הציבור לא מטומטם, הציבור לא משלם 500
בורסת תל־אביב: אפיק השקעה מוצלח?

רבים בישראל מתייחסים לשוק המסחר במניות, הידוע יותר בשם 'בורסה', כאל משחק בו משתתפים רק יודעי דבר, מהמרים מקצועיים או מטורפים סדרתיים. ההשקעה בבורסה הישראלית נתפסת כמסתורית במקרה הטוב ותמהונית במקרה הרע. השאלה הנשאלת היא מדוע אין הבורסה הישראלית אטרקטיבית למשקיעים? מדוע הציבור הישראלי רואה בבורסה משחק הימורים מסוכן ולא מכשיר השקעה לטווח ארוך?

רבים תולים את האשם בציבור: אותו עדר אנשים חסר מחשבה וחף מכל ידע כלכלי אשר נרתע מהבורסה. אבל יתכן שהציבור הישראלי, אולי, אינו נבער כמו שחושבים, ואולי בעצם כדאי לו להתרחק מהבורסה התל־אביבית ולחפש לעצמו תחליפי השקעה אחרים.

ראשית עלינו לבדוק האם הבורסה יכולה לשמש כאפיק השקעה רווחי עבור הציבור. כדי לדעת זאת, נשווה בין התשואה (אחוז הרווחיות) שמניב שוק המניות הישראלי לעומת התשואה שמניבה השקעה בריבית בטוחה בבנק. מתוך מאגר הנתונים של בנק ישראל לקחתי את נתוני הריבית וביצעתי עליהם התאמה, תוך הנחה שניתן להשקיע כספים בריבית נמוכה בארבעה אחוזים מהריבית המוצהרת של בנק ישראל. כאשר בחנתי את תשואת הבורסה לקחתי את מדד ת"א 100 (מדד המבוסס על 100 המניות הגדולות של הבורסה) כבסיס. התוצאות לפניכם:



קל לראות שלכאורה ההשקעה בבורסה עדיפה בהרבה: יש עדיפות של יותר משמונים אחוזים להשקעה לטווח ארוך, גם לאחר הנפילות הגדולות של שנת 2000. אבל לא הייתי מציע לכם להתחיל לגחך על הציבור המטומטם שמפסיד את כספו (או לחלופין לתפוס את הראש ולהתקשר ליועץ ההשקעות).

אז למה בכל זאת הציבור לא משקיע?

ראשית עלי להסביר מעט על מדד ת"א 100, אשר משקלל, כאמור, את מאה המניות הכבדות ביותר בבורסה. אם אני משקיע שקל אחד במדד זה, כל חברה אחת "תזכה" לאגורה אחת (ואני אקבל מניה בשווי של אגורה אחת). הבעיה היא שלא ניתן לקנות מניות באגורות אלא רק בסכומים שלמים. כדי לרכוש את כל המניות במדד ת"א 100, אני זקוק לממון רב הן כדי לשלם את העמלות הגבוהות הכרוכות בקניית 100 מניות והן כדי להשיג פיזור שווה בשווה של כספי על פני מדד המניות. כמו כן, לא כולם רוצים או יכולים לבחון כל יום את הרשימה ולראות מה השתנה. לשם כך יצרו עבור המשקיע הפשוט את קרן הנאמנות.

קרנות נאמנות הן גוף כלכלי המציע למשקיע פיזור השקעה, כלומר, במקום שאדם יקנה מאה מניות וכו', הקרן לוקחת את הכסף שלו ושל שאר המשקיעים אשר נתנו את כספם לקרן ועושה זאת עבורו. נשמע נהדר, לא? אבל (ותמיד יש אבל) בישראל, למרבה הצער, אין קרנות אינדקס טהורות - כלומר, כשמדברים על קרן נאמנות שצמודה למדד ת"א 100, או למדד ת"א 75 או למדד ה'תלטק', מדובר על קרן שמשקיעה במניות שנמצאות במדד. אך המניות הללו אינן משקפות את המדד, והכסף מושקע בפיזור שונה, על־פי שיקול מנהלי הקרן, וזאת בניסיון להשיג תשואה גבוהה יותר ממדד המניות. גם זה נשמע טוב, לא? אבל לפי מחקרים רבים, וגם לפי השוואה שערכתי, בגלל הניהול "המוצלח" של מנהלי קרנות האינדקס, התשואה שלהן נמוכה יותר מהמדד, באופן עקבי! כך, בעצם, המשקיע מפסיד פעמיים: גם את דמי הניהול של הקרן (בממוצע 2.48 אחוז בקרנות האינדקס) וגם את ההפסד שנגרם עקב הניהול המוצלח. לפי הערכתי, יש להפחית כשישה אחוזים בממוצע מהתשואה כל שנה בעוון הפסדים אלו (וגם אז אני עושה חסד עם הקרנות). התמונה, במקרה זה, משתנה לחלוטין. אם נבצע את ההתאמות הללו ונשקף את המצב האמיתי בפניו עומד המשקיע במדד ת"א 100, נראה את הגרף הבא:



ניתן לראות שבתנאים "אמיתיים", מנקודת מבטו של המשקיע הקטן אשר משקיע לרוב בקרנות צמודות לת"א 100, מדובר בפער של כשלושה עשר אחוז על פני עשר שנים. זה לא מעט, אבל גם לא מי־יודע־מה הרבה. אמנם אסור לשכוח שהבורסה נמצאת כעת בתחתית, אבל קרנות הנאמנות לא מהוות חלופה טובה כלל. המשקיע הקטן, כחלופה לקרן נאמנות, שבעצם מנהלת את כספו בצורה גרועה למדי, יכול לנסות ולהשקיע בעצמו בחברות טובות ואמינות שהוא סומך עליהן. מחקרים שנערכו בארה"ב הראו שהשקעה בחברות וותיקות ואמינות, מניבה תשואה גבוהה לאורך זמן.

רק חבל שפה זה לא ארה"ב. בארצות אחרות, החברה מתגמלת את ציבור המשקיעים שלה באמצעות דיבידנד, דהיינו סכום כסף מסוים (תקופתי) שמקבל כל מחזיק מניה. זה די הגיוני, לא? הרי אם אתה אחד מבעלי החברה, סביר שתקבל חלק מהרווחים. לא בישראל. בשוק ההון המנוון של ישראל, הפועל תחת פיקוח מינימלי, כמעט ואין דיבידנדים. בשביל מי? בעלי השליטה בחברה ממנים עצמם לדירקטורים, מנכ"לים ויועצים, ומושכים את כל הרווחים כמשכורת. המשקיע הקטן? אין מי שידאג לו. למרות שמקובל בעולם שבעלי המניות הגדולים מכהנים בתור דירקטורים, בישראל הפך הדבר לאבסורד. מנהלים ויו"רים בחברות ציבוריות מקבלים שכר אדיר ללא קשר לתוצאות העסקיות של החברה. חברות העומדות על סף התמוטטות מחלקות בונוסים של מיליונים לדירקטורים ולמנכ"לים, ואיש אינו פוצה פה ומצפצף.

חוסר מעיק בדיבידנדים, עודף בעלי עניין שמספסרים במניות וגורמים למחירן לעלות ולרדת ללא כל סיבה ברורה, מכשירי השקעה לא יעילים, ומשברי בועה ספקולנטיים, כל אלו גרמו לשוק ההון להראות כ'זירת סוסים' מלאה במהמרים, ולא כמקום טוב להשקיע בו את הכסף. האזרח הפשוט מדיר את רגליו מהשוק עקב כך; חברו העשיר מעביר את כספו לזירות מסחר יותר שפויות, הגיוניות ורווחיות, כמו הנאסד"ק, הנויר מרקט והבורסה הלונדונית; מי שנתקע, כרגיל, הוא המעמד הבינוני, אשר מושקע בבורסת תל אביב, רואה את המניות שלו עולות ויורדות כאחוזות אמוק, ואת הכסף השייך לו מחולק לאילי הון בתור "משכורות" ו"דמי ייעוץ". אותם אילי הון, כמו גד זאבי ויצחק תשובה, משתמשים בכספי רווחי החברות שמגיעים לכל בעלי המניות לפרוייקטים קיקיוניים כמו אחזקת קבוצת כדורגל וקניית מטוס סילון פרטי. אם המצב יימשך כך, ובאם הבורסות בחו"ל תהפכנה נגישות יותר למשקיע הישראלי, צפויה בורסת תל אביב המנוונת והספקולנטית לשקוע אל תהום הנשיה.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מעניין 21900
מאד מעניין, אפילו. לא שיערתי שהתקורות של קרנות הנאמנות מספיקות כדי לנטרל את העדיפות של השקעה בבורסה ע"פ השקעה בשקל. הייתי שמח אם היית מבסס את הבחירה שלך בריבית בנק ישראל מינוס ארבעה אחוזים כמייצגת את התשואה על השקעה בשקל - לאיזה טווח-זמן התייחסת?

מעבר לבעייתיות של שוק-ההון הישראלי אותה הצגת (שוק של בעלי-עניין, אי תשלום דיווידנדים), נדמה לי (ותקן אותי אם אני טועה) שפרט לחברות שהן עדיין בשליטת הממשלה (כמו "בזק") אין בבורסה התל-אביבית חברות שראויות להיחשב blue chip. אין כאן ענקי תעשיה שמניותיהם מהוות השקעה בטוחה בפני עצמן ושהרווח-למניה עומד בראש מעיניהם. זה נובע, אולי, בחלקו מכך שלמשק יש עבר ריכוזי (אולי אם המדינה לא היתה מתעקשת על מכירת "גרעין שליטה" בבנקים וב"בזק", אלא היתה מוכרת את החברות הממשלתיות לציבור, היינו רואים תחילתו של שינוי), אבל גם מהיותה של הכלכלה הישראלית קטנה, ולכן ממילא חברות מישראל הפועלות בשווקים אחרים מעדיפות לגייס הון בחו"ל, ולדלג על הבורסה התל-אביבית בדרכן.
מעניין 21903
כיוון שאין נתונים לגבי הפערים שיש בין ריבית בנק ישראל לריבית שנותנים לנו הבנקים, שאלתי מספר כלכלנים במחלקה שלי והם טענו שבדרך כלל הפער הוא ארבעה אחוזים (כמו היום).

אתה צודק באופן חלקי, יש חברות גדולות שנסחרות בבורסה: כמו עלית, אסם, טמפו ואחרות. אבל אף אחת מהן לא שמה לנגד עיניה את הרווח למניה. ולמה לה? מחיר המניה נקבע לפי קריטריונים עלומים.
מעניין 21908
יש כמה וכמה חברות שרשומות למסחר גם בת"א וגם בניו-יורק (למשל טבע, אלביט, ECI ,NICE ועוד). שערי המניות של החברות הללו בת"א נקבעים בראש ובראשונה ע"י מה שקורה למניה בחו"ל. כידוע ה-Wall Street הוא לא רחוב אחד-העם ושם אי אפשר להריץ מניות ע"י פרסום שמועות כוזבות באינטרנט(*). כמעט כל בוקר מתוקנים שערי מניות הארביטראז' לפי שער הסגירה שלהן ביום המסחר הקודם בארה"ב, וזה שומר על המניות הללו ממשחקים ספקולטיביים של סוחרים מקומיים ובכלל מכניס קצת שפיות לביצה המקומית.

(*) למעט מניות OTCBB, שמאחוריהן בדרך כלל לא עומדות חברות רציניות ופעילות.
מעניין 21925
החברות האלה נסחרות *גם* בתל-אביב מטעמים הסטוריים גרידא, הלא-כן?
לא רק טעמים היסטוריים 22043
אין לפני את הנתונים, אבל חלק לא מבוטל מהמחזורים במניות שציינת מתבצע בתל-אביב. זה לא מפליא כי הישראלים מתענינים במניות אלה ועבורם הפעילות בתל-אביב טבעית וכרוכה בעמלות זולות.

זאת גם הסיבה לכך שלאחרונה עוד כמה חברות ישראליות התחילו להסחר גם בתל-אביב (עם שינוי החוק שפוטר אותן מהצורך לדווח בנפרד לרשות ניירות הערך בארץ).
תורת בוגל 21927
(באנגלית זה מתחרז Gospel according to Bogle)

אחד ממומחי ההשקעות הרציניים ביותר בעולם, ג'והן בוגל, מטיף כבר כמה עשורים שהשקעה בקרנות אינדקסיאליות היא האפיק אשר יחסית
נותן את יחסי השקעה/תשואה/סיכון הטובים ביותר.

עם הקונספציה הזו (נדמה לי שהוא לא היה הראשון שהגה אותה) הוא הקים את חברת ההשקעות - קרנות נאמנות - וונגארד שהמוטיב המרכזי
של האינסטרומנטים הפיננסיים שלה הם קרנות צמודות אינדקס - כמעט לכל אינדקס מוכר יש להם קרן.

ההיסטוריה בארה"ב מראה שפחות מ %20 ממנהלי הכספים מצליחים להשיג תשואה העולה על האינדקס הרלוונטי לקרן שלהם ולכן הגיוני יותר, לטענתו, להשקיע באינדקס.

בנוסף, בשונה מהקרנות הישראליות, אופן תימחור הקרן שונה. ראשית יש בארה"ב כמה אלפי קרנות ללא עמלת מכירה או קניה, No Load, ואת הרווח לוקחים מנהלי הקרן מהתשואה הכללית, בסביבות %1 עד %1.5 לקרנות מניתיות. קרנות אינדקס הם למעשה קרנות פסיביות(*) היינו שאין צורך לעקב ולנהל אותם באופן יומיומי אלא פשוט לתת למחשב לעקב באופן אוטומטי אחרי מבנה האינדקס שאותו מחקה הקרן, כך שאת רווחי המיהול ניתן לקצץ למינימום - למשל קרן וונגארד שעוקבת אחרי S&P500 נוטלת פחות מ %0.2 הוצאות ניהול - רווח נקי למשקיע.

לחוסר האמון של המשקיע הישראלי (הלוואי וחוסר האמון הזה גדול כדי שיכפה שינוי מהותי במבנה שוק ההשקעות הישראלי שבו הצרכן הקטן נתון למניפולציות תמידיות) צריך לדעתי להוסיף אץ העובדה שאין הפרדה ממשית בין הבנקים/חתמים/ברוקרים, בהעדר תודעה וחוק הקובע שעסק ציבורי צריך לדאוג לבעל המניות ולא לנושאי התפקידים, כולל עונש - לא מאסר אלא מבחינת השוק - למנהלים כושלים.

(*) ישנם אינדקסים שלא ניתן לעקב אחריהם אוטומטית ודרושה מידה של ניהול אקטיבי או מודל מתימטי/סטטיסטי שנותן קירבה למדד הרצוי, כמו למשל קרן הבנויה על מדד ווילשייר - 2000 בלתי אפשרי לקנות את כל 2000 המניות של אינדקס הבסיס. אקטיביות הניהול מתבטאת בהוצאות ניהול גבוהות יותר.
תורת בוגל 22186
אנא הגדר עבורי מה זה קרן נאמנות אינדקסיאלית.
תורת בוגל 22245
קרן נאמנות - הוסבר במאמר.

אינדקס - מדד לסוג מסוים של אפיקי השקעה - כמו שהוסבר במאמר על מדד ת"א 100, וישנו המדד המפורסם מכולם - דאו ג'ונס שמשקלל את 30 המניות הבכירות (לאו דווקא כבדות) בבורסה של ניו יורק והנסדאק. מדדים נוספים - S&P500 - מן בסתם המדד המדויק יותר שמנסה לשקף אתכל שוק המניות האמריקאי, מדד FTS100 מלונדון, מדד דרום-מזרח אסיה או מדד האג"ח הממשלתי או של חברות.

קרן שמשקיעה באינדקס - או שהיא קונה ישירות את כל המניות במדד, משוקללות על פי המדד - למשל זו המשקיעה בדאו ג'ונס. עבור מדדים רחבים או מסובכים יותר הקרן קונה ניירות ערך או אגרות חוב המשקפות את הרכב המדד על פי נוסחה סטטיסטית.

היתרונות:
* רמת הסיכון של קרן כזו - הביטא - היא כשל הקרן, פחות או יותר. היינו התנודות במחירה הם כמו של המדד, לא יותר גבוה או יותר נמוך.

* מכיוון שמנהלי הקרן לא צריכים להחליט במה להשקיע, ולא לעקוב אחרי התנודות היומיות של השוק - ניהול פסיבי של הקרן - יש חסכון גדול בעלות, מה שמתבטא ישירות באחוז דמי הניהול שהקרן גובה מהלקוחות.

* לפחות בארה"ב יש יתרונות מס שנובעים מעצם צורת ניהול הקרן, חיסכון בדמי ניהול, חלוקת
דיבידנדים שנתית (של הקרן) וחסכון בהוצאות נילוות.

על פי הסטטיסטיקה של בוגל, ב 15 השנים שהסתיימו ב 2000 קרנות של ניירות ערך נתנו תשואה שנתית (בניכוי מס והוצאות) של כ %11-12 וקרן אינדקסיאלית שעוקבת אחרי המדד הכולל של השוק - וולשייר - 5000 נתנה תשואה של שנתית כ, %16 ובחישוב ריבית דריבית ההבדל לאורך 15 שנה מסתכם בכ %400.

אינני ממליץ או לא ממליץ להשקיע בקרן אינדקסיאלית, כי ישנם לפחות %20 קרנות אמריקאיות שנתנו יותר מהאינדקס הרלוונטי, אבל מי שרוצה להשקיע בשוק ורוצה לישון קצת יותר בשקט צריך לבדוק אותם. כמובן שהמאמר מראה שבישראל המצב קשה ומסוכן יותר, בתחום
הזה.
תורת בוגל 22775
תודה.
תורת בוגל 94654
רון, מאז שכתבת מלבן זה ה11.9 עבר כבר פעמיים. מה שלום הקרנות האינדקסיאליות עכשיו? האם עדיין מי שהחזיק בהן הפסיד פחות, או שהעדיפות שלהן נכונה רק במצב עליה?
תורת בוגל 94748
את מצבן אתה יכול לבדוק כאן
אני רוצה להזכיר שבוגל מדבר על השקעות לטווח ארוך, ארוך מאד. היסטורית אני חושב שהשקעה באקוויטי צומחת כ %12 (הקרן מוכפלת כל 6 שנים).
תורת בוגל 264840
האם ישנה היום קרן אינדקס ישראלית?
תורת בוגל 264889
אני לא יודע.
ארבע הערות על המאמר 21957
אני מסכים עם רוב מה שנאמר, אבל:

קיימת לפחות קרן נאמנות אחת אשר משקיעה באינדקס לפי משקלן היחסי של המניות במדד. לא אנקוב בשמה מאחר וייתכן ונוספו עוד קרנות כך שלא אעשה פרסומת.

שנית, אחת הסיבות לתשואה הנמוכה יחסית של הקרנות המנייתיות לעומת שוק המניות היא העובדה שהקרנות מחזיקות גם נכסים אחרים (בעיקר מזומנים) כדי לכסות מצבים של פדיונות גדולים מעבר ליכולת המימוש בשוק. הערכתי היא כי הקרנות המנייתיות מחזיקות 5%-10% במזומנים. נא תקן את חישוביך לפי שיקול זה. אגב, גם למשקיע המנייתי מומלץ להחזיק לפחות סכום קטן בשקלים לצורך התמודדות עם מצבים בלתי צפויים.

שלישית, באשר לדיבידנדים. בישראל בגלל חוקי המיסוי יש חסרון מס בחלוקת דיבידנדים. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת בפירוש תופעה בה חברות מעדיפות לחלק דיבידנדים באופן שוטף.

הנקודה האחרונה, ואולי החשובה ביותר היא כי הגרף שלך מראה שככל שתקופת ההשקעה ארוכה יותר, היתרון של השקעה במניות בולט יותר, בעיקר בגלל "החלקת" סטיית התקן של שוק המניות. ואכן, התיאוריה ממליצה שככל שהאדם צעיר יותר, ישקיע יותר במניות וככל שהוא/ היא מתבגרים, יקטינו את משקל המניות בתיק ההשקעות שלהם לטובת אפיקים סולידיים יותר.

הכותב הוא יועץ השקעות מוסמך, עם זאת, אין לראות בכתוב לעיל משום המלצה על השקעות מסויימות. על כל משקיע לבצע התאמה למצבו האישי לפני קבלת החלטות השקעה.
ארבע הערות על המאמר 21963
1. שמעתי על הקרן הזו, למרות שלא ראיתי אותה בסקר שעשיתי על קרנות האינדקס, האם זו המנייה המפורסמת?

2. למה לתקן את חישובי? למשקיע הקטן לא אכפת משיקולי הקרן, אכפת לו מהתשואה בלבד, אך אולי הייתי צריך להוסיף את הנתון הזה למאמר. אף על פי כן, נתון זה לא מצדיק את התשואות האיומות והנוראות של קרנות האינדקס.
ארבע הערות על המאמר 22016
מה הסוד הגדול? רן ויוסי חולקים ביניהם סוד שאינם מגלים לקוראי האייל כדי לא "לעשות פרסומת"?

הלערוץ 1 נדמינו?

למה לא לעשות פרסומת? כמה מקוראי האייל באמת ישקיעו במניה על סמך הודעה שלכם במידה שתגרום נזק לאחרים?
ארבע הערות על המאמר 22017
שמעתי על מניה במדד היתר אשר מתפקדת כקרן אינדקס טהורה לכל דבר (ללא דמי ניהול), לצערי הרב אני לא זוכר את שמה...
תנודות סטטיסטיות 21983
האלמנט החשוב ביותר בכניסה לבורסה הוא תזמון נכון. נדמה לי, למשל, שלמי שנכנס לבורסה בשיא הגאות של 1962-64 לקח 30 שנה כדי לקבל בחזרה את כספו (במונחים ריאליים, ללא ריבית) אם השקיע במדד המניות הכללי, זה שכולל שקלול של כל המניות.
תודה 22003
תודה למר בר זיק - הסבר פשוט וממצה !
תיקון טעות 22050
משקל כל מניה במדד ת"א 100 איננו זהה אלא תלוי בגורמים כגון שווי השוק שלה. בזק, לדוגמא, מהווה 8% מהמדד, ומניית חברת "מר" מהווה 0.1% ממדד זה.

פרטים מלאים:

דיווידנדים 22051
"אסם" הודיע על חלוקת דיווידנד בשווי 80 אחוז מהרווח השנתי שלה:

דיווידנדים 22054
אסם אכן נוהגת באופן מסורתי לעשות זאת, מה שמעצבן הוא שהיא אחת החברות הבודדות שמחלקות דיבידנד.
דיווידנדים 22055
מי האחרות?
דיווידנדים 22058
אני לא מבין מה ההתלהבות מדיווידנדים.

מעבר לבעיות המס שזה יוצר, זה די בלתי-רלוונטי, כפי שהוכיחו מילר ומודליאני: קחו חברה עם 100 בעלי מניות. אם החברה מחליטה לחלק 100 ש"ח כדיבידנד, 1 ש"ח למניה, אז ערך המניה יירד במקביל מ-(X) ש"ח ל-(X-1), משום שעכשיו יש בחברה פחות מזומנים – המניה משקפת (גם) את הערך הנכסי של החברה (בפירוק ומכירה).

כל בעל-מניות לא הרוויח ולא הפסיד מהמהלך. הוא אדיש (פרט למס) לעניין הדיבידנד. אבל יותר מכך: נניח שכל בעל-מניות מחזיק בכמה מניות של החברה, נגיד שיש לו עשר מניות, נגיד ששווי כל מניה הוא 10 ש"ח לפני דיבידנד. (א) אם הוא ימכור מניה אחת, הוא משיג בעצם את אותו אפקט של דיבידנד: עכשיו יש לו תשע מניות בשווי 90 ש"ח, ועוד 10 ש"ח. (ב) לו החברה היתה מחלקת דיבידנד, היו לו 10 ש"ח דיבידנד מזומן (שקל מכל מניה), וערך המניות היה יורד ל-‏90 ש"ח, כלומר תוצאה זהה.

המסקנה של מילר+מודליאני היא שלא רק שבעל מניות הינו אדיש לחלוקת דיבידנד, אלא שאם יש לו העדפה למזומן, הוא יכול "לחלק דיבידנד לעצמו", על ידי מכירת חלק מהמניות שברשותו.

(והכל נכון רק לגבי חברות בורסאיות, עם סחירות סבירה, ללא עניין בשליטה בחברה וכדומה.)
דיווידנדים 22061
:-)
הסבר פשוט וממצה, וגם נכון למצער, רק בתיאוריה, כפי שגם אתה ציינת בסוגריים.
ההנחה הסמויה במודל של מודליאני ומילר (הם זכו בנובל על זה, לא?) היא שאין השפעה של בעלי מניות מסוימים על מדיניות החברה. כלומר שקל שנותר ביתרות המזומנים של החברה יכול להיות מתורגם או לערך חברה או לדיבידנד. אבל במציאות המזומנים עוברים לבעלי העניין: מר תשובה קונה מטוס פרטי, שני קונה קבוצת כדורגל, שלישי מכניס את בנו כיועץ חיצוני בשכר של מאות אלפי שקלים. המזומן לא מתורגם לשווי חברה אלא זורם לו אל בעלי העניין ובבורסת ת"א - כמעט כל המחזיקים במניות הם בעלי עניין.

שנית ולא פחות חשוב, מתן דיבידנד באופן קבוע מחזק את תפיסת הבורסה כמכשיר השקעה, כ"משהו ממשי" ולא כזירת הימורים מסתורית חסרת קשר למציאות.
דיווידנדים 22066
אני לא יודע לגבי הנובל. אני מקווה שכן, כי אני חושד שמצאתי פרכה בטיעון. האם ידוע לך עד כמה הוא נתמך אמפירית?

אבל בכל מקרה, יש הרבה תיאוריות למה ממשיכים לשלם דיבידנדים. הטענה (ד"ר זוהר גושן) היא שחברה שמוציאה את המזומן שלה צריכה לגייס הון בשוק החופשי, נניח בהלוואות, ואז כבר יכניסו לה הבנקים ריבית שמתאימה למעללים של מנהליה, ולסיכון האמיתי שלה. זה נשמע ראוי ומתגבר על בעיית האפאתיה של בעלי המניות.

עוד טענה היא תיאוריית האיתות: אם אני משלם דיבידנד, סימן שהרווחתי, אם אני לא משלם, סימן שממש בעייתי לי. החוק הישראלי החדש אימץ את הגישה הזו, ומאפשר לשלם דיבידנד מתוך הפסדים צבורים(!) אם רק גיליתי בשנתיים האחרונות סימני התאוששות (=רווח).

זה עדיין נשמע מפגר. האם האיש הקטן ברחוב, או האנליסט הבינוני בפורש, באמת צריכים את זה? הם לא יודעים לקרוא את מצב החברה? יש אפילו Plain English Rule בשביל לעזור להם.

אז גם אם לא מאותתים להם, וגם אם בוחרים שדווקא בעלי המניות ישמרו על התאגיד ולא הבנקים, בעלי-המניות עדיין מחזיקים במספיק כוח, וכשהם לא מרוצים, הם פשוט מוכרים.
מס על הדיוודנדים, עוד מכה לאזרח 22110
בנוסף לחמס מבוצע בבעלי המניות הקטנים, מוסיפה לכך גם הממשלה במסותה את הדיוודנדים.
לא רק שבעל המניות הקטן לא מקבל תוספת שווי אמיתית להחזקותיו בחברה, עקב התיאום האוטומטי של שווי החברה במספר המניות, הרי שמס הכנסה לוקח במקור מיידית 35% מרכושו. (מהדיווידנד). לפיכך, ריאלית המשקיע הקטן *מפסיד* מכל חלוקת דיווידנד...

ומי לא מפסיד? נכון. אם אתה משחק בחשבון של חברה בע"מ, הרי שיש לך מייד הוצאה מוכרת...

הנכון היה לפטור ממס את הדיוודנדים, ולהשקיע רק בחברות בעלות מחוייבות לחלוקת דיווידנדים קבועה באחוזים ובמועדים.

עד שזה יקרה, השקעה בבורסה בחו"ל ראציונאלית יותר. במיוחד אם אתם יכולים לקבל את הניכוי במקור על הרווחים בחזרה...
הבורסה בת"א, לא למשקיע הקטן.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים