קטגוריה על פרקליטת המדינה 654
סוף השבוע האחרון הדגים, פעם נוספת, עד כמה מסוכן הכוח (להשחית) שהצטבר בידיה של פרקליטות המדינה, ועד כמה הנורמות והחקיקה הישראליים לא נתנו מענה לסכנה הזו.
פוליטיקה • אברהם פריד (פריצי) • יום ה', 9/8/2001, 0:36
פרסומים בתקשורת גילו כי בידי יו"ר הכנסת אברהם בורג מצוייה מאז ינואר השנה חוות דעת סודית מפרקליטת המדינה עדנה ארבל, בה נטען שיש להגיש תביעה כנגד יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, להחזר כספים שקיבל שלא כדין מקופת הכנסת. הגדיל בפרסומים העיתון "ידיעות אחרונות" שהכותרת שנתן לידיעה בנושא הכריזה כי "הפרקליטות תגיש כתב אישום כנגד דן תיכון", כאילו שמדובר בכתב אישום פלילי, שעה שהידיעה עצמה סיפרה כי יש, לכל היותר, חוות דעת הטוענת שיש לתבוע ממנו סכום של 100,000 ש"ח בהליך אזרחי. "ידיעות אחרונות" גם לא טרח לפנות לתיכון ולבקש את תגובתו.

תיכון המופתע הגיב כי לא ידוע לו על מסמך זה, ודבר קיומו נודע לו רק מהתקשורת. מסתבר כי המסמך עצמו (מחודש ינואר!) לא הועבר מעולם לידיעתו ותיכון טען כי פרקליטת המדינה גם לא פנתה אליו מעולם לשאול אותו דבר בקשר לעובדות הנטענות או לבקש את תגובתו לטענות בטרם תכתוב חוות דעת ותקבע מסקנות לגביו. תיכון גם טען כי פרסום המסמך הזה הינו חלק מהמהלכים בהם נוקט כיום יו"ר הכנסת הנוכחי בורג בכדי להסיט את תשומת לב הציבור מהפרשיות שפרסם מרדכי גילת על בורג עצמו, גם כן בידיעות אחרונות.

מה שלא סופר לציבור בפרסומים אודות המסמך של עדנה ארבל, הוא שמזה שנתיים מתנהל בביהמ"ש העליון משפט בו תובע דן תיכון מהכנסת כספים רבים שהגיעו לו, לטענתו, ועד כה זכה תיכון לקבל במסגרת משפט זה, בעקבות החלטות ביניים שכבר ניתנו על־ידי השופט, הטבות וכספים בסכומים המצטברים לכ-‏250,000 ש"ח. יצויין כי את ההגנה על הכנסת מנהלת פרקליטות המדינה, שהפסידה עד כה בכל המהלכים המשפטיים שנתקיימו. מתברר שדן תיכון, שתבע מלכתחילה הטבות רק בשווי 40,000 ש"ח, זכה כבר בתוספות בשווי רבע מיליון שקלים כתוצאה ממשפט זה, ועוד ידו נטויה. עד כאן העובדות.

שלושה דברים מדאיגים עולים מהפרשה הזו:

הראשון: פרקליטת המדינה כתבה דו"ח בו היא טוענת כי צריך לתבוע מתיכון 100,000 ש"ח בעבור לינותיו בבתי מלון בעת כהונתו כיו"ר הכנסת ובעבור ציוד שרכש מסעיף "קשר עם הבוחר". אולם פרקליטת המדינה לא פנתה לתיכון לברר עימו את העובדות הנטענות כנגדו ואת הסבריו. כנראה שהפרקליטה החליטה שהיא כבר יודעת הכל בעצמה. יוזכר שאת הטענות והעובדות כנגד תיכון העלו בורג וציוותו, והם ששלחו אותן לפרקליטת המדינה - וזו השיבה להם כי צריך לתבוע את תיכון. אבל הכיצד יודעת פרקליטת המדינה כי העובדות שנטענו בפניה הינן נכונות? וכי מונח בפניה דו"ח חקירה המאשר את נכונות העובדות והטענות? וכי נתקיימה חקירת משטרה שהביאה ממצאים בדוקים בפני הפרקליטות - כמקובל בכל הליך תקין?

מסתבר שעדנה ארבל חרצה את דינו של תיכון בלא לבדוק את העובדות ובלא לפנות אליו תחילה, לבקש את גירסתו, תגובתו והסבריו.

מתיכון, אם כן, נשללה בפרקליטות זכות הטיעון הבסיסית, זו הניתנת לכל אזרח, והוצא נגדו "פסק דין" בחשאי, בלא שנתקיים קודם לכן לא שלב ההוכחות ולא שלב הטיעון. זוהי תופעה מדאיגה.

בעיה שניה בפרשה הינה העובדה שארבל כתבה את מכתבה החשאי הזה ואת "פסק דינה", ושלחה אותו ליו"ר הכנסת הנוכחי בורג. היריבות בין תיכון לבין בורג הינה דבר ידוע וגלוי בציבור, ומדובר באישים פוליטיים משתי מפלגות יריבות. אם פרקליטות המדינה טוענת דבר כנגד איש ציבור מסויים, או שיש לה חוות דעת בעניינו - מדוע זה מועברים הדברים במסמך חסוי לידי יריבו הפוליטי המובהק בלבד? האם יו"ר הכנסת מהווה זרוע מזרועות אכיפת שלטון החוק במדינה?

והשאלה השלישית העולה היא זו: מאחר ומתקיים כרגע משפט בין תיכון לבין הכנסת באשר לכספים המגיעים לו מתקופת כהונתו, ופרקליטות המדינה עצמה מייצגת את הכנסת במשפט, מדוע זה לא הובאו הדברים והטענות הללו כתביעת נגד של המדינה כנגד תיכון? מדוע לא העלתה עדנה ארבל את הטענה הזו, שתיכון צריך להחזיר לכנסת כספים, במסגרת טענות ההגנה של הפרקליטות במשפט שתיכון מנהל נגד הכנסת? מן הידועות והמוסכמות הוא שכאשר אדם תובע את זולתו בענייני כספים, הרי שאם הנתבע טוען שהתובע הוא שחייב לו כספים - חובה עליו להביא הדברים בכתב הגנתו או לתבוע "תביעה שכנגד". הפרקליטות לא עשתה זאת - והדברים מעלים סימני שאלה קשים.

מאי־הבאת הטענה הזו במשפט המתנהל, עולה המסקנה שפרקליטות המדינה כנראה אינה חושבת שהטענה שתיכון חייב לכנסת 100,000 ש"ח תצלח בבית המשפט. כי בניגוד ל"פסק הדין" שחרצה פרקליטת המדינה במכתב חסוי ובלא ליידע את תיכון עצמו לגבי תוכנו, הרי שבבית המשפט יוכל תיכון להביא את העובדות, להתגונן ולהציג עובדות וטיעונים. סכנה כזו, מסתבר, אין פרקליטת המדינה מוכנה לקחת על עצמה.

נותרת השאלה מהי הסיבה האמיתית למכתבה החשאי של פרקליטת המדינה לאברהם בורג. יוזכר שבין בורג לבין דן תיכון מתחולל זה שנתיים "קרב" אישי חריף וארסי שהחל מהיום בו פרש תיכון מתפקידו ובורג החליפו כיו"ר הכנסת. לצרכי מלחמת הדמים ביניהם נדרשים שני הצדדים ל"תחמושת" רבה - ומכתבה החשאי של ארבל היה פגז רב עוצמה שבורג עשה בו שימוש חכם.

לאור הנסיבות ההיסטוריות בשדה המינויים המשפטי, הדעת נותנת כי עדנה ארבל ראתה בזמנו באברהם בורג מוקד כח שכדאי לתת לו מטעמה "שירות אישי", אולי בתקוה כי יהיה זה אחד הגורמים שיעזרו לה בעתיד במירוץ לכס השיפוט בעליון. על פניו, וכך נראים הדברים גם כיום, בורג היה והינו אחד ממוקדי הכוח הפוליטיים החשובים ביותר בישראל. הרכבה של הועדה למינוי שופטים, מערכות הלובי האישי והשפעתן של המפלגות והפוליטיקאים על המינויים ידועים לכל. תמיכה של אחד ממנהיגי מפלגת העבודה במועמדותה של ארבל יכלה להיות (או כך לפחות זה הצטייר בזמנו) חיונית ומשמעותית בדרכה של עדנה ארבל לעליון. נכון, היום נראה כי ארבל כבר איננה נחשבת כמועמדת ריאלית לתפקיד - אולם סקירת העיתונות שלפני חודש ינואר 2000 (מועד העברת המכתב החשאי שלה לבורג), מראה כי באותם ימים מועמדותה של ארבל לעליון ועלתה באופן רציני על סדר היום.

יש בהקשר זה, של נכונותה של ארבל לעשות מעשה מחפיר שכזה ולהפר כל נורמה משפטית למען הצרכים האישיים והפוליטיים של אברהם בורג, בכדי להצביע על מקור לדאגה חמורה ביותר. שהרי אם פרקליטת המדינה מוכנה לעשות דברים כאלה על גופו וחשבונו של מי שהיה יו"ר הכנסת, מה ימנע ממנה גם בהמשך (ומה מנע ממנה גם בעבר) לעשות מעשים כאלה על חשבונו של סתם אזרח פשוט?

כשנזכרים בפרשיות דומות של הפרקליטות, החל מהעמדת פוליטיקאים לדין בלא שנבדקו כראוי בסיסי הראיות כנגדם (קהלני, רפול, אבי יחזקאל, גוראל), עבור בהחזקת פוליטיקאים כבני ערובה ו"חשודים" במשך שנים (צחי הנגבי, לדוגמא), וכלה בטרטור אזרחים ואנשי עסקים ללא שיקול דעת ראוי (אלי הורוביץ), עוברת החלחלה בגוף ומתגבר הפחד מעוצמת הפרקליטות הנמצאת כיום בידים חסרות אחריות.

לכן המסקנה הציבורית חייבת להיות: חובת זהירות - ונקיטת אמצעים מיידיים לתיקון המצב. הגיע הזמן לקבוע בחקיקה כללים מחייבים, כאלה שסנקציות בצידם, לגבי התנהגות הפרקליטות. חסר כיום בחוק מנגנון הקובע במדוייק מהן חובות הפרקליטות באשר לזכות הטיעון והשימוע של אזרחים, חסרה חקיקה שתגביל את משך הזמן בו מותר לפרקליטות להחזיק אזרחים כ"בני ערובה" באמצעות חקירה נגררת או באמצעות החזקת תיק פתוח כנגדם בלא קבלת החלטה בעניינו, וחסר - וזה אולי החשוב ביותר - מנגנון שיקבע אחריות אישית שתתבע מבכירי פרקליטות המדינה, בכל מקרה בו יתברר כי עשו שימוש פסול וקלוקל בכוחם ועוצמתם.

הצבר הפרשיות בפרקליטות בשנים האחרונות כבר הביא לפגיעה קשה ביותר באמון הציבור בשלטון החוק ומשרתיו. יותר ויותר נשמעים קולות מפי אנשים, גם כאלה שאינם שייכים ל"שוליים" של החברה הישראלית, הטוענים כי משהו מסריח ביותר בפרקליטות המדינה. פרשת המסמך הסודי הזה של עדנה ארבל בעניינו של יו"ר הכנסת, מצטרפת עכשיו לרשימת האירועים הקשים שכבר נתגלו לגבי מעשי פרקליטות המדינה, ולכן הגיע הרגע לקום ולשים מחסום אמיתי בפני המשך תופעות חמורות אלה.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

משהו פה קצת מוזר בעיניי 31622
אסתי יום ה', 9/8/2001, 1:24
אם עדנה ארבל סיפקה "תחמושת" לבורג כדי שזה ישתמש בה בזמן המתאים נגד יריבו דן תיכון,

ואם תחמושת זו היא האשמות חסרות כל ביסוס נגד תיכון, ולכן היא לא פעלה לגביהן באפיקים המקובלים

הרי שברגע שבורג יעשה שימוש בתחמושת זו (שימוש שבהכרח קשור בפרסום הענייןברבים ) תוודע ברבים גם התנהלותה התמוהה של ארבל,
ותועבר עליה בקורת בדיוק כמו זו שלך, מר פריד.

גברת ארבל עושה רושם של מי שמסוגל לחשב שניים-שלושה מהלכים קדימה. למה שתביא על עצמה צרה כזאת?

להבהרה- זו לא שאלה קנטרנית, הדבר באמת לא הגיוני בעיניי.
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31657
פריצי • בתשובה לאסתי יום ה', 9/8/2001, 17:17
לאסתי,

אני לא יודע להסביר את יכולת החשיבה של עדנה ארבל. 2 דברים בענין:

א - אפנה אותך לדו"ח מבקר המדינה מס' 50 ב' שם מתח המבקר ביקורת על ארבל שקבלה כ-‏200,000 ש"ח לפני משורת הדין )בלשון המעטה(. אבל באותו דו"ח מופיעה תגובתה של ארבל שמתלוננת מדוע התנהלה תכתובת )בין נציבות שירות המדינה לגורמים ממלכתיים אחרים( בעניינה, בלא שפנו אליה ובלא שהודיעו לע על התכתובת ובלא שפנו לבקש גירסתה.
אם לעצמה היא דרשה זאת - מדוע לא נתנה לדן תיכון את זכות הטיעון הזאת ?

ב - ענין נוסף, שלא הועלה במאמרי )שנכתב במקור לפני כ-‏10 ימים ויותר( הינו החשד, שהולך ומתבסס כעת, כי עדנה ארבל הסתמכה על מסמכים שהוצאו ממחשבו של תיכון ע"י פריצה למחשב )מה שאומר פריצת מחשבים וגם הפרת חסינות חברי הכנסת(.
מסתבר שמאז אוקטובר 2000 קיימת תלונה של תיכון בפרקליטות המדינה ובמשטרת ישראל על פריצה למחשביו.

הפרשה בנושא זה מתפתחת ומתגלה רק בימים אלה, ואני מניח שנדע עובדות מדוייקות יותר לאשורן בהמשך.
מה שידוע לי בינתיים הוא זה:
גורמים בכנסת חדרו באופן בלתי חוקי )בפריצה( למחשבו של תיכון, הוציאו קבצים ומסמכים והעבירו אותם לעדנה ארבל.
המסמך של ארבל מתבסס, ככל הנראה, על קבצי המחשב האלה.

אני לתומי חשבתי שרק צו של שופט מחוזי מאפשר הפרת פרטיות וחדירה למחשב, ובאשר לח"כ, ידוע לי שנדרשת פניה של היועץ המשפטי לממשלה והסרת חסינות.
אם פרקליטת המדינה ידעה על הפריצה והסתמכה על המסמכים שהושגו בפריצה - עולות שאלות חמורות ביותר לגביה. בארה"ב מדיחים נשיא על מעשים שכאלה.
ואם זה נכון, שפרקליטת המדינה ידעה על הפריצה למחשב של ח"כ ולא הורתה לעצור מייד את מבצעיה ולהעמידם לדין, אלא הסכימה להשתמש ב"שלל" הפריצה לצרכי מסמך משפטי שלה, כי אז התשובה לשאלה שלך בענין הגיונה של ארבל ויכולתה לחשוב קדימה - ברורה.

בברכה,
פריצי
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31716
אביעד צוק • בתשובה לפריצי יום ו', 10/8/2001, 12:21
שים לב איך גם אתה לוקח אפשרות שעדיין לא נתמכה בעובדות לגבי פריצה למחשבים, והופך אותה לפתע לעובדה כחלק ממסכת ההאשמות נגד עדנה ארבל...חומר למחשבה
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31723
פריצי • בתשובה לאביעד צוק יום ו', 10/8/2001, 13:37
לאביעד צוק

לאט לך. אני משתדל שלא לקבוע עובדות נחרצות ומוכן להמתין להודעות ולתשובות הרשמיות,כתגענה, אבל האפשרות שהיתה פריצה לקבצי המחשב של תיכון בכנסת היא עובדה.

להלן הנתונים:

באמצע שנת 2000 נתקיימה ביקורת מומחה הגנת מחשבים בכנסת. הוא היה מי שאיתר את הפריצה ומסר דו"ח בכתב, בו ציין כי נעשתה חדירה לקבצי המחשב של יו"ר הכנסת לשעבר, וציין כי גם הועתקו ושונו מסמכים בקבצים של תיכון, בתטריככים שלאחר סיום תפקידו של תיכון בכנסת (בעת שקבצי מחשב אלה היו סגורים ונעולים בשרת המרכזי של הכנסת).

מנהל מערכת המחשוב של הכנסת הסכים עם המימצאים של הדו"ח ומסר כי גם לו ידוע על החדירה הזו. הוא רמז (או אמר, נמתין לפרסום העדויות) רמז כי הפריצה נעשתה במעורבות של גורמים בכירים בכנסת.

שם המומחה לאבטחת מחשבים שגילה את הפריצה הינו עמיחי שולמן, המוכר שאחד מטובי המומחים בארץ. הוא עצמו בעלים ומנכ"ל של אחת החברות המובילות בישראל לאבטחת מידע,
ואת הרקע האקדמי והמקצועי שלו ומכלול כישוריו והתמחויותיו בנושא תוכל לקבל ביחידה ללימודי המשך של הטכניון (שם פיתח והוביל מסלול לימודים והכשרת מומחים לאבטחת מערכות מחשב ומידע).

נחזור לעניינו:

דו"ח המומחה הועבר מייד למפכ"ל משטרת ישראל, אשר הודיע בחודש אוקטובר 2000 כי העביר הפרשה לאח"ק (אגף חקירות במשטרה). לכאורה היינו אמורים לשמוע מה נתגלה.

אלא ששבועיים לאחר מכן הודיעה המשטרה הודעה כי בהוראת "משרד המשפטים" לא תתקיים חקירה, אלא הנושא יבדק בכנסת עצמה....

מיהו, לדעתך, אותו גורם ב"משרד המשפטים" שמנע מהמשטרה מלפתוח בחקירה ?
וכי למי במדינת ישראל יש סמכות חוקית להורות לאגף החקירות של משטרת ישראל להפסיק חקירה -או לא לפתוח בה בכלל ?

מצטער, אבל התשובה היחידה האפשרית היא: פרקליטות המדינה.

נמשיך בעובדות הידועות:

כמה חודשים מאוחר יותר, בחודש ינואר 2000, כותבת פרקליטת המדינה מסמך (סודי וחשאי) בו היא מציינת, כי היא כותבת את דבריה בהסתמך על מסמכים שהועברו אליה מהכנסת. בין השאר היא מתייחסת ליומן הפגישות וסדר היום של תיכון.

להזכירך: היומן וסדר היום נמנים בדו"ח המומחה למחשבים כקובץ שנפרץ, שונה והועתק (לאחר סתיכון כבר לא היה בכנסת).

עכשו עולה שאלה:

אם האוקטובר 2000 מוגשת תלונה (מגובה בחוות דעת מקצועיות ועדות מנהל המיחשוב של הכנסת) כי נפרץ המחשב של תיכון, ובין השאר שונו קבצים והועתקו, ובכללם קבצי היומן, הלינות, הפגישות וכד', ומשיהו ב"משרד המשפטים" (לשון הודעת המשטרה במכתב רשמי) הורה שלא לחקור, וכמה חודשים לאחר מכן פרקליטת המדינה כותבת מסמך המסתמך על היומן שהיה במחשב, האם מותר לשאול:

מהיכן השיגה פרקליטת המדינה את היומן ולוח הפגישות ??
(היא הרי לא טוענת שפנתה לתיכון או שהוא מסר לה את יומנו האישי...)

יש לך הסבר לדברים ? תיאוריה כלשהי ? אפשרות כלשהי לתרץ המתרחש ?

אבל התשובה לשאלות מתחילה לבצבץ, ואני קובע דברים בזהירות - כמתחייב:

ביום שישי האחרון פרסם העיתון הירושלמי "כל העיר" שיחה של כתבו (מאיר ברדוגו) עם עובד בכנסת (שהזדהה בשם מלא) שהודה כי הוא היה מעורב בחדירה למחשביו של תיכון. הוא טעןבפני הכתב כי עשה זאת "בתיאום" עם המחלקה המשפטית של הכנסת ו"בהסכמתה".

למעט האפשרות שהעיתון וכתבו פרסמו דברי שקר ולא ציטטו נכון את עובד הכנסת הזה (ולא שמעתי שהמרואיין מאשימם בסילוף), הרי שיש כאן הודאה ברורה בפה מלא בפריצה.

לכן אביעד, "האפשרות" שלקחתי שהיתה פריצה למחשבים, הפכה בינתיים, לעובדה יציבה למדי המתבססת על 3 עדויות: דו"ח מומחה מחשבים, עדות מנהל המיחשוב של הכנסת ועדות עובד נוסף בכנסת.

אני מקווה שנחה דעתך לגבי העובדות. לא האשמתי את פרקליטת המדינה בנושא. אבל אני כן מעלה שאלה:

אם העדויות מראות שפרקליטים בכירים בכנסת ידעו על הפריצה או היו חלילה מעורבים בה, ואם עדנה ארבל כתבה כי היא קיבלה המסמכים מהכנסת (וקיבלה אותם מפרקליטי הכנסת, ע"פ מכתבה), ואם המסמכים הם אלה שהושגו בפריצה -
האם, נוכח כל זאת, אנו לא רשאים לקבל הסבר רציני, מפורט, מלא ומשכנע מפרקליטת המדינה מה התרחש פה ?

ובהזדמנות זו, גם תשובה לשאלה: מי הורה למשטרת ישראל שלא לחקור בפרשה פריצת מחשבים בכנסת? ומדוע ?

בברכה,

פריצי
שאלות אישיות 31729
אסתי • בתשובה לפריצי יום ו', 10/8/2001, 14:30
לפריצי, המידע שאתה פורש בפנינו מעניין,
ו-אם אתה צודק- אף מדאיג. אבל הייתי שמחה לדעת בשלב זה אם אתה מעלה את העניין כאזרח מודאג מהשורה או -לאור הידע הרב שאתה מפגין בפרשה- כבעל נגיעה אישית או מקצועית לנושא.
בד''כ לא חשוב לדעת מיהו הכותב, אבל במקרה זה נראה לי שיש מקום לשאלה זו.
שאלות אישיות 31750
פריצי • בתשובה לאסתי יום ו', 10/8/2001, 18:25
לאסתי,

לשאלתך -

רווק, ירושלמי, חובב יין, נשים, הרפתאות, ענין ומאבקים.

אבל בוודאי לא התכוונת לשאול על הכותב וחייו, אלא כיצד הגעתי לפרשה ?

להלן התשובה:

בשנת 1995 גילית לראשונה את הפרשה שנודעה ונתפרסמה אח"כ כפרשת "דדי צוקר - וכספי עמותת קאמרה אובסקורה".

הבאתי בזמנו לחשיפת הפרשה בפומבי (ולא הודות לעיתון "הארץ" שסירב לפרסם הפרשה והטיל עליה איפול...... טוב, הקשרים של אמנון רובינשטיין, השר שהזרים את כספי מדינה לצוקר, עם עמוס שוקן הבעלים והעורך האמיתי של עיתון "הארץ" הם לא סוד).

מאוחר יותר, לכשנתאשרו העובדות בפרשה אבל דדי צוקר לא הועמד לדין, נדהמתי.

שנה לאחר מכן גילית שהיועץ המשפטי לממשלה, מי שתחילה עיכב במשך 7 חודשים את פתיחת חקירת המשטרה בפרשה, כתב לצוקר מכתב בו הודיע לו שהחליט כבר מראש שלא יעמידו לדין, והיועץ כתב זאת עוד לפני פתיחת החקירה ובטרם הובאו בפניו המימצאים שנתגלו בחקירה.

(אסמתכה לדברי תמצאי בדו"ח מבקר המדינה מס' 47 שאישר בדיעבד טענתי זו וחשף הבטחת היועץ לצוקר)

סקרנותי לגבי סיבות המתרחש גברה.

לא עבר זמן וגיליתי שמיכאל בן יאיר, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, זה שמנע העמדת צוקר לדין על קבלת כספי מדינה לעמותה שלו, בעצמו היה חבר (באותם ימים) במוסדות עמותה שקיבלה כמה מליוני שקלים (והרבה מליונים...) מאותו מקור ממשלתי (משרד החינוך של אמנון רובינשטיין) ממנו קיבל דדי צקור את הכספים לעמותה שלו.

זה הבהיר לי למה מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעמיד את צוקר לדין בפרשת עמותת "קאמרה אובסקורה" ובפרשה של רכישת המניות שלה.

הבנתי את היועץ: למה לו צרות ? הוא צריך שישאלו בחקירה או במשפט מי עוד מקבל כספים מאותו מקור ??

אם יש "ניגוד עניינים" והפרת חוק מובהקים במעשי בכירי בפרקליטות המדינה - כאן הם נמצאים.

אח"כ גיליתי רשימה ארוכה של פרקליטים בכירים נוספים במשרד המשפטים שכיהנו בראש עמותות אליהן הוזרמו כספי מדינה.

מה שעתך ? בכירי משרד המשפטים, עובדי מדינה, עומדים בראש עמותות שאליהן מוזרמים כספי המדינה ?

מה שצריך להדאיג בפרשה זו , זו העובדה שכאשר בכירי ש"ס היו מעורבים בקצה של פרשיות כאלה - הם הלכו לכלא (ובצדק) - אבל כאשר במקביל התברר שמאשימיהם ותובעיהם בעצמם עשו אותו דבר, זה עבר לסדר היום (וליתר דיוק - זה פשוט הוסתר מפני הציבור).

אגב, אסתי, אם נותר אצלך ספק לגבי מיקומי שלי בסולם העמדות והרעיונות, אנא עייני בפסיקות בג"צ ופסיקות עליון המופיעות תחת שמי (פריד אברהם - פריצי).

בין היתר תגלי שם, שאני האיש שהמציא את רעיון הפעלת "אוטובוס השבת" בישראל, הועמדתי לדין על הפעלתו, הורשעתי בענין זה בבית משפט השלום, ערעורי נדחה במחוזי והגשתי ערעור לעליון - ורק אז, בעליון, זכיתי לבסוף מאבק המשפטי הזה לאחר מאבק של 5 שנים.

מעשית ולמעשה מותר היום, כתוצאה ממאבקי, להפעיל בישראל אוטובוסים בשבת. צר לי רק שבדיוק באותם ימים מר"צ התקפלה והפסיקה את מאבקה זה, כי היא נכנסה לקואליציה ממשלתית עם ברק ועם ש"ס, בניגוד ל"שינוי" ולטומי לפיד, שלזכותם יאמר שנשארו נקיים ונאמנים לעקורונותיהם וסירבו לשבת עם ש"ס בממשלה)

אבל כל זה לא רלוואנטי. זה רק רקע שיכול לשחרר אותך מ"החשדות" שעולים ברקע מכתבך.

נחזור לעניינים:

כאשר התברר לי שיועץ משפטי לממשלה מעורב בעצמו בקבלת כספים מפקידי מדינה לעמותה שלו, כשהפרקליטות מחפה על העניינים, ניסיתי לערב בנושא את העיתונאים הבכירים במדינה.

מיותר שאציין שעיתונאי כמו אמנון אברמוביץ שתק - ונתן יד להשתקת הפרשיות. אח"כ, כשנודע לי שפרקליטות המדינה התערבה בבית המשפט לטובתו בסגירת הליכים משפטיים שונים שהתנהלו כנגדו - היה לי ברור ההקשר, ונתבררה לי עוצמת הקשרים.

פה ושם יצאו קצת דברים החוצה בעיתונות (קצת פורסם ונחקר ב"מעריב", קצת נחקר ופורסם ב"גלובס"), אבל כעקרון קשה לציין לשבח את העיתונות הישראלית כעיתונות חוקרת, לפחות בכל הנוגע לנכונותה ויכולתה לחקור בעניינים הנוגעים בפרקליטות המדינה.

יוזכר שלפרקליטות יש הרבה מה לתת לעיתונאים, (הדלפות בזמן חקירות רגישות) והיא מקבלת מהעיתונאים שלה - באופן טבעי - תמורה לדברים.

למעט עיתנואים עצמאיים בודדים, כמו יואב יצחק ודומיו, רב העיתונות הישראלית משועבדת למקורות שלה בפרקךיטות , ולא תעז לחקור מעשיהם. (אמנון אברמוביץ הוא דוגמא בולטת לכך, כשאליו מצטרף גם מרדכי גילת. על שניהם ניתן לומר, ובלי הפרזה, שהם למעשה "דוברי הפרקליטות" ונושאי הכלים שלה).

מאז, ולאחר שהתברר מה שהתברר, אני מלווה עניינים כאלה בעצמי (ככל הניתן) ומסרב לסמוך על מי שהציבור סומך בדרך כלל. אינני מוכן להסתמך בלעדית על טובה צימוקי ומרדכי גיל בידיעות, לאחר שאני נזכר שהם מנעו אינפורמציות בסיסיות מידיעת הציבור.

אני מניח שחרגתי לחלוטין (ואיתך הסליחה) ממסגרת המקום והפרופורציה הנדרשים לתשובה לשאלתך, אבל אני מקווה שיש בדברים שהבאתי מענה לשאלתך.

פריצי
שאלות אישיות 31756
אסתי • בתשובה לפריצי יום ו', 10/8/2001, 19:29
1. מה שהתכוונתי לשאול הוא- האם אתה ידיד ו/או עורך דין של דן תיכון? אם לא, האם זה רק צרוף מקרים שמעריב יוצא בכתבה על דן תיכון יום אחרי שמאמרך הופיע באייל?

2. בכתבה של מעריב דן תיכון אומר שמכתבה של ארבל נשלח ליועץ המשפטי לכנסת (ולא ליו"ר הכנסת).
שאלות אישיות 31764
דובי קננגיסר • בתשובה לאסתי יום ו', 10/8/2001, 20:39
אשר לשאלה הראשונה - אברהם שלח את מאמרו למערכת למעלה משבוע לפני פרסומו. מכיוון שהוא לא ידע מתי בדיוק הוא יתפרסם, הרי שעיתוי פרסום הכתבה במעריב אינו אלא צירוף מקרים.
מערכת המשפט הישראלית 31626
אבא סיקרא יום ה', 9/8/2001, 8:32
מאמר זה מצטרף לידיעות אחרות הקימות על התנהלותו של בית המשפט העליון כגוף הקיים מעל לחוק ומתנהג בעצמו בצורה בלתי חוקית לחלוטין
לא יתכן שבמדינה מתוקנת לא תהיה ביקורת על הרשות השופטת בכלל , וכל ניסיון לעשות זאת מקפיץ את ראשי מערכת המשפט בטענה של מעשה לא דמוקרטי , הכצעקתה
אם ברצוננו לשמור על מדינה מתוקנת חובה עלינו לשים במהרה שנית את מערכת המשפט במקומה כרשות שופטת המבוקרת על ידי הכנסת
ולהקים בית משפט חוקתי שיפקח על תקינות החוקים
מעניין למה מערכת המשפט מתנגד לכך אולי שילטון האוליגרכיות של מערכת המשפט שמנהל את המדינה מבלי שנבחר לכך מפחד לאבד את השפעתו מתוך ידיעה שלשלטון הוא לא יגיע לעולם בצורה דמוקרטית
מי שומר על השומרים 31632
וינסנט • בתשובה לאבא סיקרא יום ה', 9/8/2001, 11:19
למדינת ישראל יש בעיה גדולה: אין לא שום מערכת של "חקיקה עליונה". כלומר, בהעדר חוקה או מנגנון דומה, זכאית הכנסת לחוקק כל חוק שהוא, אבסורדי, פוגעני או אנטי-דמוקרטי ככל שיהיה. אין עליה שום פיקוח ושום בלם.
כדי להימנע מחקיקת חוקה - שהיא "מטא-חוק" שבתי המשפט הרגילים צריכים להיות אמונים על שמירתו ככל חוק אחר - הקימה מדינת ישראל מנגנון של "מטא-משפט". כלומר, במקום חוקה יש יכולת לאזרח לתבוע ישירות את המדינה בשם הצדק וזכויות הפרט.
אלה שבלא חוקה שתסדיר תביעות אלה, הופך כל הענין לפרוץ ומופקר, כר-ניגוח פוליטי.
לכן במקום מערכת נורמלית של בלמים הדדיים, מוצא עצמו בית המשפט כ"תחליף חוקה", דבר שהוא לא מעינינו ובטח לא בתחום תפקידו. ומכאן ועד לניצול לרעה הדרך קצרה.

בקיצור, יש צורך ב"חקיקה שמעל החוק" בצורה מוסדרת ומעוגנת היטב, כדי להימנע מתופעות כאלה בדיוק.
פופוליזם. 31672
אהוד • בתשובה לאבא סיקרא יום ה', 9/8/2001, 19:24
מערכת המשפט אינה מתנגדת לכך. להיפך.
זאת הטענה והתחינה שהם מעלים שוב ושוב - בית משפט לענייני חוקה.
בית משפט לחוקה: מוקדם מדי 439892
דדלוס • בתשובה לאהוד יום א', 22/4/2007, 2:07
איך אפשר לדרוש כינון בית משפט לחוקה כשאין חוקה?
דרישתה של מערכת המשפט להקים בית משפט לחוקה בהיעדר חוקה מעידה על כוונות לא טהורות. מנקר בליבי החשד שהם רוצים להעצים את כחם ע"י בית משפט נוסף, שמינוי שופטיו יהיה גם הוא תחת שליטתם.
מערכת המשפט הישראלית 31718
אביעד צוק • בתשובה לאבא סיקרא יום ו', 10/8/2001, 12:25
מה זה השטויות האלה? "שילטון אוליגרכיות", "מתנהג בצורה בלתי חוקית".
כמה דוגמאות יש למדינות מתוקנות בהם השופטים נבחרים ע"י העם? הלא זו היא שטות פופוליסטית שאין כמוה. מדובר באנשי מקצוע רציניים ונשואי פנים ברובם המוחלט. ההאשמות נגד בתי המשפט מופנות כלפיהן ע"י חברי הכנסת בשביל להכנס לחדשות של שבע וחצי, בזמן שהם עצמם חבורת מקטיני ראש היושבים בביתם בשביל להיות זמינים לרדיו במקום למלא את תפקידם כיאות, והמטריחים עצמם לכסנת רק להצבעות בעד הסקטור הפרטי שלהם.
ברור שיש מקום לשיפור במערכת המשפט הישראלית, אבל איני רואה שום גל של מקרים המראים על בלתי חוקיות בהתנהלותו, כולל במקרה הנ"ל של דן תיכון
מערכת המשפט הישראלית 31721
דובי קננגיסר • בתשובה לאביעד צוק יום ו', 10/8/2001, 13:02
אהם. ''נשואי פנים'' זה לא דבר טוב. ''ללא משוא פנים'', הוא הביטוי שבדרך-כלל מדברים עליו. זה אומר ללא דיעה משוחדת וללא העדפה מוקדמת ודיעות קדומות.
מערכת המשפט הישראלית 31722
מיץ פטל • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 10/8/2001, 13:23
רה-אהם. "נשוא פנים" הוא נכבד, חשוב. מה לא טוב בזה?
מערכת המשפט הישראלית 31765
דובי קננגיסר • בתשובה למיץ פטל יום ו', 10/8/2001, 20:42
!!!
(דובי קובר את פניו ברצפה, ושוקל לחיוב למחוק את הודעתו שלו. אבל כבר הגיבו לה.. אוף, טוב, זה ישאר פה לדראון עולם...)
שאלת תם 31730
שואלת • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 10/8/2001, 14:38
שאלה לעורך: מדוע אין פרטים על כותב המאמר?
אמנם מה שמשנה הוא התוכן ולא זהות הכותב, אולם כאשר מדובר במאמר ראשי (ולא בתגובה) ובמיוחד במאמר שעוסק בין היתר בטענות בעניינים שלרובנו אין מושג ירוק עליהם, היה נחמד לדעת על הכותב יותר מאשר את כתובת האימייל שלו, לא?
שאלת תם 31731
אסתי • בתשובה לשואלת יום ו', 10/8/2001, 15:29
בדיוק מה שגם אני שאלתי את מר פריד עצמו.
לאחר ששאלתי גיליתי במעריב ראיון עם מר וגברת תיכון (מלא יבבות צדקניות ואהבה עצמית אבל לא זה העניין כאן) ויש בו קטעים שחוזרים כמעט מלה במלה על דברי מר פריד.
לעומת זאת יש סתירה אחת לפחות (לא קראתי בהקפדה, הכתבה כולה די דוחה)- לפי דברי תיכון כפי שצוטטו במעריב, מכתבה של ארבל נשלח ליועץ המשפטי של הכנסת, ולא ליו''ר בורג כפי שטוען מר פריד.
שאלת תם 31753
פריצי • בתשובה לשואלת יום ו', 10/8/2001, 18:30
לשואלת -
עייני בתשובתי לאסתי.
אגב, את "שואלת" שלא מזדהה, אפילו בלי שם. לא קצת מוגזם לדרוש מאחרים פרטים נוספים ?
פריצי
שאלת תם 31898
שואלת • בתשובה לפריצי יום א', 12/8/2001, 16:43
ראה התייחסותי לעיל להבדל בין מאמר ראשי לתגובה.
ימי פומפיי האחרונים 31715
האיילה האלמונית יום ו', 10/8/2001, 10:48
אין דין ואין דיין
31726
בולבול הקבולבול יום ו', 10/8/2001, 14:13
ובימים ההם אין מלך בישראל...
מדובר בהתנכלות לאיש תמהוני שמאבד את חוש המציאות וההתמצאות, בחלוף נעוריו.
דן תיכון הוא איש בודד ומוזר, שימיו בם עשה לכנסת ישראל צריכים להוות עילה מספקת שלא להציק לו על תביעותיו המוזרות והקטנוניות.
אך לא יחריש איש כבורג.
ישמרנו האל מעונשו של זה.
אם בורג יהפוך לראש ממשלה יום אחד, זה רק מכוון שעשינו את הרע בעיני יהוה.
זה עונשנו על השד יודע מה.
עוולות נעשות, חדשות לבקרים ואין פוצה פה ומצפצף.
הכה את המומחה! 31800
נילי שבת, 11/8/2001, 14:55
ערן בילינסקי, איפה אתה?
"נותרת השאלה מהי הסיבה האמיתית למכתבה החשאי של פרקליטת המדינה לאברהם בורג" - בשלב זה ציפיתי שתתפרץ בתגובה ארוכה שמסבירה את הסיבה האמיתית או לחילופין מדוע הכותב צודק/טועה/ שבוי בהנחות של עצמו או משהו כזה.
נא הצל אותנו מן הבוץ הזה.
איי! 31853
ערן בילינסקי • בתשובה לנילי שבת, 11/8/2001, 23:41
גבירותי ורבותי.

בזמן האחרון אני זוכה לבקשות שונות מאנשים שונים, מהם אנונימיים ומהם פחות להסביר את ארועי הזמן. לצערי, איני בקי *בכל* מה שקורה ועיסוקי החוץ-אייליים לא מאפשרים לי להתעמק בכל תחומי העיסוק הפוליטיים. לכן, כשיש לי מה לחדש ולהוסיף אני משתדל לעשות זאת בעצמי, אין צורך לבקש במיוחד וסביר להניח שאם לא הוספתי תגובה פרובוקטיבית-משהו בנושא אזי אין לי תובנות שונות.

ולעניינינו, אדם לא יכול לשרת בתפקיד כה רם, גם בשירות הציבורי, בלי להבין את כוחו והשפעתו, ולנצלם. זו תהיה תמימות להניח אחרת לגבי הגברת ארבל.
31896
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום א', 12/8/2001, 16:16
לנצלם - לרעה (התכוונת...)
31897
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 12/8/2001, 16:22
אני לא עוסק באתיקה (מה ראוי), אני עוסק באונתולוגיה (מה יש).
איי! 31931
דובי קננגיסר • בתשובה לערן בילינסקי יום א', 12/8/2001, 19:55
או, בקיצור, כשקורה משהו שמתאים לתאוריה שלך - אתה תודיע לנו, וכשקורים דברים שאינם מתאימים, אתה תתחמק באלגנטיות.
אוי! 31935
מיץ פטל • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 12/8/2001, 20:12
זה בכלל לא ככה. אני לא רואה איך יכולים להיות דברים ש''לא יתאימו'' לגישה (''תאוריה'') שמייצגה העיקרי באייל הוא ע''ב.
איי! 31939
ערן בילינסקי • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 12/8/2001, 20:26
באמת איי, זו הייתה עקיצה קצת מיותרת. אתה הרי יודע שעיסוקי העיקרי אינו ''פוליטיקה ואידאולוגיה'' אלא משהו אחר.

שים לב שאתה גם לא מבחין בין שתי רמות (שכתבתי עליהן במקום אחר) - תיאריה ומטא-תיאוריה. המטא-תיאוריה היא שפוליטיקאים לא טועים וכו'. התיאוריה היא שפרס יחלק את ירושלים וכו'. התיאוריה יכולה להיות שגוייה ולתקן את עצמה. המטא-תיאוריה היא אוסף של הנחות יסוד וככאלה, ברגע שהתקבלו, הן לא עומדות יותר לויכוח עד אשר תגיע מטא-תיאוריה אחרת. בקיצור, המקבילה היא למשל המעבר ממדע אריסטוטלי (מניח תכלית) למדע אפלטוניסטי (שלא מניח תכלית).
איי! 31943
אסף שרעבי • בתשובה לערן בילינסקי יום א', 12/8/2001, 20:37
המטא-תאוריה שלי היא שגנבים/שודדים אף פעם לא טועים. הם מאוד מעשיים ויודעים את העבודה. אם הם נתפסים, צריך לשאול למה הם נתפסו. אולי היה להם מניע להיתפס וגו.
ברגע שהתקבלו שאר הנחות היסוד של המטה תאוריה, אין לערער עליהן עד אשר תגיע מטא תאוריה אחרת.
היי! 31944
ערן בילינסקי • בתשובה לאסף שרעבי יום א', 12/8/2001, 20:47
קדימה, שכנע אותנו בהנחות היסוד שלך, הראה מדוע הן סבירות, הצג ניתוחים הנובעים ממנה, בהצלחה!
היי! 31945
אסף שרעבי • בתשובה לערן בילינסקי יום א', 12/8/2001, 20:59
טוב נו. אם אתה ממש מתעקש.
גנבים/ שודדים (להלן גנבים) הם אנשים מאוד מקצועיים. אני לא מדבר על ירוקים בתחום, אלא כאלה עם ניסיון. מדובר באנשים היודעים דבר אחד או שניים בעסקי הפשע.
כמו כן הם מוכווני מטרה. זהו עסק קשוח, ורק הקשוחים שורדים.
גנב כזה, למה שיתפס?
אחת מהשתיים. או שהוא לא יודע את העבודה, או שהוא יודע את העבודה אך במקרה שלנו הוא טעה בשיקול הדעת. מאחר ואחת מהנחות היסוד שלנו היא שהגנב אכן בקיא במלאכתו, נוכל לטעון כי הוא טעה בשיקול הדעת. אלא שגנב לא טועה. זוהי עוד אחת מהנחות היסוד.
לכן אין לנו אלא להסיק כי הגנב נתפס כי רצה להיתפס.
מדוע? אולי רצה לסגור חוב ישן עם אחד מהעצורים בכלא או בבית המעצר. אולי רצה לנוח קצת על זרי הדפנה, לקבל קצת כבוד בכלא על כל אותם פעמים בהם לא נתפס. וכן על זה הדרך.
היי! 31964
ירדן ניר • בתשובה לאסף שרעבי יום ב', 13/8/2001, 1:05
טוב, כדאי לבחון כמה מקרים שבהם גנבים נתפסו, ולראות אם בכלל "האדם הפשוט" היה אומר שהגנב טעה, באותו אופן שאומרים שפוליטיקאים טועים. יש להניח שבהרבה מהמקרים, כן; אבל בהרבה מקרים אחרים, לא: הגנב עשה הכל נכון פחות או יותר, אבל במקרה עברה ניידת בסביבה; במקרה בעלי הבית בדיוק קיבלו את כלב הזאב של הדודים לשמור עליו; וידידו של הגנב הוא בכלל שטינקר של המשטרה, ולגנב באמת לא היתה סיבה לחשוד בו.

ובהרבה מקרים אחרים, הגנב בלי ספק עשה טעות (יאמר האדם הפשוט, לא החוקר הבילינסקאי-שרעביסטי), אבל היא יותר דומה לכדור האש ששלח דובי קננגיסר במשחק המחשב שלו: פעולה מהירה בהיסח הדעת. כזה הוא הגנב שנתקל בחושך במייבש הכלים, והפיל את הסיר שעשה רעש, או חתך את הכפפה על הגדר ולא שם לב שהאצבע שלו חשופה ומשאירה טביעה. כל אלה אינן טעויות מאותו הסוג של "פרס שסמך על כוונותיו הטובות של ערפאת", או של "גולדה שהעריכה שהמצרים לא יתקפו עכשיו".
היי! 31965
אסף שרעבי • בתשובה לירדן ניר יום ב', 13/8/2001, 1:21
פרס סומך על ערפאת הוא נגיד שווה ערך לאברהם הסומך על יצחק בעסקי הפשע. ('אתה אומר איפה אפשר לתת את המכה ואני נותן לך שליש'). אסטרטגיה כוללת. ויש גם את הרבדים היותר נמוכים:
התקלות במייבש כלים היא שוות ערך לפליטת פה של פרס במסיבת עיתונאים. העיתונאי עצבן אותו עם השאלה אז הוא איבד קצת מהשלווה.
אה כן, זה גם יכול להיות מכוון, אותה פליטת פה. אבל כך גם ההתקלות במייבש הכלים.

אני דווקא חושב שהציבור הרחב יתן יותר קרדיט לפוליטיקאי על פעולותיו (אפילו אם היו נראות כשגויות לכאורה) מאשר לפעולות לא מוצלחות של הגנב. על הגנב יאמרו שהוא מעד וזה צפוי, כי סוף גנב לתליה. ואילו על הפוליטיקאי יאמרו בחצי חיוך - הוא ממזר. בטח יש כאן משהו מעבר. (וזה בהנחה שלא ינסו בכוחות עצמם למצוא את המעבר). כמובן שלא ערכתי מחקר אז אני לא באמת יודע מה הציבור חושב על פוליטיקאים וגנבים. אני סתם משער.
הפרכה 31969
ש''ק ריש יום ב', 13/8/2001, 2:05
מאמר מוזר ביותר, וטוב לו, לדעתי, שלא פורסם.

* חוות דעת סודית:
המדינה מנהלת משפט; הלקוח הוא הכנסת; הפרקליטות היא באת-כוחה של הכנסת. מכאן ברור שחוות דעת משפטיות של עדנה ארבל נשלחות לפונקציות בכנסת הקשורות לתביעה ולניהולה בפועל. הלא הם "הלקוח". מכאן חוות הדעת שנשלחה ליו"ר הכנסת, או, כפי שציין אחד המגיבים, והדבר הגיוני, אל היועץ המשפטי לכנסת.

* הפרקליטות לא מתחקרת את דן תיכון לפני שהיא "חרצה את דינו":
הפרקליטות היא עו"ד של הכנסת בעניין זה. היא לא עורכת חקירות בעניינים אזרחיים. היא לא מחפשת עובדות. הכנסת מעוניינת לתבוע את תיכון על מצב-דברים מסוים, ישנה שאלה משפטית מסוימת, ומתבקשת חוות דעת משפטית מארבל. חוות דעת משפטית נשענת לעולם על מצב-דברים עובדתי, המסופק על ידי אחר – הפרקליטות אינה מכריעה בדבר מצב דברים עובדתי.

"הוצא נגדו 'פסק דין' בחשאי":
הכותב מתיימר להשתמש בז'רגון משפטי, ועוד נשוב לכך. אבל אין בו דבר: ארבל אינה מוציאה פסקי דין. חוות הדעת שלה אינה ראיה לנכונותן של טענות, משום שהיא איננה מבוססת על כל חקירה. אין לי ספק שחוות הדעת אף מנוסחת בהתאם.

* "מן הידועות והמוסכמות הוא שכשאשר אדם תובע את זולתו בענייני כספים, הרי שאם הנתבע טוען שהתובע הוא שחייב לו כספים – חובה עליו להביא הדברים בכתב הגנתו או לתבוע תביעה שכנגד":
הנה הוא הז'רגון המקצועי. האמת, כמובן, מן הכותב והלאה, והז'רגון הוא עלה תאנתו. אין זו "חובה", כי אם ברירה בידי הנתבעת, היא הכנסת. התיק אינו בידי, והאיל לא ביקש את תגובתה של הכנסת או הפרקליטות, אז העובדות לאשורן אינו בידי. אינני יכול להסביר את טעמי ההימנעות של המדינה מלתבוע תביעה שכנגד – יתכן שבנתוני ההליך היה זה בלתי אפשרי, אבל ברור הוא, שאין ללמוד מכך דבר על תוקף חוות הדעת של ארבל, במישור המשפטי; קל וחומר ללמוד מכך על מניעיה של ארבל או על נכונות טענותיה של הכנסת.

* למקרים הנזכרים (הנגבי, קהלני, גוראל, הורביץ):
על כל פוליטיקאי שזוכה, יש אחד שהורשע. זה אינו שיעור רע. אלי הורביץ לא טורטר סתם, אף אחד מארבעת השופטים שישבו בדינו לא סבר כך. קל לזרות ערפל, קשה להסיר את הערפל, אך כשעושים זאת נשארת השאלה מה טעם ראה הכותב לעוות את המציאות כך, ואת מה, או את מי, הדבר משרת.
הפרכה 32000
פריצי • בתשובה לש''ק ריש יום ב', 13/8/2001, 13:05
לפני כל ענין אחר, שאלה:

מדוע היה מוטב לו למאמר שלא היה מתפרסם ? יש לך הסתייגות מדרך הדיון הפומבי על מעשי המנגנון הציבורי ?

לגופם של הדברים.

בניגוד לטענתך:

א - הפרקליטות אינה עו"ד פרטי של הכנסת. הפרקליטות הינה הממונה על שמירת החוק במדינה, ואין היא רשאית לפעול או להתנהג כעו"ד פרטי של מישהו.

הפרקליטות הינה גם עוה"ד שלך, שלי, ושל הציבור כולו. היא אמורה לפעול ביושר, בגלוי, בלא הסתרת מעשים, מסמכים או חוות דעת.
היא חייבת גם בכל כללי המינהל הציבורי התקין - ובכלל זה בירור נאות של העובדות לפני כל קבלת החלטה, והיא חייבת במתן זכות התגובה והטיעון לנוגעים בדבר, בטרם תוציא "חוות דעת" ופסיקה.

ב - לחוות דעת של פרקליטות המדינה יש תוקף משפטי מחייב. כאשר פרקליטות המדינה כותבת מסמך בו היא קובעת מה ראוי ומה לא ראוי, או מורה כיצד צריך לפעול - הדבר מחייב חוקית את כולם (אלא אם בוטלה חוות דעתה, למשל בבג"צ)

ג - לחוות הדעת של הפרקליטות (בניגוד לחוות הדעת הפרטית של העו"ד הפרטי שלך) יש גם תוקף ציבורי בעל משקל רב. הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר באנשי ציבור.

על חוות דעת של הפרקליטות אתה רשאי להסתמך לכל ענין, לעשות בה שימוש גלוי והיא משמשת למעשה אסמכתא חוקית לציבור לאישור ועידוד(או לפסילת וגינוי) מעשים ואנשים.

לכן, למסמך שהעבירה פרקליטת המדינה יש תוקף משפטי חזק ומחייב ומשקל ציבורי רב.

על רקע זה קביעת עמדה, קבלת החלטה לגבי אדם והעלאתה על הכתב במסמך רשמי שיוצא מהפרקליטות החוצה (והכנסת איננה חלק מהפרקליטות) - בלא שנשמרו זכויות הנוגעים בדבר להציג עמדתם בפני הפרקליטות, להפריך טענות ולהביא ראיות ועובדות - היתה מעשה פסול ומדאיג.

אמחיש בפניך המצב, ואנא סלח לי אם אבחר בך כמושא להמחשה. הריני מתנצל מראש על כל אי-נעימות אפשרית:

בשבוע הבא נקרא בעיתונים כי יצא מסמך רשמי מפקליטת המדינה לעורך האתר "האייל הקורא" ובו כתוב,בין היתר, (ציטוט):

"עולה החשד לכאורה שמי שמופיע אצלכם בכינוי "ש"ק ריש", אכן עשה שימוש באתרכם ליצירת קשרים אישיים עם גולשים וגולשות, וביניהן קטינות, לצורך מכירת והפצת סמים שהוא מבריח לכאורה לארץ. כן עולה מהחומר החשד לכאורה כי מר (כאן שימך האמיתי) המתגורר ב- (כאן כתובתך המדוייקת) ניצל הכרותו האינטימית עם אחת הגולשות שהכיר לשם גניבת מסמכים ממעבידה ובאמצעותם סחט לכאורה את המעביד. אנו , בפרקליטות המדינה, סבורים שהמעשים הללו חמורים ביותר ומציעים לך, עורך האתר, לפעול בענין".

על החתום:
עדנה ארבל, פרקליטת המדינה.

עכשו, מר ש"ק ריש, אתה מוכן להסביר לי איך תתגונן מפני המסמך הזה ותוצאותיו הציבוריות והפרטיות לגביך ?

אני, כמו כל אזרח רגיל קורא עיתונות, מאמין בעיקרון לקביעות הפרקליטות, לא ב-‏100% אבל ב- 80% . אז עכשו אני מניח שרק 80% מהעובדות שאתה מוכר סמים, מפתה קטינות, גונב מסמכים וסוחט אנשים הם אמת. אולי לא הכל מדוייק או ניתן להוכחה, אבל ברור שרוב האינפורמציה שפורסמה לגביך נכונה.

אתה מוזמן להתמודד עם הבעיה.

(וחוזר על התנצלותי המוקדמת - אין כוונה לפגוע בך, אלא רק להמחיש לך מה מתרחש במערכת שפועלת כך).

לאור נסיונך לטעון שרק הועברה חוות דעת לכנסת, אנא הסבר לי - מדוע הפרקליטות מעבירה בכלל חוות דעת לכנסת בענין הנוגע לדן תיכון ?

הרי אם הפרקליטות חושבת שתיכון עשה דבר מה פסול ויש לפעול כנגדו (במישור פלילי או אזרחי), הרי שפרקליטת המדינה היא שצריכה וחייבת לפעול (דהיינו: להגיש את התביעה) ולא הכנסת !....

סדר הדברים במדינה הוא זה: אם גוף ממשלתי חושב שמישהו פעל שלא כחוק - הוא מעביר את הנושא לבדיקת הפרקליטות. הפרקליטות מחליטה מה לעשות, ואם מוחלט על הגשת תביעה - היא המגישה.

(ובענין פלילי - מועבר הבירור קודם לכל למשטרה, המבקשת גם תשובות מהאדם נשוא החשד, מה שמאפשר את הפרכת החשדות מבעוד מועד)

אז מאחר ורק פרקליטות המדינה מגישה במדינת ישראל תביעות פליליות ואזרחיות מטעם המדינה ומוסדותיה, חוזרת השאלה:

מה הסיבה לכך שעדנה ארבל שלחה לכנסת חוות דעת מה צריך לעשות ?
הרי היא עצמה, כפרקליטת המדינה, היתה אמורה לעשות מה שהיא כתבה שצריך לעשות (אם סברה שמה שהיא כותבת מבוסס ואמיתי).

אם ארבל חשבה שיש להגיש תביעה - מדוע לא הגישה אותה ?

זה אמנם לא נעים כאשר הפרקליטות מגישה כנגד מישהו תביעה. אבל יש לזה גם צד זכות: הנתבע יכול לטהר שמו בבית המשפט (שם יש לו את זכות הטיעון והתשובה). זכות זו לא ניתנה לתיכון.

אבל כשמפרסמים "חוות דעת של הפרקליטות" הקובעת לגבי אדם מסויים עובדות ומעשים שעשה לכאורה, בלא שתינתן לו קודם לכתיבת ופרסום המסמך הזכות לדעת מה הטענות כנגדו, להשיב עליהן ולהפריכן, הרי שחרצו את גורלו - בלא שתהייה לו האפשרות לטהר אי פעם את שמו.

כי חוות דעת של הפרקליטות היא מסמך רב השפעה ורב כוח, והיא חורצת גורלות.

זוהי מהות ותמצית טענתי כנגד עדנה ארבל, פרקליטת המדינה. מעשיה בפרשת תיכון, כמו גם במקרים רבים אחרים, נעשו בניגוד לכל פרוצדורה מתחייבת והם עומדים בניגוד לכל מושגי הגינות מינימאלית. הם מוזרים על פניהם ועד היום לא נתקבל ממנה הסבר רציני למעשה הזה.

פרקליטות שכל כך הרבה עוצמה בידיה, הפועלת בניגוד לכל הכללים המחייבים, מתחילה להוות איום על האזרח.

(והיא מהווה איום גם על אזרח שחושב שמיותר היה, או לא ראוי היה, לפרסם הפרשה והעלות שאלות לגבי המתרחש).

לכן כתבתי את אשר כתבתי, כשאני מלווה הדברים באזהרה מפני הצטברות כוח מופרז, ללא בקרה, ללא ריסון וללא שקיפות, בידי פרקליטי המדינה. מאחר ויותר מדי צללים מסתירים את מעשי הפרקליטות, אני תובע לפתוח את החלונות ולתת לשמש לחדור.

אין חומר חיטוי טוב כאור השמש. רק עולה הרושם שכבר הרבה זמן שקרניה אינם מצליחים לחדור לפרוזדורי הפרקליטות.

פריצי
הכסדום היינו, לקולומביה נדמינו? 32094
מיכאל • בתשובה לפריצי יום ג', 14/8/2001, 12:12
ממש לקוח מ"המשפט" לקפקא, הצגת אנשים ככלי ריק והשחרתם לטובת בעלי עניין המוברגים היטב במסדרונות הכוח של הממסד. זאת כאשר מניעת יכולת ההתגוננות באמצעות אנטי-הליך מושחת כדבעי - של רחשים אפלוליים מאחרי הקלעים ובמחשך - תורמת לשכרון הכוח של בעלי העניין הללו. האם האקטיביזם השיפוטי של ברק
אינו אלא רטוריקה הנותנת כסות עלה תאנה יצוגני/מרשים לשחיתות קולוסאלית בבחינת איש הישר בעיניו יעשה? בהיעדר חוקה, מערכות אכיפה ואיזונים ובלמים - כל אלה מתפקדים אופרטיבית וביעילות (איי חוסר היעילות של מערכות המשפט הינה רכיב אינדיקטיבי מובהק ל"צורך" להסתמך על מערכות רטוריקה ויצוגנות כתחליף ליעילות אכיפת החוק כמחסום, הן ממשי והן אמנטיבי לברבריות). אין כאן אלא שלטון המוצצ'ס השרירותי והנחשל, כשרטוריקה ודמויות יצוגיות מרשימות מכסות על הערווה, בצד הויקטימיזציה הנדרשת חדשים לבקרים להזנת השחיתות הנוראה הזאת.
הכסדום היינו, לקולומביה נדמינו? 32111
פריצי • בתשובה למיכאל יום ג', 14/8/2001, 15:18
למיכאל:

בדבריך על ביהמ"ש העליון נגעת בנקודה חשובה, אבל היא נפרדת מבעיית הפרקליטות.

בעיית תיפקוד בתי המשפט בישראל שווה דיון מיוחד ומעמיק, וחבל שכזה לא מתקיים בציבור (רובו מתרחש רק בקרב עו"ד ומשפטנים, שמטבע הדברים הם "בעלי ענין" פרטיקולרי).

עם זאת, הסכנה מפרקליטות לא איכותית ולא אמינה מסוכנת יותר מבתי משפט לא יעילים.

בתי המשפט יכולים, לכל היותר, לעוות דין במקרה בודד זה או אחר, אבל הם אינם יכולים ליזום בעצמם ומיוזמתם מהלכים ציבוריים. (אפילו כבוד הנשיא ברק בעליון יכול מכסימום לומר דברו בענין מסויים שיובא לפניו לשיפוט, אבל הוא לא יכול ליזום התערבות פעילה מצידו בהתרחשויות כל עוד לא הובאו לשיפוט בפניו).

הפרקליטות, לעומת זאת, היא גוף יוזם ומתערב. היא יכולה להורות לממשלה ולמוסדות המדינה אם לעשות (או לא לעשות) משהו ואיך לעשות את הדברים. היא יכולה ליזום חקירות פליליות ולעכב באמצעותן קידום אנשים, היא יכולה לעכב החלטות, למנוע ממך זכויות (או להעניקן) וכיוצ"ב. לפרקליטות יש "יכולת תנועה חופשית" על לוח האירועים הציבוריים, ומכאן כוחה הרב.

בית המשפט, למרות כל עוצמתו ותדמיתו, הוא רק "סלע" בפינה.

לכן,לדעתי, מעקב וביקורת ציבוריים על הפרקליטות ומעשיה הם דחופים וחיוניים יותר.

והערה קטנה: אין מקום להשוואה עם קולומביה או סדום. לא בקולומביה ולא בסדום השלטונות לא התיימרו מעולם לעשות לציבור פרצוף של צדיקים.
הכסדום היינו, לקולומביה נדמינו? 32116
מיכאל • בתשובה לפריצי יום ג', 14/8/2001, 17:31
אכן, הקלות הבלתי נסבלת של התרחבות משרעת מרחב ההחלטה וההשפעה של הפרקליטות בצד היעדר בקרה הולמת הינן בעלות השלכות רחבות ומסוכנות שראוי לחשפם לאור השמש במלוא עומקן. אבל יש לשים גם לב שדגשי יתר על לגיטימציה וכינון מורכבות רטורית/מושגית
במערכת חורקת ולא מתפקדת באופן מובנה מזכירים היטב בסגנונם את תאורו האירוני של גרהם גרין את ההמשגה הנשגבת והגרנדיוזית בהאיטי מוכת השחיתות והעריצות של פאפה-דוק.
דגשי לגיטימציה ופרוגרמטיות נשגבת כתחליף לדגשים מוכווני יעילות-תפעול המערכת פועלים דווקא להקפיא אותנו - הלומי חגיגיות ונשגבות הרטוריקה הצדקתנית הזאת - ולשתק לחלוטין כל תהליך של בקרה ציבורית. יתר על כן, הקפאת ביקורת והרמטיות נשגבת ובלתי נגישה לכל עשויים לעורר את החשד שמדובר בהדרדרותה של המערכת לדרגת כלי שרת בידי קבוצות אוליגרכיות מצומצמות לטובת אינטרסים פרטיקולריים שאין בינם ובין שמירת זכויות הפרט ואכיפת החוק ולא כלום.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות