קופסת הטבק מבגומבו | 360 | ||||||||||
|
קופסת הטבק מבגומבו | 360 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אהבתי את הביקורת, כפי שאני אוהב את ספריו של וונגוט. אני מבין ש"האייל הקורא" החליט לוותר על הגהת המאמרים, או שהעביר את העניין לטיפולו של פועל זר מהמזרח הרחוק. להלן תרומתי הצנועה: קודם כל, מדובר על מלחמת העולם השניה ולא הראשונה. בנוסף, מלחמת העולם השניה פרצה כשקורט וונגוט היה בן 17. לכן אין להניח שהוא גוייס עם פרוץ המלחמה, אלא רק לאחר שארצות הברית הצטרפה אליה. יש לכתוב "שאט נפשו מן הטלויזיה" ולא "שאת נפשו". |
|
||||
|
||||
שני ספרים מוקדמים יחסית של וונגוט לא תורגמו (למיטב ידיעתי) לעברית ועל כך יש להצטער, שכן שניהם רלוונטים גם לימינו אנו. הראשון שבהם נקרא Player Piano (ומתורגם לפעמים בטעות "נגן פסנתר" או "פסנתרן") והוא מספר על ארה"ב שלאחר המהפכה הטכנולוגית בה יש מעמד של מנהלים ומהנדסים שמפעילים את המדינה בעזרת הטכנולוגיה וכל שאר המקצועות הפכו ללא רלוונטים או ללא רווחיים, ולכן לכל מי שאינו מהנדס נותר רק להתגייס לצבא עד הפנסיה או לעבוד בעבודות דחק יזומות תמורת דמי אבטלה. כמובן שההתקוממות היא בלתי נמנעת ואת תוצאותיה המשעשעות והמפתיעות תוכלו למצוא בספר. (לא, אין לי מושג איך משיגים אותו, אני מצאתי אותו בחנות ספרים משומשים בארלינגטון, מסצ'וסטס.) השני הוא מחזה בשם Penelope וכל קשר לאודיסאוס ולאודיסאה אינו מקרי כלל. המחזה נגנז עקב איכות ירודה, עובד ע"י הסופר ב1970 ויצא לאור, לבמה ולמסך הקולנוע תחת השם Happy Birthday Wanda June. המחזה מדבר על אודיסאוס ופנלופה בני זמננו, שנפגשים לאחר שאודיסאוס נעדר שנים רבות מביתו. כמובן שבמחזה יש בקורת לא מעטה על הנטיות ההרפתקניות והכוחניות של ארה"ב, כפי שניתן למצוא בספרים אחרים שלו. הספר "קופסת הטבק וגו"' מכיל סיפורים מתקופה דומה לתקופה של שני ספרים אלו ומענין להשוות מוטיבים דומים בשניהם, כמו מעמד האישה, היחס לטכנולוגיה מתקדמת, מעמד הפועלים ונושאים חברתיים-כלכליים נוספים. |
|
||||
|
||||
"אוטופיה 14", או בשמו השני, "פסנתר נגן", שוחרר לחנויות לפני עשרות שנים. לא רק שמספר מצומצם ובלתי מובחר בעליל של חנויות הסכים למכרו, אלא גם הביקורת התעלמה ממנו לחלוטין. כמו כן, לא תורגמו לעברית, למיטב ידיעתי, "גורל גרוע ממוות- קולאז' אוטוביוגרפי", אוסף מאמרים פרי מוחו הבוער, "קנרית בבית חתול", אסופת סיפורים קצרים נוספת, " יום ראשון ה....", אוטוביוגרפיה, ועוד ספר בעל שם מוזר שאין לי כוח לתרגם, וכמובן, "יברך אותך אלוהים ד"ר קבורקיאן". כל אלו לא תורגמו כיוון שאין להם פוטנציאל מסחרי, או כך לפחות נהוג לחשוב. את חלקם, גם אם לא נעים לומר, נראה חודשים מספר לאחר מותו( הבחור כבר לא צעיר ואפילו שרד דליקה רצינית בביתו בניו יורק!). בקשר לרלוונטיות, וונגוט תמיד יהיה כזה מעצם טבעו וכתיבתו. |
|
||||
|
||||
וכמובן, שכחתי לומר כי ניתן להשיגם באנגלית בכל חנות אינטרנט רצינית. לא צריך לפשפש בקרביה של אמריקהה בכדי למצוא. |
|
||||
|
||||
אבל: כל הספרים שהזכרת מוכרים לי, את רובם לא קראתי ולו בגלל העובדה שוונגוט זוכה אצלי להערכה עמוקה כמספר סיפורים ופחות ככותב מאמרים עיוניים, כך שלא התאמצתי להשיג את אותם ספרים יקרי מציאות. מהמעט שכן קראתי, רק התחזקה דעתי זו. רק לאחרונה נכשלתי בנסיוני להשיג את הספר Slapstick מאמזון.קום (למרות שהוא מופיע באתר שלהם הם השיבו לי אחרי שבועיים שאין באפשרותם להשיג אותו עבורי) לגבי Player Piano יצאה מהדורה חדשה שלו לפני פחות משנתיים אחרי שנים שהיה די קשה למצוא עותק שלו. את Happy Birthday Wanda June לא ניתן כרגע להשיג באמזון.קום, אבל כפי שציינת, מן הסתם אחרי שוונגוט יסגור 120 סביר שיהיה יותר קל. בכל מקרה, הספרים אותם הזכרתי מתיחסים לאותה התקופה בה נכתבו גם הספורים המופיעים בספר קופסת הטבק ומסיבה זו הומלצו לקוראים. לא התימרתי ואין בכונתי לסקור את מבחר יצירתו של וונגוט שאינה מתורגמת לעברית ולא נסיתי להפגין את ידיעותי ושליטתי ביצירתו של הנ"ל. |
|
||||
|
||||
אץ אוב אלו שהזכרתי אמנם לא קראתי, אך התרשמתי כי הם מכילים את הקסם הרגיל של וונגוט. את זאת נראה בעתיד. עניין הספרים במחסני אמזון אכן תמוה, וכבר עברתי מספר ניסיונות עצובים עם ספרים שפשוט הופסק ייצורם, אך אצל אמזון הם עדיין מופיעים כאופציה. אבל רוב אלו של וונגוט עדיין שם, נדמה לי. בכל מקרה, רצוי להשיג את ''יברך אותך אלוהים, דוקטור קבורקיאן'', אם לא בגלל השם, אז בגלל העובדה שייצורו יהיה הראשון שייפסק(הספר קצר ולא קומוניקטיבי מאוד). ולא ניסיתי להוכיח אותך על חוסר ידיעה או דבר שכזה, רק להפיץ וונגוטיה ברחבי הגלובוס. לפחות הגלובוס האיילי. |
|
||||
|
||||
עם כל החיבה לספריו של וונגוט, הגובלת לעתים בהערצה של ממש, הרי שספרו האחרון - "רעידת זמן" - הנו זוועה לשמה. כל קורא וונגוט רגיל כבר מזמן לספוג מנה גדושה של פרטים אישיים על האיש, אבל בדרך כלל יש גם עלילה מסויימת, או דמויות מעוררות עניין, או שניהם. "רעידת זמן", למרבה הצער, נטול כל אלה (למרות קילגור ט.) בקיצור - אם אתם אוהבים את ספריו של וונגוט - המנעו מ-"רעידת זמן", וכל תוכלו להמשיך להעריץ אותו ללא נקיפות מצפון. ובענייני הגהה ועריכה - נראה לי כי, לנוכח מאמר זה והקודם לו (אוי!), ראוי לדובי לעשות בדק בית קל. אין כל רע בהחזרת המאמר לכותב תוך ציון הדברים הדורשים תיקון או שיפוץ (במאמר זה - קורות חייו של וונגוט, בקודם - נא להוסיף התחלה, אמצע וסוף למאמר, שלא לדבר על סגנון קלוקל). כולי תקווה כי דובי, לאחר שוך ההלם הראשוני של הלמודים באוניברסיטה, יחזור לערוך כראוי. |
|
||||
|
||||
ראשית כל, הדברים החשובים- "רעידת זמן". את הספר הזה קראתי לאחר הספרים הטובים של וונגוט, ובניגוד לשאר החברה הסובבת אותי, ידידים, מבקרי ספרות וסתם קבצנים אשר רצו לומר את דעתם על הספר, אהבתי למדי את היצירה. האופן המעט מופשט בו הוא מותח את הסיפור, והופך את העיסוק בשרירותיות, מושגי זמן,מקריות, ומקוריות ליצירה בנויה היטב תחת מסווה של בלבול כללי וחוסר מקוריות של הסופר. לא הסכמתי לטענה הנפוצה כי הספר, כמו הקריירה של הבחור, נמתח כמו מסטיק. לעתים אני שואל את עצמי האם מי שאומר כך הבין בכלל על מה דיבר וונגוט בכל ספריו הקודמים. וקילגור טראוט... הנ"ל מממש כרגיל את הפוטנציאל הגלום בו, ואף לעתים בצורה נפלאה מבדרך כלל. אבל כל אדם ללבו. אמצע, התחלה וסוף? וכי מה, כתבתי על נושא סבוך מדי או מופשט מדי? בסך הכל כתבתי המלצה על ספר. זה הכל. אמנם כתבתי שני סוגי מאמרים בנושא, אבל לבסוף שלחתי את הזה הנראה לעין למעלה, ואולי טעיתי. האחר, יותר מפורט, מסודר בצורה בנאלית מעט וארוך בפרטים וניתוחים. וההגייה... קולמוסי שוגה רבות ובאמת אין להאשים אותי על כך. |
|
||||
|
||||
מודה אנכי בענווה כי אם יש עלילה חבויה ב-"רעידת זמן", הרי שכשלתי מלהבחין בה. הספר נראה כגיבוב של פלאשבקים ופרטים ביוגרפיים עלומים, ללא מטרה, ללא כוון וללא פואנטה. אם מצאת מבנה בעל משמעות שם - הריני לברך אותך. עם זאת, לא אוכל להמנע מלהוסיף כי כולי תקווה שאין זה מקרה בו אתה מוצא משהו רק כיוון שרצית למצאו. באשר לעריכה - הערתי בעניין התחלה, אמצע וסוף נוגעת למאמר *הקודם* - שים לב לניסוח המדויק בתגובתי. המאמר שלך דורש (לדעתי) רק פירוט גדול יותר של תולדות הוונגוט, עליהן אתה פוסח בעליצות ("התחתן, התגרש..."), ותו לא. ההגהה (ולא הגיה - שהרי אינך מדבר והוגה, אלא כותב ומגיה) הבעייתית היא כבר עניינו של דובי. |
|
||||
|
||||
טוב, בסדר, קלטנו. טעיתי, פספסתי. קורה. מספיק להגיד לי פעם אחת - והנה כבר תיקנתי. כשמנסים לעמוד בדד-ליינים (אפילו אם הם דמיוניים), דברים כאלה קורים. אפשר לידע אותי באימייל, במקום לנהל על כך דיון שלם. מבטיח לתקן. או שאולי גם אתם רוצים לשלול לי את הרשיון בגלל טעות אחת? אם אני כבר בעסק - מישהו רוצה להחליף אותי? אז זהו. |
|
||||
|
||||
אין דבר שמעצבן אדם עצבני יותר מאדם רגוע. ובכל זאת, הערה: מצאת לנכון לבקש ממני לעבור על המאמר ולהגיה אותו. עברתי עליו, מצאתי את שתי הטעויות המביכות שציין יובל, ושלחתי לך הודעה אודותן. כל זה התרחש תוך פחות מרבע שעה מרגע שביקשת ממני. אף על פי כן, המאמר עלה בצורתו השגויה עוד לפני ההגהה, ונותר כך עד היום בצהריים לפחות. מסקנה: חבל שהעלית אותו לאתר לפני שהגהת אותו בעצמך, או לפני שקיבלת את תוצאות הגהתי. |
|
||||
|
||||
שכחת את "ציפור כלא" הנפלא? |
|
||||
|
||||
אף מילה על "אמא לילה"???? בינתיים קראתי את "יברך אותך אלוהים אדום רוזווטר", "עריסת החתול", "אמא לילה", "ארוחת בוקר של אלופים" והנני באמצע "הסירנות של טיטן", אבל בינתייים "אמא לילה" היה המשובח שבספרים... אני גם ניסיתי לקרוא את "רעידת זמן" אבל אני חושב שהטעות הגדולה ביותר שלי היתה שניסיתי לקרוא אותו ראשון... אולי אני אחזור אליו מתישהו... ממקצת הסיפורים שקראתי מאוסף "קופסת הטבק ממגומבו" אני לפחות קיבלתי הרגשה הרבה פחות צינית ואובדנית מבספריו האחרים של וונגוט. נראה כאילו הוא אפילו נותן לטיפה קלה של אופטימיות לברוח החוצה (בטעות בטח, הרי זה וונגוט). אבל אולי זה רק אני, וצריך להוציא אותי להורג. |
|
||||
|
||||
אכן טעות לקרוא את "רעידת זמן" מוקדם. במצב אופטימלי, נסה לקרוא אותם לפי הסדר - אם כי אפשר לוותר על Player Piano המנותק. אל תוותר על הספרים שוונגוט פירסם בשנות השמונים (אחרי שתסיים את הספרים המוקדמים) - אומרים שוונגוט של אחרי שנות ה-60 הוא בזבוז זמן, ואני לא מסכימה (ולא יודעת אם אני לבד במערכה של ההגנה על וונגוט המאוחר או לא). |
|
||||
|
||||
אני מצטרף. לדעתי סדר טוב הוא לקרוא בהתחלה את "בית מטבחיים 5", "עריסת חתול" ו"אמא לילה" (ואח"כ את שאר הספרים המוקדמים), אבל גם שלושת הספרים של שנות השמונים (שעליהם אני יודע) "דיק הצלף", "גלפגוס" ו"זקן כחול" הם מוצלחים מאוד (בעיקר מומלץ לקרוא את "זקן כחול" אחרון, בגלל הסיום שלו). את "דיק הצלף" אני ממליץ לקרוא רק אחרי "ארוחת בוקר של אלופים", פשוט כי אז מכירים יותר טוב את הדמויות (כך גם עם "זקן כחול", אבל זה פחות חשוב). "רעידת זמן" הוא כנראה הספר החלש ביותר של וונגוט שקראתי. אם כי לא קראתי את כולם. |
|
||||
|
||||
"הסופר והסאטיריקן האמריקני, קורט וונגוט, מת אתמול בלילה (ד') בניו-יורק בגיל 84." |
|
||||
|
||||
שלחתי הבוקר דואל עם הקישור הזה למערכת האייל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |