 |
ברק: אני פורש (סיבוב שני) | 438 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כלנתריזם הפוך על הפוך כמו עדר של למינגים רצים לקראת התאבדות מפלגתית קולקטיבית (לא שהרבה נשאר ממפלגות הפועלים ההיסטוריות) האם הם קראו את המאמר על "יום הארבה" ומתנהגים על פי תיאורית ההמון חסר הדעת? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האיש שיש לו אולי את האינטרס החזק ביותר למנוע ממשלת אחדות הוא אריה דרעי. אם יצליח, תוקם ממשלה צרה ונתניהו ושות' ישובו לזירה... והוא בעקבותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין קשה לך לישון בלילה בגלל הדברים האיומים והנוראים שעשה נתניהו? 1.האם זה רע שקיים את הבטחותיו לבוחר (בניגוד לזה שהיה לפניו וזה שבא אחריו)? 2. האם זה רע ששיפר את המצב הביטחוני אחרי תקופת האוטובוסים המתפוצצים? 3. האם זה רע שמנה את יעקוב נאמן למשרד האוצר - השר הלא-פוליטי הראשון בתולדות המדינה? 4. מה עדיף, ראש ממשלה שמשקר לבוחריו או ראש ממשלה שמשקר ל"חבריו"? האם אפשר בכלל להתייחס ברצינות לטענות לשקר, שבאו במסגרת רצח אופי קיצוני שלא פסח על אישתו וילדיו? 5. לאור הארועים האחרונים, עקרון ההדדיות שניסה נתניהו להטמיע היה חיוני? או שטוב עשה ברק שמיהר ל"שפר" את הסכם וואי ושוב להתעלם לחלוטין מאי-קיום ההסכם מצידו של ערפת (איסוף נשק, הפסקת הסתה ...) ולהחזיר את השטחים שהיוו קלף מיקוח? 6. ושוב לאור מה שגילינו לאחרונה, המדיניות של נתניהו להנמחת ציפיות היתה חיונית? 7. נתניהו נסחט על ידי ש"ס יותר מאשר ברק (שזרק לפח את כל הבטחותיו בנושאים החברתיים)? מה הוא עשה כל כך רע בעצם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להסכים לשאר הסעיפים, מאיפה הבאת את זה שנאמן הוא לא פוליטי, הוא אולי לא חבר ממשלה, אבל אדם פוליטי לחלוטין, שאפילו מונה בזמנו למנכ''ל האוצר כמינוי פוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קיים את הבטחותיו לבוחר? פההה, נתניהו גרם יותר מכל להתפוררות המצע הרעיוני של הימין 'הקלאסי' והכעיס רבים ממצביעיו מן הימין. 2. *הוא* לא שיפר את המצב הבטחוני, אלא מערכות הבטחון שהשתכללו ולמדו להערך לאיומים החדשים. 3. נאמן היה פוליטי, למרות שהיה שר אוצר די טוב לטעמי. האם מישהו תקף את מר נתניהו על מינוי זה? או שאולי השתכח מליבך מינוי אחר 'מקצועי' כביכול: עו"ד בר-און שכמעט הפך ליועץ משפטי. 4. אני מעדיף ראש ממשלה ישר, לא עבריין גבולי, בעל אמות מידה שלטוניות ומוסריות מפוקפקות, אחד כזה שבתקופתו הסתובבו עבריינים בקריית הממשלה. 5. איזה עקרון הדדיות כובד בהסכם חברון? מה נתנו לנו הפלסטינאים? 6. איזה מדיניות של נתניהו להנמכת ציפיות? האם תוכל לפרט? 7. כולם נסחטים על ידי ש"ס, אף אחד לא תקף את נתניהו על זה. נתניהו היה ראש ממשלה גרוע, רע כמו זה שהחליף אותו ואפילו יותר גרוע, כיוון שבנוסף להיותו מגושם ולא יוצלח כמו ברק, גם היה מושחת יותר מהאחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרציונליזציות שלך לא משהו. נכון, חוויתם דיסוננט קוגנטיבי עצום מאז שלא יכלתם להתעלם מהברק של אהוד, הפסנתרן, הגאון, המעוטר. קשה, קשה מאוד להתמודד עם זה ככה, להודות שאוסלו לא היה יותר מאשר ספקולציה שהיה צריך לצפות מראש את כשלונה המוחלט. אז מה עושים? - רציונליזציה כמובן. 1. דוגמא א לראצ': מהוא המצע הרעיוני של הימין הקלאסי? ארץ ישראל השלימה? שתי גדות לירדן? הימין כולו ויתר על הרעיונות האלה כבר לפני עשרות שנים. אבל יותר קל מבחינת הדיסוננט לראות את הימין ככה, מטומטם, פרמיטיבי. נתניהו (ופוליטיקאים אחרים בימין) הכיר בעובדות שנוצרו בשטח והגיב בהתאם. הוא הבטיח להמשיך בהסכם אוסלו, אך בצורה כזו שתשאיר בידיינו את קלפי המיקוח, ולחלקם בהדרגתיות רק לאחר שערפת יקיים את הסעיפים הכל כך קריטים ליצירת שלום *במזרח התיכון* לא באספמיה! אך יכלנו לחשוב שעם הסתה כזו אפשר לדבר על שלום? אה, לא ידענו, התקשורת לא ספרה לנו את זה, אבל זה כבר סיפור אחר... 2. מערכות הביטחון השתכללו.... יכל להיות, אולי אין שום קשר למדיניות, הפיתרון הוא צבאי בלבד, בטח. מאז הסכם אוסלו ועד נתניהו עשינו לערפת למידה אופרנטית : אלימות גוררת הישגים פוליטים. אמרנו לו : נמשיך בתהליך גם תחת אש, יותר מזה, כל זמן שישנה אלימות נאיץ את התהליך. נתניהו הצליח בהדרגתיות להכחיד את הלמידה האופרנטית הזו, כאשר האלימות גררה *הפסקה* של התהליך. ברק החזיר את הלמידה האופרנטית הקודמת, ותוך שנה וחצי חזרה האלימות. 3. נאמן הוכיח שהוא לא פוליטי כאשר החליט להתפטר על רקע אי יכלתו להעביר את התקציב שרצה. לא היה ניתן להעביר תקציב לא פוליטי בממשלה צרה, ולאחר שנכשל ביוזמתו להקים ממשלת אחדות לאומית, כדי להעביר את התקציב הלא פוליטי, התפטר. 4. מיהם עבריינים הסתובבו בקריית הממשלה? כל הפרשות שהחלו בכל תרועה הסתיימו בלחישה. ברק ראש ממשלה ישר??? אה כן, הוא פסנתרן, הוא לא משקר הוא רק מזגזג! אף אחד בסביבתו כבר לא מאמין לאף מילה היוצאת מפיו. אנשים שותקים בחקירת עמותות ברק, נחכה וניראה... 5. בזה אני מסכים. לא קויים עקרון ההדדיות בהסכם חברון. אבל מדובר בשטח קטן הכולל אוכלוסיה פלסטינית צפופה. אגב, כל הימין כולל אריאל שרון, כבר מזמן מסכימים שהתנחליות מבודדות יפונו בטווח הארוך, לא ישארו 6000 יהודים בלב רצועת עזה שמכילה 1,000,000 פלסטינאים. נתניהו היה צריך להראות את רצינות כוונותיו והתחיל את הקדנציה שלו בזה. 6. היום אנו יודעים שכאשר נתניהו אמר שהשמאל הבטיח להם 90% מהשטח, הוא לא הגזים. הסכם וואי נחתם על 13%. 7. מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מי זה אתם? מדוע אתה מכניס אותי לקטגוריה שאני לא שייך אליה? מדוע אתה משייך אותי למעין קולקטיב עלום שהולך שבי אחר טעות כדבריך, מצחיק מאד שלאחר שקטלגת אותי בקלות כזו אתה מתאונן על הקיטלוג שאני עושה, לכאורה, ל'ימנים הפרימטיביים' כלשונך. 1. כיוון שמר נתניהו פעל לטעמם של בוחריו מהקשת הימנית של המפה, מפלגות הימין הקלאסיות בעטו אותו החוצה, זה בערך מה שקרה למר א. ברק. אגב, אני לא טענתי שמה שעשה לא נכון, או לא הולם, לפי דעתי פעל נכון, אבל בדומה למר א. ברק, מר נתניהו פעל בניגוד גמור לדעת שולחיו ולכן נענש. 2. האמת היא שאני עדיין חושב שהפיגועים נעצרו בגלל השתכללות זרועות הבטחון, למרות שבחינה חוזרת של דברי, במיוחד לאור מעשיו של מר א. ברק ומר עראפאת, איני יכול לומר באופן וודאי שאינך צודק לחלוטין בנקודה זו. 3. להד"מ,עו"ד נאמן התפטר בגלל סיבה אחרת. אין כזה שר לא פוליטי או 'מינוי מקצועי' בדרג כזה. שר אוצר אינו פקיד, הוא ממונה על ההוצאה לפועל של החלטות הפיננסיות של הממשלה, כמו כן אין כזה תקציב 'א-פוליטי' כיוון שתקציב בעצם מהותו משמש למטרות פוליטיות. עו"ד נאמן ידע את זה בדיוק כמוני, אגב, אם מדברים על מינוי מקצועי, יש לציין שעו"ד נאמן הוא משפטן ולא כלכלן, מה שמאיר באופן משונה את ה'מינוי המקצועי'. 4. אני מזמין את אדוני האלמוני לעיין בדו"חות הציבוריים בעניין בר-און חברון או בעניין עמדי, למרות שלא הוגשו כתבי אישום בגין חוסר ראיות, נמתחה ביקורת קשה ביותר על מר נתניהו, לא הייתי ממהר לבשר בחוצות העיר על נקיון כפיו של אדון נתניהו. למרות שבמערכת השלטונית תמיד היתה ותיהיה שחיתות, בתקופת מר נתניהו היא עברה כל גבול. 5. נכון. תודה לאל. 6. אם מר נתניהו היה נבחר לקדנציה שנייה הוא היה מחזיר 90 אחוז מהשטח, דבר שאני משער שרוב האזרחים מסכימים לו. מדינה צריכה גבול. עדיין לא ענית לי על 'הנמכת הציפיות' דבר שמניח תחכום פוליטי יוצא דופן של מר נתניהו, תחכון שלצערי הרב לא היה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אסיים כאן את הדיון הרלוונטי. אני לא באמת מאמין אחד לאחד בכל הדברים שכתבתי קודם, מה שרציתי להגיד הוא שעל איכות הממשלה בראשות נתניהו אפשר *בהחלט* להתוכח. הדה-לגיטימציה שנעשתה לנתניהו הביאה אנשים רבים במדינה למצב כזה שלא הרגישו כלל צורך לנסות ולהסביר. נוצרה מן אוירה כזו, "נתניהו? מה אתה דפוק?", כאילו אין בכלל על מה להתוכח, ונתניהו זה הצרה הגדולה ביותר לעם ישראל מאז פרעה, ומי שלא מבין את זה הוא מטומטם או פרמיטיבי כזה שיצביע לימין גם עם ערפת יעמוד בראשו, ואין בכלל מה לנסות ולהסביר. נתניהו אולי לא היה מגדולי ראשי הממשלה בישראל, אך גם לא אחד הגרועים. את איכות ממשלתו אפשר וצריך להשוות לכל אחת מהממשלות הקודמות כמו זו של רבין, בגין או בן גוריון, ללא שום מקדם נחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל דבר אפשר להתווכח. כל דבר ניתן להשוואה. הסלידה שרוב הציבור הנאור חש כלפי מר נתניהו (ימנים ושמאלנים כאחד) היא לאו דווקא בגלל דרכו המדינית, אלא בגלל אישיותו וגרוע מכך: דרך התנהלות המדינה בתקופת שלטונו: במישור הפוליטי, המוסרי והחוקי. מר נתניהו הוא לא הצרה הכי גדולה של עם ישראל, אבל ללא ספק הוא יכול להיות מועמד מכובד ברשימת ראשי הממשלות הגרועים של ישראל. צר לי לומר, אלמוני יקר, שלפי דעתי, מי שלא מבין את הבעייתיות של בחירת מר נתניהו כרה"מ* בפעם השנייה, הוא אכן, מה לעשות, מטומטם, כלשונך. זו גם דעתי על ההמון המתלהם הזועק בשמו וטוען שהוא 'זכאי' ו'נקי כפיים'. * לשם הבהרה הכוונה כאן היא לא לבחירה במועמד 'ימני' כלשהו אלא לבחירה במר נתניהו, אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשתדל לא לדבר בשם כל הימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, האיש בעל האינטרס החזק ביותר בממשלת אחדות הוא אריה דרעי (אולי לא הוא אישית אבל בטח מה שהוא מייצג), בממשלת אחדות נוצרת משוואת כוחות בין שתי המפלגות הגדולות ומי שבאמצע נהנה (לדוגמא ממשלות האחדות בשנות השמונים). האנשים בעלי האינטרס החזק למנוע ממשלת אחדות הם אזרחי ישראל החפצים במדינה דמוקרטית (שבה חילופי שלטון הם דבר פרקטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שציינתי את אריה דרעי כמתנגד הראשי לממשלת האחדות היא שלדעתי הוא שואף להפוך את ש''ס לאחת משתי המפלגות הגדולות בארץ. מה שעשוי לשרת היטב את האינטרסים שלו תהיה התפרקות של המפלגות הגדולות, שתיצור עדר של מצביעים חסרי בית שחלקם יתפתו למצוא את עצמם תחת כנפי ש''ס, בגרסה מרוככת שלה. כפי שנראה כרגע, ממשלת אחדות תסייע לאחות את הקרעים הפנימיים בליכוד ובעבודה ובכך יידחה תהליך היפותטי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בכותרת אחת העיתונים דבר בלשון דומה לזו: "אופטימיות זהירה לקראת שיחות האחדות - רק 4 נקודות מחלוקת עיקריות נשארו." לא מזכיר לכם את 4 נקודות המחלוקת העיקריות עם הפלסטינים בקמפ דיויד 2? וכולם יודעים מה יצא משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן שלום, אבקשך להסביר מעשי והתנהגות הפוליטיקאי אהוד ברק החל מחודש ספטמבר ש.ז. בהתאם לדוקטרינת בלבן-בילינסקי. אני בטוח ומשוכנע כי קוראים ומגיבים נוספים תומכים בבקשתי זו. אז קדימה. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנדב לתת לערן קצה חוט : ברק ידע יותר טוב מכולם שאין פרטנר, אין עם מי לדבר. ולכן מטרתו היתתה להפיל את ערפת מהשילטון, תוך כדי יצירת אופוזיציה דמוקרטית לערפת. ואכן, שלטונו של ערפת נמצא היום בסכנה מששית ביותר. האופוזיציה המפתיעה ביותר שהרימה ראש נגדו היא החבר'ה מטוניס! כמה מפתיעה! ברק ככל הנראה קיים מגעים סודיים ביותר עם החבר'ה מטוניס (אפילו נווה ברק לא ידעה עליהם כלום, שלא לדבר על המוסד השב"כ והפוליטיקאים), וסיכם איתם שהוא יכשיר להם את הקרקע לבניית הדמוקרטיה הפלסטינית, ובתמורה (תמורה?) הוא יתן להם את כל השטחים. זהו רק קצה חוט כמובן.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על ההצקה הזו לערן. גם אם הוא מייצג דעת מיעוט מענינת במיוחד, הבה ניתן *לערן* להחליט מתי ועל מה הוא כותב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף שלום, הרשה נא לי לזקוף גבותיי בתמיהה - הצקה? מר בילינסקי דאג בעשרות תגובות שונות ומפולפלות על קוצו של יו"ד לפרסם רעיונות טלאולוגיים-דדוקטיביים בתחפושות שונות ומשונות, במסגרת שיטתו בדבר הסבר התנהגותם הבלתי מוטעית של פוליטיקאים כביכול. הסברים אלו גררו עשרות תגובות נלוות, מהן זועמות, מהן משתטות - אך מר בילינסקי עמד במשימת חובת ההוכחה לשיטתו ללא חת, ודאג להשיב לאחרון מבקריו תוך בטחון מלא בצדקת פילפוליו הפיליסופיים. בהזדמנות זו אף אקפיד ואציין בהכרת תודה, כי לא פעם פקח מר בילינסקי עיניי בזווית ראיית דבר זה או אחר - אך איני רואה בנקודה זו כל מחסום מלמתוח ביקורת מאוד מסויימת על שיטתו ו/או שיטת מורו ורבו. שלך אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס ידידי, אני איתך בביקורתך ובביקורתם של אחרים בנוגע לשיטתו של ערן - אך יש לי הסתייגות מבקשתך, אני סבור כי יש לאפשר לפחות פרק זמן מינימלי של התבהרות וסיום תהליכים לפני שניתן יהיה להגיע למסקנה כזו או אחרת בנוגע למהותם. בהזדמנות זו, אודה ואתוודה כי גם אני עצמי נדהמתי לנוכח השפעת השיטה הנ''ל עליי ועל אופן התייחסותי להתבטאויותיהם של פוליטיקאים ושייכותם למחנות כאלו או אחרים בעקבות הסבריו המאלפים, המקיפים והמדויקים של ערן (כפי שגם טרחתי להבהיר לו מוקדם יותר בתכתובת אישית). בהתחשב בזאת, אופתע למדי אם ערן יפרוש לפנינו הסבר ממצה בנוגע לאירועים כאשר הם מתרחשים - שיטתו בנוייה על מיצוי מקסימלי של עובדות ונתונים, וכאלה חסרים מאוד ולרוב מושפעים מרגשות ותחושות סובייקטיביות בטווח כה קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר נפלא וברור לעומד מאחורי שיטתו של ערן בילינסקי נתתי בעבר, והוא מהפכני וחדשני לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני יקר וחביב, לצערי אינני זוכר הסבר שכזה, מן הסתם מפאת ריבוי שוטטותם של איילים אלמוניים באתר זה. אודה לכבודו באם יפרט בשנית את אשר הסביר בעבר, לטענתו. בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 422 התגובה היא תחת הכותרת "התיאוריה שלי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר ולדבר בשבח ובגנות טיעוניו השונים של מר בילינסקי עד אור הבוקר, אך אין להסיק ולהקיש מתוכם כביכול על פנימיותו ורצונו המוסווה בנדון. אלה הם ספוקולאציות גרידא, ועל כן אין ניתן להתייחס אליהן ברצינות לשמה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי התבוננות באמת הקונספירטיבית המסתתרת מאחורי אמירות פומביות היא משלוח ידו של ערן ידידנו. מדוע שלא נשתמש באותה שיטה ובאותו אזמל כשנבוא לדון בדבריו של ערן עצמו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מאוד - מר בילינסקי אינו פוליטיקאי, ויש לשער כי מניעיו הסמויים מן העין אינם חורגים ממניעיו של סטודנט מן המניין, העוסק (גם) בפילוסופיה ובמחשבה מדינית. נקודה נוספת: אני מכבד בהחלט את רצונך וזכותך להקרא ולהתכנות כ'אלמוני' בתגובות אלו, אך אנא תן דעתך לכך כי כפילולוג וכבלשן יודע אני בדיוק מי אתה, ומהו כינויך הנוסף. להתראות בשמחות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבלתו של בילינסקי את תורתו לפוליטיקאים היא עצמה חלק מהקונספירציה - ייעודה הוא למנוע מהקורא התמים להחיל את כללי בילינסקי על בילינסקי עצמו ולהגיע למסקנה הזוהרת כאור יקרות. בהגבלה זו אין הגיון, שכן אין ספק שבילינסקי, והרי זה עניינו ועל כך גאוותו, מנסה לשנות את הלך חשיבתם של אחרים (קראו את הדברים שלו עצמו!) וייתכן, אם כן, שהוא משתמש באמצעים מקוריים וייחודיים לשם כך. כפי שפוליטיקאים משתמשים בעורמה כדי להשיג את מטרותיהם, אליבא דבילינסקי. ומעניין לעניין, הערכתי לדיסקרטיות שלך רבה, ועם זאת אשאל בסקרנות למאפיינים הבלשניים המסגירים את זהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני יקר ונכבד, אינני רואה כל פסול בהעברת ביקורת לשמה על מר בילינסקי, אך דומני כי ביקורתך מרחפת לה אי שם בקו רוחב החגורה ולמטה ממנו. ברור לחלוטין כי מר בילינסקי ביצע מספר טעויות טאקטיות בעבר, אשר הבולטת בהן היתה ישיבתו המתמדת על גדר הנייטראליות, אך בתיאוריות אותן פיתח הוכיח הוא חיל - ממש כתאוריה מסויימת אשר בה הינך אוחז, אלמוני יקר ומכובד, ואשר עימה עושה אף אתה חיל, כמדומני. לא נותר אלא לקוות כי מר בילינסקי יפצה בעתיד הקרוב את פיו, ויספק מספר תשובות והסברים הולמים לקהל הקוראים והמגיבים הנכבד. בברכה א. מאן נ.ב. הינך מוזמן בפירוש לפנות לדוא''לי הפרטי בכל כינוי שתבחר על מנת לקבל תשובה מסודרת לשאלתך. חוששני כי כל תשובה פומבית תסגיר מיידית לחלקו של קהל הקוראים חד העין את זהותך האלמונית - דבר אשר בו אינך מעוניין, מסיבות השמורות עימך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, מדוע מפריעה לך "ישיבתי על הגדר"? האם הזדהות עם מחנה מסויים לא תפגע בדעות שאני מציג כמו שפוגעת הטחת המילה "קונספירציה"? האם יש חשיבות לעמדתי? מה שמשתמע מהדרישה הנ"ל היא ההנחה שאדם לא מסוגל לנתק עצמו מדעותיו לשם מחקר. היא שקולה לטענה שפרו"פ צבי מאז"ה לא יכול להיות פיסיקאי רציני לעולם. יתרה מזאת, נראה שמסיגנון כתיבתי ניתן להסיק בקלות לאיזה מחנה אני משייך את עצמי, אני משאיר את המטלה הזו לקוראים. שלך, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן שלום, צר לי תגובה מתאחרת זו; ישיבתך על הגדר אינה מרמזת טובות, היות והמנעותך הטקסטואלית מהבעת עמדה ברורה במצב הסכסוך הנוכחי אינה מעידה על נייטראליות ואיזון, כי אם על אי בהירות פילוסופית מסויימת, וחבל. אין בליבי כל ספק כי באמתחתך נימוקים ברורים וערוכים בעבור נקודות שונות בדיונים הפוליטיים האחרונים. עליך לבצע זינוק מוסרי ומוסרני קדימה, ולקבל עמדה ברורה באשר לפעילויות שנויות במחלוקת של מדינת ישראל והרשות הפלסטינאית. כל המנעות מהיגד מסויים בכוון זה עשוייה להתפרש כאסקפיזם פילוסופי לשמו. אין זה אומר כלל, כי אינך יכול להחזיק בדיעה אמביוולנטית בנושא האמור - אך גם אם זוהי דעתך, עליך לתת לה ביטוי מלא. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר שלום, אני מצטער, אבל איני רוצה לבצע את "הזינוק המוסרי והמוסרני קדימה", אלא להמשיך ולנסות למצא הסבר, באותן "כוונות טובות", תחת הנחות יסוד לא סבירות (כלומר, שעדיין לא שכנעתי מספיק אנשים שהן סבירות), שאחת מהן היא שהעשייה הפוליטית אין לה כהוא זה עם המוסר. כל זאת במסגרת הרצון החופשי והבמה הפתוחה באייל. איני מחפש את השררה או את הכוח (כמו שמישהו רמז שם למעלה) או אפילו לשנות את דעתו הפוליטית של מן-דהו. קטונתי. אני בסך הכל מנסה למצא שיטתיות בבלאגן, ולעודד אחרים לשים לב לעובדה שהדברים אינם בהכרח כפי שהם משתקפים מבעד למשקפי האידאולוגיה, החלוקה המפלגתית או החלוקה "ימין" ו"שמאל". ואם הצלחתי אז זה יהיה שכרי. וכמו שכבר אמרתי, כמובן שיש לי דעה, והיא משתקפת היטב בתיאורים שלי שאינם חפים לגמרי מטעם אישי, אולם, כפי שכתבת בעצמך, שורשי הסיבות לנקיטת העמדה הם בהכרעות ערכיות, וככאלו, לא עומדים למבחן ולשינוי בדיון המתפתח ומה שנותר היא התנצחות חסרת טעם לאין קץ. אסקפיזם פילוסופי? זהו בסך הכל כינוי גנאי. כמו שאנשים מסויימים הטיחו בך על סיגנון הכתיבה שלך, האם יש בכך יותר מזה? אני חושב שלא. בידידות, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לענות "בשם ערן", מבלי להתייעץ איתו ועל אחריותי בלבד. ליתר דיוק, "בשם השיטה", ואני חושב שבעניין זה ערן ואני מסכימים, בערך. השאלה היא אכן שאלה טובה, וכרגע אני עונה, "אינני יודע". נו, בשביל זה אני מטריח את השרת של האייל? נדמה לי פשוט שרבים יחשבו שאם ערן מתקשה לתת הסבר טוב למהלכיו האחרונים של ברק, הדבר מערער את כל שיטתו(-שיטתי). ולא היא. נניח שמתעורר דיון באייל על כאבי ראש, ומאן דהוא (אהמ) דורש במפגיע מ(הדוקטור לרפואה) יובל רבינוביץ' לומר לנו מהי, על פי הרפואה המדעית, הסיבה לכאבי ראש. ונניח כי ד"ר רבינוביץ' יאמר, "אינני יודע" או "לרפואה אין עדיין תשובה טובה" (זו סתם דוגמה; אין לי מושג על מידת הידע הנוכחי בכאבי ראש). האם נמהר להשליך לפח את הרפואה ואת הביולוגיה? הבטחון שלי בתקפות ובביסוס של שיטת המחקר המעשי של הפוליטיקה, נמוך עדיין מהבטחון שיש לי באלו של הרפואה. אבל אולי זה סימן מובהק לשיטת מחקר שיטתית: לפעמים היא תיאלץ לומר "אינני יודעת, עדיין". כמובן, כשם שהרפואה לא תשקוט עד שתברר לאשורה את סוגיית כאבי הראש, כך גם ערן ואני לא נסתפק ב"אינני יודע" זה, אלא ננסה (באופן עקרוני לפחות) להמשיך לבדוק, אולי לחכות למידע נוסף. יחד עם מר מאן, גם אני אשמח מאוד אם ערן יפציע פתאום עם הסבר מבריק. אבל אולי לא נדע את התשובה עד יום מותנו (או עד שזה כבר לא יעניין אף אחד, מה שיבוא קודם) - ועדיין אין זו בעיה של השיטה (לא אומר שאין לה בעיות אחרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תודה. טוב לדעת שאני ה-gold standard. לגופו של עניין - התזה של מר בילינסקי היא מעניינת, מעוררת מחשבה, ויתכן שניתן ליישמה במספר קטן של מקרים. הבעייתיות הגדולה שלה היא חוסר אפשרות ההפרכה. כל דבר שיקרה יוכל ליפול או במסגרת ההסברים הקיימים, או במסגרת ה"עדיין אינני יודע". לא יתכן שום מצב שבו נאמר "התאוריה שגתה כאן. היא לא מכסה מקרה זה." בכך שונה התאוריה מתזות מדעיות אחרות, ויותר דומה לאמונה. אני לא בטוח שהרופאים מתנהגים בצורה יותר רציונלית, אבל תודה על האמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעד מה. נתראה בשמחות. ערן כבר ענה על זה פעמים רבות. הפעם אני אנסה. האם יש אירוע ש"יפריך את הרפואה"? שיפריך את המדע? ארועים יכולים להפריך טענות ספציפיות של המדע, לא את השיטה כולה. השיטה כולה היא אקסיומטית במהותה, וכזו היא גם השיטה בה מדובר כאן. מהי, אם כן, המקבילה בשיטתנו לטענה ספציפית, אותה ניתן להפריך? למשל, הטענה שערן הביע בעבר, שאהוד ברק חותר לשלום אזורי תוך שילוב כלכלי וגבולות פתוחים. עקרונית, אם נראה לאורך זמן שפעולותיו של ברק חותרות נגד מטרה זו, תהיה זו הפרכה של הטענה. אבל, כאן מגיעות הבעיות שלי. איך אפשר לפרוט את ה"עקרונית" לפרוטות ממשיות. כפי שאני רואה, גם (ובעיקר) אצל מורנו - פרופ' בלבן, אם יש לברק התבטאות/פעולה שנראית תואמת את המטרה שאנו מייחסים לו, אנו קופצים עליה כמוצאי שלל רב; לעומת זאת, אם יש לו התבטאות/פעולה שנראית סותרת ("אם לא יושג הסכם בקרוב נפעל להפרדה חד צדדית"), אנו ממהרים להגיד - טוב, צריך לבדוק טוב יותר את הפרטים, לחכות ולראות מה יקרה, וכו'. תמיד טוב לבדוק את הפרטים ולחכות ולראות; אבל איני רואה *שיטתיות* באיסוף הנתונים וניתוחם. כשלעצמה, אין זו בעיה בשיטה עצמה, רק ביישום שלה. אבל אני חושב שזו אינה בעיה מקרית. בניגוד לפיזיקה או לביולוגיה, אין לנו יכולת לבצע ניסויים מבוקרים, וגם התצפיות שלנו הן בהכרח חלקיות, ואיננו יודעים אפילו עד כמה הן חלקיות (מה נאמר בישיבות סודיות? האם יש בכלל ישיבות סודיות? וכדומה). נכון שגם בפיזיקה, אם יהיה ניסוי שיעמוד בסתירה לתורה מקובלת, בפועל לא ימהרו לזרוק את התורה; קודם יבדקו, לפחות כמה שנים, אפשרויות של טעות בניסוי, בעיה במכשירים, טעות בפירוש הממצאים וכו'. אבל ההבדלים במידת השיטתיות, לטובת הפיזיקה, הם אדירים. אני חושב שהניתוח המעשי של הפוליטיקה רחוק (עדיין?) ת"ק פרסה מלהיות מדע כהלכתו. ולכן אני סומך יותר על הרפואה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן נתן בעבר דוגמאות של תאוריות פיזיקליות שנזנחו, כדוגמא לאמונות מוטעות, והציג את התזה שלו כתאוריה מדעית יותר. הדוגמאות שהוא נתן היו של הפלוגיסטון הנותן את יכולת הבעירה והאתר הממלא את העולם. שתי הדוגמאות האלה הקפיצו אותי, משום שהן דוגמאות נפלאות לתאוריות מדעיות בעלות קסם ולכידות פנימיות, שנזנחו ללא היסוס עם הפרכתן (ג'וזף פריסטלי הרג את התאוריה הראשונה, ומייכלסון ומורלי הוציאו להורג באלגנטיות את התאוריה השניה). כך פועל מדע כהילכתו. אם הרפואה היא אוסף התצפיות הכרוכות בהתהוותן של המחלות ובגורמים המקטינים את נזקן, לא תוכל "להפריך את הרפואה", אך תוכל להפריך כללים רבים הנהוגים ברפואה, ואכן כללים מסוג זה מופרכים ללא הרף. ענף חדש ברפואה (EBM-evidence based medicine) עוסק בפיתוח מודלים הנשענים על הוכחות אמפיריות מוצקות ומוכחות סטטיסטית, להבדיל מהמודלים המסורתיים, שבהם נחקרו המנגנונים העומדים בבסיס ההפרעות, והפתרון פותח על ידי היקשים לוגיים. ה"ניתוח המעשי" של הפוליטיקה לא משתמש בכלים דומים, ולא מסוגל להגדיר את האמינות הסטטיסטית של התחזיות שלו. לכן הוא סוג של אמונה. אין זה מפחית מתרומתה של צורת חשיבה זו לגישה ביקורתית ומפוכחת כלפי פוליטיקאים, אך באמת שסיגר הוא לפעמים רק סיגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בשיטה, עליה אתה מצביע (אם כי אולי לא במודע), היא ש(אולי) לא יכול לקרוא מקרה שיגרום לכם להסיק שהשיטה לא נכונה, ולכן לא מדובר בתיאוריה (או מודל) אלא באמונה. האם אתם יכולים לתת תחזית (משמעית) אחת בבטחון ולאמר אם לא קורה כך וכך השיטה לא נכונה. לדעתי, כל הדיון על ה''שיטה'' ההפך לויכוח דתי בין אמונות שונות (ודרך אגב, בקשתו של מר מאן להסבר של מעשיו האחרונים של ברק מקבילה לשאלות של חילוניים בסגנון ''למה אלוהים לא דאג שדרעי יצא לחופשי'' וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי היקר, חן חן על כך כי התנדבת להוציא הערמונים מהאש. הסיבה היחידה ששאלתי נוסחה בצורה האמורה, נעוצה ברצוני להראות כי באמונה ערכית עסקינן, המבוססת על מגדל קלפים של רצון-טוב להסברת מהלכיהם הכביכול בלתי מוטעים של פוליטיקאים באשר הם, ולא חלילה בתיאוריה מדעית הכפופה לפראמטרים 'נכון' או 'לא נכון'. דומה כי שורה שלימה של מגיבים שונים מבחינים בדיסקריפאנט זה, איש איש בדרכו. כולי תקווה כי מר בילינסקי ייעתר לבקשות השונות בדיון זה לנסות ולהסביר בכל זאת את מהלך העניינים במדינת היהודים בהתאם לקווי אמונתו, ועל ידי כך יכניס ויפיח קצת סדר בבלאגן הנוכחי מבית מדרשו של מר בלבן. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס ידידי, סליחה על העיכוב, תגובה שכזו דורת זמן אחרי הכל. תודה לירדן על תגובתו שאולי שברה בינתיים את המתח שהצטבר באוויר, במיוחד הייתה חשובה תגובתו השנייה שהיא גם ביטוי להבנה שהצטברה אצלי בחודשים האחרונים על הבדל בין תיאוריה למטא-תיאוריה, שעליה אולי ארחיב בהזדמנות אחרת. כעת ל"בשר" אני לא מבטיח שום דבר כיוון שעדיין חסר לי מידע רב. כמו כן, ההסבר לא יהיה רק לגבי ברק אלא יגלוש גם לסוגיות אחרות שרלוונטיות לפעילות הפוליטית בחצי השנה האחרונה. בניגוד לה"ה ewilde איני טוען כי "נערכו מגעים חשאיים" (חוץ מאשר בין עומרי שרון ונציגי בעלי הקזינו ביריחו בוינה, שנחשפו על ידי כתבת ערוץ 1, איילה חסון) בין אף גורם לאף גורם אחר. אני לא "ממציא" דברים ומשתדל להתרחק מספקולציות שכאלו כמו מאש. הנקודה שממנה נוח לי להתחיל היא ועידת קמפ-דיויד באוגוסט (כן, זו עם הדחיפות ההדדיות של ערפאת ואהוד ברק). בוועידת קמפ-דיויד הציע (לפי הפרסומים) אהוד ברק ליאסר ערפאת מדינה על כ-92 אחוזים מהשטח + שליטה משותפת בירושלים העתיקה + שטחים חילופיים אך דרש משהו בתמורה – הצהרה על סוף סכסוך (ומי יודע מה עוד). ערפאת סרב, ופצח ב"אינתפדת אל-אקצא". כעת, נדרש כל אחד לשאול את עצמו, האם בעקבות המהומות ערפאת יקבל שטח גדול יותר וויתורים רבים יותר? מי שאומר "כן" עושה שקר בליבו כיוון שהמהומות האחרונות גרמו לתפנית *ימינה* בציבור הישראלי והרגשה ש"אין על מי לסמוך" בצד השני כל עוד "האיש עם השערות על הפנים" נמצא בצד השני. האלטרנטיבה הייתה כמובן לקבל את ההצעה ואולי אפילו להתגלח ולרדת מתלבושת המדים הקבועה ו"לנשק כמה תינוקות בתל-אביב". כלומר, לזכות באהדת דעת הקהל הישראלית ולהפעיל *דווקא* *כך* לחץ על ממשלת ישראל לויתורים נוספים על סמך הפגת האיום הצבאי. ההנחה הצנועה המקובלת שלי היא שאם אני מבין את זה אז גם ערפאת מבין את זה. אבל ערפאת בחר בדרך הראשונה ולכן המסקנה שאני מסיק היא שהדבר *האחרון* שמעניין את ערפאת הוא השטח של המדינה הפלשתינית העתידית או לחילופין המצב הכלכלי שלה (מה שכמובן עוזר גם לשמור על הדיקטטורה). יש דבר חשוב יותר – לשמור על האיזור כאזור סכסוך ביחד עם בן-בריתו הקבוע – סדאם חוסיין שנזכר להתעורר פתאום במקביל ולשגר מסרים תומכים ברשות הפלשתינית ולקדם דיביזיית חי"ר. למה קיווה ערפאת? לניצוץ מספיק חזק בנוסח תגובה ישראלית חזקה בסגנון "תנו לצה"ל לנצח". מה שצפוי שיקרה אחרי צעד שכזה, זה שהאו"ם ישלח כוחות הפרדה שיגדירו את הגבול בין ישראל לפלשתין דה-פאקטו, אבל בלי הסכם ובלי "סוף הסכסוך" (ופתרון בעיית הפליטים שעדיין עומד על הפרק). מה עשה ברק? התאפק, לא "שלח את צה"ל לנצח" אלא פעל בנוהל שגרה (שגרה זה רע? – תלוי מה האופצייה האחרת?) – מבליגים ולא מספקים את רצונו של ערפאת עד שלא תפסיק הלחימה. כל סבב שיחות עד כחודש לפני הבחירות היה שיחות להפסקת אש ולא משא ומתן. אע"פ שכנגדו נסעו פרס וליפקין-שחק לעזה, איך אני יודע שכנגדו? כיוון שכאשר נשאל על השיחות הנ"ל ענה שאלו שיחות על הפסקת אש ולא משא ומתן. גם בחודש האחרון לפני הבחירות, כשבן-עמי וביילין ניהלו משא ומתן קונקרטי ובאייל ניהלנו דיון על "האם המשא ומתן הוא לגיטימי?" הקפיד ברק "לחבל" בשיחות על ידי הצהרות על אי-מחוייבות וחוסר התקדמות. מדוע ברק התפטר מראשות הממשלה? איני יודע. כאן מתחילות הספקולציות. ייתכן שהבין כי בקונסטלציה הנוכחית כאשר בממשלה שלו הוא במיעוט (עם בייגה שוחט ואפריים סנה בעיקר) ואינו יכול להכנס לממשלת אחדות. חנן קריסטל בהרצאתו בטכניון הצליח לשכנע אותי שכנראה מלכתחילה היה ברור לו שהוא לא הולך לנצח בבחירות הקרבות, ולו רק בגלל הנסיבות – אנשים נהרגים על בסיס שבועי, מצב הביטחון האישי לא טוב, "חתרן בלתי נלאה" בעקבותיו וכו'. אם נקבל את דעתו של חנן קריסטל אזי נסתכל על המהלכים הבאים שלו. בעיקר חסימת שמעון פרס. אהוד ברק בעיקשות חסם את פרס, בעיקר בעזרתו האדיבה של יוסי שריד (מה זה אומר עליו?) ופרס במקביל כרסם במעמדו באמירות כמו "זה לא הזמן" כאשר קריאות עידוד קראו לא להתמודד במקום ברק ("זה לא הזמן" – כלומר זמן אחר כן...). גם בליכוד, אגב, התנהל מהלך דומה, אך לטעמי הוא כוון בעיקר נגד מאיר שטרית (כן, אני רואה את אלו שרצו לצעוק "נתניהו" עכשיו, אך לדעתי נתניהו לא רצה לרוץ בבחירות הנוכחיות כלל ועשה את מה שעשה כדי לצאת ידי חובה ואחר-כך לתרץ זאת בכך שכנסת לא מתפזרת). למה נתניהו לא רץ? כי נתניהו היה "לוקח בהליכה" את הבחירות מול אהוד ברק בניגוד לאריאל שרון שסומן עד אז מוקצה מחמת מיאוס על ידי חלק גדול מהציבור הישראלי בעקבות מלחמת לבנון (ולא בצדק). למה חשוב לא לנצח בהפרש גדול? כדי להקים ממשלת אחדות, וכמו שהבטיח אריאל שרון למנות את ברק לשר הביטחון – חשבתי שלטענת הליכוד ברק *לא* מספק ביטחון לאזרחי ישראל, לא? ברק גם טרח לא לפסול ממשלת אחדות עד לעשרה ימים לפני הבחירות שכמצבו בסקרים היה עדיין בכי-רע ורק אז שחרר הצהרה אחת, שגם ממנה נסוג יומים לאחר הבחירות. אולם, המאמצים לא צלחו, אם בגלל פרס או בגלל הציבור או בגלל סיבות אחרות ואהוד ברק הפסיד בהפרש של %25, והתפטר מראשות המפלגה. למה התפטר? לא יודע. אולי ניסה לעשות "תרגיל נאצר" (נאצר התפטר אחרי מלחמת ששת הימים וחזר לאחר כמה ימים נוספים עקב "בקשת העם", אולי ניסה לעשות "תרגיל ביבי" (חזרה על בחירות 99). אני לא יודע ואין לי הסבר לאף אחד מהנימוקים. אבל בכל אופן אני די משוכנע שמהלך עד הבחירות נועד ליצור ממשלת אחדות בראשות מועמד הימין ולדחות את הסכמי הקבע עד הסתלקותו של ערפאת מהשלטון בדרך זו או אחרת. זה גם מתקשר לי להכנות להפרדה החד-צדדית שעליה הצהיר ברק לפני כארבעה חודשים. הצהרה שכזו הינה דווקא מנוף לחץ על ערפאת (והיא כמובן לא מומשה אלא נשארה ברמה של תוכניות) כיוון שהכלכלה הפלשתינית כבולה בעבותות לכלכלה הישראלית וכל שכבות האוכלוסיה – מהפועלים שעובדים בישראל דרך הסוחרים שהכנסות מישראלים היוו נתח נכבד מתקבוליהם וכלה בגורמים בהנהגה שמעורבים כלכלית בקשרים עם ישראל. די לראות מה קרה לכלכלה הפלשתינית בחצי השנה האחרונה כדי להבין שהפרדה שכזו היא מכת מוות למדינה שבדרך. המשא ומתן הקואליציוני? אני באמת *באמת* לא יודע ולא מבין מה קורה שם, ברור ש"הסכינים הארוכות" נשלפו מהנדנים אבל כמות התהפוכות והבאלגן אפילו שברה אותי. בכל מקרה, אני חושב שגלעד בתגובתו אמר את מה שרציתי לסכם בו. כרגע רב הנסתר על הגלוי ועיתותי לא בידי כדי לסכם את כל המה שקורה – וקורה הרבה. לכן, הניתוח שלי חלקי ומרושל במידת מה. אבל כזה הוא טבעו של המאבק בין התבונה לכוח השיפוט. השיפוט מעלה בפני התבונה בעיה שיש לדון בה ורוצה תשובה, ועכשיו. התבונה יכולה להמשיך ולדון ולחשוב ולשפר את התשובות שהיא מספקת, לו רק ניתן בידה זמן אינסופי. שלך, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להסכים לתיאוריה (או מטא-תיאוריה?) שלך, אפשר להמשיך ולמלא את החסר. בהנחה שלברק יש מטרה למנוע ממשלת אחדות (כזכור, הוא לא בנה ממשלה כזו בלפחות שתי אפשרויות שהיו לו אחרי הבחירות ב99 ולפני הבחירות השנה). אפשר להגיע למסקנה שהתפטרותו (הראשונה) של ברק היתה למנוע מה"פעילים" לכפות עליו כניסה לממשלה וניסיון להכניס את מפלגת העבודה למלחמת ירושה שתמנע בניית הנהגה בזמן הנחוץ להקמת הממשלה. לאחר שהתרגיל לא הצליח בשלמותו וברק ראה שמפלגת העבודה מגיעה לממשלת אחדות (בעיקר בעקבות לחץ כבד של נציגי הליכוד???) ללא הנהגה מוסמכת, ברק החליט לחזור בו מהתפטרותו ולהפיל את ממשלת האחדות ע"י הצגת דרישות שנראו לו לא סבירות (הוא היה בטוח שאו ששרון לא יקבל את הדרישות או שממפלגת העבודה עצמה תקום התנגדות חזקה מאד) התרגיל אמנם הצליח בתחילה אבל שרון (שדווקא את התנהגותו אני לא מבין) החליט לתת לברק את כל מה שהוא ביקש ובנוסף לכך נפגש אם האופוזיציה הפנימית העיקרית של ברק (רמון) לשכנע אותו לקבל את ברק. לכן ברק עשה את השלב המתבקש הבא והחליט להתפטר (בפעם האחרונה - בינתיים?) בתקווה (שאולי הצליחה) לסכסך בין הליכוד לעבודה ובתוך העבודה פנימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם ההנחה שלך שמטרתו של ברק היא לא להקים ממשלת אחדות. ממשלת אחדות אינה מטרה אלא אמצעי. לדעתי, ברק דווקא רצה להקים ממשלת אחדות לפני שהתפטר ומי שמנעו ממנו היו ביילין, פרס, ליפקין-שחק ובן-עמי. לכן, כדי להכריח אותם להכנס לאותה "מיטת סדום" הוא התפטר, מנע את ריצתו של פרס (שאולי לשם שינוי דווקא היה מנצח את אריאל שרון – אבל אז לא הייתה ממשלת אחדות). בעיתוי הנ"ל זה מתאים למהלך של עצירת תהליך השלום באופיו הנוכחי ומעבר להסכמי ביניים ארוכי טווח. לעומת זאת, להקים ממשלת אחדות ב-99 דווקא היה מחבל במשא ומתן עם הפלשתינים כיוון שאז לא היה מי שימלא את תפקיד "האופוזיציה האחראית" שתעזור לברק לוותר פחות בשיחות. אבל שוב, אין לי שום דבר מבוסס והכל עדיין בגדר ספקולציות. לא שמעתי שברק הציב דרישות שלא נענו על ידי הליכוד או משהו שכזה ולכן עדיין לא נהירה לי כל סוגיית ההתפטרות ואני מגשש באפלה. אגב, מישהו בכלל יודע על מה מדברים במשא ומתן הקואליציוני? מעט מאד דולף החוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות (הנוספות) , לדעתי, ב(מטא?-) תיאוריה שלך היא שלא ברור מה הוא מטרה ומה הוא אמצעי. ז"א אתה מנתח את מעשיו של פוליטיקאי על פי מעשיו, ולא לפי הצהרותיו, ולכן אי אפשר לדעת מהם מטרותיו (כי ההצהרות שלו תמיד לא אמינות) אלא רק בדיאבד, ואי אפשר לדעת מה מבין המעשים אותם הוא קידם הן מטרותיו האמיתיות (ומה רק אמצעי). לדוגמא, אתה מחלק את הפוליטיקאים בישראל לפי בעד מול נגד הפרדה, לא ברור לי למה אתה מתייחס להפרדה כמטרה, הרי באותו אופן אפשר להתייחס להפרדה (ולהשתלבות במקביל, כמובן) כאמצעי על מנת לשנות את הפער החברתי בישראל/ על מנת לקדם אוכלוסיה מסויימת בישראל/ על מנת לחזק את החלקים הרפובליקאים בישראל (וכו'). אני הראיתי שכל מעשיו (ושוב לפי הכללים שקבעת, התעלמתי מהצהרות והתיחסתי למעשים בלבד) של ברק היו למניעת ממשלת אחדות, לכן אני לא חושב שבקונטקס של התיאוריה שלך אתה יכול לפסול את המטרה אותה העליתי (כמו גם, כזכור לך, האפשרות, המופרכת בהרבה, שסדאם פועל למען עצירתו של עו"ד מזרחי). דווקא (לפחות מבחינה היסטורית) שמעון פרס הוא לא מי שימנע ממשלת אחדות... ברק לא הציב דרישות שלא נענו ע"י הליכוד, ברק הציב דרישות שלא היו צריכות להענות ע"י הליכוד, (תיקי הביטחון, חוץ, תשתיות/ אוצר/ חינוך, פירוק התנחלויות וכו') העובדה (המתמיהה?) שהליכוד קיבל את הדרישות מראה אולי ששרון משחק פוקר עם ברק כאשר כל הקלפים של ברק גלויים לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלי שמטרה היא "משהו מעשי". ממשלת אחדות אינה "משהו מעשי" במובן של יתרון כלכלי או מימוש ערך (אלא אם כן הערכים שלך כוללים ממשלת אחדות, מה שלא סביר בעיני) אלא כלי כדי לממש דברים שכאלו, כמו שכיסא אינו מטרה אלא אמצעי, וכבר כתבתי במקום אחר על ה"וויתור מרצון" לדעתי של נתניהו לברק על השלטון ב-99. ההגדרה שנתתי עכשיו היא גסה מדי ואיני מתחייב להגן עליה לפני שאעדן אותה בהזדמנות אחרת. בכל מקרה, אתה טוען שהראת לפי "הכללים שלי" שברק מתנגד לממשלת אחדות. לא נכון! אתה התחלת את תגובתך הקודמת במילים "בהנחה שלברק יש מטרה למנוע ממשלת אחדות" כלומר הנחת את המבוקש! ואז הבאת שתי דוגמאות, שעם אחת הסכמתי אבל על השניה חלקתי (ובוודאי שלא הבאת סימוכין לשתיהן). בכל מקרה, ברגע שנסכים (אם נסכים) שממשלת אחדות אינה מטרה אלא כלי אזי אין בכלל משמעות לאמירה "ברק בעד ממשלת אחדות" או "ברק נגד ממשלת אחדות" כיוון שבדיקה צריכה להיות "האם ברק בעד/נגד ממשלת אחדות בעיתוי X?". גם הדרישות של ברק לא היו לא סבירות לאור מה ששרון הבטיח. האם לזאת התכוונת כאשר כתבת "משחק פוקר ..."? אם כן אז אתה מעיד על הבעיתיות של התיאוריה שהעלת במסגרת הכללים שלי כיוון שההנחה שלי היא שהפוליטיקאים הם רציונליים באמצעים ולא עושים שגיאות שכאלו, במיוחד לא במשא ומתן. לכן איני רואה עדיין כיצד ברק הכשיל ממשלת אחדות כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאתה מאמין שכל פוליטיקאי הוא הארי סלדון קטן. יכולתם מעוררת ההשתאות של פוליטיקאים לנבא את העתיד, ולפעול בצורה שתבטיח את הגעתו בצורה הרצויה להם, נראית לקוחה מספריו הנפלאים של אסימוב. כמה חבל שהולוגרמה של דוד בן גוריון לא מפגינה נוכחות בזמני משבר. הופעתה בזמנים טרופים אלו, מפזרת נתונים סטטיסטיים פסיכוהיסטוריים ביד בוטחת וממליצה על דרכי פעולה, הייתה מועילה לשיפור רוחו הקודרת של העם. ולספקנים, הנה קורטוב חומר למחשבה: האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע לגוף החשאי והמיסתורי ביותר של ישראל קוראים "המוסד" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר נתניהו, משנתי הסדורה והמבולגנת גם יחד, פזורה ברחבי האייל, אתה מוזמן לקרא ולהגיב. תגובתך כללית מכדי שאוכל להתייחס אליה. בברכה, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב ש"המוסד" הוא הגוף החשאי ביותר של ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב ש"אס"כ" הוא הגוף החשאי ביותר של ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אס"כ? המשך בשינוי אדרת של לק"מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחוק, אבל המתרגם לעברית היה בבעיה בגלל קיום "המוסד". אם הספר היה מתפרסם תחת השם "המוסד" (כפי שהוא נקרא במקור, Foundation) - הספרנים לא היו ממקמים אותו על מדף המד"ב... לכן הוא נקרא "המוסד השמיימי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מתקשה להבדיל בין אמצעים ומטרות לשיטתך, האם ממשלת אחדות היא באמת לא משהו מעשי, הרי במובן של יתרון כלכלי (ועל מימוש ערך, הרי אסור לדבר, שלא נכניס את האידיאולוגיה האסורה) יש לממשלת אחדות משמעויות ברורות לדוגמא אופוזיציה קטנה = מעט חוקים "פופוליסטים" = תקציב יותר קטן... הכללים שקבעת (כמו שהבנתי אותם, ויכול מאד להיות שכאן הבעיה) אומרים שצריך להסיק את מטרותיו של פוליטיקאי אך ורק על פי מעשיו, הראיתי שכל מעשיו של ברק (מ - 99) מנעו ממשלת אחדות (כזכור, לפני הבחירות הוא היה ראש הממשלה, ולכן היה יכול לכפות על ביילין-בן-עמי ממשלת אחדות), ergo מטרתו של ברק היא מניעת ממשלת אחדות. כשכתבתי על משחק הפוקר התכוונתי לכך שיש פה מפגש בין שני פוליטיקאים בעלי אינטרסים שונים שמנסים להשפיע ולקדם את האינטרסים שלהם, וכשכתבתי על ה"קלפים הפתוחים" התכוונתי שנראה שאחד מהם יודע על מהלכיו (ועל המטרות האמיתיות אותם הוא מנסה לקדם בעזרת המהלכים האלה) של השני מראש (ומונע אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב, אתה מנסה בכל זאת להראות שממשלת אחדות היא מטרה מעשית, דרך התקציב, מה ששוב הופך את האחדות לכלי ולא למטרה – המטרה כעת היא בעצם התקציב, או אפילו אפשר לומר מילים גסות כמו "מדיניות פיסקלית" או "שינוי מבנה המשק". כעת יש לבדוק האם באמת ממשלת אחדות (ושוב, ככלי ולא כמטרה) משרתת בקונסטלציה הנוכחית את המטרה הזו. ב. אני מצטער, אבל פשוט לא הראת. לא בתגובה הנוכחית, ולא בתגובה הקודמת. לא סיפקת ארועים/אמירות/מעשים. אני לא מעיז להסתמך על מעט כל-כך בהגיעי למסקנה. אבל יתרה מזאת, אני טוען (כאשר אני שב ומתייחס לממשלת אחדות ככלי ולא כמטרה, מאחר שאני מקווה ששיכנעתי אותך ב-א) כי *לפעמים* כדאי לברק להקים ממשלת אחדות ולפעמים לא כדאי. ניסיתי להראות מניתוח המתמודדים בבחירות (פסילת פרס, אי התמודדותו של ביבי, ניטרול מאיר שיטרית שכבר נשכח והניסיון של שני הצדדים לגמור את הבחירות בהפרש נמוך יחסית) שהמטרה הייתה להקים ממשלת אחדות לאחר הבחירות. ייתכן והצלחתי לשכנע וייתכן ולא. בינתיים לא הצגת אתה תיאוריה חילופית כך שחובת ההוכחה או הסתירה היא עליך. ג. מדוע אתה קובע שהאינטרסים מנוגדים ומדוע אתה ממשיך וקובע שהאחד מונע אותם מהשני? אם אתה יודע משהו אז אנא חלוק זאת עימנו. אני *אשמח* לדעת מה קרה במשא ומתן הקואליציוני, שהתקשורת בעיקר מדברת על מה שקורה מסביבו, לא בתוכו. אבל הקביעה שלך, כל עוד לא הבאת סימוכין, היא חסרת בסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המטרה שלי הייתה לקבל ממך הגדרה להבדל בין אמצעי ומטרה, במילים אחרות התיאוריה שלך מציגה שני מושגים שאני עדיין לא הבנתי את ההבדל ביניהם, למה הפרדה (אם נקח את הדוגמא עליה אתה חוזר כל הזמן) היא מטרה, הרי לדעתי אם כבר היא אמצעי (לקיום מדינה מסוג מסויים?). והאם המטרה יכולה להיות ערך, אם כן אז אתה סותר את ההפרדה (המוצהרת) בין הפוליטיקה לאידיאולוגיה, ואם לא אז איך אפשר להגדיר את מבנה המשק כמטרה אינטרסנטית (ומה כן אפשר להגדיר כמטרה לגיטימית = שאינה אידיאולוגיה ואינה כלי דרכו אפשר לממש משהו אחר). ב. העובדות הידועות לי: אהוד ברק היה ראש ממשלה, היו לו שתי הזדמנויות להקים ממשלת אחדות, הוא נמנע מהקמה של ממשלה כזו בשתי ההזדמנויות תוך כדי תשלום מחיר אלקטורלי וכלכלי. אני חושב שהעובדות מוכיחות את התיאוריה (בעיקר שאין עובדות שמפריכות אותה). בנוסף לכך רמזתי (מתוך הנחה שזה ידוע לך) שדווקא ניטרולם של פרס ושטרית (שני תומכים מוצהרים של ממשלת האחדות, פרס אפילו היה שותף בהקמה של שתיים כאלה) תומך בתיאוריה שלי (נתניהו, כמו שצינת, הוציא את עצמו, כנראה בגלל סכסוך עם ש"ס). הניסיון של שרון לסיים בהפרש נמוך מחזק את התיאוריה שלי (כמו גם את שלך) כי אני טוען ששרון תומך בממשלת אחדות, אני לא חושב שברק ניסה להפסיד בהפרש נמוך (אם הוא ניסה להפסיד בכלל), אבל ברור שלאחר ההפסד ושיחה עם שרון הוא הודיע על התפטרותו (אמנם זה לא מוכיח את התיאוריה שלי, אבל בהחלט תומך בה). ג. אני לא יודע, והאמירה שלי נכתבה כהערכה (הפתיחה ב"אולי" לפני כל המשפט הראשון היה אמור לסמן את זה, אם כי מקובלת עלי הביקורת הסמויה על סגנון הכתיבה שלי) שהסתמכה בעיקר על העובדות שפירטתי (שכולן ידועות לך) סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להגדרה מדוייקת יותר תאלץ להמתין קצת. אני צריך להגדיר אותה במדוייק (ויש לי גם כמה חובות נוספים לך). אני מוכן קצת להמשיך ולומר שגם הפרדה אינה מטרה אלא אמצעי, האמת היא שיש כאן שרשרת שנגמרת פחות או יותר כאשר נמאס לנו (כי הפרדה היא אמצעי לשלום קר, ושלום קר הוא אמצעי לאופי כלכלי מסויים וכך הלאה...) ב. האם אתה מוכן לקבל את זה שממשלת אחדות אינה מטרה אלא אמצעי? אם לא אז ננסה את הטענה הבאה: כל אחד מהאנשים שמנית תמך בממשלת אחדות במצב מסויים, והתנגד במצב אחר. אם תראה לי שבמקרים בהם התנגד מן-דהו לממשלת אחדות היה בכך משום תמיכה עקיפה בממשלה (למשל מישהו שתופס עמדה של ימין קיצוני ו"מלכלך" את כולו בעיני הציבור) או לחילופין במיקרים בהם תמך מן-דהו אחר בממשלת אחדות בעצם היה בכך משום התנגדות (אייג'נט פרובוקטור שכזה, משהו כמו שמעון פרס שמדבר על מזרח תיכון חדש ופרוייקים איזוריים אבל בעצם לא עושה שום דבר מעשי בנושא) אזי ניתן יהיה לומר שמשלת אחדות הייתה מטרה. אחרת, המושג "ממשלת אחדות" אדיש למציאות – מישהו יכול להיות בעדו או נגדו וזה לא משנה כהוא זה את ההסבר שלך. בקיצור, אצלך חסרה הנקודה הקונסיסטנטית – נקודה שהפוליטיקאי בעקביות תומך בה או מתנגד לה. הנה חשפנו עוד הנחת יסוד – לפוליטיקאים יש מטרות קבועות, והם משתמשים באמצעים שונים, לעיתים הפוכים, אך בהתאם למציאות, כדי לממש את המטרות שלהם. מה שניסיתי להראות בפסקה הנ"ל הוא שלעצור ב"ממשלת אחדות" זה פשוט מוקדם מדי (ביחס להסבר שלי ב-א) וגם לא בהכרח תואם את העובדות. אני ב ומציין שלא ברור מדוע לא קמה ממשלת אחדות בספטמבר-אוקטובר. הקביעה שזה בגלל אהוד ברק לא בוססה כלל. בכל אופן, אני חושב שסוגיית ממשלת האחדות עדיין לא התבררה די צורכה, נתראה עוד שנה-שנתיים. ג. לא הייתה כאן ביקורת, כיוון שאתה משתמש בשם בדוי אז אתה יכול להיות אפילו אהוד ברק for all I know, או, אם לא נגזים, מישהו שמקורב למקבלי ההחלטות ויודע יותר ממני. אם כן, בכנות, אהיה שמח לדעת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תודה, היתה לי הרגשה שמשהו חסר. הבעיה בהגדרה הזמנית שנתת, היא חוסר האובייקטיביות של נקודת העצירה (אני מקווה שבעיה זו תתוקן). בכל מקרה נראה לי שהחזרת את האידיאולוגיה למשוואה. ב. ברור, אני מקווה, שאם ברק היה רוצה למנוע ממשלת אחדות (בספטמבר אוקטובר) הוא היה מונע, ומעצם העובדה שנמנעה ממשלת אחדות אפשר ללמוד שאולי היה זה ברק שמנע אותה. ברק, כמו שניסיתי להראות, התנגד באופן עקבי לממשלת אחדות (במעשיו, לאו דווקא בהצהרותיו). נזכרתי גם שלפני הפלתו של נתניהו והקדמת הבחירות הוצע לברק להצטרף ממשלת אחדות (באותו זמן הרוב שלו בסקרים לא היה מובטח, אם היה בכלל) וברק סירב (איך יכולתי לשכוח את הנאום הדרמתי של דרעי ואחריו נתניהו בכנסת). כך שלפחות עבור ברק אפשר להתייחס לממשלת אחדות כמטרה (נכון שכנראה מדובר במטרה נוספת אותה אמורה ממשלת האחדות לקדם, אבל אין לי דרך לדעת מהיא ולכן אני נעצר במכנה המשותף הראשון). ג. לצערי (ולמזלם הגדול של אזרחי ישראל) אני לא מקורב למקבלי ההחלטות ובטח שלא אחד מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זו כבר לא אידאולוגיה במובן הרגיל שלה אלא מה שאני קורא ''הנחות מוקדמות'', מקובל להגדיר אידאולוגיה בתור ''מה שאומרים לציבור'' (בהכללה גסה, אני מוכן לשלוח לך הגדרה מדוייקת יותר בדוא''ל) ב. שוב ''אולי'' לא מבוסס, ולדוגמא הנוספת שלך חסר ניתוח של הקונסטלציה הפוליטית ושאר ירקות. אתה עדיין רחוק מלהציג את ממשלת האחדות כמטרה עבור אהוד ברק. ג. נו, טוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מחכה להגדרה... ב. שוב, איך אפשר לבסס, מה עוד מלבד מעשיו של פוליטיקאי (שכפי הנראה לא מהווים ביסוס) יכול לבסס טענה (בטח שלא הצהרותיו או האידיאולוגיה שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הגדרת אידאולוגיה תישלח אליך בדוא"ל עוד היום (2 דפים PDF) ב. זהו, שאתה *לא* פרטת מה הוא עשה. אתה אמרת פחות או יותר: "הוא היה ראש ממשלה, ולא ייתה ממשלת אחדות". ההנחה הסמוייה שלך היא שם הוא ראש ממשלה אז הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. עליך מוטלת כעת חובת ההוכחה (כמו למשל לספק הסבר מדוע לא התקבלה טיוטת ההסכם שהציע טומי לפיד על ידי שני הצדדים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להוכיח שפוליטיקאי רוצה למנוע משהו (כמו למשל ממשלת אחדות), או אפילו לקדם משהו (אם נתעלם מהצהרותיו, ומתוצאות מעשיו - אז מה נשאר)? אם אני אתן הסבר מדוע לא התקבלה טיוטת ההסכם שהציע ח"כ לפיד, והרי נתתי הסבר (משום שברק רצה למנוע ממשלת אחדות), זה לא יוכל להתקבל כהוכחה, משום שאין לי דרך להוכיח שזו אכן הייתה מטרתו של ברק (הרי אי אפשר להתיחס להצהרותיו). אבל בכל זאת, העובדות הן: 1. כל זמן שברק עמד בראשות העבודה לא הוקמה ממשלת אחדות (למרות מספר בקשות מנתניהו ושרון). 2. ברק פרש מראשות העבודה, והוקמה (כנראה) ממשלת אחדות. ברור שזו לא הוכחה - משום שאין אפשרות להוכיח תיאוריה (אלה רק להפריך אותה) אבל זה א. מונע אפשרות הפרכה (עד שובו של ברק לראשות העבודה?). ב. תומך באופן עקבי לחלוטין בתיאוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוטה המקיוואלי קיבל את מנת החרפה לה היה ראוי. כראוי לאיש מופרע זה, עדיין לאחר שחטף מהלומה אחר מהלומה, עד זו האחרונה והמכריעה, ההוזה עוד מתכנן לשוב... לך לנאווה, ותשאר שם. את ראשות הממשלה, שר, או סגן שר תוכל לראות בטקסי ההשבעות למינהן. בשמאל ברק גמור, בימין גמור, ועם הערבים נקווה שגמרנו, אז מי יקח את ברק לראשות הממשלה? חוץ ממנו כולם יודעים את התשובה. אבל בעל ה"ראייה המפוכחת" לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד כמוך, אכול הערצה פשיסטית לכל שריח צבא נודף ממנו, תימה הוא שמוקיע כך את גיבור ישראל, בעל חמשת הצל''שים, איש סיירת מטכ''ל, אלוף וראש המטה הכללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שעליך לקרוא את דברי שנית, מבלי לתייג אותם קודם, ותגלה עד כמה הינך שקוע בדיעות קדומות. אם לא שמת לב, אני קורא ביותר ממאמר אחד, לחסום את דרכם של אנשי צבא לפוליטיקה לתקופה שלא תפחת מ 10 שנים לפחות מיום שחרורם. כמו כן הנני מלא הערצה קטנה מאוד ליכולות של אנשי הצבא בכל התחום שחורג מתחום התמחותם בכלל ומניהול אנשים ומדינות בפרט. אני גם חוזר ומזכיר במאמרי כי בארה"ב, נהודה מדיניות צינון בת 10 שנים עם סטיות קטנות בלבד ממדיניות זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק לא היה מקיאווליסט, במעשיו ובהתנהגותו פעל בניגוד לעצתו של מקיאוולי. ובכך הביא על עצמו את סופו. אגב, חידת טריוויה קטנה, מי הפוליטיקאי המקיאווליסטי ביותר בעבודה? (תשובות עם סימוכין בלבד, בבקשה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנקס שירות מספיק כסימוכין? (והמבין יבין) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ממש לא. רמז: הוא לא בורג קטן במערכת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה הניחוש השני שלי, אך אין לי כלל סימוכין עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היציאה האחרונה של בורג, שהשיג דרכון צרפתי, מביע דעות שעוקפות את חד''ש משמאל, ועם זאת הביע תמיכה באהוד ברק בבחירות האחרונות לראשות העבודה ועדיין מקבל כספים כראש הסוכנות לשעבר, בהחלט מבהירה את כוונתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |