 |
חזור שנית? | 3452 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
''רצוי שנראה מאמץ דומה בתחום אחר לפני שניתן יהיה להסיק ששיעור הדירות נמוך הוא ייחודי לפסיכולוגיה.'' - במדעים, רוב התוצאות החשובות נבחנות שוב ושוב ע''י קבוצות בלתי תלויות של חוקרים, לעיתים תוך שינוי פרמטרים שונים כדי לעמוד טוב יותר על טיב התופעה. ניסוי שמבוצע פעם אחת זו תופעה כמעט יחודית לפסיכולוגיה, ובמדעים קורית בד''כ רק כאשר לא ניתן לשחזר את הניסוי (למשל תצפית על אירוע אסטרונומי חד פעמי, או ניסוי יקר להחריד). | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדובר במדע קשיח כמו פיזיקה ודומיו ההנחה היא שהטבע אינו משתנה וכי בדיקה חוזרת של הניסוי יניב תוצאות זהות. אבל האם כך הדבר גם בפסיכולוגיה? האם מתכוונים החוקרים לשחזר את המחקרים הפסיכולוגיים עם אותם נחקרים ממש? ובהנחה שאכן כך, האם מצב הרוח של הנחקרים לא משתנה מדי פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם נחקרים אחרים, אבל עם אותו פרוטוקול. לדוגמה: "בכובע יש שלושה קלפים: אחד אדום משני צידיו, שני לבן משני צידיו, ושלישי לבן מצד אחד ואדום מצד שני. מוציאים בעיניים עצומות קלף אחד וזורקים אותו לאויר; כשפוקחים אותן, רואים שהוא נחת כך שצידו העליון אדום. מהי ההסתברות שזה הקלף אדום־אדום? העונים "חצי" נמצאים בחברה צפופה, אך לא כל כך מכובדת – למעלה מ 70% ממשתתפי מחקר בפניהם הוצגה השאלה נתנו את התשובה הזאת, למרות שהיא שגויה." כך מתחיל לו עוד מאמר שקשור גם לפסיכולוגיה (והיה התוצאה הראשונה בחיפוש "כהנמן" באתר). יכול להיות שכשהמחקר הזה נערך בפעם הראשונה, מי ששאל את השאלה לא היה מספיק נייטרלי והיטה את הנשאלים לכיוון אחת מהתשובות. קל מאוד להטות נשאלים (כמו שהראו במחקר של <הכנס קישור כאן>). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מתכוון לדיון 2518, אבל מה שנפתח אצלי עם הלחיצה על "מאמר" הוא דיון 2815, שכותרתו: "ועדת זיילר: לא להאריך כהונת המפכ"ל קראדי, להדיח קצינים בכירים במשטרה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ועדת זיילר'' הוא שמו של מחקר פסיכולוגי על תחושותיהם של קצינים מודחים (מחקר כושל, אגב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם הנחקרים הם אחרים ייתכן בהחלט שהתוצאות תהיינה שונות ולא תואמות את המחקר המקורי, מה אם כן התועלת של השיחזור? יתר על כן, ככל שמדובר במחקר פסיכולוגי אדם עשוי לשנות את דעתו מניסוי אחד למשנהו. יוצא אפוא שגם אם המשחזרים יאתרו את הנבדקים המקוריים גם אז ייתכן שהתוצאות תהיינה שונות - אבל לא משום פגם כלשהו שנפל במחקר המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התוצאות משתנות מנעקב לנעקב ואין איזושהי מגמה קבועה, אז איך אפשר לדבר על מסקנות בעלות משמעות? הטענה של ניסוים היא שאפשר ללמוד מהם על היקף גדול יותר של אנשים (או של חברה מסוימת בכללותה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר מי שאמר (מי באמת?) שמדע אמיתי אינו זקוק לתחילית "מדע". אף אחד אינו מדבר על "מדע הפיזיקה", "מדע הביולוגיה" או "מדע המתמטיקה". לעומת זאת "מדעי החברה", "מדעי המחשב", "מדעי המדינה", "מדעי ההתנהגות" ואפילו "מדעי הרוח" ניכסו לעצמם את התחילית מדע בלי להתבלבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי הטבע, מדעי החיים, מדעי כדור הארץ... ולעומת זאת, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, לינגוויסטיקה. ו"מדעי הרוח" קיים רק בעברית. בלעז הם מכונים "the humanities" ואינם רואים בעצמם מדע רוב הזמן, אלא תחום ידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחומים טורחים לתת לעצמם את התואר 'מדע', מקצועות ספציפיים לא. גם סוציולוגיה לא קוראת לעצמה ככינוי קבוע 'מדע הסוציולוגיה'. (ואכן, 'מדעי הרוח' אינם מדע. גם המקצוע שלי הוא תחום ידע מועיל, אבל מדע הוא לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ה"חרמפפפפ" אני אמורה לשגר לך או אתה לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כיון שמר קננגיסר הקדימך ושלח את הבהרתו בתגובה שאליה את מגיבה, כבר בשעה 9:53 - את היא שצריכה לשגר אליו את החרפפפ, וכן גם לעמוד על רגל אחת, להצדיע, לשיר את התקווה בשלושה קולות, להזיל ים של דמעות ולחוש חרטה עמוקה שאין כמוה לעומק. מפי ההוגה בכבודו ובעצמו: תגובה 307958. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכנה לכל, אבל ''התקווה'' - לא. יש לי פטור. אני אתפשר על ההמנון המועדף עליי - ''שחקי שחקי'', הצעה מבריקה של אחד מחברי הכנסת הערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע את ההמנון הנפלא של פרופסור אורנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה המנון. בבית השני הייתי מחליפה את ''גם איש גם אישה'' ב''אישה וגם איש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורנן מגעיל אותי. אם הוא טוען שההמנון מדבר רק ללבם של יהודי מזרח אירופה, הרי שניתן להחליפו בשיר הזה: אחלה המנון אשר ידבר אל ליבם של ספרדים ואשכנזים כאחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר למסר, זה פשוט שיר גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שיר גרוע מאוד, גם בלי וגם עם קשר למסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גועל נפש אנטי ציוני ואנטי יהודי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רקע תגובות קודמות שלך, אני מבינה, פחות או יותר, את אמירת ה"אנטי יהודי" (אם כי, למען הדיוק, אורנן הוא אנטי כפייה דתית ולא אנטי יהודי) - אבל למה "אנטי ציוני"? ככל שבדקתי, אין בו, בשיר, אמירה שניתן לפרשה כאנטי ציונית, ודווקא יש בו אהבת מולדת וגם הצעת "שבועה" למולדת. אורנן היה באצ"ל ועקב פעילותו זו נתפס ע"י הבריטים ונכלא במחנה מעצר מחוץ לישראל למשך זמן רב, כארבע שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נפלא"? אתה צוחק, נכון? בשיר הזה יש רעיונות נפלאים, אבל הוא לא נפלא ואפילו קשה להתייחס אליו כאל שיר - הוא מזכיר יותר נאום של החבר ז'דאנוב זצ"ל. גם קומראדים נאמנים כמוני, נאמנים לא פחות מן הפרופסור, לא מתים על זה שההמנון שלהם ידפוק להם בכוח לתוך הראש ערימה מרוכזת של הטפות שוויון וצדק, עם כל הכבוד והחשיבות. בשביל מה להחליף את התקווה הבעייתית במשהו שחוץ מסגנונו הילדותי והקצת-מגוחך יתגלה גם הוא, מבחינת תכנו, כבעייתי לגבי חלק מן הציבור - זה המשקיף מן הכיוון ההפוך? כוחו של אורנן בפרסומיו שבפרוזה. את הפואטיקה מוטב היה לו להשאיר לאחיו, רטוש ז"ל, שאולי היה מצליח להעביר את אותם רעיונות בדרך מעודנת קצת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תאהבי אותו יותר עם המנגינה (ועם שני בתים נוספים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להזכיר, שבדרך כלל המנון לא בוחרים, הוא נקבע כך באופן די אמורפי. גם ההמנון הצרפתי, המרסלייז, לא בדיוק מתחבר לצרפת המודרנית : קומו ילדי המולדת, הגיע יום התהילה. נגדנו ניצבת העריצות, דגל מוכתם בדם הונף. דגל מוכתם בדם הונף. שומעים אתם, בשדות גועים הגייסות הפראים הללו, מגיעים עד זרועותינו לשסף את בניכם, את רעיכם. אל הנשק, אזרחים! הערכו בגדודים, צעד, צעד! ירווה דם טמא את תלמינו. אהבה קדושה למולדת הדריכי, תמכי בידנו הנוקמת. חירות,חירות יקרה, הילחמי לצד מגיניך; הילחמי לצד מגיניך. תחת דגלינו, כדי שהניצחון ירוץ לקול צליליך הגבריים; כדי שאויביך הגוססים יחזו בניצחונך ובתהילתנו! (מויקיפדיה) מה לא חסר פה? אויבייך הגוססים, צלילייך הגבריים, דם טמא ירווה את תלמינו. בכל זאת, הצרפתים לא חושבים להחליפו. המשמעות שלו גדולה יותר מהמילים שלו. גם בארה"ב, יש אותו המקרה : פצצות מתפוצצות באוויר, קרבות, מלחמה, אויבים שדמם ישטוף את רחובותינו. גם האמריקאים לא יחליפו את ההמנון שלהם בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמנון הצרפתי הוא אחד היפים שיש מבחינה מוסיקלית, לגבי הליריקה לא יכול לשפוט כי בקושי אני יודע שתי מילים בצרפתית. (גם התוכן של המרסלייז רלוונטי לכל הדורות: כלומר ששיחרור מעריצות נעשה רק בכוח והקרבה). השיר של אורנן והמנגינה שלו — משעממים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמנון האמריקאי מתאר סיטואציה ספציפית אחת - בקרב מול הבריטים חייל נשבה ונכלא בבטן אוניה בריטית שהפגיזה את עיר הנמל האמריקאית. לאור השריפה והפגזים באויר רואה החייל שעל אף ההרס הנורא, הדגל של האומה הצעירה עדיין מתנופף. יופי של שיר. במוזיאון הלאומי האמריקאי בוושינגטון (שבו מאכסנים את כל מה שיש לו ערך שימור לאומי, החל מהשיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון וכלה באוטובוס שבו רוזה פארקס סרבה לעבור מקום) אפשר לראות את שרידי הדגל. הבעיה היא המנגינה שלו, שהיא בלתי ניתנת לשירה על ידי כמעט אף גרון אנושי, מה שיוצר פדיחות נפלאות בכל פעם שמישהו שר אותו בציבור. וזכור לטוב בהקשר זה הרה"ג אדי איזארד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, לא נעים להיות חלק, כביכול, מבליסטראות הבוץ, ואני מדגישה כי אינני שותפה בשום אופן לתחושת הגועל של האייל הפריפריאלי - אבל שלחתי את התגובה אחרי שכבר האזנתי להקלטה (בסוף הכתבה עם השיר יש לינק), וזהב קרניה של השמש רק הוסיף על הרושם הילדותי. גם אם היו מפזרים על השיר נצנצים מוזהבים של פורים ומבטיחים לכל אדם שישיר אותו אספקה חופשית של מנות גלידה ספיישל עם מזרה סוכריות צבעוניות - זה לא היה מתקן את הרושם במיוחד. באמירה שקשה להתייחס אליו כאל שיר התכוונתי ספציפית לשיר בהקשר שירה, פואטיקה, ולא לשיר במובן הפזמונאי-מושר. אימבר, למשל, היה משורר. יש חולקים על ערכה של השירה שלו (בכללותה, לא רק בעניין התקווה) ואולי הוא באמת לא היה מן הגדולים שבגדולים, אבל לפחות היה בו השכל, וכנראה גם הרגישות המשוררית, שלא להפוך את התקווה (''תקוותנו'', בהתחלה, אומרת הדודה) משיר על רגשותיו של עם גולה - לרשימת-מכולת דחוסה ברגשותיו של עם לכל פרטי-פרטיהם, דברי ימי הגלות כולל תאריכים ומראי מקום, תולדות התנועה הציונית כולל פרוטוקולים - וכל כיו''ב. אבל אם אנחנו כבר בעניין ההקלטה, יש גם הרבה מה לומר על הלחן והריתמוס, ובאופן כללי על שאלות לחן וריתמוס שהם אופייניים, או, מכל מקום, ''מומלצים'' להמנוני מדינות, אבל את הדיון הזה אולי אשאיר לאלה שהם בעלי ותק בשיחות אייליות חביבות ולא-לוחמניות על אופיים של קטעי מוסיקה - למשל ירדן ויובל. ו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שחקי שחקי" אינו המנון לאומי. כשנחפש המנון למין האנושי המאוחד, אין ספק שהוא יתאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין עדיף לי המנון אנושי כללי מוצלח על המנון לאומי מפגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין שימצא רוב שיסכים לקבל את ''שחקי שחקי'' כהמנון האנושות הכללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שלא ירצו בכלל "המנון אנושות", או בגלל התנגדות ספציפית ל"שחקי שחקי"? ואתה מדבר על רוב ישראלי או על רוב אנושי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנון לאנושות ורוב אנושי וביחוד ל''שחקי שחקי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף המנון לאומי מפגר מהמנון במלעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי גם ההמנון הלאומי המפגר הוא במילעיל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בחלקו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי אפילו מילה אחת שנקראת מלרע כמשפטה. אולי ''אבדה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קצת קשה לשפוט את המילים המתארכות בסופי המשפטים (פנימה, הומיה, קדימה, צופיה, תקוותנו, אלפיים, בארצנו, ירושלים) כי בכל אחת יש למעשה שתיים-שלוש הטעמות, אבל בכולן יש הטעמה גם על ההברה ה''נכונה'' (מלרע ברובן, מלעל בתקוותנו ובארצנו, כנדרש). הטעמה מלעלית לא רגילה יש ביהודי, מזרח, ציון (ראשונה בלבד), חופשי. שאר המילים נשמעות לי עם הטעמה רגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל נחמד, זה מה שיצא לי: א. בלבב, יהודי, ולפאתי, מזרח, לציון, אבדה, להיות, חופשי, ציון - מלעיל במקום מלרע ב. פנימה, קדימה - מלרע במקום מלעיל ולמעשה כמעט כל הטעויות מהסוג הראשון הן בפעימה השנייה של כל שורה, כלומר עם מנגינה אחרת הן היו מסתדרות כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם: תקוותנו, אלפיים - מלרע במקום מלעיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפאתי היא במלרע (לפחות כשאני שר את זה - מאריך את ההברה האחרונה) להיות היא גם במלרע (בתנאי ששרים את כל ההברות ולא מוותרים על האמצעית) ציון מופיעה פעם במלעיל ופעם במלרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד והטעם שלו. התחושה שלי היא שהטעם נקבע על ההברה שנופלת על הפעימה, גם אם עושים אותה יותר קצרה. אם הבנתי נכון איך אתה שר, זה מה שקורה ב-פ של פאתי, לי של להיות, צי של ציון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנימה, קדימה, תקוותנו, בארצנו, אלפיים, ירושלים - כולן צ"ל מלעיל. לא התייחסתי אליהן. הומיה, צופיה - באמת קצת קשה לשפוט, אבל עכשיו אני נוטה לדעתך (הן מוטעמות מלרע, כראוי). ולפאתי - היא סמוכה ל"מזרח", אז אין לגביה משמעות של "מלעיל" או "מלרע". די שתאריך בפ"א ותבטא את החטיפה בא' ויצאת ידי חובתך. להיות - יש פה שתי הברות סגורות, לא שלוש: לה-יות. צ"ל מלרע, אבל רוב העולם קוראים מלעיל (או ב"שלוש הברות"). כמעט אף פעם לא שמעתי את הציון השניה מלרע, וכשכך היה, גם האחרות הוטעמו כחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדמיין את קריינ/ית החדשות החביב/ה עלי אומר/ת "צה"ל נכנס לפאתי רמאללה", מוטעם כמו בהמנון. בהחלט מרגישים את הטעם, למרות הסמיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמרגישים פה בפא זו געיה, לא טעם. קל לראות את זה כשיש יותר משתי הברות במילה, אבל כשיש רק שתי הברות (כמו שיש פה, אם לא מחברים את ''לפאתי'' ו''מזרח''), קשה יותר להבחין. אם ניקח את ''פאתי מואב'' משירת בלעם כדוגמה, אזי אפשר לגעות בפ''א או לא לגעות, והמילה ''פאתי'' עדיין תיקרא מלרע. כשיהיה פנאי אנסה למצוא הקלטות כדי להדגים את כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בלבב'', ''לציון'', ''מזרח'', ''התקווה'', ''חופשי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור, ברזל כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור. יחיה, יאהב, יפעל, יעש, דור בארץ אמנם חי, לא בעתיד, בשמים חיי רוח לו אין די." ואגב, זה קצת חותר תחת כוונותיו המוערכות של חה"כ הערבי שהציע אותו. אני מניח ששורות 3-4 מצאו חן בעיניו, וכל אחד משני העמים כאן (ורוב העמים בעולם) יכולים לראות אותן כמתייחסות אליו, אבל שורות 7-8 בכל זאת מיוחדות לעם היהודי. ואם נתעלם מזה, הבתים האלו מעוררים שאלה לא נוחה - באתוס שייבנה סביב ההמנון הזה (בניסוי המחשבה שבו הוא יתקבל), אם ישאירו את שני הבתים האלו, מי הוא "עמי"? העם היהודי בשביל היהודי ששר והעם הפלסטיני בשביל הפלסטיני ששר? או העם הישראלי המאוחד? כל אחת מהאפשרויות מעוררת אי-נוחות אחרת. ובכל זאת אני מאוד מסמפט את ההצעה. זה בטח יותר טוב מכל המנון שייכתב במיוחד עכשיו ויתקבל על-ידי ועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שגם ערפאת היה חותם על "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים" (עם התרגום המתאים לערבית). יש שם דיבור על 2000 שנים לפניכן, אבל גם את זה אפשר לסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ה"עם" כולל שני לאומים? ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום (במקום "ולאום מלאום יאמץ"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה, כדאי להזכיר שחבר הכנסת מוחמד ברכה הוא קומוניסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיוחד לעם היהודי בשורות 7-8? ומה מעורר בך אי נוחות בעם הישראלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העם היהודי הצטיין במשך אלפיים שנה בחיי רוח, ואחד מהמוטיבים של הציונות היה שיתחיל לחיות גם חיי מעש. העם הישראלי - זו האוטופיה (גם) שלי, אבל היא לא במיוחד אלקטבילית כרגע, בשני העמים. מכיוון שהייתי רוצה להחליף את ההמנון כבר אתמול, הייתי מעדיף משהו נייטרלי מבחינת לאום/עם על-פני משהו עם מחויבות כל כך חזקה לכיוון כל כך נועז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל העובדה שהעם היהודי הצטיין בחיי רוח ושאף/שואף גם לחיי מעש לא מונעת מהעם הפלסטיני לעסוק בחיי רוח ומעש כאחד. ועם ישראלי לא נראה לי דבר נועז כל כך. האמנם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב העמים יהיה מוזר לומר "חיי רוח לו אין די". כולם עוסקים במעש, רובם במידה זו או אחרת גם ברוח, אבל ממילא תמיד החומר בא לפני הרוח, ומהווה תנאי לו. הרבה יותר טבעי לומר על עם "חיי מעש לו אין די", כדי לבטא שאיפה להגדיל את תרומתו הרוחנית. הניסוח הזה נראה לי מאוד מכוון ליהודים. עם ישראלי? מה הערכתך בנוגע לאחוז מהאוכלוסיה היהודית שיהיה מוכן לחלוק זהות עם הערבים (ואפילו תחת ניסוח ששומר על הזהות היהודית בתוך זה)? ובאולוכסיה הערבית? אחד מעשרים בשתי האוכלסיות נראה לי אופטימי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי מזרח-אירופה, ידם רבה היתה במעש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור, אבל תזרמו (את ומחבר תגובה 594715) רגע עם טשרניחובסקי - אתם יודעים למה הוא התכוון, הוא ושאר אידיאולוגי הציונות המעשית האחרים: לסוגים מסוימים של מעש שהיהודים לא עסקו בהם. ומכאן למה שנראה כדגש על רוח, ומכאן לזה ש"חיי רוח לו אין די" רלוונטי דווקא לעם היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאם אין לחם אין תורה, ובלי מעש אין לחם, אז גם העם היהודי עסק מאז ומתמיד בחיי המעש. ואני לא בטוחה בכלל שרוב העמים יסכימו איתך שאין לו עליהם ''חיי רוח וגו'''. באוכלוסיה הערבית תהיה לדעתי נכונות גבוהה בהרבה ל''עם ישראלי'', ודאי אם יזכו גם למשהו מהשוויון המתבקש, ממילא, גם היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לבחון את ''שחקי שחקי'' לאורו של ''ניטשו צללים''. מנקודת המבט הזו, נראה לי שבשניהם התכוון טשרניחובסקי לאותו עם, אותה הארץ ואותה תקומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, למי התכוון המשורר, די ברור. ועדיין. את השיר הזה היה אפשר לשיר על כל עם, בכל ארץ, ולכן - הוא חביב מאוד בתור תחליף של האינטרנציונל1, לא בתור המנון לאומי. יותר מזה. אם תקומתו של העם היהודי היתה תלויה בזה שקודם יהיה שלום עולמי, היינו מחכים עוד הרבה זמן... 1 ובפרט שאין שם כלל "אש נקמות" ו"לקראת אויב היכון לקרב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקומתו של כל עם תהיה תלויה בשלום עולמי, אותו עם יחכה הרבה זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה שבה אני עובד הבאזז הנוכחי הוא Service sciences. גם כן מדע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם "מדעי המוח", "מדעי החיים", ןכמובן "מדעי הטבע" או "מדעים מדויקים"? הרי גם לא אומרים "מדע הספרות" או "מדע הארכאולוגיה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על הטענה שמדעי המחשב אינם מדע, הסיבה היחידה שקוראים להם בשם הזה היא שהשם הזה הוא בערך היחיד שכללי מספיק. אף אחד לא ילך ללמוד תואר ששמו ''אלגוריתמיקה, חישוביות, סיבוכיות, לוגיקה, מתמטיקה וקצת תכנות'' כשהוא לא מבין חצי מהמילים הללו.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי המחשב בימי השיא שלהם עדין נשארו ענף איזוטרי של מתמטיקה בדידה. כיום הם משלבים בעיקר הנדסת תוכנה, חקר ביצועים ומעט אלגוריתמיקה. יותר ויותר בוגרי מדעי המחשב ביותר ויותר אוניברסיטאות מסיימים את התואר מבלי שהם מסוגלים להגדיר פורמלית מכונת טיורינג מהי. רשימת הנושאים שפירטת למעלה נראית לי בעלת הטיה טכניונית מובהקת. מדעי המחשב לכן, הם עדין בשלב ה-wannabe. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמי שלמד לתכנת מחשב ולא למד לתכנת מכונת טיורינג למד תכנות ולא מדעי המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שיש הבדל בין תחום מדעי המחשב לבין מה שבפועל לומדים באוניברסיטאות, כי זה עניין של היצע וביקוש, אבל אתה מצביע על בעיה בתואר ולא בתחום - אדם שסיים תואר במדעי המחשב ואינו יכול להגדיר פורמלית מכונת טיורינג לא יוגדר כ''מדען מחשב'' אלא כמתכנת, ולראיה רוב האנשים העונים על הקריטריון הזה הולכים לתעשייה ולא נשארים באקדמיה. הרשימה נראית כבעלת הטיה טכניונית, אבל אני לא למדתי בטכניון, אני למדתי במקום שלצערי שם דגש רב מדי על הנדסת תכנה, עם מעל שליש תואר שעוסק בתכנות ותו לא, אבל נהניתי הרבה יותר מהקורסים במדעי המחשב, ומכיוון שכך את חלק מהנושאים שעברנו עליהם הרחבתי לבד. אני מסכים שהמצב שבו מי שרוצה ללמוד מדעי המחשב ברוב המוסדות צריך לגמור תואר שלם ואז ללמוד בהיקף של כחצי תואר באופן עצמאי הוא מאוד בעייתי, אבל זו בעיה בשיטות הלימוד ובשיווק(שגורם לאנשים שרוצים לדעת לבנות משחק מחשב ללכת למדמ''ח ולא להנדסת תכנה או לכמה קורסים לא אקדמיים), לא בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה מלמדים במכללות, אבל איזה חוג מדעי מחשב ובאיזו אוניברסיטה בדיוק לא מלמדים מבני נתונים, אלגוריתמיקה, חישוביות, סיבוכיות, לוגיקה, מתמטיקה וממש קצת תכנות? בטכניון לא מלמדים "מעל שליש תואר שעוסק בתכנות ותו לא", גם לא באוניברסיטת חיפה ולא בתל אביב. על איזו אוניברסיטה אתה מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלמדים את כל הדברים האלה, אבל ברמה נמוכה, ובמקום "ממש קצת תכנות" מלמדים "די הרבה תכנות", מעבר לקורסים שבהם לומדים שפות בסיסיות(C, C++, C#, JAVA) לומדים גם עוד לפחות 3 או 4 שפות עיליות, חוץ ממבנה המחשב(שאמנם רק חציו אסמבלי, אבל זה אמור להספיק) יש עוד קורס שבו לומדים אסמבלי שונה, בכל שפה מהבסיסיות(חוץ מC) יש קורס של פרויקט בנוסף לקורס שוב לומדים אותן, ויש 3 קורסים על עקרונות תכנותיים וDESIGN PATTERNS, וכל זה רק בקורסי חובה. זו אכן מכללה ואני מקווה מאוד שאין אף אוניברסיטה שמלמדת במתכונת דומה, אבל הנקודה היא שרוב הסטודנטים ברוב המוסדות יכולים בכ"מ להתפקס על הנושאים האלה כי הם יותר קלים ו"מושכים" לאלה שלא באים בשביל מדמ"ח אלא בשביל תכנות, ולכן האייל הנקוד קיבל את הרושם שהוא קיבל.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לדוגמא הדרישות עבור תואר ראשון במדמ"ח ב-Rice University, אוניברסיטה מכובדת לכל הדעות. צריך לקחת את אחד מהקורסים COMP481 (אוטומטים, שפות פורמליות וחישוביות) או COMP482 (תכנון וניתוח אלגוריתמים). כלומר ניתן לסיים תואר מבלי להתמודד באמת עם מכונות טיורינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, ידעתי שאנחנו במצב גרוע, אבל לא דמיינתי שיתנו למישהו תואר במדמ"ח כשהוא לא יודע מה זו פונקציה חישובית/בעיה קשה בNP.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדע, כמו שאני מבין אותו, וכמו שאני מעביר אותו לתלמידיי, זה אוסף של כלים שתכליתם ליצר ידע. אבל לא סתם אוסף כלים, אלא אוסף שעונה למאפיינים מאוד מסויימים. הכלים האלו כוללים ניסוח שאלת חקר, ניסוח השערה שהיא תשובה לשאלת החקר, ובדיקת נכונות ההשערה באמצעות ניסוי. מכאן גם משתמע שההשערה צריכה להיות ניתנת לסתירה/הפרכה, לפחות ברמה התיאורטית. אני מקווה שאני לא מכניס יותר מדי טעויות בכוונת המשורר (קרל פופר). מכאן יוצא שהרבה תחומי ידע יכולים להיקרא מדע, העיקר שהם עובדים לפי המתודה הנ"ל. עכשיו אפשר להתווכח אם מדע מסויים אכן מצליח ליצר ידע ניתן לשחזור, שימושי וכן הלאה והלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה ונשאיר את השאלות התיאורטיות ואת ההגדרות לפילוסופים של המדע, ונחזור לפרקטיקה הפשוטה. מה הם הסיכויים שמחקר פסיכולוגי הבוחן אנשים בשר ודם, במיתודה כזו או אחרת, יניב תוצאות זהות אם המחקר ייערך פעם על קבוצה א ופעם על קבוצה ב? ועוד יותר, גם אם המחקר ייערך על אותה קבוצה של אנשים בהפרש נניח של שנים אחדות, מה הם הסיכויים שהתוצאות תהיינה זהות לחלוטין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שמישהו מצפה לתוצאות זהות לחלוטין. אבל כן מצפים לכיוון דומה של התוצאות. גם במחקר פיסכולוגי שלא חוזר על מחקר אחר יש שונות בתוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בניסוי פסיכולוגי/התנהגותי(בניגוד לניסוי פיזיקלי לדוגמה) משתמשים בהרבה מאוד סטטיסטיקה ע"מ לנתח את התוצאות, ולכן לא צריך תוצאות זהות, אלא רק מספיק דומות ע"מ שנסיק את אותן מסקנות ברמת ביטחון דומה. אם אותו המחקר בדיוק נערך על שתי קבוצות שונות ומקבל תוצאות שונות(ורחוקות אחת מהשנייה) אז הניסוי לא נערך כראוי(לדוגמה המדגם לא גדול מספיק, או שהניסוי לא נערך באובייקטיביות) ולכן לפחות אחד מהניסויים טועה. לגבי הסיכוי, בהנחה שהמדגמים גדולים ומפולחים מספיק והמחקרים נערכו כראוי אין שום סיבה שנקבל תוצאות שונות מהמחקרים המקוריים, וזה בדיוק מה שהפרויקט הזה בא לבדוק(האם מחקרים פסיכולוגיים אכן נערכים כראוי).. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרקטיקה, מחקרים רבים בפסיכולוגיה שוחזרו בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מייסדי אתר המוקדש למעקב אחרי ביטול מאמרים אקדמיים טוענים במאמר שיש עליה דרמטית בביטול מאמרים, והדוגמאות שלהם מרוכזות במדעי החיים והרפואה. יש עליה של 50% בפירסום יחסית לעשור הקודם אבל פי 10 יותר ביטולים, למרות שמספר הביטולים בטלה בשישים יחסית ל 1.4 מליון פרסומים כל שנה. חשד ש- 193 מאמרים של רופא מרדים יפני מתבססים על נתונים גרועים ו-20 ביטולי מאמרים של חוקר אמריקאי מתחום הרפואה הם דוגמאות שתורמות להעלאת הנושא אצל עורכי מגזינים אקדמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאד. תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת סוף הדוקטורט התכוונתי לכתוב סקירה של תחום ההתמחות שלי, שתכלול בין השאר גם השוואה של שיטות שונות למדידת יעילות של איזו ראקציה. בניתי בסיס נתונים עם הרבה ראקציות ושלחתי את הנתונים הגולמיים לחוקרים השונים שפרסמו את השיטות שלהם למדידת היעילות. בצורה הזאת הם לא יכלו לעשות שום מניפולציה כדי לנסות ליפות את התוצאות. התוצאות היו כל כך יותר גרועות ממה שהם הכריזו עליהן בפירסומים שזאת הייתה פשוט בושה וכלימה. רצף האירועים מנע ממני להוציא את הסקירה וההשוואה, אבל בינתיים התפרסמו מספר מאמרים שערכו את ההשוואות האלו וקבלו את אותן תוצאות ביזיוניות. אני רק חושב לעצמי איך הפרצוף שלי ושל החוקרים האחרים היה נראה בכנס הבא... לשמחתי את שתי העבודות העיקריות שלי שיחזרו קבוצות אחרות שהגיעו לתוצאות ומסקנות דומות. כמובן שהייתה גם קבוצה שקטלה את השיטה הראשונה שלי ושיפרה אותה (עד שהשותף שלי ואני שיפרנו את השיטה גם כן :)). היום אנחנו משתתפים בפרויקט סטנדרטיזציה של האיחוד האירופאי בתחום שלנו (שלב שני כבר!), השיטה נבדקת על נתונים מיותר מ 200 מעבדות, ואולי גם נכנס לguidelines שהפרויקט יוציא בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם את זה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Bayer and Amgen found that the prestige of a journal was no guarantee a paper would be solid. "The scientific community assumes that the claims in a preclinical study can be taken at face value," Begley and Lee Ellis of MD Anderson Cancer Center wrote in Nature. It assumes, too, that "the main message of the paper can be relied on ... Unfortunately, this is not always the case." פרסום מדעי צריך לדווח על תוצאות. הבעיה האמיתית כאן היא הסתמכות על תוצאות ללא שחזור. ברור שיש סיכוי שהתוצאות יהיו שגויות.למען ההוגנות יש לציין גם: During a decade as head of global cancer research at Amgen, C. Glenn Begley identified 53 "landmark" publications – papers in top journals, from reputable labs – for his team to reproduce. Begley sought to double-check the findings before trying to build on them for drug development. האם המספרים הללו מעידים על אפקט מגרה חזק? איפה בדיוק? אצל החוקרים? אצל הירחונים? או אולי הוא בחר קבוצת מחקרים שמראש נראתה לו חשודה?
Result: 47 of the 53 could not be replicated. He described his findings in a commentary piece published on Wednesday in the journal Nature. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"הארץ" התפרסמה היום כתבה על ה-Reproducibility Project (חשיפה: אני הוא זה שהציע לכתב, אסף שטול-טראורינג, את הרעיון לכתבה). לכתבה מרואיינים כמה פסיכולוגים ישראלים, ודרכם מתגלים דברים על המתרחש מאחורי הקלעים של הפרויקט, שלא הייתי מודע אליהם. למשל, מסתבר ששניים מכתבי-העת הנבדקים בד"כ דורשים כמה ניסויים כדי לאשש את השערת המחקר, בעוד שהשלישי, Psychological Science, "ידוע ככתב עת יותר סנסציוני ... הוא מפרסם מאמרים קצרים, שבהם יש רעיון חדשני שמנוגד לאינטואיציה. לכתבי עת מהסוג הזה תהודה ציבורית גדולה מאוד, ויש תחרות רבה מאוד לפרסם ממצאים מהסוג הזה... גם אם מובילי מיזם השחזור לא יגידו זאת במפורש, נראה שהם מעוניינים להשוות את כתב העת Psychological Science לשני כתבי העת האחרים, שנחשבים 'כבדים' יותר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אתר "העין השביעית" הגעתי לידיעה ב"וואלה", לפיה אסף שטול-טראורינג, כתב המדע והטכנולוגיה של "הארץ", פורש מתפקידו. עצוב מאד, כי לדעתי הוא עשה עבודה פנטסטית, ואפילו עוד יותר עצוב, כי ע"פ "גורם בעתון" ייתכן ולא ישובץ לו מחליף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אבידה, עשה עבודה מצוינת ולא שכיחה כלל בעתונות המקוונת בעברית, גם ברוחב היריעה של נושאי המאמרים, וגם בנסיון להסברים ללא שיטוח מוחלט של העובדות המדעיות. האחרון די נהוג למרבה הצער בדיווחים עיתונאיים על תגליות מדעיות. אולי יפתח בלוג עצמאי ורב ענין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן התפטר פסיכולוג הולנדי נוסף, דירק סמיסטרס (Dirk Smeesters) מאוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, על רקע האשמות בפיברוק/שיפוץ נתונים במחקרים שלו. הטוויסט הפעם: הפרשה נחשפה באמצעות תוכנה סטטיסטית שכתב פרופסור מאוניברסיטת פנסילווניה בשם יורי (אורי?) סימונסון (Uri Simonsohn). השיטה שמאחורי התוכנה עדיין לא פורסמה, אם כי יש סיכוי שזה יקרה בשבוע הבא. עושה רושם שעולם הפסיכולוגיה הניסויית/התנהגותית בלחץ. עוד פרטים בדיווח ב"סיינס" משלשום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימונסון פרסם לאחרונה את השיטה שלו לאיתור הזיופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך 100 ניסויים פסיכולוגיים שנערכו מחדש, רק 36 הצליחו לשחזר את התוצאות המקוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע שכנראה שיש כאן בעייה מתודולוגית בסיסית בצורת המחקר מלכתחילה. למשל, היית יכול לחשוב שעד שנסיין מסויים לא מבצע את הניסוי שלו פעמיים (או יותר) ומשחזר את התוצאה, הוא לא יפרסם את הממצאים. לכאורה היית מצפה שהסטטיסטיקה של הניסוי הבסיסי כבר תכלול את הענין הזה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר רומז שיש כאן אפקט מגירה. אם יהיו מספיק ניסיונות, בסופו של דבר יהיו תוצאות מעניינות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתוצאה הראשונה, כמובן. לצערי לא שמתי לב שסימן הקריאה נחתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, עדיין לא מבין את הקישור או ההקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגמה של אפקט מגירה. אבל מצד שני אנחנו צריכים להיות זהירים באותה מידה ולשאול האם משחזרי הניסויים לא ניסו בכוח להשיג את התוצאה ההפוכה כדי להציג תוצאה מזעזעת (כי זה מה שהם חושבים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך קישור למשחק מיינקרפט מדגים אפקט מגירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיון נוסף: https://duckduckgo.com/?q=found+playing+minecraft+sit... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברו על זה לא באחד הפודקאסטים שלהם אני מקשיב וטענו שם ששיעור שחזור כזה הוא דווקא לא רע (יחסית למה שהיה צפוי מהתחום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלתי בפודקאסט. הפודקאסט האמור הוא ספק סביר. אני קצת פחות סומך על דעתם לגבי זה שזהו שיעור לא רע. אבל מה שכן, שמעתי שם דברים מעניינים אחרים לגבי המיזם (ככלל, לא רק מיזם השחזור). המיזם מציע אוסף של כלים לטיפול וחשיפה של ניסויים: תיעוד מוצלח יותר של הליכי הניסוי, איסוף מידע, ודרכים פשוטות להעלאתו לאינטרנט (אם זה רצוי). אחת ההצעות שלהם היא להתחיל את שלב ביקורת העמיתים כבר משלב תכנון הניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השיעור המקביל ברפואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מיזם מקביל בתחום חקר הסרטן. עדיין ללא תוצאות סופיות. אין לי מושג מעבר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין רפואן לרופא הוא כמו ההבדל בין צוללן לצולל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם שיצליחו לשחזר את המחקר הזה עצמו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הכריזו מראש על מה שהם יעשו. או ליתר דיוק (מתוך התקציר כאן): "בשלב ראשון ישוחזרו 30 המאמרים הראשונים משנת 2008 בכל כתב־עת, ובהמשך יתווספו עוד מאמרים בהתאם להיענות בקהילה האקדמית לפרויקט." בפועל זה היה יותר מסובך (הם היו צריכים להתאים את המאמרים שרצו לשחזר למה שהצוותים הזמינים יכלו או רצו לנסות לשחזר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |