של מי אתה, בניין? 3504
עד כמה מותר לבעלים של בנייני ציבור להתערב בבניין בניגוד לדעת האדריכלים?
במוקד כתבתה של אביבה לורי ב"הארץ" עימות, שהגיע לפסים משפטיים, בין עמותת פליציה בלומנטל לבין האדריכלית נעמי פורטוגלי. פורטוגלי תכננה את בניין המרכז למוזיקה עבור עיריית תל־אביב. לפי הכתבה, כל עוד העירייה ניהלה את המקום היא התייעצה עם האדריכלית על כל תג בעיצוב הפנים, לפי החוזה ביניהם. אולם לאחר שהבניין הועבר לידי עמותת פליציה בלומנטל הפסיק שיתוף הפעולה. שינויים עיצוביים מצד אנשי העמותה, כמו תליית תמונות ענקיות או הוספת גגון, נעשו בניגוד לדעתה של פורטוגלי. שיא הסכסוך היה סביב וילון שנתלה להפרדה בין המבואה לאודיטוריום. פורטוגלי פנתה לעירייה, ולבסוף גזרה בעצמה את הוילון. העמותה תבעה אותה על חבלה ברכוש, ופורטוגלי הגישה תביעה נגדית על הפרת זכויות היוצרים שלה במבנה. השופט פסק לזכות האדריכלית 25,000 דולר והסרת הוילון. הוא קבע כי יש לה זכות מוסרית על עיצוב הבניין מבחוץ ומבפנים.

הכתבה מביאה מקרים נוספים של עימותים בין אדריכלים לבעליהם של בנייני ציבור. האדריכל אריה מוססקו תכנן את היכל התרבות בעפולה. בשיפוצים שערכה העירייה כעבור כמה שנים שונו צבעי הבניין וציפויו, כך שלטענת האדריכל ייחודו של הבניין נהרס. מוססקו תבע את העירייה, וכמו פורטוגלי זכה לפיצוי כספי ולהוראה לעירייה להחזיר את המצב לקדמותו.

צבי הקר תכנן ב-‏1966 את בניין הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. כשראה כי ביצוע הבניין לא תואם פרטים מתוכניותיו, הוא ביצע פעולות "גרילה" כמו צביעת קירות לעיני המוזמנים בטקס החנוכה, והשחתת מסגרות חלונות כך שאי אפשר יהיה להרכיב את החלונות שהיו שונים מהתכנון. גם במקרה זה העניינים הגיעו לבית משפט. אולם כיום אומר הקר לכתבת שאין לו עניין בסכסוכים משפטיים עם הגופים הפועלים בבנייניו, והוא משאיר זאת לביקורת הציבור. כך גם האדריכל מוטי בן חורין, שמספר על פגיעות עיצוביות במרכז ספיר בכפר־סבא ובבית אסיה בתל אביב, שאת שניהם תכנן – הוא מעדיף לא לפעול בעניין.

התיאורטיקנית של האדריכלות זיוה שטרנהל מביעה דעות מעורבות. מצד אחד היא אומרת "אנשים לא מודעים מה המשמעות של שינוי של עשרה סנטימטרים. אדריכלות זו קומפוזיציה ושינויים, אפילו קטנים, מערערים את כל קנה המידה ואת הפרופורציות", ומבקרת בחריפות שינויים שנעשו במוזיאון ישראל, בית ראש הממשלה ובית החולים הדסה בהר הצופים. מצד שני היא אומרת "יש אדריכלים שאומרים שאסור לכפות על הדיירים חיים במקדש אדריכלי, אלא צריך לתת להם לחיות עם הבניין. רוב האדריכלים היו מעדיפים שבבתים שלהם לא יגורו אנשים כי לאנשים יש דרישות ושיגעונות פרטיים וזה הורס את האדריכלות."
קישורים
כתבתה של אביבה לורי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

זכות הקניין? 601589
זכות הקניין? 601593
זכויות יוצרים (שמתנגשות במקרה הזה עם זכות הקניין?)
זכות הקניין? 601597
היוכלו טויוטה לתבוע את מי שיצבע את האוטו לורוד (אחרי שקנה אותו כדת וכדין)?
היוכל שלמה ארצי לתבוע אותי על ששמעתי את השירים שלו באזניות שאינם לטעמו?
האם אני אוכל לתבוע את החברה בה עבדתי פעם כי שינו את האלגוריתמים שלי למשהו פחות אלגנטי?

למיטב הבנתי, האדרכלים הנכבדים מכרו את התכנון והפיקוח לבעלים הגאים של הבניין. ואם לא הכניסו סעיפים מגבילים לחוזה (מה שעלול היה לגרום לפסק הדין הנ"ל), זכות הקנין עולה על זכויות היוצרים.
זכות הקניין? 601598
לפחות בארץ התשובה על השאלה השלישית היא שלילית: התביעה נעשתה בשם הזכות המוסרית. לפי חוק זכויות היוצרים הישראלי, אין זכויות מוסריות על תוכנה.
זכות הקניין? 601609
שלמה ארצי יכול לתבוע אותך אם תשמיע את השיר שלו בציבור דרך פילטר מעוות.
עמוס עוז יכול לתבוע את ההוצאה עם העריכה נעשתה בניגוד לדעתו.
טויוטה תוכל לתבוע את היבואן אם יצבע את רכביה בוורוד ויוסיף ראש עגל על מכסה המנוע.

בכל הדוגמאות הנ''ל יש מתווך בין היוצר לבין הצרכן.
המתווך, המעוות, הפוגע בזכויות היוצרים, הוא שנתבע, ולא הצרכן.

במקרה של אדריכלות קורה אותו הדבר.
המבקר במבנה הציבורי אינו מפר שום דבר,
אבל המבצע, האחראי על הביצוע, בהחלט יתכן שמפר זכויות יוצרים.

במקרה של בתים פרטיים בדר''כ המבצע הוא גם הדייר ולכן הוא עצמו לעיתים נתבע.
הייתי נותן קנס לשניהם ושולח אותם הביתה 601612
נמאס שבתי משפט מבזבזים זמנת בכאלו זוטות.
עוד שלושה קילומטרים, מעליש 601637
601690
אסתר זנדברג כותבת (חפשו "זכות הציבור" - הרשימה שלפני כן מעניינת אף היא, אבל לא קשורה לענייננו):

"...ההיבט המשפטי של זכויות יוצרים באדריכלות [הוא] רק צד אחד של המתרס. הצד השני הוא ההיבט הציבורי. לאור העובדה שהציבור הוא שמאפשר לאדריכלות לצאת מהכוח אל הפועל, מעניק לה זכויות בנייה ואישורי בנייה, ולאור העובדה שבניינים עומדים בחוצות ואינם טמונים במגירות - הרי לציבור זכויות משלו באדריכלות, שאינן פחותות ואף עולות על אלה של האדריכל המתכנן... ללא הציבור, האדריכלות היתה נשארת כקובץ במחשב, שם שמורות לאדריכלים כל זכויות היוצרים שבעולם על עבודתם."

דברים נכוחים, אבל יש לציין שזנדברג מחתה לא אחת בחריפות נגד שינויים חדשים בבניינים או אתרים "קלאסיים", שינויים שנעשו על-ידי באי-כוח הציבור של היום. נכון שהיא עשתה זאת לא בשם זכויות היוצרים של האדריכלים המקוריים אלא בשם הערכים האדריכליים והציבוריים של המבנה הקיים, לפי דעתה.
יופי, עכשיו בניינים הם ''יצירות אדריכליות'' 601705
לאדריכל שתכנן בניין עבור מישהו אחר, ואפילו זה בניין ציבור עבור גוף ציבורי, לא צריכות להיות שום ''זכויות יוצרים'' על העיצוב אלא אם בחוזה שלו כתוב אחרת (כמו למשל במקרה של יעקב אגם שבגללו אסור לשטח את כיכר דיזנגוף - כי עיריית ת''א התחייבה בחוזה איתו שהמזרקה שלו תישאר באותו מקום לנצח נצחים).
יופי, עכשיו בניינים הם ''יצירות אדריכליות'' 601706
לא צריכה להיות זכות? אין זכות?

האם יש התייחסות מפורשת לנושא בחוק זכויות היוצרים (שנחקק לאחר כמה מהתקדימים המשפטיים שנזכרו בכתבה?) האם יש התייחסות לסוגיה זו בדיונים על חקיקתו?
יופי, עכשיו בניינים הם ''יצירות אדריכליות'' 601723
כמובן שיש.
סעיף 1 לחוק זכות יוצרים מגדיר "יצירה אדריכלית - בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור".
כלומר, החוק מתייחס למבנה/מודל למבנה כאל יצירה שחלים עליה כללי זכויות היוצרים כמו ליצירות אחרות (אלא כשיש סעיפים ספיציפים שמתייחסים ליצירות אדריכליות. למשל סעיף 23 שמתייחס לצילום (או תיאור חזותי דומה) של יצירה אדריכלית שממוקמת במקום ציבורי, סעיף 28 שמתייחס לשיקום והקמה מחדש של בניינים, וכו').
ושל מי את, פיצה? 601711
טוב זה לא לגמרי דומה אבל מעשה שהיה כך היה.
לפני הרבה שנים עבדנו אני וחבר בשבוע הספר. העבידו אותנו בפרך, יום שלם בעמידה וסידור ספרים מול לקוחות שמשום-מה התעקשו לפתוח אותם ולשים איפה שבא להם. וכמובן לנו לא הרשה הבוס לקרוא. באחד הערבים יצאנו מורעבים בהפסקה לקנות משהו לאכול. ניגשנו לדוכן פיצה שהדיף ריחות מעוררי תיאבון וקנינו שתי פיצות כפולות. שילמנו וביציאה עמדנו לשים את הפיצות זו על זו ואז אמר המוכר: לא, אתם לא תקלקלו את הפיצה שלי! תאכלו כמו שצריך! משכנו בכתפינו, יצאנו אל המדרכה ושם חזרנו על הניסיון אבל מיד בקע מאחורינו קול כעוס: אמרתי לכם לא לקלקל את העבודה שלי! צחקנו, המשכנו עד לרחוב הבא ובפנייה עשינו סוף-סוף את הפיצות הכפולות לכריכים נוטפי גבינה נוזלית וטרפנו אותן כמו שני יתומים וייטנאמיים (זה היה כשבגין ז"ל החל את כהונתו באקט המפורסם של מתן כניסה לאוניית הפליטים מווייטנאם). ואז צרח חברי "אמא'לה זה עוקב אחרינו! " הבטתי לאחור ואכן הוא היה שם, עומד בקרן הרחוב וצועק לעברנו קריאות איום וגידופי מאט.
רק מקריאת רשימה זו הבנתי סוף סוף איזה יוצר רגיש העלבנו. אולי הוא היה מאותם שפים יחידי-סגולה אשר, כדברי הגב' שטרנהל, מעדיפים שאנשים לא יאכלו את תבשיליהם כי לאנשים יש דרישות ושיגעונות פרטיים וזה הורס את המאסטר-שֶפוּת.
מלח!? 601736
מה שמזכיר אפיזודה מהסידרה הקומית "שף!" של לני הנרי. לקוח שמעז לבקש מלח.
מלח!? 601775
וגם את זה - http://www.youtube.com/watch?v=zVEHqwLVvpI
מלח!? 601782
טוב מאד. המערכון הקלאסי של מונטי פייתון מציג את הצד השני.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים