 |
נפטרה התינוקת שנשכחה במכונית | 543 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כל כך הרבה חיים נהרסים בגלל מקרים כאלה. איני יודע כבר אם כדאי או לא לתבוע את הגננת לדין. השאלה היא האם קיים כאן עניין של ממש להענישה או שהעונש יהיה אך ורק לריצוי רצון הנקם של המשפחה. או אף יותר גרוע - בגלל החוק היבש. בעוד אני כותב שורות אלה התגבשה דעתי - צריך להעמיד אותה לדין רק אם קיים חשש לכך שהיא גרמה למות הפעוטה בזדון. בתקווה שלא יהיו עוד מקרים כאלה, מרלין. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה מציע לבטל את המימד הפלילי של רשלנות, בבחינת - על טעויות לא משלמים, כי הן טעויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם לא היה כאן זדון, אתה מציע לא לעשות לה כלום, לתת לה להמשיך להיות גננת (או אמא) ולהרוג עוד כמה ילדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיפושינו אחר גן טוב לבננו הבכור, הגענו גם לגן של אותה גננת וכששמעתי את מה שקרה, דבר ראשון חשבתי עליה. גן שהרושם הראשוני שמקבלים כאשר נכנסים אליו הוא שאין בכלל יחס אישי ואפילו אנושי לילדים. עשינו את הסיבוב המתבקש בשתי הקומות של הגן, הפעוטון שבקומה השנייה, שהחצר של הילדים הוא מרפסת קטנה וחשופה, שמטפלות מאכילות בו את הילדים כמו מכונות במפעל, והקומה הראשונה היא גן שכאשר נכנסנו אליו כל מה שרצינו זה לברוח משם ונשבענו שלעולם לעולם הילדים שלנו לא יהיו בגנים כאלה. גם ההסעות עצמן - לא אחת רואים את הטרנזיטים שמסיעים המון או מעט ילדים לא חגורים וכן חגורים אבל בנהיגה פראית ומרתיחת דם. הכל קשור, לדעתי. ולא מפתיע. אבל מצער ומצער ושובר לב. זה לא רק עניין של מסדר נוכחות, זה כן שכאשר גן הוא ב'הנהלתה של פלונית' והגן הוא עסק וגם אם פעם היתה שם אהבה ורצון ושליחות (ואני בספק), עוד ילד פחות ילד, מי כבר מרגיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה קורה לו כמו בכמה מקרים לאחרונה היו אלה ההורים שהיו מפקירים ברשלנות את ביתם הפעוטה? לכאורה, על פי הרציונל המשפטי, הם אינם ראויים לעונש – אין במי לנקום ואין צורך להרתיע. הסברה אומרת שעצם מותה של הפעוטה הוא דבר כל-כך איום שאין צורך להרתיע אחרים ממנו (ישנה אולי את האפשרות שהרשלנות הינה מסווה לרצח) ואין ממש מענה לנקם (חוץ מאולי נקם של בני משפחה בבני משפחה אחרים). יש גם כאלו שרואים באובדן בן-משפחה עונש מספק על המעשה (אם בכלל יש בעונש כזה צורך). אם כן, מדוע בכל אופן נגזרים לעיתים עונשים על הורים שכאלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא הועברו בכנסת כמה חוקים המגינים על הילדים מהוריהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל זה לא מה ששאלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם מבקש סדר בעולם. מישהו צריך לשלם על מוות. אחרת הוא נמצא במצב לא רגוע. במתח. מתח עקב חוסר היכולת שלו להבין את האינפורמציות הידועות לו. (מישהו מת, אין עונש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זאת, איננו מענישים אף אחד על פטירה בנסיבות טבעיות, וזה נראה לנו טבעי. אך יתרה מזאת, כפי שציינת יש משהו מיסטי בעונש. אנו "מאמינים" שהעונש "מתקן" את העבר באופן פלאי – מה שאין אווילי ממנו כיוון שברור לכל בר-דעת שזהו רעיון מופרך, ובהמשך ממוטט את כל רעיון הנקמה. יוצא שנשארנו עם ההרתעה, שגם היא לא מי-יודע-מה עובדת. כמה אנשים היו פושעים לו ידעו שלא יתפסו? כמה מהפושעים חוזרים לכלא (המספרים שאני מכיר מדברים על %60)? כל מושג העונש (כפי שכבר טענתי בעבר) הינו מפוקפק ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה טענת בעבר שצריך לעשות, אם כן? לבטל את בתי המשפט ולחיות באנרכיה? ומה בקשר לתפקידו של העונש להרחיק מהחברה אנשים מסוכנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה לא נקפוץ מיד לקיצוניות השניה. טרם הצעתי פתרון, הצבעתי על הבעייתיות. אך לעניינינו, אם תפקידו של העונש להרחיק מהחברה אנשים מסוכנים אזי מיהו איש מסוכן? האם "פושעי אוסלו" כפי שמכונים אנשים מסויימים על ידי קבוצה מסויימת הם "אנשים מסוכנים?". האם מי שקורא לאנרכיה הוא "איש מסוכן" (ע"ע מר קלטי שהודיע על הפרדה חד צדדית בינו לבין "האייל הקורא")? האם חיילים, אנשי שב"כ או אפילו חוקרי משטרה שעוסקים לעיתים בפגיעה פיזית מתוקף הסמכות שניתנה להם על ידי המדינה הם "אנשים מסוכנים"? האם אדם שנחלץ מהרשעה בגלל טעות של הפרקליטות (למשל, סעיף אישום שגוי) אינו "אדם מסוכן"? האם אדם שחולה במחלה מדבקת הינו "אדם מסוכן" (ואפילו לא באשמתו)? מה לגבי חולי-נפש? האם הם "מסוכנים מספיק" כדי להעביר אותם לבתי-כלא? יתרה מזאת, אם נפטרנו מהנקמה, מדוע לא להשוות את תנאיהם של אסירים לאלו של חולי-נפש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמו דב עם הססנה 152. אתה רוצה להתחיל פה איזה דיון, אז קדימה, הבנו את ההקדמה. עונש לא נועד לנקמה, אלא להרתעה. נדמה לי שבגלל זה, אם שהרגה את ילדה ברשלנות, תיקה יסגר מחוסר עניין לציבור. כלומר אין עניין לציבור בהענשתה, כי עונש לא ירתיע במקרה כזה. אני יכל להעיד על עצמי שמאז שקיבלתי 3 קנסות רצוף שמסתכמים ב2750 ש"ח, אני נזהר שלא לעבור באור כתום(כהה). עלי זה עבד, ולכן היום אני פחות מסוכן לציבור. אתה רומז למעלה, שעוסקים פחות מדי בשיקום. גם לי זה נראה ככה. בנוסף לא עושים מספיק למניעה שלא על ידי הרתעה. כלומר, לא עוסקים מספיק בחינוך וסגירת פערים (פשע מגיע יותר מהשכבות החלשות מאשר מהחזקות). או שהטיעון המרכזי שלך הוא שאין צורך בענישה כלל. OK, אז גלה לנו, מה אתה מציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, שאל משפטנים (אלא אם כן אתה משפטן בעצמך...), למיטב ידיעתי הנקמה, עד כמה שאולי זה ישמע ילדותי לחלק מהאנשים, הינה חלק ממרכיבי העונש. גם ההרתעה היא חלק מהעונש, ובמקרה של מאסר – ההרחקה מהציבור. אבל במקרה שהצעת (אם שהרגה את ביתה ברשלנות) האם אין מקום להרתיע הורים מלנהוג ברשלנות בטיפול בילדיהם? אשר אליך, יופי, זה עובד, אתה לא נוסע בכתום כהה. אבל נושא עברות התנועה הוא בן חריג בספר החוקים – אתה אשם עד שיוכח אחרת. ובאשר אלי, אני לא יודע מה הטיעון המרכזי שלי כי אין לי כזה עדיין. לשם שינוי אין לי מניפסט מסודר אלא אוסף של אבחנות. מה לעשות? לא יודע, כנראה להקדים את הטיפול בפשע לשלב המניעה כפי שרמזת, להתרכז יותר בשיקום. יש למישהו רעיונות? הייתי גם רוצה לציין שאין מונופול לשכבות החלשות על הפשע – מעילה/גניבה בידי מורשה ומעשי אונס אכזריים במיוחד של "בני טובים" (מה טוב בהם?) נפוצים גם הם, ררק מישהו החליט שחלק מהעברות הן "עברות צווארון לבן" ולכן ראויות לעונש/קלון מופחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התשובות לכל הסוגיות הללו נתנו משפטנים מומחים במרוצת הדורות לאחר מאות שנים של דיונים משפטיים; אני יכול לתת לך את דעתי לגבי כל סעיף, אותה גיבשתי בחמש הדקות האחרונות, אבל מה הטעם? המקרים האלו אינם כה שנויים במחלוקת כפי שאתה מנסה להציג. הדיון, חוץ מזה, עוסק במה עושים עם אותם אנשים מסוכנים -אחרי- שהחלטנו מי מסוכן ומי לא. אז מה עושים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע? אולי צריך להרוג את כולם? למה שמשלם המיסים יממן את אחזקתם של אנשים שיש להרחיקם מהציבור? אולי צריך לאסור אותם בתנאים אחרים? להצמיד לכל אחד מפקח שימנע פשיעה מחודשת? כמו שהודתי בפניו של ewilde – אין לי מניפסט מסודר או תוכנית אופרטיבית – אני עוסק כרגע בהיבטים העקרוניים. מבחינה עקרונית העונש הוא בעייתי. אבל בכל אופן ולשם הדיון, הרי לך הצעה ששמעתי פעם: יש להשתמש במלקות כעונש. לא סתם מלקות אלא מלקות שייתן מומחה לאומנויות לחימה. זה עונש קצר מאד שמשאיר את חותמו בגוף האדם (לא ספגתי מלקות שכאלו, הכוונה למלקות בסגנון סינגפור (או שמא מלזיה?)). הכאב הוא בלתי נסבל (בדרך כלל יש הפסקה של כמה ימים בין כל שתי מלקות עקב התמוטטות המולקה). הטענה היא שזכרון הכאב העצום ימנע מהפושע לפשוע שוב. יש כאלו שיטענו שעונש גופני שכזה אינו מוסרי, ואחרים יטענו שדווקא זהו העונש המוסרי מכל כיוון שאינו כרוך בבזבוז משאבים מיותרים על הפושע (טוב, אולי כמה ימי אשפוז, זה פחות מעלות החזקת פושע בכלא במשך שנה בברור) והוא מונע את החזרה לפשע, ומאפשר לפושע להשתקם ולא מכניס אותו לחברת פושעים אחרים (בנוסח בית כלא) שרק מעודדים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אנחנו בנושא... אמנם אין לי מספרים מדוייקים, אבל אחוז חולי הנפש מבין קורנות פשע הוא גבוה בהרבה לעומת האחוז שלהם באוכלוסיה, לעומת אחוז חולי הנפש שבין העבריינים שהוא נמוך מהאחוז שלהם באוכלוסיה. רוב חולי הנפש אינם מסוכנים, ורוב חולי הנפש שמסוכנים מסוכנים בעיקר לעצמם והרבה פחות לסביבה (ע''ע חולי נפש אובדניים). אה, והרבה חולי נפש ישמחו לעבור לבתי הכלא. התנאים שם טובים בהרבה מהתנאים שיש בבתי החולים, והשיקום המוצע הוא טוב בהרבה. שלא לדבר על העובדה שלאסיר לשעבר הרבה יותר קל למצוא עבודה ממי שהיה מאושפז בעבר בבית חולים פסיכיאטרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרח להודות שאלה נתונים חדשים עבורי. על מה הם מבוססים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |