינת וגם בסיס מעולה לדיון על המצב הנוכחי כי כלום לא נשתנה למעט 152 הרוגים יהודים ישראלים ואחרים בשטחי מדינת ישראל וארץ ישראל.

הישראלים האוחזים מימי קום המדינה במוסרות השלטון - הפרו את בריתם עם היהודים העבריים בארץ ובמדינה וקשרו את גורלם בערבים מוסלמים שאינם נוהגים אפילו כמסווה של בני ברית - מה נותר לי כיהודי להיות מחוייב למדיניות שמפלה אותי - מגרשת אותי ורודפת אותי כאוייב?

האם כשאפעל באלימות ואדרוש את זכויותי - אשמע ואקבל?
עד כה זו הדרך שהישראלים מבינים - ואני לא מתחייב לשלול אותה על הסף.

מיקי
גולת ניו יורק
בו[נ]קר טוב, ניו יורק 402858
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להאייל המגחך - מיקי יום ד', 16/8/2006, 11:30
אני מקוה בשבילך שיש לך בונקר טוב.
תופעה שבולטת בדיון הישן הזה. 402991
ניצה • בתשובה להאייל המגחך - מיקי יום ה', 17/8/2006, 1:34
מספר התגובות הנמוך למאמרים מסויימים נובע בעיקר מכך שהמאמרים הללו פורסמו עוד כשהאייל היה צעיר, ולא מהימניות של הכותבים. מניסיוני, יש גם הרבה תגובות למאמרים של אנשים מהימין.

למה אתה בניו יורק, במקום להזיע ולהתעצבן כאן, בארץ הקודש?
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות