חתונות הן לרוב – | 3576 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
חתונות הן לרוב – | 3576 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מה יוצא למארח, או לאחראי על המוזיקה, או למי שלא יהיה משפע הדציבלים המטורף הזה? |
|
||||
|
||||
טרוף, ואין פלא שאח''כ נוטל יהודי כלי יריה בידיו ועושה מעשה. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שמישהו יתרגש מכמה יריות באירוע בו עצמת הרעש מקבילה להמראת בואינג כבד. עובדה, בני דודינו הלא יהודים נוטים לירות צרורות באוויר בזמן חתונות וזה רק גורם לדי-גיי להגביר ל11. |
|
||||
|
||||
נראה שלפחות לחלק מהעונים על הסקר יוצא שהם נהנים מהמוזיקה והריקודים. השאר יכולים לשבת רחוק ולהיזכר בערגה בימים שהם היו צעירים ופיזזו ברחבות הריקודים. |
|
||||
|
||||
בחתונה האחרונה שהייתי לשבת רחוק לא עזר, שני שולחנות של מבוגרים נאלצו לעזוב את השטח ולצאת לרחבת החניה, משם הדרך הביתה היתה קצרה. |
|
||||
|
||||
הבעייה העקרונית בחתונה, שאת ואחרים מראים ביטויים פרטיים שלה, היא איך לגרום לקבוצת אנשים בלתי-קוהרנטית בעליל להנות ערב שלם בשמחת בני הזוג הנישאים. באתה קבוצה עשויים להיות החבר'ה המגניבים של הכלה, החברים החנונים של החתן, הסבים בני השמונים, הדודים הארגנטינאיים חובבי האסאדו והגיסים הטבעוניים של אם הכלה שרק ריח העשן מתנור הבשרים גורם להם להיזכר באסאד ומעלליו ולהתחלחל. ההשלכה של זה על רחבות ריקודים די ברורה. ומאחר שבני הזוג נוטים להיות בשנות העשרים-שלושים שלהם, יש מצב שאם נשאל אותם מה עדיף - מסיבה או משיבה1 - לא מעט מהם יבחרו באופציה השנייה. מאחר והם אלה ששילמו לדי-ג'יי, רק הוגן שהוא ייטה לכיוון שלהם. 1 מסיבה שיושבים בה. |
|
||||
|
||||
לא צריך מכנה משותף לכולם. די שלכל אחד יהיו כמה אנשים לדבר איתם, ובשעת הדחק - אחד. בזמנו ממש נהניתי מחתונה שחוץ מבעלת השמחה הכרתי בה בדיוק עוד מישהי. _________________ אבל זה היה בזמנים אחרים, של מיעוט חתונות, וחתונה היתה אטרקציה. ולא תיק כלכלי. |
|
||||
|
||||
נשמע לי שיכול להיות שאת צודקת, אבל לא ברור לי איך זה קשור למה שאמרתי. |
|
||||
|
||||
''הבעיה העקרונית בחתונה, שאת ואחרים מראים ביטויים פרטיים שלה, היא איך לגרום לקבוצת אנשים בלתי-קוהרנטית בעליל להנות ערב שלם בשמחת בני הזוג הנישאים''. |
|
||||
|
||||
אני ציינתי את הבעייה. הפתרון הוא לא שכולם יהיו מרוצים, אלא למשל לשים מוזיקה שרק חלק אוהבים, וחלק ימצאו אדם או שניים לדבר איתם ויהיו מרוצים. אז מה יש להתלונן? |
|
||||
|
||||
מה יש להתלונן? שהמוזיקה שחלק אוהבים מושמעת בעוצמה כל כך גבוהה שהאחרים לא ממש יכולים לנהל שיחה. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו, אני רק רוצה לומר שעד רמה מסוימת, הזוג הוא אחראי יותר מהדי-ג'יי, כי הוא א. בחר אותו ב. רשאי לתת לו הוראות גם תוך כדי האירוע ו-ג. הוא אחראי גם לסידור המקומות באירוע. חלק מהשיקולים שלנו באותו אירוע, היה להשיג הפרדה דציבלית מספיקה שתאפשר למעונינים בכך מקומות שמאפשרים שיחה גם בעוד אחייניהם מפזזים ברחבה. |
|
||||
|
||||
מסבים או סבים? או שהסבים מסבים? (ועכשיו נתחיל סימפוזיון על הנושא?) |
|
||||
|
||||
האמת היא שמי שמשלם על הדי-ג'יי1 הם האורחים, ומי שמביא את הסכומים הגבוהים יותר הם בדרך כלל לא החברים הצעירים של הזוג המאושר, אלא דווקא האורחים המבוגרים יותר. כך ש... 1והשמלה במחיר הלא סביר, ושלושת הצלמים, וזיקוקי הדינור והשופרות. |
|
||||
|
||||
מנסיוני, האורחים מכסים במקרה הטוב1 את המנות שלהם (בממוצע), וכל התוספים - צלם, שמלה, די-ג'יי וטיסה לקפריסין - לא. ומעבר לזה, מי שצריך להנות בראש ובראשונה אלה החתן והכלה. וגם כאורח, זכורות לי חתונות שהריקודים בהן היו מהשיאים של הערב. וגם כאלה שלא. 1 נאמר לי שמחירי המנות האמירו פלאים לאחרונה, אז היום אני אפילו בזה לא בטוח. |
|
||||
|
||||
אאל"ט אנחנו כיסינו את החתונה מהמתנות. וזה, אפילו שהיו לנו אורחים שבאו חמישה והביאו ספר בישול ו-2 תחתיות לסירים. אבל אנחנו התחתנו בחורף, סגרנו תאריך חודש לפני החתונה, קיבלנו את הוצאות הדי-ג'יי, חלק מהוצאות הצלם1, תאורה, הגברה, עיצוב2 כחלק מהמחיר. אבל זה היה לפני 7 שנים. 1 הוצאות הצלם היו מכוסות במחיר, אבל אז נפגשנו עם הצלמים שלהם. ולא. ממש לא. הדי-ג'יי, לעומת זאת, היה מצויין. 2 בסיסי. וה"מעצב" שלהם ניסה לגרום לנו כל הזמן לשדרג, ואפילו עשה לנו ריגשי שאם אנחנו לא משדרגים, לא משלמים לו. |
|
||||
|
||||
גם לנו הוצאות החתונה כוסו על ידי הצ'קים (שחלקם היו של קיבוצניקים שחשבו ש-50 ש"ח לזוג זה בסדר). אבל התחתנו בפריפריה, בסתיו, ביום הלפני אחרון שגן הארועים עוד היה פתוח (עם סיכון של גשם), סגרנו פחות מחודש לפני המועד (החלטנו להתחתן פחות מחודשיים לפני המועד), לקחנו את המלצות גן הארועים על קייטרינג, די ג'יי וצלם (פגשנו את כולם בארוע שהתקיים ביום שבאנו לבדוק את המקום וכבר טעמנו מהקייטרינג על הדרך ולקחנו טלפונים), סרבנו לחלק גדול מהאקסטרות (הבחירה להתחתן עם חופת מקלות שמוחזקת על ידי האחים שלנו ושאותה הביא הרב עזרה כאן לחיסכון) ולמרות שלא היה מאוד מפואר, עדיין היה מאוד נחמד. |
|
||||
|
||||
גם לנו הוצאות החתונה כוסו על ידי המתנות. אבל עשינו חתונה קטנה (כ 60 איש), במסעדה בלי דיג'י וצלם, בחורף. האמת, שהמתנה של ההורים הייתה גדולה בהרבה מהסכום של כל שאר המתנות, וגם יכלה לבד לכסות את החתונה. |
|
||||
|
||||
החתונה כיסתה את עצמה ויותר -ואנחנו התחתנו באולם, עם קרוב ל-400 איש וכן די. ג'יי. וצלם שבחרנו בעצמנו. |
|
||||
|
||||
ובעניין זה, משהו מאוד משעשע: |
|
||||
|
||||
אני חושב שאחד משורשי הבעיה הוא שלעתים קרובות ההורים מממנים את החתונה על כל מרכיביה או רובם, ובתמורה מצפים לארח את כל מי שהם רוצים לארח, כולל כאלה שבני הזוג לא מכירים בכלל; ומאידך, כדי לפצות את הזוג הצעיר על אובדן האוטונומיה, מרשים לו להכתיב את אופי החגיגה. מצד שלישי אף אחד לא מדבר בקול רם על המתח הזה, וכך קשה יותר לטפל בבעיות. בעיה שניה היא הקונבנציה של עולם התקליטנות. בחתונה שלנו דווקא זוגתי ואני, לא חיות מסיבה פרועות גם אז, השבענו את התקליטן שינגן חלש, ושיקול עיקרי בבחירת התקליטן מבין המרואיינים היה שהוא יעשה רושם של חננה ככל האפשר, כדי להגדיל את הסיכוי שהוא יעמוד בהבטחה. בפועל עדיין היה רועש מדי לטעמי, אבל כנראה שקצת פחות מהסטנדרט, ואכן היו כמה דודות שהודו לנו על כך. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאני מסכים, ואז עלתה בי תמיהה - לו הזוג היה מממן את חתונתו בעצמו, אז לשיטתך היתה לו פחות לגיטימציה להכתיב את אופי החגיגה? לא נראה לי הגיוני. |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על קיום לגיטימציה אתה מתכוון למצוי או לרצוי? לא משנה. לדעתי אופי החגיגה צריך להתאים למוזמנים, בלי קשר לשאלה מי מממן. עכשיו נשאלת השאלה את מי נכון להזמין, וכאן כבר יש חשיבות לשאלה מי מממן. (עכשיו כדאי לך לשאול "מה מי מממן?", זה כיף בשפתיים.) |
|
||||
|
||||
בפריקונומיקס מתואר הסינדרום ''קודם כל להפטר מהזקנים'' במשחק הטלוויזיה ''החוליה החלשה''. אולי זוהי הסיבה האמיתית. |
|
||||
|
||||
מה יוצא בכלל לאנשים ממוזיקה בעוצמה שיכולה להעיר מתים? יש לי מספר שכנים (במרחקים שונים מביתי) שמעת לעת עורכים בחצרם מסיבת קריוקי, אם לרגל יום הולדת, או לשם מסיבת רווקים לפני חתונה, או לכבוד שחרור מהצבא או סתם בשביל להעביר ערב קיץ בין חברים. מה שלא ברור לי למה הקריוקי צריך להיות בעוצמה כזאת שחוץ מהזמר התורן, לא ניתן לשמוע אף אחד אחר מדבר ברדיוס של 50 מטרים. באופן אישי, כשאני במפגש חברתי, אני מעדיף להיות מסוגל לשוחח עם האנשים האחרים בלי תלות בפעילויות אחרות שמתבצעות במקביל, שלא להגיד שאני מעדיף לשמור על יכולת השמיעה שלי ולא להזדקק למכשיר שמיעה. אבל אולי זה רק אני. |
|
||||
|
||||
אך, הדיבורים האלה מזכירים לי את הזמנים הנפלאים ההם כשעוד הייתי צעיר עם ראש שעיר ואוזן בלי מכשיר, בן שישים-שבעים בערך... איזה כיף היה אז! |
|
||||
|
||||
בבארים נהוגה תאורה קלושה ומוזקה רועמת כדי למשוך זוגות: התאורה מסתירה שהדייט מכוער, והמוזיקה - שהוא אידיוט. אתה לא רוצה שזה יתגלה עד אחרי החופה! |
|
||||
|
||||
יש עוד סוד (ידוע מן הסתם) שגיליתי בענייני בארים - כשהמוזיקה רועשת, זה מאלץ אותך לרכון על אוזנה של זו שיושבת לידך על הבאר, ולהיפך, כדי שתשמעו זה את זו. זה עשוי לחולל פלאות לדינמיקה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר את הפעם ששנינו רכנו זה אל זו בו זמנית. לשנינו צמחה חבורה על הראש והדייט לא זכה להמשך (אם כי לא דווקא בגלל החבורות). |
|
||||
|
||||
מה, אז רק בסרטים סיטואציה כזו מובילה תמיד לעתיד ורוד? האם יכול להיות שמוכרים לנו אשליות? |
|
||||
|
||||
חבר (שהיה בעלים ומנהל של פאב מספר שנים), טען, כאשר התלוננתי שהוא העלה את הווליום משמעותית, שזה גורם לאנשים לקנות יותר אלכוהול. אני לא באמת מבין את ההגיון (אי אפשר לדבר, אז בוא נשתה ?), מצד שני גם לא ברור לי למה ללכת לשתות בירה בפאב אם אני יכול להוציא בירה טובה מהמקרר ולשתות אותה בנחת בגינה. |
|
||||
|
||||
עמדתי בפתח של אולם הופעות וכאב לי, גם בחוץ ליד הדלת הרעש היה מכאיב. |
|
||||
|
||||
אחרי הצבא עבדתי זמן קצר בחנות הפנינג. בחנות היתה בקביעות מוזיקת טראנס בפול ווליום1. כשהתלוננתי, הבעלים טען שזה גורם ללקוחות לקנות יותר. אני משערת שהרציונל הוא - "באת לעשות משהו, ממש לא נעים כאן, יאללה בוא נעשה את זה ונלך". הלקוחות באו לקנות מתנות, מצאו אחת ויצאו מהר. אולי גם הלקוחות בפאב קונים אלכוהול, מגיעים לרמת השכרות הרצויה ויוצאים. ונכנסים במקומם אחרים. יכול להיות שזה כמו מסעדות שבכוונה שמות כסאות לא-נוחים כדי שתאכל ותלך ולא תשב שעות? 1 וריח בלתי נסבל של קטורת בגלל פיצ'יפקעס מפיצי ריח. ומדיניות מרגיזה של אי-השמת מחירים על מוצרים2, מה שאילץ את הלקוחות לשאול אותי בלי הרף מה המחיר, מה שאילץ אותי לשאול את הבעלים בלי-הרף מה המחיר והעמיד אותי במבוכה בכל פעם. לכי תזכרי מה המחיר של 200 מוצרים שמתחלפים לעיתים קרובות. אגב, הטיעון של הבעלים נגד השמת מחירים היה שממילא המוצרים מתחלפים כל הזמן, אז זה מאמץ גדול מדי לשים פתקית עם מחיר. 2 זה היה טרם כניסת החוק. |
|
||||
|
||||
זה נשמע כמו חנות מהגיהנום. כמה זמן החזקת שם מעמד? |
|
||||
|
||||
6 ימים לא רצופים. ואז מצאתי עבודות מזכירות וכתבנות וכיו"ב דרך חברות כוח-אדם, הרווחתי יותר, עבדתי בישיבה ולא על הרגליים, ובאוירה שקטה ונעימה, בדרך כלל. |
|
||||
|
||||
נראה שהמשרד לאיכות הסביבה השתכנע שיש כאן בעיה: המשרד להגנת הסביבה מתכוון לאשר בשבועות הקרובים תקנות שיחייבו בעלי מועדונים ודיסקוטקים להתקין מדי רעש. מדובר באמצעים המתריעים על חריגה מעוצמת הרעש המותרת ולאחר מכן מנתקים את הזרם ממערכת ההגברה. על כוונת המשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה שהגיש בשבוע שעבר באמצעות פרקליטות המדינה לעתירה לבג"צ, בה נדרש המשרד להסביר מדוע הוא לא מאשר תקנות שיחייבו את הצבת מדי הרעש. את העתירה הגישו עוזיאל שדה ועמותת מלר"ז (המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר) |
|
||||
|
||||
הם פשוט כבר לא שומעים את הווליום, האוזניים הרוסות מאז גן הילדים. וברצינות: באחד הגנים של בני (גן מקסים ואוהב מכל בחינה) סבר הצוות שילד צריך להיכנס לגן מלא שירה וריקודים - רק שכל פעם מחדש נאלצתי להעיר להן על הווליום, זה פשוט היה בלתי נסבל להתחיל עם הדיסקוטק ברבע לשמונה. אני מניחה שגם הן בזמנן הלכו לגן כזה ושמיעתן הידרדרה בהתאם. כך עובדת הנחלת מסורת. |
|
||||
|
||||
להיות מוזמן לחתונה זה פשוט סיפור יקר. קראתי לאחרונה שהמחיר למנה עלה תוך עשור בכ-50%; כעת, אני צריך לחשוב מספר פעמים אם אני רוצה באמת רוצה ויכול לשמוח בשמחתו של אותו קרוב, עמית או ידיד - במחיר שכזה. בנוסף, סכום המתנה הפך להיות לכזו פארסה, שזוגות מתחכמים ויוצרים הזמנות בצורת קנס. האירוע עצמו הוא די נדוש. אני נמצא בשכבת הגיל בו מוזמנים לחתונה לעיתים קרובות (בטח בקיץ); רוב מכרי בוחרים כמעט את אותם נותני השירות, ולכן הסיטואציה היא של ואריאציה על משחק "הרמז": החתונה הבאה אליה הוזמנתי תהיה באולם מהחתונה של X, עם הקייטרינג מהחתונה של Y והרב מהחתונה של Z. |
|
||||
|
||||
אני נמנע מחתונות שאני לא חייב לבוא אליהן (קרובים מדרגה נמוכה, חברים ממש טובים) ובעיקרון אני לא בא לחתונות של אנשים מהעבודה שלי (למעט פעמיים של אנשים מהצוות שלי, שאחד מהם היה למעשה תחת ניהולי). גם לחתונה שלי לא הזמנתי אף אחד מהעבודה (אפילו לא את ראש הצוות שלי שבא לרבנות להעיד שאני רווק. הוא קצת נעלב, אבל לדעתי עשיתי לו טובה גדולה). מזל שהרוב כבר מאחורי, אבל האחיינים הגדולים כבר מתחילים. |
|
||||
|
||||
האירוע אולי קצת נדוש, אבל במיטבו אתה מקבל ערב עם החבר'ה, אוכל טוב עד טוב מאוד, שמחה והתרגשות עם הזוג, ואחלה מסיבת ריקודים בסוף. לא, זה לא זול, אבל עוד סוד1 קטן לסיום: כשיהיו לך ילדים, יציאה עם זוגתך לארוחה רומנטית בתל אביב, כולל יין2 ובייבי-סיטר, תעלה לא פחות מיציאה לחתונה. ואני גם לא חושב שבהכרח אתה חייב לכסות את המחיר שלהם, זה תלוי בקרבה. אני גם שם לב שאף אחד כאן לא ציין מחירים נומינליים - כולל הכתבות בלינקים. אולי כדאי שמי שכותב שזה כלכך יקר (לאורח) יכתוב מספרים, שנדע על מה אנחנו מתדיינים. 1 אני מניח שעוד לא חווית זאת על בשרך לפי התיאור 2 שלא לומר וויסקי - שאני מזכיר כי הוא חלק מהתפריט המקובל בחתונות |
|
||||
|
||||
מי שצריכים בייביסיטר כדי לצאת לארוחה, צריכים בייביסיטר גם כדי לצאת לחתונה. אלא אם הילד/ים גם בא/ים, ואז ממילא ה"מתנה" יקרה יותר. |
|
||||
|
||||
זה כמובן נכון, אבל אני עניתי למי שנראה היה שאילו אינן בעיותיו. (וסוד ידוע - למי שיש ילדים יש גם תרוץ יותר טוב ויותר מקובל חברתית להבריז). |
|
||||
|
||||
טוב, זה תלוי כמה "חבר'ה" יש. בסקר שאלו על "קרובים, ידידים או עמיתים שאינם מאוד קרובים אליכם", לא על החתונה של החברים הקרובים. לגבי המספרים - "כמה כסף" מדברים על 300-400 ש"ח לאדם, 600-800 ש"ח לזוג (בפרמטרים שאני בחרתי). אני לא מכיר יותר מידי מסעדות בהם משלמים סכומים שכאלו, ואלו שכן - מדובר בקצה הגאוסיאן. בחתונה זה הסכום הממוצע... |
|
||||
|
||||
אני מאוד אתפלא אם הממוצע לאדם היום הוא 350 ש"ח. אני התחתנתי לפני 6 שנים, והמספרים היו נמוכים בכ-100 ש"ח, ומן הידועות גם שזוגות נוטים להביא פחות מפעמיים יחיד. אגב, באתר שהפנית, עבור קרוב רחוק/מכר מעבודה, חתונה ביולי באמצע השבוע בגן אירועים לזוג יצא לי 575 ש"ח, לא 700 כמו אצלך. |
|
||||
|
||||
כאמור בכתבה שקישרתי, המחירים עלו ב- 50% בעשור האחרון. |
|
||||
|
||||
וכנראה שהם אכן מוגזמים. מצד שני, אני לא חושב שהמוזמנים צריכים להתיישר בצורה קטגורית עם מחירי המנות. לדוגמא באתר שהפנית יש שוני בין המחירים באפריל או במאי. למוזמנים זה לא צריך לשנות, והזוג לא צריך לצפות לצ'קים שונים אם הוא מתחתן ביום חמישי או שני, עם זיקוקים או עם רקדניות בטן פולינזיות, בגן או באולם. |
|
||||
|
||||
אני רק רוצה להזכיר שהסקר שאל על מידת ההנאה, לא על גובה המחיר, והסעיף היחידי שמרמז בכיוון - 'מעצבנות בגלל סוגיית המתנה' לא נראה העיקרי בתגובות המתלוננים. |
|
||||
|
||||
האם אתה רומז שהסקרים באייל חסרי משמעות סטטיסטית? אוי לאוזניים שכך שומעות... בכל אופן, אני סימנתי ״בגלל כמה מהסיבות״ ונראה שזו אופציה פופולארית. לגבי העלות - אלו הסכומים שאני מכיר, וכן, הם עלו בשנים האחרון בד בבד עם עליית מחירי החתונות. |
|
||||
|
||||
תסלחו לי שאני מתפרץ, אבל למה אנשים אינטיליגנטיים כמו המתדיינים כאן באייל, נכנעים למוסכמה החברתית הזאת שמי שמגיע לחתונה צריך "לכסות" את המנה שלו. כשאני מגיע לחתונה אני נותן מתנה/כסף לפי יכולתי ולפי כמה שאני רוצה לעזור לזוג הצעיר, ובטח שאני לא מנסה "לכסות" מנות. מי שרוצה את הכסף שלי ולא אותי, שלא יזמין אותי. |
|
||||
|
||||
האם אתה רומז שיש קורלציה הפוכה בין כניעה למוסכמות חברתיות ואינטליגנציה? וכן, אני מסכים עם הטיעון הכללי שלך. |
|
||||
|
||||
מלבד חברים וקרובי משפחה קרובים באמת, מי ש"מזמין אותך" בעצם לא "מזמין" אותך אלא מבקש ממך כסף בצורה מנומסת. אנשים אינטיליגנטיים כמו המתדיינים כאן באייל מבינים את זה, ומבינים שלפעמים "הזמנה לחתונה" היא "בקשת כסף", ומשתתפים במוסכמה החברתית כמו שהם משתתפים בהרבה מוסכמות חברתיות אחרות, גם בגלל זה שלמרות (ואולי בגלל) האינטליגנציה הם עדיין חלק מהחברה וגם בגלל שהם נהנים (/יהנו/ נהנו) מהמוסכמה החברתית הזאת. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה ציני מדי. הרי לו הזוג לא היה רוצה להזמין את יוסי פייסי ומשה, למה לו להזמין אותם? אם לא יבואו הם רק יחסכו כסף, כי לא יהיה צריך לשלם על המנות שלהם, שיכוסו במקרה הטוב אם יבואו. בעצם במקור המנהג, אכן מתנות לחתונה היו אמורות להיכנס לכיסו של הזוג, למימון חייו המאושרים יחדיו, כאשר החתונות היו צנועות יותר או ממומנות ברובן על ידי ההורים. כאשר הזוג עצמו מממן את חלק הארי או כל החתונה, הזמנת אורחים נוספים עולה להם כסף, לא חוסכת להם כסף. |
|
||||
|
||||
הזוג לא מזמין את משה (בהנחה שמשה הוא לא חבר קרב) בגלל שהוא רוצה שמשה (ספציפית) יבוא, הוא מזמין את משה בגלל שהוא רוצה שיבואו 300 אורחים ומשה עובד עם האשה... לא באמת יהיה אכפת לזוג אם במקום משה יבוא אהרון (אח של משה). |
|
||||
|
||||
למה הוא רוצה שיבואו 300 אורחים? כי בא לו לשפוך עוד כסף? |
|
||||
|
||||
כי (א) אולמות מסוימים קובעים מספר מינימום של מוזמנים ו(ב) עלות שולית פוחתת. לתקליטן ולצלם משלמים את אותו הסכום בין אם הזמנת 200 איש ובין אם הזמנת 300 איש. עלות השמלה והזיקוקים מתחלקת כנ"ל וכו'. |
|
||||
|
||||
זאת נראית לי גם תרומה שולית פוחתת. קשה לי להאמין שמישהו יזמין עוד 50 אנשים בתקווה לכסות את הצלם (בין השאר כי זה לא יעבוד). |
|
||||
|
||||
לא הכל זה כסף. "מסיבה גדולה" היא מטרה1 ובשביל מימוש המטרה הוא כבר שופך הרבה כסף. מי שרוצה לחסוך כסף לא מתחתן בחתונות גדולות2. 1 שלרוב באה למלא מטרות אחרות. 2 ויש שיוסיפו - או בכלל. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שלא צריך להיות חלק מהחברה או לא לקחת חלק במוסכמות חברתיות בכלל. אבל את צורת החשיבה הזאת - כאילו מי שמזמין אותי רוצה כסף ואני חייב לו משום מה בבגלל שאני מגיע לחתונה שלו. את זה אני לא מבין. איך הם יהנו מהמוסכמה החברתית הזאת? |
|
||||
|
||||
אתה לא "חייב". מוסכמה חברתית היא לא חוק טבע, ואף אחד לא אוכף אותן באיומי אקדח. כשהם יתחתנו, הם יוכלו לערוך מסיבה עם 300 אורחים בלי לממן את כולם... |
|
||||
|
||||
אני מנחש שמתוך 200-400 מומזנים בחתונה ממוצעת, לא יותר מ-10%-20% הם ממש משפחה קרובה וחברים של הזוג מהמעגל הראשון. את כל השאר הזוג מרגיש מחוייב להזמין (כי הם עובדים יחד, כי הם למדו יחד, כי הם הוזמנו קודם לחתונה שלהם, כי הם בני-זוג של חברים קרובים...), או שהם בעצם אורחים של ההורים של הכלה והחתן ולא של הזוג (שגם רובם כנראה מוזמנים מתוך תחושת חובה). או בקיצור: לרוב, כשאתה מוזמן לחתונה - אתה מוזמן *בגלל* קונבנציה חברתית, ולא בגלל שאתה כל כך רצוי ואהוד. וחלק מהקונבנציה הזו היא שבונים על הצ'ק שלך. לא מוצא חן בעינך - סרב בנימוס להזמנות, ואל תלך לחתונות שאינן של קרובים (משפחתיים או חברתיים) מדרגה הראשונה. חסרונך לא יורש, וזאת לעומת חסרונו של הצ'ק אם בכל זאת תבוא, שכן יורגש. גם בעיני זו קונבנציה מאד מטופשת, אבל כך גם נישואין באופן כללי. אני אגב נהנה מחתונות: יש אמנם את החופה המשעממת מתישהו באמצע, אבל זה טקס קצר. ובחתונה מוצלחת יכול להיות אוכל טעים - בעיקר בקבלת הפנים או אם החתונה לא כשרה, אלכוהול איכותי וחופשי, ריוניון עם מכרים רחוקים, מינגלינג עם זרים שעברו סלקציה ע"י הזוג, ומסיבת ריקודים כייפית עם גרעין של חוגגים בעל מחוייבות עמוקה להשתכר ולשמוח. במיטבה, זו מסיבה שלגמרי שווה את עלות הכניסה אליה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שכשהייתי נער גדול ושמעתי מאמא שלי שמקובל להביא מתנת-כסף, ושתכסה את עלות המנה, וזה הכעיס אותי נורא, וזה מכעיס אותי עד היום. באמצע הדרך בין אז להיום היתה החתונה שלי. יש לי קרובת משפחה שאני אוהב מאוד, ולא מתראה איתה הרבה. לחתונה שלי היא הודיעה שהיא לא יכולה להגיע. כשהבנתי שיכול להיות שהסיבה האמיתית היא שהיא לא יכלה להרשות לעצמה מתנה שלדעתה היא ראויה - ואני מצידי הייתי שמח אפילו לשלם לה את עלות הנסיעה - זה חרה לי, וחורה לי עד היום. |
|
||||
|
||||
אין לך מה לכעוס. ''מקובל'' ו''ראוי'' אינן מילים נרדפות. |
|
||||
|
||||
נו, ובדיוק בגלל הפער הזה יש מה לכעוס, לא? |
|
||||
|
||||
אצלנו בעדה ברוב המקרים הורי הזוג משלמים, והזוג מקבל את המתנות. זה גורם שהופך את המשוואה "מתנה = עלות המנה * מקדם" לעוד יותר מטופשת, ולכזו שעוד יותר ראוי להילחם בה. |
|
||||
|
||||
מטופשת מטופשת, אבל זה קצת כמו להלחם בקונספט הטיפ במסעדות - כרגע מדובר בנורמה חברתית שהתקבעה, ושנמצאת בסוג של Steady State - כך שקשה לשנות אותה. אני לא רוצה שאנשים יסתכלו על החתונה ההיפותטית שלי בתור "תיק" כלכלי ש"צריך" לשלם, כמו האגרה של רשות השידור. בנוסף, אני בטוח שאורחים לא מגיעים לחתונות מסיבות כלכליות, וחבל - אבל את זה כבר הזכרת בתגובה 616055. |
|
||||
|
||||
יש הרבה חתונות עם אוריינטציה עיסקית, בכל מיני רמות. גם כן עניין של נורמות חברתיות וקונבנציות. בהיפוטתית שלי, בחוג מצומצם, גם הקשרים העיסקים האופציונליים יוגבלו לחוג מאוד מצומצם, אבל לא זו היתה האסטרטגיה העיסקית במספר חתונות שנכחתי בהן. כמה חתונות אחרות, אחדות, היו מופרעות מספיק עלמנת להפחית את הסיכוי למפגש-עיסקי למינימום התחתון להתכנסויות, כך שגם אם הגיעו אורחים עם כוונות עיסקיות נסתרות, הם שכחו אותם במהרה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא חושב שדוגמת הטיפ היא דוגמה נגדית לטענתך. לדעתי היא איננה במצד קבוע כלל, לפני עשר ועשרים שנה היה מקובל טיפ של 10%, והיום, לפחות לפי מאמרים שקראתי בעיתון, יש טענות על 15%, עם הטייה למעלה במקרים מסוימים. הנורמה הזאת גם משתנה כאשר חוקים משתנים - למשל אם נחקק ונאכף חוק שמלצר מקבל משכורת ראויה ממקום עבודתו ללא תלות בטיפ, זה יכול להשפיע באופן מהותי על גובה הטיפ שאתן לו. במצב כזה, דווקא חשוב להילחם בתופעות לא רצויות על מנת להטות אותן לכיוון שנראה לך רצוי. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על הסכום1, אלא שעצם קיומו של הטיפ הוא-הוא ה Steady State, כמו עצם קיומה של אותה משוואה "עלות המנה * מקדם" שציין ירדן. וכן, הנורמה משתנה כאשר החוקים משתנים (או כאשר יש פסיקות של בית-המשפט וכד'). לזאת התכוונתי ב"קשה לשנות אותה". דמיין בעל מסעדה שתולה שלט בכניסה "אצלנו המלצרים מקבלים משכורת נאה". ברור שמחיר המנה יאלץ להיות גבוה יותר על-מנת לספק את אותה המשכורת המדוברת, מה שיהפוך אותו ללא תחרותי. לכאורה יהיה קיזוז עם הטיפ - אולם עקב אותה נורמה מושרשת, הלקוחות ירגישו בכל זאת מחוייבים להשאיר טיפ על המנה (אולי פחות - אבל עדיין ישאירו), והעלות הריאלית לסועד הולכת להיות גבוהה יותר ולפיכך לא תחרותית - וזו הבעייה. לכן, בלי רגולציה מלמעלה לא משתלם לשנות את "המקובל בענף": מלצרים משתכרים מטיפים. 1 מבלי להכנס לשאלה של גובה הטיפ שמקובל להשאיר, אני חושב שעלייה של 5% על פני 10-20 שנים זה בהחלט לא יותר מידי. |
|
||||
|
||||
1 ז"א שנראה לך סביר שבעוד 30 שנה הטיפ יהיה 25-30% מהמחיר? והסבר הכשל: השגיאה שלך היא שהטיפ הוא ממילא נגזרת של המחיר, וכאשר המחירים עולים (יותר קרוב ל-50% אחוז ב-20 שנה האחרונות), הטיפ עולה בדיוק באותו יחס. להעלות בנוסף את אחוז הטיפ גורם לעלייה ריבועית של הטיפ לאורך השנים, מה שמביא לתוצאה הלא סבירה שהזכרתי בהתחלה. |
|
||||
|
||||
לא, ולא זכור לי שהסכמתי לאקסטרפולציה הזו :) |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה דומה לטיפ. למרות שגם המוסכמה של טיפ נראית לי ביסודה לא נכונה - היא לא מפריעה לי בכלל. כשאני הולך למסעדה אני מוסיף בראש 10%-15% למחיר המנה. אין לי כסף? לא צריך ללכת למסעדה. אבל לשמוח בחתונות של חברים/משפחה זה משהו שאני רוצה לעשות גם אם אין לי כסף וזאת נראה לי מצב תקין לגמרי. (מה החלופה? - אתה מוזמן לשמוח איתנו אבל רק אם יש לך כסף לשלם?) אני גם לא חושב שזה קרב אבוד. (לפחות) בחברה הדתית יש הרבה אנשים שבאים לחתונות ולא מתחשבים במחיר המנה, והרבה אנשים שעושים חתונה ולא מצפים מהמוזמנים לשלם עליה. כך שמדובר על משהו קיים שאני מקווה שיתרחב. הרי המון אנשים מתלוננים על ה"קנס" הזה שנקרא חתונה, והרבה אנשים חושבים שהמתנות בחתונות מוגזמות. זאת נראית לי קרקע פורייה להתפתחות תופעה נגדית של אנשים שמצמצמים במתנות לחתונה. כמובן ייתכן שאני נאיבי. |
|
||||
|
||||
הבעייה שלי עם הטיפ היא לא "עניין של כסף" - אלא של התנהלות כלכלית: בפועל יש קבוצה גדולה של עובדים במשק שאין להם באמת משכורת, הם נסמכים על טוב ליבם של הלקוחות (ולא כמו שצריך - על המעסיק), הם לא מוגנים משפטית (מגיע להם פיצוי פיטורין? משכורת מינימום? ביטוח במקרה של פציעה? פנסיה?), הם לא משלמים מיסים (לא שעיני צרה במשכורת המלצרים) ובאופן כללי הם נמצאים ב"לימבו" חוקי שיוצר כל מיני בעיות. זה לא תקין ולא אמור להיות ככה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי אותך קודם. לא ידעתי שהתופעה שמלצרים לא מקבלים משכורת פרט לטיפ היא כל כך נפוצה. אני מסכים לגמרי שזה פסול וחמור. אני דיברתי על מצב שמלצרים מקבלים משכורת אבל בנוסף מקבלים מהסועדים טיפ (תמיד, ללא קשר לטיב השרות) רק בגלל נורמה חברתית. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע כמה היא נפוצה, אבל אני יכול להודות שמעולם לא נתקלתי או שמעתי על מסעדה שמשלמת למלצריה משכורת כחוק - דהיינו שכר מינימום ומעלה, ללא כל מיני "טריקים" של "השלמה למינימום", לקיחת הטיפים של העובדים וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
אולי... מנסיון העבר, אני אמשיך להיות סקפטי עד שאשמע שאשמע עדות של מלצר שעובד שם. |
|
||||
|
||||
גם בחתונות נותנים לפעמים תשר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שזה קרב די אבוד, לפחות בטווח של עשר שנים. ובכל זאת, יחסית לכל מיני פנטזיות זו אולי לא עד כדי כך פנטסטית. ממילא רוב המוזמנים מגששים כאן באפלה (ורבים נכנסים למידה של מצוקה נפשית), מהסיבה הפשוטה שלא יודעים כמה עולה המנה, ואם כבר כן מנחשים את זה ניחוש סביר אז לא יודעים באיזה מקדם ראוי להכפיל. אני לא יודע אם החתונה שלי מייצגת משהו, אבל השונות בגובה המתנות היתה עצומה, גם בין אורחים שמאפייניהם הסוציו-אקו דומים (ומזל שאנחנו לא עשינו מזה עניין. מי שנתן מעט, הנחתי שזו לא קמצנות ובוודאי שלא מעיד על היחס אלי או אל אשתי, אלא פשוט טעות נסלחת לחלוטין באומדן). לכן אני מקווה שכן תיווצר מגמה, מצד המוזמנים, להפסיק לשים *ין על מחיר המנה, ובעקבות זה מגמה, מצד המזמינים, להפסיק להפוך חתונות לעניין כלכלי. לא שאני בטוח מה התחליף, אם עדיין תישאל השאלה כמה כסף להביא. ואם לא להביא כסף, מה כן. השיטה האמריקאית של רשימת מתנות שהזוג מבקש מראש וכל אורח "נרשם" נראית לי בעייתית מאוד כשלעצמה. אידיאלית הייתי רוצה שכולם יעשו מה שעשה זוג אחד שהכרתי1. הם עשו מסיבה צנועה, הזמינו אליה עשרות מעטות של חברים ומשפחה קרובה, ובהזמנה הדגישו שכסף, או מתנה שוות-כסף, לא יתקבלו בעין יפה. האורחים הוזמנו לכבד את הזוג בעצם בואם, או אם ממש רוצים אז להביא משהו עם ערך רגשי-אישי, למשל עבודת-יד של עצמם. (מצד שני, אני חושש ממה שזה יעשה לכלכלת המדינה. מאוחר לי עכשיו, מישהו רוצה לעשות אומדן-גב-מעטפה של אחוז עסקי החתונות מהתמ"ג?) לחתונה שלי היה מוזמן אחד, רק אחד נדמה לי, שהגיע לחתונה והעז לא להביא כסף ולא שווה-כסף. הוא הביא ספר שהוא חשב שאני אשמח לקבל ושיהיה משמעותי עבורי. הוא טעה לחלוטין בנוגע לספר, שבכלל לא פתחתי אותו, ועדיין אני מעריך את המתנה הזו יותר מאת כל הצ'קים - בגלל הכוונה, ובגלל אי-שימת ה*ין על המוסכמה (או אולי חתירה מודעת נגדה). 1 כלומר, הכרתי חצי מהזוג, לא מספיק מקרוב ולא בזמן כדי להיות מוזמן לחתונתם, אבל שמעתי על כך לאחר מעשה והתמלאתי קנאה והערצה. |
|
||||
|
||||
(מצד שני, אני חושש ממה שזה יעשה לכלכלת המדינה... ממש סיפור הבונבוניירה של אפרים קישון) |
|
||||
|
||||
בענפים אחרים לא חוששים כל כך ממה יקרה לכלכלת המדינה. כשמעבירים מפעלים לתורכיה ולירדן ולמזרח - מישהו1 חושש מה יקרה לעובדים או לכלכלת המדינה? וכשעמיר פרץ כשר ביטחון העביר את ייצור המדים ממתפרות בארץ לסין כדי לחסוך קצת בתקציב הבטחון2 - ההשפעה על כלכלת המדינה שינתה משהו? ענף האירועים מבוסס על כוח עבודה צעיר. הדי-ג'ייאים הם אנשים צעירים (ויכולים להמשיך לדג'ות באירועים-שאינם-חתונות), העובדים של הקייטרינג, של אולמות האירועים ושל הבר האקטיבי הם אנשים צעירים. רובם אחרי צבא וסטודנטים שלא יקשה עליהם למצוא עבודה סטודנטיאלית אחרת. מעצבי השמלות והחליפות יעברו לעצב בגדים אחרים. 1 כלומר מישהו שידו על השאלטר ובאפשרותו למנוע מהלכים שכאלה. 2 שזו עבודה בעיניים, כי אולי נחסך כסף מתקציב הבטחון, אבל נוספות הוצאות לביטוח הלאומי. שכך או כך - זה כספה של המדינה. ובעוד שתמורת תשלום משכורות המינימום לעובדות במתפרות מתקבלים מדים, מתשלום הבטחת הכנסה לא מתקבל דבר, ועוד נוספות עלויות התפירה בסין. |
|
||||
|
||||
בנוגע להערה 2: האם באמת כל התופרות המדים נידונו לאבטלה תמידית? |
|
||||
|
||||
נשים בגיל העמידה במצפה רמון, נניח? כמה אפשרויות תעסוקה עומדות לרשותן? |
|
||||
|
||||
קרובי משפחה שלי קיבלו, לפני שנה-שנתיים, הזמנה לחתונה שנראתה להם מאוד מוזרה. החתונה התקיימה ביער ולא באולם, והמוזמנים התבקשו במפורש שלא להביא מתנה; אם הם מתעקשים אז, אולי, סיר עם מאכל טעים מעשה ידם. לאותם קרובים, מבוגרים ומקובעים שכמותם, הקונספט נראה מוזר ולא מכובד; אולי כי הקרבה שלהם לזוג היתה עסקית, ובנוסף הם ידעו שמדובר בזוג שהפרוטה מצויה בכיסו. אני ממש שמחתי לראות הזמנה כזו, ואמרתי שאם הייתי חושב על זה בזמנו, גם אני הייתי שמח להתחתן כך. לצערי, לא נתקלתי בהזמנות אחרות מסוג זה מאז; לא נראה שהרעיון הפך אופנתי. הקיצוניות האפשרית השניה היא השיטה היפנית1: הזוג מציין במפורש על ההזמנה את מחיר המנה. נשמע לי מאוד קר ומנוכר, אבל מצד שני חוסך את אי-הנעימות של "לא יודע כמה להביא מבלי לגרום נזק לזוג". מה הנזק האפשרי למשק מצמצום הוצאות החתונה ב-50%, למשל? אם נניח שזוג ממוצע יוצא ל-3 חתונות בשנה (יש גילאים שבהם הרבה יותר, יש גילאים שפחות), ומוציא 1,000 ש"ח על כל אירוע כזה (יש אירועים שבהם פחות, יש אירועים שבהם הרבה יותר – תלוי בזוג המתארח, במספר הילדים, בקרבה לזוג המאושר ועוד), ובממוצע מכסה את עלות הזמנתו, הרי שיש לנו 3,000 ש"ח לשנה * 2 מיליון זוגות (?), כלומר שוק שמגלגל 6 מיליארד ש"ח בשנה. אם נקצץ 50% ממנו, נוריד את התל"ג ב-3 מיליארד ש"ח. התל"ג הוא כ-240 מיליארד דולר, כלומר קצת פחות מ-900 מיליארד ש"ח. הפגיעה בתל"ג: כשליש אחוז.2 פחות, אם נניח שחלק מהכסף שנחסך על חתונות יצא על דברים אחרים ולא יעבור לחיסכון בבנק. ------------- 1 כך לפחות שמעתי שנהוג ביפן. לא מצאתי ביסוס בחיפוש זריז. 2 יצאה לי שאלת ראיון-עבודה לא רעה (כתלות במקום העבודה). |
|
||||
|
||||
אני חושב שהגזמת רבות בסכום הזוג הממוצע. (וודאי בזוג החציוני) |
|
||||
|
||||
רק עכשיו עלה לי הרעיון פשוט לחפש: "שוק החתונות בישראל". התוצאה הראשונה: שוק החתונות בארץ מגלגל כ-2 מיליארד דולר בשנה - כלומר לקיתי בהערכת חסר קלה (התשובה הנכונה היא מעל 7 מיליארד ש"ח בשנה; סביר שיותר מ-8, אם ניקח בחשבון שהנתון הזה הוא מ-2007). בתור קירוב גס, נדמה לי שהצלחתי לא רע... (בדרך-כלל טעויות בחישובים מסוג זה נוטות להתקזז אחת עם השניה). לפי תוצאה אחרת, טרייה בהרבה (פחות מחודש), שוק האירועים כולו מגלגל 13 מיליארד שקל בשנה. כשליש מהאירועים הם חתונות (אבל אני מניח שחלקן של חתונות בסכום גדול משליש; אירועים אחרים הם קטנים יותר בהוצאה). נתון מעניין במיוחד: "קצב הצמיחה השנתי של הענף בשש השנים האחרונות הוא כ-6%". |
|
||||
|
||||
אני מסכים, בסיכום זהו קירוב יפה מאד. ככלל, רציתי רק להעיר שעדיף להשקיע בהקטנת ההוצאה הציבורית על אירועים פחות משמחים, ויש מספיק כאלה. |
|
||||
|
||||
אוי, אתה מזכיר לי - אתה מזכיר לי - שחוץ מאותו אורח היתה אצלנו בחתונה קבוצה מאורגנת-למחצה של אורחים שהביאו מתנה אישית. תודה! (המסגרת של הפאזל עדיין מורכבת, עם שוליים ברוחב מסוים, על ארבעה קרטונים, הכל מנוילן ומחכה לפנסיה.) |
|
||||
|
||||
אמש הייתי בחתונה. מרצוני החפשי, אף אחד לא הכריח אותי, הכלה לא ממש קרובה אלי (למרות שהיא לא ממש קרובה, היא בהחלט יקרה לי, ולכן בחרתי לבוא) ואני שונא חתונות ידוע. בשורה התחתונה - היה יופי. אולי בגלל שהחתונה היתה בקיבוץ, אולי בגלל שזה קיבוץ דתי, ואולי בגלל שהחתן והכלה הם מי שהם. בשלב קבלת הפנים נוגנה מוזיקת רקע נעימה בעוצמה המתאימה להגדרה "מוזיקת רקע". לא היה די ג'יי, היתה להקה שניגנה. גם בשלב הריקודים המוזיקה לא החרישה את האזניים - ולמרות זאת היתה אפשרות לשבת במקום בו, גם אילו היתה המוזיקה מחרישת אזניים, ניתן היה לנהל שיחה. האוכל היה סביר. לא חוויה קולינרית אבל גם לא אסון. בהחלט לא מנה שהייתי משלם עבורה במסעדה את את סכום המתנה שקיבל ממני הזוג1, גם מבלי להתייחס לזמן שהשקעתי בחתונה ובנסיעה אליה. אבל כמו שאמרתי: בשורה התחתונה - היה יופי. ____ 1 גם לא חצי, ואפילו שליש מזה, אבל לטעמי המתנה כשמה כן היא - מתנה לזוג, לא תשלום עבור הסעודה. |
|
||||
|
||||
האמת היא שקל להתלונן על חתונות ואירועים בכלל, כשאתם במוזמנים. אני לא התחתנתי (עדיין?), אבל יודעת שכאשר עשיתי מסיבה לתינוק שנולד, ממש התרגשתי לראות את כל הקרובים והמכרים האלה מגיעים, באים בזה אחר זה לברך ולהתפעל. זה היה פשוט מאוד משמח. חלק מהאנשים אני ממש מחבבת. אחרים היו אנשים שלו הייתי מקבלת הזמנה לאירוע שלהם הייתי נאנחת ומחליטה שצריך ללכת כי אין ברירה. אבל רק אחרי האירוע *שלי* הבנתי כמה זה משמח שבאים לאירוע שלך. כמובן, זה לא היה אירוע של 500 איש אלא רק 100 ומשהו 1. באירוע ראווה של 500 או 1,000 איש, אני חושבת שכבעלת השמחה, כבר לא הייתי מייחסת חשיבות רגשית לכל אחד שבא אלא מתחילה למדוד במאסות, להתייחס אליהם כ"קהל", וזה כבר ריגוש מסוג אחר לגמרי, אם כי לדעתי ציני ויומרני ולא מתאים לאירוע של שלב חיים. 1 המשפחה שלי גדולה משני הצדדים של הוריי, אפילו אם מזמינים רק דודים ובני דודים מדובר במאות אנשים, ועוד בלי אינספור הילדים והנכדים והנינים שכבר יש להם. אבל בכל זאת ניסינו להצטמצם. |
|
||||
|
||||
חשבתי על זה, ולדעתי זה אנטי-ספוילר, ועם זאת אולי כמה שנדון בזה פחות כך ייטב. |
|
||||
|
||||
נו טוב, לפחות תן קישור לסרטון שבו אתה צופה בפרק. |
|
||||
|
||||
מי צריך את כל הפרק, הנה הקטע המעניין. (בתום העונה השניה קראתי את כל הספוילרים ומאז אני צופה רק בקטעים נבחרים) |
|
||||
|
||||
זה לא מעניין. מה שמעניין זה הכמות של הסרטונים שמראים את הצופים בפרק מגיבים לסצנה האמורה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |