 |
העיקר הכוונה | 62 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "פילוסופיה ומוסר"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
וביותר ממובן אחד בור בנושאי פילוסופיה. אנא הסבר/י את המונח "בעל תבונה מעשית", מה על חיות בר וחיות משק-בית למיניהן? ומדוע, אם בכלל, עלי לרכוש יתר כבוד לבעלי תבונה מעשית. (שאלת ה"למה" הגדולה, שאם שואלים מספיק פעמים מגיעים לקיום האלוהים, שאלה טיפשית, ובכל זאת.) |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אוכל אא לחטוא לאמת בתשובתי, שהרי אין אני מתימר להבין באופן מוחלט את תורתו של קאנט. אולם, אנסה לתת הגדרה קצרה: יצור בעל תבונה _טהורה_ (עדיין לא מעשית!) הוא זה שמסוגל להבין טיעונים. 'מן הראוי כי אשיב למשה את האוירן כי יש להשיב חפצים אבודים לבעליהם'. אולי אני מבין זאת - אך זה לא מספיק כדי שתהיה לי תבונה מעשית. על פי (הבנתי את) קאנט, יצור בעל תבונה מעשית הוא זה אשר יש בחלקו היכולת להבין את הטיעונים המוסריים - _וגם_ להיות מונע על-ידם. כך מתגלה לנו אחת הסיבות המונחות בפטור שאנו מעניקים לחולי נפש מן האחריות למעשיהם - אילולי קאנט, מן האפשר שהיינו שופטים אותם. אני מקווה שהבהרתי במעט את הנקודה. יש לציין שבתשתית כל מערכת מוסרית נחות הנחות מטאפיסיות, וכדי לרדת לעומקן יש להשקיע זמן רב - זמן, לצערי, שטרם היה לי להשקיע בקאנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף כל סוף, מאמר בנושא ה"מוסר". אומנם תגובתי זו אינה בעלת זיקה ישירה למאמר, אולם לאחר שכונתי "פאשיסט" ו"אויב האנושות", הושוותי להיטלר וליגאל עמיר ונרמז על כוונתי לבחור בקריירה של רב-מחבל, או לחילופין, מקים הרייך הרביעי - וכל זאת בעקבות דעותיי הרציונליסטיות בנושאי המוסר והצדק, אני מוצא במה זו כאופטימלית למתן תגובתי הכוללת. ראשית יש לברר מהי הסמכות האבסולוטית להבחנה בין טוב ורע. ניתן היה לסבור כי המחלוקות הרבות בקשר להגדרתם של עניינים כ"טובים" או כ"רעים" יהוו ראיה מספקת לכך שלא קיימת אפשרות אובייקטיבית להכרעה בעניין, אולם הסתמכות בלעדית על הבחנה זו משאירה פתח לטענה כי חלק מהאנשים פשוט...טועים, ככל הנראה בשל אי הכרת אותו "מוסר עליון" מסתורי, ולכן אאלץ למצוא היפותזה לוגית לביסוס הנחתי בדבר סובייקטיביות הצדק. ]נכתב לאחר כרבע שעה של חשיבה מאומצת:[ אולם הדבר, ככל הידוע לי, בלתי אפשרי. ההוכחה מסתמכת אולי על משמעותו הסמנטית של המושג המכילה בחובה נשוא (כלומר, דבר הוא תמיד "טוב" ביחס לדבר אחר.). על כל פנים, בהחלט ניתן לטעון ששוד מוצלח של בנק הוא טוב לשודד, ורע לבנק, או בהכללה, לגבי כל ישות, "טוב" הוא שתורם להגשמת אינטרסיה. בנקודה זו, אני מניח, רובכם ככולכם תוהים כיצד הנאצי האוויל אינו מבחין לבדו כי ישום גישתו תוביל בהכרח לאנרכיה רווית פשע, ופרט למיספר תארים, הטענה מוצדקת לגמרי. זה המקום לעשיית ההבחנה בין "טובה אישית" ל"מעשה מוסרי". רבים נוטים לבצע הבחנה זו באמצעים ריגשיים (ע"ע שמעון), תיאולוגים (ע"ע יוסי גורביץ) או תוך שימוש במושגים מעורפלים וחסרי משמעות בעליל כגון "טובת הכלל", במקום לנהוג בהיגיון בסיסי, ולראות בתאוריה המוסרית פשוט גרסה קצת פחות קצרת רואי של אינטרסנטיות יחידנית. רוצה לומר: מעשה מוסרי הוא צעד אשר האגו אינו נהנה מהשלכותיו המידיות, אלא מחיזוקו כמוסכמה התנהגותית. חלקכם, לכל הפחות, וודאי הבחין בדילמה פרדוכסלית הנוצרת מהגדרת המוסר כפי שהובאה למעלה, מאחר והיא דורשת מהמחזיק בתאוריה זו לנהוג בעצמו באופן בלתי מוסרי. למשל, על פי התזה, חייל המקריב את חייו למען המדינה ביצע מעשה מוסרי, אולם לו היה אותו חייל נוהג כאמור לעיל הרי שלעולם לא היה עושה זאת מלכתחילה. ושוב, נכליל: ציות לנורמות מוסריות דורש וויתור מסוים על דחפים אנוכיים (אם אשתמט משירות צבאי לתועלתי האישית, הדבר יוביל לחיזוק האפשרות כמצב מקובל - יפגע בצבא - יפגע בבטחוני) אולם במקרים מסוימים הפגיעה הישירה מהוויתור תהיה רבה יותר מהרווח שבחיזוקו כנורמה (בטחוני נפגע כתוצאה מגיוסי לצבא). הפיתרון נעוץ בגישה כי אין כאן כלל בעיה. אומנם זוהי צביעות, אך יש לנסות ולהחדיר נורמות ללא כל כוונה לציית להן. לשכנע את הרוב כי עליהם לשים טובת אחרים מעל טובתם האישית, אולם ע"פ אותו הגיון, לא לציית לכלל זה. עצם חשיפת תאוריה מוסרית זו בפומבי, כפי שנעשה כאן על ידי, היא מעשה לא מוסרי. נו טוף, אז אולי הכינויים להם זכיתי לא היו מוגזמים. !Hail |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגעתי וקראתי, ועדיין לא הבנתי מה אתה מנסה לומר בכל התשפוכת הזו. מעבר לנטייתך להשפריץ לכל עבר מונחים שדומה שאינך מבין (אני אודה לך מאד אם תסביר כיצד החשיבה שלי, שנשענת על עולם חסר אלוהים, היא חשיבה "תאיסטית" דווקא), דומה שהחשיבה שלך נותרה בשלב האינפנטילי (אינפנטיליות=עוללות), בשלב שבו האדם איננו מבין שיש חוץ ממנו אנשים אחרים, או, בהנחה שהוא מבין שהם קיימים, אינו יכול לתפוס מצב בו העולם לא נע סביבו. צר לי לנפץ את הבועה שלך, אבל בני אדם הם חיות חברתיות. הם נעים בקבוצות. גם הבודדים בונים את עצמם תוך יחס לקבוצה. הפילוסופיה שלך - "האינטרס שלי הוא הצדק", מה שמוליך הישר ל"רצוני הוא הצדק" - מתאימה לאדם בודד, שחי ללא חברה. אדם שלא צריך להתמודד עם חיים, עם אנשים אחרים שגם להם יש רצונות ואינטרסים וחיים. כל הפילוסופיות יוצאות מנקודת הנחה של קיום חברה אנושית. החשיבה שלך איננה פילוסופיה, היא מצב רוח - "אני קובע מה יקרה, ושילך העולם לקיבינימט." המצב של כל דאלים גבר, שהוא המצב המועדף עליך, הוא מצב של חוסר תרבות; התרבות היא ריסונם של היצרים, ריסונו של האגו. אתה רשאי להעדיף את העידן הברברי על העידן התרבותי, אבל, במטותא, אל תזבל לנו את המוח ותטען שהוא גם מוסרי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חשיבתך הגדרתי כפי שעשיתי בשל טענתך כי קיים איזשהו צדק מוחלט. מובן שהעולם אינו נע סביבי, לא טענתי שהוא מושלם. נראה כי אכן לא הבנת לחלוטין את שניסתי לומר. המוסר, בעיני, הוא השלכת ה...פנטזיה הטבעית, שהכל יתרחש ע''פ רצוני, אל מסגרת חברתית. דרך לבחון את מעשי החברה ע''פ הכלי היחידי שיש בידי, לסווגם ל''טוב'' או ''רע'' בדרך היחידה שבנמצא. נדמה לי שאף אתה אמרת, במילים אלו ממש, כי ייעוד החברה לשרת אותך (או כל אזרח אחר. זה לא רלוונטי, כל אחד מהם יכול להסכים עם כך בגוף ראשון). אין בכך כל חדש. ההבדל בין גישתי לשלך היא בכך שאתה פשוט מקבל את מערכת הכללים, שלטעמי על כולם לקבל, פרט לי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי, עומר, כי אתה מחטיא את הנקודה. גם אם נקבל את העמדה כי כל תכליתה של התרבות לשרת את חבריה כפרטים, לא מובן כי "מוסרי" שתעשה כאות נפשך. ואכן: ניתן לנתח כיצד תראה חברה בה הפועלים (השתמשתי במונח השוה "סוכן" במאמר) מנסים למקסם את תועלתם הפרטית (ראה Robert Axelrod, The Evolution of Cooperation). אך צפייתך כי הפועלים האחרים לא ישימו לב לפעילותך אינה אלא נאיבית: לא משום ש"לא מוסרי" שתנהג בהם כך, כי אם - לא סביר שהם _יאפשרו_ לך לנהוג כך! וממילא, עם בגישה זו בחרת, מוטב שתחקור כיצד מערכת בה הכל פועלים למען עצמם מתפתחת. ודאי תופתע לגלות כי הנורמות שמופיעות שם הן, על פי רוב, נורמות של שיתוף פעולה. אך האשמתי אותך בפספוס הנקודה, ותרם הסברתי מדוע. אין לי בעיה שתגרוס כי מוסרי שתקדם את אינטריסיך, ותתן נימוקים לכך. בזאת תעסוק בתחום המוסר. אך נראה כי אתה מתעקש להשאר, בדיונך, ברמה של "טובתי - מוסרי" בלי לחקור את ההשלכות של אמירה (הלגיטימית לכשעצמה) זו. אה, ובנוסף, אציין כי לתורתו של קאנט פרספקטיבה מעניינת בדבר הגדרת הקריטריון לקביעת הטוב. האם התיחסת כלל לפרספקטיבה זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך קרה שאדם כמוך גדל והתחנך (שימו לב אנשים - חשיפה!) בחברה מוסרית כמו הקיבוץ שבו גרת? נשגב מבינתי. ובחזרה לדיון בנושא המוסר: בניגוד לטענך כי המוסר מתבסס על טובת האגו האישית, ההשקפה המקובלת בנוגע למוסר היא פשוט אנטי-אנרכיסטית. תפקיד המוסר הוא בהנחה שמקורה עלום, שבחברה שבה כל אדם ישמור על זכויותיו (הנתונות למיקוח) וחופשו (הנתון לויכוח) של זולתו, יעלמו כל הסכסוכים, ושלום ישכון בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. אדם יכול, כמובן, להחליט בפרץ של רשעות שהוא יכול להיות זה אשר יהנה מהמוסריות ההיפותטית הזו ע"י ניצול החברה שסביבו תוך התנהגות לא מוסרית, ולבנות על כך שהוא יהיה היחיד שחשב על הרעיון, אך סביר שבחברה מושלמת סוריאליסטית זו אף אדם לא יעלה במוחו את המחשבה הנלוזה הזו. ונחזור למישור המעשי. למרות האידאה המקסימה שהעלתי כמטרה העליונה של כל מערכת חוקים המכנה עצמה "מוסר", אנחנו חיים בעולם שהוא, איך נאמר זאת... פחות ממושלם. כל עוד המצב כזה, תפקידו של המוסר הנזכר לעיל במאמר המקורי, הוא בשאיפה הבסיסית של כל חברה להמנע מאנרכיה, ומקורו הוא בהכרה בכך שתפישת העולם של אנשים כמוך, עומר, היא נפוצה למדי, וכל אדם חייב לשמש כדוגמא לכל אדם אחר בחברה שבה הוא חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כול הייתי רוצה להזכיר , שספריו של קאנט נכתבו לאחר כ - 60 שנה שתיקה בפילוסופיה. לפני קאנט בכ-60 שנה היה פילוסוף חשוב בשם דוד יום שהוא באה ואמר, אני אומר זאת בפשטות, שאדם עושה דברים בכלל בגלל שטוב לו, או שנראה לו שהיה לו טוב, אומנם זה נשמע פשוט אך זה עמוק, יום תמך בשיטה של, לשאול את השאלה, למה? עד הסוף, האדם אומר שהוא עושה מעשה כול שהוא בגלל כך וכך סיבות, יום היה שואל אותו למה? האדם עונה בגלל כך וכך, יום היה ממשיך לששאול למה? עד שהאדם בדרך כלל היה עונה, ככה, או כך נראה לי טוב ללא סיבה מיוחדת, אלה בפשטות, אני אומר זאת ממש על קצה המזלג , זה הרבה יותר מורכב במובנים מסויימים, בקיצור יום היה אומר שהאדם הולך לאן ש"שחם" לו. טוב, אחרי יום הפילוסופיה בעולם שתקה כ- 60 שנה, שקאנט הגיע הוא עשה הכול רק לא להתעמט עם דוד יום, אגב אפילו ניטשה לא ממש התעמט איתו ממש. בנוגע למעשה המוסרי בכלל, קאנט בא ואמר שהאדם בונה לעצמו קאטגוריות לגבי מוסר ולגבי מעשים, ויש לו חשיבה אפריורית וחשיבה ה-אפריורית על המעשים שלו וכו' קאנט היה מתמטיקן טוב מאוד והוא גם ניתח את האדם בצורה של סכמות על סכמות. אך בו נחשוב טיפה על המעשה המוסרי במובן ההיסטורי, ודווקא אני יתחיל ממשהוא לא כול כך רחוק . דוסטוייבסקי שאל כבר את השאלה "אם יודיעו לנו שאלוהים מת, מותר לעשות "הכול". מאמירה זו של דוסטוייבסקי אני יצא הלאה, מאמירה זו אנו למדים שבעצם מעשה מוסרי יש בו את הקלקולציה של שכר ועונש, בכלל גם מהתנ"ך אנו למדים שאנו עושים דברים מסויימים בגלל הפחד מעונש, גן עדן גיהנום, בעצם אנו לא דואגים לחברה בכללותה אלה לעצמנו, אנו רוצים גן עדן, גם בספרי הקודש, נשאלה השאלה האם אנו עושים מעשים , מעשים הכוונה מצוות, מפחד או מרצון טוב. טוב זה היה בשייכות לתנ"ך, אך מה עושה האדם החילוני באמת שהדת שלו חילונית, מה אותו מניע לעשות מעשים טובים, בעצם מה היא הטירמנולוגיה שלו, מה מניע אותו ? אם בכלל, שאנו אומרים מוסר עליון, או מוסר ניצחי בעצם לא אמרנו כלום, מה זה? ז"א גם מה זה "נצח" בכלל. אני לא ימשיך מאחר ואני לא ממש רוצה ל הלאות את הקוראים אך אפשר לפתח את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שקאנט מגביל את יכולת החשיבה האנושית, בעוד שהוא עצמו הנהיג זרם בפילוסופיה שמטרתו היא לפתח אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לראות כיצד יכול אדם להגביל את יכולת החשיבה האנושית! לא, דומני שתפקיד הפילוסוף למפות את מחשבותיהם של אנשים, ולעיתים להמליץ על אזורים מסוימים (כלומר, על דפוסי חשיבה – ומתוך כך על דפוסי התנהגות). נכון, שפילוסוף בלתי מוצלח עלול לפספס דברים חשובים, אולם סבורני שקאנט פילוסוף די חריף. על-ידי מפה זו שמציע הפילוסוף, אנשים עשויים בהחלט להרחיב את מחשבותיהם. לדוגמא - ניתן לפרש את המוסר הנצרי מנקודת המבט הקאנטיאנית, והדבר עשוי להיות מעניין ושימושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד הראוי לעמנואל קאנט, פעולתו הנזכרת ביותר היא: להמציא, בדרך מושלמת, חמש הוכחות לקיום האלוהים. להפריך אותן, בדרך מושלמת, ולהמציא הוכחה מושלמת נוספת לקיום האלוהים. עכשיו - שאלה: מה אתם חושבים עליו עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרת על ידי מי? עד כמה שידוע לי, קאנט זכור בעיקר בזכות שיטתו המוסרית הדיאונטולוגית, אשר באה לאחר 2000 שנות שלטון השיטות הטלאולוגיות (דבר אשר הוזכר כבר במאמר המקורי, אם כי ללא ציון המושגים עצמם). אמנם קאנט נכשל כישלון די מהדהד בניסיון להוכיח את שיטתו, אולם היא בהחלט שינתה לחלוטין את כל צורת החשיבה האנושית בנוגע למוסר, ולקליטה של אובייקטים חיצוניים. אגב, הספר המדובר של קאנט המציג את שיטתו המוסרית, הוא "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות". אורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון הדבר, שאין ביכולתו של יחיד להגביל את יכולת החשיבה האנושית, אך ביכולתו של קאנט ליצור פילוסופיה המגבילה את יכולת החשיבה האנושית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |