 |
של מי אתה, בניין? | 3504 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים (שמתנגשות במקרה הזה עם זכות הקניין?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היוכלו טויוטה לתבוע את מי שיצבע את האוטו לורוד (אחרי שקנה אותו כדת וכדין)? היוכל שלמה ארצי לתבוע אותי על ששמעתי את השירים שלו באזניות שאינם לטעמו? האם אני אוכל לתבוע את החברה בה עבדתי פעם כי שינו את האלגוריתמים שלי למשהו פחות אלגנטי? למיטב הבנתי, האדרכלים הנכבדים מכרו את התכנון והפיקוח לבעלים הגאים של הבניין. ואם לא הכניסו סעיפים מגבילים לחוזה (מה שעלול היה לגרום לפסק הדין הנ"ל), זכות הקנין עולה על זכויות היוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בארץ התשובה על השאלה השלישית היא שלילית: התביעה נעשתה בשם הזכות המוסרית. לפי חוק זכויות היוצרים הישראלי, אין זכויות מוסריות על תוכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלמה ארצי יכול לתבוע אותך אם תשמיע את השיר שלו בציבור דרך פילטר מעוות. עמוס עוז יכול לתבוע את ההוצאה עם העריכה נעשתה בניגוד לדעתו. טויוטה תוכל לתבוע את היבואן אם יצבע את רכביה בוורוד ויוסיף ראש עגל על מכסה המנוע. בכל הדוגמאות הנ''ל יש מתווך בין היוצר לבין הצרכן. המתווך, המעוות, הפוגע בזכויות היוצרים, הוא שנתבע, ולא הצרכן. במקרה של אדריכלות קורה אותו הדבר. המבקר במבנה הציבורי אינו מפר שום דבר, אבל המבצע, האחראי על הביצוע, בהחלט יתכן שמפר זכויות יוצרים. במקרה של בתים פרטיים בדר''כ המבצע הוא גם הדייר ולכן הוא עצמו לעיתים נתבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמאס שבתי משפט מבזבזים זמנת בכאלו זוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתר זנדברג כותבת (חפשו "זכות הציבור" - הרשימה שלפני כן מעניינת אף היא, אבל לא קשורה לענייננו): "...ההיבט המשפטי של זכויות יוצרים באדריכלות [הוא] רק צד אחד של המתרס. הצד השני הוא ההיבט הציבורי. לאור העובדה שהציבור הוא שמאפשר לאדריכלות לצאת מהכוח אל הפועל, מעניק לה זכויות בנייה ואישורי בנייה, ולאור העובדה שבניינים עומדים בחוצות ואינם טמונים במגירות - הרי לציבור זכויות משלו באדריכלות, שאינן פחותות ואף עולות על אלה של האדריכל המתכנן... ללא הציבור, האדריכלות היתה נשארת כקובץ במחשב, שם שמורות לאדריכלים כל זכויות היוצרים שבעולם על עבודתם." דברים נכוחים, אבל יש לציין שזנדברג מחתה לא אחת בחריפות נגד שינויים חדשים בבניינים או אתרים "קלאסיים", שינויים שנעשו על-ידי באי-כוח הציבור של היום. נכון שהיא עשתה זאת לא בשם זכויות היוצרים של האדריכלים המקוריים אלא בשם הערכים האדריכליים והציבוריים של המבנה הקיים, לפי דעתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאדריכל שתכנן בניין עבור מישהו אחר, ואפילו זה בניין ציבור עבור גוף ציבורי, לא צריכות להיות שום ''זכויות יוצרים'' על העיצוב אלא אם בחוזה שלו כתוב אחרת (כמו למשל במקרה של יעקב אגם שבגללו אסור לשטח את כיכר דיזנגוף - כי עיריית ת''א התחייבה בחוזה איתו שהמזרקה שלו תישאר באותו מקום לנצח נצחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריכה להיות זכות? אין זכות? האם יש התייחסות מפורשת לנושא בחוק זכויות היוצרים (שנחקק לאחר כמה מהתקדימים המשפטיים שנזכרו בכתבה?) האם יש התייחסות לסוגיה זו בדיונים על חקיקתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שיש. סעיף 1 לחוק זכות יוצרים מגדיר "יצירה אדריכלית - בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור". כלומר, החוק מתייחס למבנה/מודל למבנה כאל יצירה שחלים עליה כללי זכויות היוצרים כמו ליצירות אחרות (אלא כשיש סעיפים ספיציפים שמתייחסים ליצירות אדריכליות. למשל סעיף 23 שמתייחס לצילום (או תיאור חזותי דומה) של יצירה אדריכלית שממוקמת במקום ציבורי, סעיף 28 שמתייחס לשיקום והקמה מחדש של בניינים, וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב זה לא לגמרי דומה אבל מעשה שהיה כך היה. לפני הרבה שנים עבדנו אני וחבר בשבוע הספר. העבידו אותנו בפרך, יום שלם בעמידה וסידור ספרים מול לקוחות שמשום-מה התעקשו לפתוח אותם ולשים איפה שבא להם. וכמובן לנו לא הרשה הבוס לקרוא. באחד הערבים יצאנו מורעבים בהפסקה לקנות משהו לאכול. ניגשנו לדוכן פיצה שהדיף ריחות מעוררי תיאבון וקנינו שתי פיצות כפולות. שילמנו וביציאה עמדנו לשים את הפיצות זו על זו ואז אמר המוכר: לא, אתם לא תקלקלו את הפיצה שלי! תאכלו כמו שצריך! משכנו בכתפינו, יצאנו אל המדרכה ושם חזרנו על הניסיון אבל מיד בקע מאחורינו קול כעוס: אמרתי לכם לא לקלקל את העבודה שלי! צחקנו, המשכנו עד לרחוב הבא ובפנייה עשינו סוף-סוף את הפיצות הכפולות לכריכים נוטפי גבינה נוזלית וטרפנו אותן כמו שני יתומים וייטנאמיים (זה היה כשבגין ז"ל החל את כהונתו באקט המפורסם של מתן כניסה לאוניית הפליטים מווייטנאם). ואז צרח חברי "אמא'לה זה עוקב אחרינו! " הבטתי לאחור ואכן הוא היה שם, עומד בקרן הרחוב וצועק לעברנו קריאות איום וגידופי מאט. רק מקריאת רשימה זו הבנתי סוף סוף איזה יוצר רגיש העלבנו. אולי הוא היה מאותם שפים יחידי-סגולה אשר, כדברי הגב' שטרנהל, מעדיפים שאנשים לא יאכלו את תבשיליהם כי לאנשים יש דרישות ושיגעונות פרטיים וזה הורס את המאסטר-שֶפוּת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר אפיזודה מהסידרה הקומית "שף!" של לני הנרי. לקוח שמעז לבקש מלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את זה - http://www.youtube.com/watch?v=zVEHqwLVvpI | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב מאד. המערכון הקלאסי של מונטי פייתון מציג את הצד השני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |