ביהמ''ש העליון אסר על הפצת רומן בדיוני לכאורה, בשל פגיעה בפרטיות 3662
בפסק דין שהתפרסם בשבוע שעבר, קבע בית המשפט העליון כי יש לאסור את הפצתו של ספר אשר פוגע באופן חמור בפרטיותה של אישה שסביב דמותה נסובה עלילת הספר, וכי על מחבר הספר לשלם לה פיצויים בסך 200 אלף ש"ח. שמותיהם של מחבר הספר, התובעת, והספר עצמו נאסרו לפרסום.

התובעת ומחבר הספר קיימו מערכת יחסים רומנטית במשך כחמש שנים במהלך העשור שעבר. בשנת 2009 פרסם המחבר רומן בדיוני לכאורה, אשר לדברי התובעת, תיאר במדויק את מערכת היחסים ביניהם ואיפשר לזהות אותה על נקלה, כך שפרטיותה ושמה הטוב נפגעו. התובעת דרשה לכן מהמחבר ומהוצאת הספרים לחדול מהפצת הספר. הוצאת הספרים נענתה לבקשה, למרות שקרוב לאלף עותקים מהספר כבר נמכרו, אך לאחר שלא כל דרישותיה של התובעת נענו, היא תבעה את המחבר ואת הוצאת הספרים בבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קיבל את תביעתה של האישה, ופסק לזכותה פיצויים בסך 200 אלף שקל והוצאות משפט בסך 75 אלף שקל. הסופר ערער על הפסיקה לבית המשפט העליון, אולם ערעורו נדחה על־ידי השופטים נעם סולברג, מרים נאור וסלים ג'ובראן.

בפסיקתו כתב סולברג: "דמותה של גיבורת הרומן מכילה פרטי זיהוי רבים וייחודיים, אשר יש בהם כדי לזהות את המשיבה. ביניהם ניתן למנות את תיאור חזותה החיצונית, פרטים על אודות גילה, עיסוקה הייחודי, מקום לימודיה, מקום עבודתה ומקום מגוריה, פרטים על יצירתה המיוחדת, פרטים מזהים על המערער, בן־זוגה ואירועים שהתרחשו במציאות בנוכחות צדדים שלישיים". עוד הוא כתב: "הספר הנדון הוא למעשה ספר תיעודי המוסווה כיצירה בדיונית – כפי שפסק בית המשפט המחוזי – ופגיעתו בפרטיותה של המשיבה היא קשה וחמורה... פרטנו את העקרון לפרוטות, בהתאם לנסיבות העניין והספר הנדון, ומצאנו כי הבִּדיון מועט, והפגיעה רבה". לדברי השופטת נאור, אין זה תפקידו של בית המשפט לשמש כעורך ספרותי ולהורות אילו שינויים צריכים להעשות בספר, ולכן "על אף הקושי הלא מבוטל שאני חשה לגבי הצורך לצנזר יצירה ספרותית – אני מצרפת דעתי בסופו של יום לדעת חברי השופט סולברג, והכל תוך הדגשה כי פסילת יצירה ספרותית צריכה להיעשות במקרה נדיר. אלא שהמקרה שלפנינו, הוא כאמור כזה".

בכתבה של מיה סלע ב"הארץ" העוסקת בפסיקה, מצוטטת הסופרת רונית מטלון: "יש כאן אי הבנה מוחלטת ביחסי ספרות־מציאות. זאת אי הבנה באשר למה זה בידיון, מהי דוקומנטציה ועד כמה הגבולות ביניהם נזילים... כל הפעולה של הספרות ביחס למציאות היא פעולה מורכבת מאוד. אפילו באוטוביוגרפיה שבה כל הפרטים נכונים יש ממד גדול של בידיון, הרי גם שם האני הוא דמות. מי שלא מבין זאת אינו מבין את הפעולה של הספרות." מנגד, הסופר והמשפטן ישי שריד אמר: "התקדים המשפטי שנוצר בפסק הדין אכן רע, וראוי שבית המשפט יצמצם מאד את תחולתו. עם זאת, אפשר להבין את השופטים. מדובר במקרה קיצוני שבו פגע המחבר באופן אנוש ומכוון בפרטיותה של בחורה וחשף את זהותה. בית המשפט חש בצדק שאט נפש כלפי המעשה הזה. כתיבת ספר אינה יכולה לשמש מחסה לכל מעשה נבלה. מפסק הדין עולה כי בית המשפט הציע למחבר הצעות פשרה שהיו מצמצמות את הנזק, וחבל שהוא לא גילה אחריות וקיבל אותן".
קישורים
בצעד נדיר: בית המשפט העליון אסר לפרסם רומן בגלל פגיעה בפרטיות - הארץ
האם האיסור לפרסם ספר הפוגע בפרטיות הוא מכה לחופש הביטוי? - הארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

פסק הדין 633475
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633482
תהייה טפשית: אילו הספר לא היה מוסווה כיצירה דמיונית, אלא היה בגלוי ובמוצהר על אותה אישה, ובהנחה שכל הכתוב בו הוא אמת (בגבולות הסביר), כלומר אין בו לשון הרע אבל כן יש בו פגיעה אנושה בפרטיות - האם זה אסור? לפי איזה חוק?
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633483
במחשבה ראשונה, גם פגיעה בפרטיות או החצנתה הם סוג של לשון הרע (פגיעה בשמה הטוב).
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633487
יכול להיות שאתה צודק (עד כדי זה שאנלע"ד ואתלע"ד). חשבתי ש"אמת דיברתי" היא הגנה תקפה, אבל ויקיפדיה מסייגת שצריך בנוסף לזה גם עניין ציבורי בפרסום, וכנראה זה נועד בדיוק למקרה הזה.
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633490
אנחנו דווקא מאוד מתעניינים בחיי המין של זרים!
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633492
לפי אותו ערך בויקיפדיה, בהתחלה היה הביטוי "עניין לציבור" והוא הוחלף ב"עניין ציבורי" בדיוק בגלל האי-הבנה הזו. אני חושב שהתמרון הזה היה מוטעה: הבעיה הסמנטית לא היתה עם "לציבור", היא היתה עם "עניין". אני לא יודע מה גלוגליה הסמנטיים של המילה "עניין", אבל לפחות בעברית מודרנית הקשר שלה עם "אינטרס", שלמיטב הבנתי זה מה שרצו לומר כאן, רופף.
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633496
עד כמה שאני יודע, הביטוי השחוק "התיק נסגר עקב חוסר עניין לציבור" הוא שגיאת תרגום גסה של המונח Public Interest שמשמעותו היא בכלל טובת הציבור. אולי גם בנושא הזה השאלה צריכה להיות טובת הציבור ולא מה מגעיל לו ומה מגדיל לו.
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633491
אנלע"ד זה קיצור לאנלעדל"ח?
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633511
ממה ששמעתי מהמו''ל שלי, לפי החוק בישראל מותר לאדם לתבוע אם שמו המלא נזכר בספר פרוזה, וזאת בלי קשר לפרטים מזהים כלשהם הקשורים אליו - וגם אם לספר ולסופר אין שום קשר אליו. וכבר היו דברים מעולם, ותביעות שהצליחו. זו אחת הסיבות ששמות דמויות ספרותיות בעברית, לפחות בספרים שיצאו מאז שהתביעה הראשונה הצליחה, נשמעות לעתים כאילו יצאו ממחולל שמות עבריים (שלא קיימים). פשוט כדי לא לקחת סיכון.

לגבי ספר ''תיעודי'' במוצהר, אין לי מושג.
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633566
מה עם סדרות טלויזיה?

באיזה סיטקום ישראלי עכשוי הייתה דמות אורחת כזו שמופיעה בפרק אחד ונעלמת שנשאה את השם שלי (שם פרטי ושם משפחה). הבחור הזה היה די נלעג גם סוטה מין, גם יפה נפש במובן המגוחך של המילה ובסך הכל טיפוס עלוב ודוחה.
במהלך הפרק כשהתיחסו אליו כאל דורון, הסתדרתי אבל כשבסוף קראו בשם המשפחה שלו, אני נעלבתי עד עמקי נשמתי, ואז אני חושש להראות את פני בציבור.

כמה אני יכול להוציא מערץ 2?
איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים 633569
לא יודעת, אבל ממליצה לך לבדוק.
יש שופטים בירושלים 633493
קראתי את המאמר מ"הארץ" המקושר בידיעה למעלה, ומצאתי את עצמי מסכים לגמרי עם יגאל שוורץ, שתומך לגמרי בפסק הדין, וחולק על כל הסופרים המכובדים שמתנגדים לו. התקדים המסוכן שלדבריהם נוצר כאן הוא לא מסוכן לסופרים טובים ("טובים" גם במובן שכותבים ספרות טובה, וגם במובן שהם שואפים לא לפגוע באנשים טובים אחרים). אם סופר נורא רוצה לשאוב השראה ממישהו במציאות לדמות בספר הבדיוני שלו, ובצורה לא מחמיאה, הוא צריך לעשות זאת במינימום סובטיליות; במצב זה, לא כדאי ל"קורבן" לצאת למשפט נגד הסופר ובכך למעשה להודות ש(א) זה באמת הוא, (ב) יש דברים בגו. מה שמצטייר לי מהמצוטט מפסק הדין, וגם מחלק מהמרואיינים, הוא שבמקרה הזה הסופר היה כל כך לא סובטילי, שהוא העמיד את הקורבן (התובעת) במצב שבו היא אמנם מודה שזה היא, ושיש דברים בגו, אבל כבר אין לה מה להפסיד מזה.

זה שיש יצירות מופת ספרותיות מהעבר שפסק הדין הזה היה יכול להיאמר עליהן, גם אם זה נכון זה לא טיעון חזק. עכשיו נוצר התקדים, והסופרים יצטרכו אולי יותר להיזהר; אבל כאמור, נראה לי שזה לא צריך להיות להם קשה מדי. אילו התקדים היה נוצר קודם, אותן יצירות מופת היו אולי נכתבות קצת אחרת, וקשה לי להאמין שזה היה פוגע במופתיותן.
על הזכות לכתוב ספרות גרועה 633515
מקריאת חלק ניכר של פסק הדין ונימוקיו של השופט סולברג - נראה שהנימוק בדבר איכות היצירה לא נלקחה בכלל בחשבון, וטוב שכך. מה שמטריד בפסיקה הזאת, בתקדים המשפטי, הוא ההימנעות מהגדרת גבולות הבדיון, שמותיר מצב פרוץ לפיו יוכל כל מאן דהוא שיזהה את דמותו ביצירה לטעון לנזק ולפגיעה בצנעת הפרט. הרבה אומנם נטען בפסק הדין שאנחנו עוסקים במקרה חריג ביותר, אבל בהיעדר קריטריונים מובהקים שמבחינים בין מה ששייך למבדה הסיפורי לבין יצירה עיתונאית מדווחת או כתיבה היסטורית, אין להגדרת ה"חריגות" הזאת כל ערך. העניין בעייתי ביותר, כי כל ז'אנר הרומן, זה הקרוי "ריאליסטי" או ניאו ריאליסטי מבוסס על הבניית דמויות ועלילות על פי מודלים קיימים במציאות, שלא לדבר על תת-ז'אנר כגון "רומן המפתח" - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9... . השופטים לא קבעו דבר בדבר איכות הרומן המדובר, ונאמנה עלי עדות הסופרים שקראו אותו שמדובר ביצירה ירודה. אם אני מבין את הבחנתך, אתה מצפה שאיכות ספרותית תהיה קריטריון להתיר או לאסור תביעות בגין פגיעה בפרטיות. אתה לא מצפה שאולמות המשפט יהפכו לסלונים ספרותיים שבהם נקבעים דיני נפשות באמצעות ויכוחים על הערך האומנותי של יצירות. יש עוד קביעה שהשופטים נמנעו ממנה, וזה שהרומן האמור הוא כאילו מסע נקם של המערער נגד התובעת (את זה לא טענה התובעת עצמה). זכותה של התובעת להרגיש נפגעת לא קשורה בחשיפת מניע כלשהו אומנם, אבל בהיעדר ארגומנט כזה שקושר את מעשה היצירה לכוונה תחילה (קודמת למעשה כתיבת הרומן) מה שיש בידנו הוא היצירה הבדיונית, ולבדיון חוקים משלו, חוקים שהדומות שלהם לאלמנטים במציאות לא רלוונטיים.
על הזכות לכתוב ספרות גרועה 633759
אני בהחלט לא חושב שאיכות היצירה צריכה להיות קריטריון.

אתה צודק שהשופטים נמנעו מלהגדיר קריטריונים, ואולי עשו לעצמם בזה עבודה קלה מדי. כמו שאמרתי, אני חושב שסופרים שינקטו סובטיליות סבירה יהיו בטוחים למדי (תמיד אפשר לתבוע, ותמיד יש אפשרות ששופטים יפסקו כך או אחרת). מי שרוצה ללכת על הסף, בעיה שלו.
פסק הדין 633495
נוסח פסק הדין ע"א 8954/11.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633497
מה השלב הבא? "המשורר והרפתן שמעון פרס"?! "הנואם והאדריכל בנימין נתניהו"?! "היזם והמשפטן נפתלי בנט"?!
עד כמה נמוך יירד האתר הזה בטיוחיו?
איפה ראית "הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633498
איפה ראית "הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633507
זה תוקן, וטוב שכך.
איפה ראית "הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633509
דבר לא תוקן.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633499
ישי שריד [ויקיפדיה], הבן של יוסי. בנט למד משפטים אך לא התקבל ללשכת עורכי הדין.

הייתי מצפה לראות התנצלות על גסות הרוח (שלא הייתה במקומה אפילו אם ההאשמה הייתה נכונה), אבל אני קצת פסימי.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633513
מצטרף לציפיה.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633516
נו במת.
אתה יכול לצפות. לא מעט חמורים נראו כאן לאחרונה, אף אחד מהם אינו לבן.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633517
היה לנו בקיבוץ עיר לבן, קראנו לו עזרא.
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633563
ואיך הוא קרא לכם?
"הסופר והמשפטן" יוסי שריד?! 633574
לעייר אין יכולת דיבור,רק חמורים מדברים
הוא קרא לי דרוד 633586
מי בכלל קורא הארץ? 633641
חדשות בתשלום זה כבר פאסה.
מעניין 633702
מה המחיר לאחד העותקים שכבר קיימים והאם יש מישהו שמחזיק בספר שמודע לכל הסערה?
מעניין 633709
צריך לשאול אותם אחד אחד,לא?
פרוטוקול אמסטרדם 633713
בחג שמעתי ראיון עם מחברת הספר הנ"ל ח' בת שבע (שם בדוי). היא מספרת על טיול להולנד שבמהלכו נאנסה כנראה תוך סימום. בראיון היא אמרה שכל השמות שבספר בדויים למעט שמו של האנס, והיא מקווה שאולי זה יביא לחקירה שלו).
הרומן האסור, דמיון ומציאות 635395
גרסת מחבר הספר לפרשה, באתר העין השביעית: http://www.the7eye.org.il/117342

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים